עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    באינטרפרטציה אישית

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    עולם מסובך יפה הרבה יותר - פסטיבל ג'אז ת"א 2012

    0 תגובות   יום שבת, 25/2/12, 18:46

     

    חופש, זוהי מילת המפתח של מוסיקת הג'אז.

    קשה לאפיין את הג'אז  כפי שקשה להבין את הרצון להגיע ל"שונה" ולמסובך בחיים,  הסקרנות היא זו שגורמת לנו להתעניין ולנסות להבין מצבים. עד לראשית המאה ה-20 מרחב ההבעה של האמנים היה קטן אך מאותה התקופה החוקים הלכו והתמעטו , המוסיקה האפרו-אמריקנית העמידה את הבעת הנגנים בראש סדר העדיפות, בעזרת אלתורים וחריגה מהמקובל.

     

    חציית הגבולות במוסיקה מושכת אליה קהל רב, כזה שמנסה לברוח מהמוסיקה היומיומית, כזה שמבין ואוהב אתגרים וכזה שמקשיב ומנסה ללמוד דברים חדשים. בחיים, שלא כמו במוסיקה, חציית גבולות וחריגה מהחוקים בד"כ מובילה למצבים לא נעימים ולתוצאות שליליות למרות שהדרך להשגתה מהווה אתגר.

     

    בכל שנה, רגע לפני שהחורף מסתיים והרוח מחליפה את כיוונה, תל אביב מארחת את מיטב נגני הג'אז מהארץ ומהעולם. הסיבה הטובה ביותר להתנתק מהשגרה ומהפשטות היומיומית  היא ההצטרפות לחוויה המסעירה והסוחפת, חווית התעוזה שאין לה כלל השלכות רעות  וככל שהיא חורגת ומסובכת כך היא מסקרנת ומעניינת יותר.

     

    את הפסטיבל בחרתי לפתוח בהופעתו של הפסנתרן הצרפתי באטיסט טרוטיניון בעיקר מהסיבה שהג'אז האירופאי הוא אולי הקרוב ביותר למוסיקה הקלאסית בהרמוניות ובתבניות המוסיקליות, הטריו של באטיסט כלל את תומה בראמרי הבאסיסט ואת המתופף הבלגי אנדרה פאלמרטס . המגע  הקסום בקלידי הפסנתר מול הקצב שהכתיבו הבס והתופים הוציאו מההרכב רגשות וצבעים מופלאים והצליחו לסחוף לחוויה מרתקת במיוחד.

     

    אחרי הסיור המיוחד והרגוע באירופה חזרתי לבקר במחוזותינו. ההפקה המיוחדת ביותר בפסטיבל לא השאירה כיסא ריק באולם המפואר של הסינימטק. "חמישיית עומר אביטל" הורכבה מחבורת ישראלים גאונים שנותנים לנו כבוד גדול ברחבי העולם. המאסטרו עומר אביטל מחבק את הקונטרבס, רוקד וקופץ איתו על הבמה כאילו הוא חלק מגופו ומשלב בנגינתו מוטיבים ישראליים , אתניים לצד הג'אז האהוב והמוכר.

    על אותה הבמה עמדו שני הנשפנים הטובים ביותר שנולדו כאן, החצוצרן אבישי כהן שנגינתו מזכירה את גדולי חצוצרני הג'אז מכל הזמנים והסקסופוניסט אלי דג'יברי שהתברך כנראה בכוחות על-אנושיים ובוירטואזיות שאני לא מכיר כמותה. החיבור של השניים נוצר כבר בילדותם, מה שמחזק את ההבנה והקשר המוסיקלי המושלם בינהם.

    על הפסנתר  ניגן בקלילות מרשימה עומר קליין ועידן את כלי המתכת המוזהבים. לצדם ג'ף בלארד מניו יורק נתן את הקצב בתופים.

    חווית החושים המסעירה הצליחה להפתיע אותי כמעט בכל פראזה שנוגנה, גבולות כמעט ולא היו בהופעה הזאת, המסגרת נפרצה לכל כיוון אפשרי, מה שגרם לי לחשוב לאן עוד ניתן להגיע במוסיקה אם נוגעים איתה כבר בשמיים.

     

    ביומו השלישי של הפסטיבל בחרתי להמשיך עם עומר אביטל ועומר קליין להפקה המסקרנת  ביותר "מזרח תיכון חדש" - מחווה למוסיקה הים תיכונית הנוסטלגית. שני עולמות שונים שנפגשים רק בפסטיבלים מהסוג הזה ורק אצלנו בישראל.

    המוסיקה המזרחית והקליטה עברה מטמורפוזה, בעזרת האלתורים היפיפיים של קליין לצד האתניות שזורמת בדמו של אביטל השניים פתחו עולם חדש שנע בין סלסולי פסנתר וקונטרבס שנשמע לעיתים כמו עוד מסורתי. לעולמם החדש הם צירפו את המתופף ונגן הפרקשיין הנהדר איתמר דוארי ואירחו את גדול הגיטריסטים המזרחיים, יהודה קיסר. יהודה השתלב בעיקר בחלקים המלודיים המוכרים מתוך השירים וניסה את כוחו בפעם הראשונה באלתור בלוזי, השילוב בין הנגנים היה מיוחד ביותר. הפער בין הג'אז למזרחי הצטמצם כשעלה לבמה הזמר רביד כחלני והוסיף גוון של בלוז תימני, האנרגיות הלכו והתגברו וביחד עם מחיאות כפיים של הקהל נוצרה אווירה שונה מכל מופע "ג'אז" שראיתי.

     

    את יומו הרביעי והאחרון של הפסטיבל ביליתי בהופעתה של נורית גלרון "מג'אז ועד עכשיו" , עיבודי ג'אז לשיריה המוכרים בניהולו המוסיקלי של גיא וינגרטן. במשך השנים נורית נגעה בקלאסי, בג'אז ובבלוז ובעזרת ההרכב הנפלא שכלל את עופר פלד בכלי נשיפה, גלעד אפרת בקונטרבס, טל כהן בתופים וגיא וינגרטן בפסנתר, היא הצליחה להכניס תבלין נוסף למוכר והאהוב, אמנם היה זה תבלין עדין במיוחד אך הוא הוסיף בדיוק את מה שההופעה הייתה צריכה כדי להיות חלק מהפסטיבל המגוון הזה.

     

     

    וכמו בחיים כך גם בג'אז, קל יותר להתאהב בשונה ובמיוחד. וכמו באהבה גם בג'אז ישנה הרגשה של ריחוף והתמכרות ממש כמו לסם, סם כזה שמותר, כי לג'אז אין חוקים, הוא לוקח אותך לעולם שלא קיים, עולם שנבנה ממש עכשיו ויעלם כשהיצירה תיגמר. בין המקצבים וההרמוניות הנסתרים מתגלים רגשות מורכבים של גאוני הדור, לפעמים הם רק רמזים שמעבירים מסרים בצורה מסובכת, אבל אנחנו אוהבים את זה כל כך, כי עולם מסובך יפה הרבה יותר.

     

     

     

     

     

     

     

     

    ,

     

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      משה צ'יטיאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין