עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (23)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      22/3/12 17:17:

    צטט: יסינראל 2012-03-17 16:56:44

    תודה עמוס ורותי, לפעמים התחושה היא שזה באמת עולם שונה מאוד, ולפעמים זה מרגיש שהעולם מאוד עגול, מחובר ומקושר... אולי לא מסונכרן...
      22/3/12 17:15:

    צטט: יסינראל 2012-03-17 16:56:44

    תודה עמוס ורותי, לפעמים התחושה היא שזה באמת עולם שונה מאוד, ולפעמים זה מרגיש שהעולם מאוד עגול, מחובר ומקושר... אולי לא מסונכרן.

     

      22/3/12 16:02:
    מקסים
      17/3/12 16:56:
    תודה עמוס ורותי, לפעמים התחושה היא שזה באמת עולם שונה מאוד, ולפעמים זה מרגיש שהעולם מאוד עגול, מחובר ומקושר... אולי לא מסוכרן.
      17/3/12 16:27:
    התיאורים היפים שלך, שושן, כמו לקוחים מכוכב אחר..
      17/3/12 12:54:
    מעניין מאד, שושן. שבת שלום, עמוס.
      10/3/12 15:27:
    תודה למגיבים. בגלל קשיים להיכנס לאתר אני מגיבה פעם ב... כשהכניסה מתאפשרת. טרמילר, אתה מוכן להרחיב/להסביר את השאלה ולהציע חלופה?
      10/3/12 07:53:
    פוסט מעניין בעל תוכן ייחודי ומרתק. בהצלחה. (לא מובן למה מפורסם בעכבר העיר)
      6/3/12 20:47:
    קראתי ולמדתי דברים שלא הכרתי ולא ידעתי. תודה רבה על השיתוף.
      6/3/12 19:11:
    היה מעניין. תודה על השיתוף.
      6/3/12 03:16:
    תודה על הפוסט המרתק והנוקב, שושן! איזו ברבריות! חג פורים שמח!
      5/3/12 08:00:
    צודק-צודק, בועז. רק מחמת, נגיד, הצמרמורת אנחנו לא נוקבים בשמות של ה"פרקטיקות" הדתיות והעממיות. מילה נוחה המציאו לנו האנתרופולוגים - פרקטיקות...
      5/3/12 08:00:
    פוסט מרתק ותמונות יפות.
      4/3/12 21:35:
    מצד שני..., תארי לעצמך את פניהם ותחושותיהם של בני סין למראה המנהגים המערביים שהיו נהוגים עד לא מזמן, וחלקם עד עצם היום הזה, אצל בני דתות שונות..., לבטח הם היו מתחלחלים. בחינת תרבות שונה, זרה ורחוקה, צריכה להיות נטולת דעות קדומות. (ניסוי מעניין ונקודת-מבט מעניינית נעשתה בעניין יקירמה...). תודה על פוסט מעניין ומרתק! (אגב, מנהג הסירוס היה מעוגן גם בתרבות המערבית, באירופה. שם היו מסרסים גברים שהיו מופיעים באופרה, כדי שקולם יגיע לכדי מיצוי בקולות סופרן גבוהים...)
      4/3/12 20:03:
    תודה, שוש, קלודין ואוסי על התגובות. זו תגובה "קבוצתית" כי לא הצלחתי להיכנס לבלוג ולראות את התגובות אחת-אחת. קשה-קשה העניין. עכשיו, כשנקרא השבוע את מגילת אסתר נבין יותר בעניין סריסים.
    ועוד דבר: נהוג לדבר על קשירת הרגליים של הנשים, ופחות על "חרושת" הסריסים. אז נראה שאיזנתי קצת את הדברים. קיסרים וקיסרויות עוללו הרבה אומללות למין האנושי. הכפרים והשווקים הם באמת נחמה צבעונית, רוחשת חיים. חג פורים שמח [אם זה תלוי בי, הייתי משמיטה את החג הזה מהלוח, וכדי ביזיון וקצף", כנאמר שם, וגו'].
      4/3/12 17:37:
    מעניין ועוד איךם מעניין . והייתי מסרסרת בכייף את הפדופילם והאנסים .
    שושן היקרה, בשביל אחת שרק הרגע התחברה לבלוג שלך זו התחלה מעניינת ;) מזוויע, פרימיטיבי, מעוות בעינינו ככל שיהיה תרבות זו תרבות .יאללה איך הם שרדו דבר שכזה... יאק. לגבי השווקים -. יש משהו מאד ראשוני, סוג של פלא..בעיניים מערביות כמו שלי זה עושה חשק לחזור לימים של פעם ( להוציא מהקשר את ימי הסריסות) שהכללללללל היה אורגני, וככה מהאדמה... כיף לטייל איתך ;)
    מתה על שווקים, תמיד כיף לקרוא.
      2/3/12 17:45:
    תודה,לאה, על תשומת הלב שלך ועל הרגישות. נראה לי שלא היה לי שום כוח להתמודד עם התופעה, הקפאתי רגשות, ברחתי לטיול שבסביבה ולפרסקות הנדירות. איך היופי והעידון חיים בכפיפה אחת עם המזעזע והמחריד - אין לי הסבר להצטרפות הזאת וליכולת שלנו להכיל, כמו אצלך בפוסט האחרון, את הפרחים המעודנים ואת הבריונות של השכנים.
      2/3/12 17:31:

    צטט: יסינראל 2012-03-02 17:08:07

    אני מצטערת, לאה, בשביל כל האנשים שבעולם שנדונו לכך. דחיתי את הפרסום של הפוסט הזה במשך כמה חודשים... תודה על המשוב.

    ==============================

    ברור היה לי שושן יקרה, שהעלית את הפוסט הזה מתוך הצער והכאב הזה ואני חושבת שצריך אומץ להתמודד עם באכזריות הזו. אין בי כל חרטה שקראתי את הפוסט, נהפוך, אבל  הכאב והצער עדיין תקפים. גם אני עצמי כתבתי שירים או ציירתי ציורים (בעיקר בסדרה "קרעים") על נושאים קשים מאוד וכאשר פרסמתי אותם היו כמה "יפי נפש" שהתרעמו מדוע העליתי את התכנים האלה שזה גורם להם לבחילה או עצב. בכל זאת זה לא הרתיע אותי.

    תודה שהבאת את הפוסט הזה

    לאה

      2/3/12 17:08:
    אני מצטערת, לאה, בשביל כל האנשים שבעולם שנדונו לכך. דחיתי את הפרסום של הפוסט הזה במשך כמה חודשים... תודה על המשוב.
      2/3/12 17:06:

    לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר מחברתי לאה!
    תענוג לשוטט איתך ותודה על הסברייך המחכימים.

      2/3/12 16:41:
    שושן יקרה, מצד אחד יש כל כך הרבה יופי בפוסט הזה ואז מגיעים אל האלימות הנוראה הזו. רק המחשבה על הפעולות האלה שנעשו עוד בתחילת המאה העשרים מצמררת אותי והתמונה שהבאת להמחשה של איש כרות אברי מין, זה נורא ואיום. אין כנראה סוף לאכזריות של האדם. תודה שושן על הטיול היפה אשר הסתיים, עבורי, כל כך מחריד.
    0

    הסריס האחרון – ביקור בקברי סריסים, מבט לציורי קיר מהממים במקדש פה-האיי [FAHAI] וטיול בשוק כפרי אותנטי

    23 תגובות   יום שישי , 2/3/12, 14:36

    סריסים זה חלק בלתי נפרד מהדיל האימפריאלי. אה-יו. זה כאב להם מאוד. סריס. מה שבתרבות העברית נשמע כמו מילה קדמונית, ממחוזות שושן הבירה, כאן בבייג'ינג נמשך עד ראשית המאה העשרים. וזה בלתי נתפס. הסריס האחרון בשם SUN YAOTING נולד ב-1903 ומת בלי-כל-זה ב-1996. ב-1993 הוא ביקר בעיר האסורה והספיק לספר על חייו בספר ששפך אור על אופל כבד.

     

    אחרי שצרבתם בעיניים מראות בלתי נשכחים של העיר האסורה, של קברי הקיסרים, שני ארמונות קיץ בבייג'ינג וארמון קיץ בצ'נגדה הקרובה לבירה, כתחליף לנסיעה ללהסה בטיבט, אתם מוכנים לביקור בכפר מושיקואו [Moshikou], במקדש פה-האיי ובאתר קברי הסריסים. בלי ילדים.

     

    לטיול שלנו ארבעה חלקים:

    חלק ראשון – הכפר Moshikou. קל ורוחש צבעים, ריחות, מראות וקולות. תתחילו ברחובות השוק הסמוכים מאוד לאתרי הביקור.  מהומת השוק, שמזכירה את בייג'ינג של שנות השמונים [מינוס] במאה העשרים, נגמרת מוקדם והכיף והאוכל יהיו פתיח מרגש לקראת הביקור באתרי המורשת שבהמשך. חוצמזה, למי יהיה תיאבון אחרי שיראה את מוזיאון הסריסים ואת מיצג הסירוס?

    ''

     השוק בכפר Moshikou

     

    ''
     

     

    ''

     

     

    ''

    מרפאת שיניים על דוכן בשוק – 21 ק"מ  ממרכז בייג'ינג, כל כך רחוק מהבירה המתהווה

     

    קניות: משרוך נעל ועד שיניים תותבות. ובין לבין: בדים, בגדים, כלים. שוק מהחיים, בשביל תושבי הכפר, לא תיירים-מיינדד. מחיר פחות או יותר סופי. מטר אחד [yi mi] של בד פרחוני בדוגמה סינית אותנטית – 16 יואן. המחיר כולל תפירה במקום של הקצוות הפרומים. לפניי תפרו במהירות מהפנטת ציפה לשמיכה כפולה עבור קונה מקומית. התור מתארך, אבל הסיניות חביבות, נתנו לי לתפור מחוץ לתור כי אני תיירת-ממהרת או כי נמאס להם מכל המצלמות שלנו.

      

    ''

     

    ''
     

     תפירה במקום, בשוק הפתוח

     

    אוכל: ברחובות ההומים. סתם ברחוב, לא במסעדה. חם, טרי, טעים, ממכר. מאפים למיניהם במילויים שונים: בקר, ירקות, אפונה מתוקה. זה סין, להזכירכם. ערמונים חמים, בטטות, תירסים. לא צריך יותר.

    מוסיקה: בגן בדרך למקדש, עצירת חובה. קר, אז מנגנים בכפפות ושרים. טיילים מוזמנים להצטרף.

     

    ''

     

    חלק שני – מקדש פה-האיי [FAHAI] – מקדש קברי הסריסים. בקצה השוק, למרגלות ההרים. נבנה בימי שושלת מינג [1439 לספירה] על ידי אומני העיר האסורה עבור הסריס Li Tong חביב הקיסר [שפירושו אהוב/מאהב הקיסר?]. אין עשרה ציורי קיר כאלו: יפים, גדולים ושמורים באופן מקורי - בכל סין. אלו הנציגים של סין באולימפיידת הפרסקות. מרקמים עדינים של קווים, משטחים וקורי צבע מתמודדים על ייצוג הטבעי, המופשט, החלומי, המיתולוגי, הפילוסופי, האמוני. החשכה במקדש גאלה אותם מהשחתה בידי המשמרות האדומים בימי ההרס של מהפכת התרבות. מצוידים בפנסים, נכנסים - כמו בסרט פעולה מותח - למקדש חשוך ולחלום שנצבע באבק זהב. תקרה כזאת לא ראיתם. בחצר עצים עתיקי אלף שנים עם "יבלות" זקנה על הגזעים. אסור לצלם במקדש, אבל באולם שמאחור שיכפלו את הציורים [זה סין] ושם אפשר לצלם את מה שכל כך רצינו להנציח במקדש.  

      

    ''
       

     פרסקות במקדש פה-האיי FAHAI 

     

    ''
     

     יבלות זקנה על עצים כי העץ אדם השדה

     

    חלק שלישי - קברי הסריסים. חלקת הקבר נבנתה תחילה עבור הסריס הנאמן והנעלה, שומר החותם, Tian Yi  הקבור בחלל תת-קרקעי, מוגף בשערי אבן שנפרצו. בסמוך לו נקברו שלושה סריסים נוספים. על קבריהם ניצבים מבנים פאלים ישירים למראה. לחצר הקבורה צורה מעוגלת בצד אחד וריבוע בצידה השני. עוד ייצוג של אבר המין הגברי. אין כאן מיניות הודית משתלחת, רק ייצוגים ישירים וחשופים. לרגלי הדרקון שעל גילופי השיש הלבן ארבעה טפרים ולא חמישה כמקובל בארמונות, לסמן משהו חסר. 

     

    ''

    חצר קברי הסריסים

     

    חלק רביעי – מוזיאון הסריסים. לא כאן המקום לתאר בפירוט את סוגי הסירוס [הפין/האשכים/גם וגם]; מי סורס [מרצון ובהתנדבות, מטעמים כלכליים, שבויי מלחמה, זרים] או את דרכי הסירוס: חבטות באלה כאמצעי ענישה; קיצוץ שהיה כרוך באובדן דם ובזיהום; הניתוח בוצע בדרך כלל בידי שלושה מנתחים מומחים. המנותח נמנע מאוכל ומשתייה שלושה ימים קודם לניתוח. בעת פעולת הסירוס הוא נקשר וסומם. האיברים נכרתו בסכין, לפתח השופכה הוכנסה עצם חלולה של אווז כדי להבטיח שתישאר פתוחה. לאחר מכן הובל בהליכה, ורק כשלוש שעות מאוחר יותר הורשה לשכב במיטה. תוך שלושה ימים ניתן היה לדעת אם פתח השופכה אכן פועל או אם דינו למות ביסורי תופת. דרך אחרת: חריצה וחיתוך פנימי כפי שנהוג היה לסרס בעלי חיים.

     

    או - -, אני מתה מהפירוט הזה.

     

    וכמה סורסו? בתקופת שושלת מינג, לפני כחמש מאות שנה, היו בארמון כ- 70,0000 – 100,000סריסים. בשנת 1912 ירד מספרם ל- 470, ובשנה זו הופסקה העסקתם. הו - - -

    אשר לתשוקה, מה קורה לה? היא נשארת, מספרים הדיווחים. ואיך בכל זאת הגיעו לסיפוק גופני? עוברים ללחישה: במגע אחר, בפה, בהפעלת חוש הראייה, בסובלימציה אירוטית ורגשית. האם היעדר טסטורון בגוף מקצר תוחלת חיים? מסתבר שלא. הקול הילדי והגוף הגברי מקבלים תכונות נשיות ושורדים כך שנים.

     

    ''

     ניתוח הסירוס. צולם במוזיאון הקטן במקום

     

    ''
     

         

    הסיבות למהלך הדרמטי: קודם כל להעצים את יתרונו של השליט על פני עובדיו. שנית להבטיח שנשים בבית הבובות [ההרמון] לא יופרו על ידי עבדיו. שלישית, להבטיח שלא יחתרו תחת השליט במזימה להתחיל שושלת חדשה.

    במה הם עבדו? הבוריינים שירתו כמשרתי הארמון במלאכות ה"שחורות". המוכשרים שבסריסים, למדו בבתי ספר בארמון, ולמרות שלא עברו את מסלול הלימודים המפרך, בדומה למלומדים הרשמיים, רבים זכו לכהן בתפקידים רמי דרג: יועצים, מפקדים בצבא, שגרירים, שופטים, ממציאים, ארכיטקטים, גובי מיסים ואחראים על מקורות פרנסה של הקיסרים.

     

    ^^^^

    ציטוט מספר

    "הייתי סקרן לראות את מראהו המסורס של ין-לאנג", כותב סו טונג בספר חיי כקיסר. "ופעם אחת ציוויתי עליו להתערטל בפני. ין-לאנג החוויר מיד, הוא לפת בשתי ידיו את חגורת מכנסיו והתחנן בפני שלא אשפיל אותו. [...] בחנתי בדקדקנות את אבריו המוצנעים של ין-לאנג וגיליתי שהצלקת שלו שונה משל אחרים, היו עליה סימני כוויות אדומות כהות. [...] אתה שונה מהאחרים, מי סירס אותך? שאלתי אותו. אבא שלי. הוא בלע את דמעותיו ואמר, אבי הוא נפח. כשמלאו לי שמונה הוא יצר סכין קטנה במיוחד לשם כך, וסירס אותי. שלושה ימים שכבתי מחוסר הכרה. [...] אבא הכאיב לי מאוד. הוא אמר שאחרי שאכנס לארמון ואשרת את הקיסר לא אצטרך לדאוג לאוכל ולבגדים. הוא גם אמר שהשירות בארמון הוא ההזדמנות שלי להכיר תודה להורים ולהביא תהילה לאבות."

    חיי כקיסר מאת סוּ טוֹנג. מסינית: עפרה ויינשטיין-ארבל, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2010, עמ' 39.

     

    ^^^^

    סיימנו. רחובות הכפר או הגבעות המיוערות פתוחים לפניכם.

     

    ^^^^

    בקטנה

    הגעה: 21 קילומטר ממרכז בבייג'ינג. רכבת תחתית, קו 1 מערבה, עד לתחנה האחרונה – pingguoyuan – ומשם להמשיך באוטובוסים: 336, 396, 746, 929 או 959 עד לתחנה Shougang Xiaoqu.

    מחיר כניסה: 100 יואן [יקר מאוד במונחים מקומיים]. אין שילוט, אין הסברים באנגלית במוזיאון או במקדש. כדאי להדפיס את הטקסט.

    פתוח: 09:00 – 16:30

    אתר: http://www.fahaitemple.com

    כיתוב בסינית כדי לקבל סיוע מהמקומיים והדרכה איך להגיע לאתרי הביקור

    שם הכפר: Moshikou    模式口

    מקדש פה-האיי [FAHAI]: 法海寺介绍

    קברי הסריסים: Tian Yi Tomb 

    טלפונים: 88713976   88715776   88749279

     

    --------------------------------

    © כל הזכויות על הטקסט ועל הצילומים שמורות לשושן ברוש-ויץ.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין