עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    בארץ הנשים הבלתי מוגבלות

    16 תגובות   יום חמישי, 2/2/12, 01:06

     אחד המכשולים התרבותיים הכי גדולים הניצבים בפני המהגרים לקנדה היא ההתמודדות עם העובדה כי כאן, הנשים הן לא רק כוח מרכזי בחברה ובשוק העבודה, אלא הן גם זוכות ליתרונות משמעותיים בתחומים רבים של החיים. קנדה היא ארץ ששבעים אחוז מתושביה עוסקים במתן שירותים. כל תחום עבודה המסתיים בתואר Care מקבל כאן משכורות מכובדות. זה לא ממש משנה אם את מעניקה טיפול לפעוט, נכה, או קשיש, אלו מקצועות שמניבים משכורות מאוד מכובדות. אצל הגברים העניינים קצת שונים, מחוץ למקצועות החופשיים, קרי רואי חשבון, עורכי דין, ורופאים למינם, שאר הקנדים עוסקים במלאכות כפיים שהגבר הישראלי לא מכיר. הם סוללים כבישים, עובדי באסדות הנפט, בונים בניינים וכו'. אלו העבודות שמשלמות שכר נאה לאלו המוכנים להתמודד עם עבודה קשה ותנאי מזג אוויר לא פשוטים. התוצאה היא שנשים רבות מרוויחות יותר מבני זוגן. הנה אפילו הסקר של לשכת הסטטיסטיקה הממשלתית מהקיץ האחרון אומר את זה.

    http://www.bloomberg.com/news/2011-07-14/more-wives-in-canada-out-earning-husbands-on-education-gains.html

    המצב בקנדה הוא אפילו טוב יותר בהשוואה לארצות הברית. בקנדה 31 אחוזים מהנשים מרוויחות יותר מהבעל, ואילו אצל השכנה הגדולה והעשירה מדרום, מדובר רק ב 22 אחוזים. רק לצורך ההשוואה ההיסטורית, בשנת 76', רק 12 אחוזים מהנשים הקנדיות הרוויחו יותר מהבעל. כמובן שהשינוי ההיסטורי נובע משינויים במערכת החינוך וההכשרה המקצועית. מה שבטוח הוא שעם המספרים אי אפשר להתווכח.

    **

    המציאות הזאת היא עובדה קיימת והמהגרים צריכים להתמודד איתה. המהגרים מגיעים לכאן מקומות שונים ולכל אחד רקע תרבותי אחר. מי שמגיע ממדינות מערביות מתקדמות מורגל הרבה יותר לחברה חופשית בה לכולם יש זכויות שוות. עבור אנשים שבאים מרקע קצת פחות מתקדם הסיפור הזה הרבה יותר מסובך. הנה ביום שני השבוע הורשע מוחמד שאפייה ממונטריאול ברצח אשתו לשעבר ושלוש הבנות שלהן. שאפייה תכנן וביצע את הרצח ביחד עם אשתו השנייה,  טובא מוההמה יאיה, ובנם חאמד. כל השלושה יבלו את שארית חייהם בכלא עבור הרצח המרובע.

    http://www.vancouversun.com/news/canada-in-afghanistan/Shafia+family+found+guilty+murder+cold+blooded+shameful+honour+killings/6069346/story.html

    רונה אמיר מוחמד ושלושת בנותיה נמצאו ללא רוח חיים בתוך מכונית הניסן המשפחתית שנמשתה מתוך המים של אגם אונטריו. מוחמד שאפייה ושותפיו לפשע טענו כי הם חפים מאשמה אך בית המשפט קבע לאחר שהאזין ל 58 עדים כי הרצח בוצע על רקע חילול כבוד המשפחה ואימוץ תרבות מערבית על ידי הבנות. המקרים הללו עדיין קורים כאן לא מעט בקרב כמה קהילות, אבל הרצח המרובע זכה לכיסוי נרחב של התקשורת בגלל אופיו האכזרי והביצוע המזעזע. מוחמד שאפייה היגר לקנדה מאפגניסטן ביחד עם שתי נשותיו בשנת 2007, הרצח בוצע ביוני 2009, החקירה המשטרתית נמשכה שלושה וחצי חודשי וכללה האזנות סתר והפעלת סוכנים סמויים, וגם כמה מתרגמי.גם לפני וגם אחרי הכרעת הדין משפחת שאפייה חיה את חייה על חשבון משלם המיסים הקנדי. מחיר לא זול עבור הקניית ערכים דמוקרטיים לעולם.

    **

    המשפט של משפחת שאפייה מהווה הזדמנות לא רעה להסביר לידידה קנדית את ההבדלים בין שתי הדתות השמיות. אז נכון שאצלנו תפילת השחר כוללת את השורה השנויה במחלקות "ברוך שלא עשני אישה". ונכון שחכמינו זיכרונם לברכה קבעו פעם כי "אישה קשה מיום סגריר", עדיין הרעיון המרכזי הוא ש "אישה, בת מלך, כבודה בבית פנימה" כדי שלא חס וחלילה תהייה ל "ביכרה קלה משרכת דרכיה". שהרי "בת ישראל, חוקרת דורשת שואלת". לנו יש גם מסורת מפוארת של נשים גיבורות החל מדבורה הנביאה,  דרך אסתר המלכה ועד שרה אהרונסון גיבורת ניל"י.  הנה מה שמסבירה לנו פרופסור שרה יפת מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

    בתיאור בריאת האדם מעוצבת אפוא תפישת-יסוד של שוויון מוחלט בין האיש ובין האישה. האישה, כמו האיש, נהגתה במחשבת האלוהים ונבראה על-ידיו כגולת הכותרת של הבריאה. האישה, כמו האיש, נבראה "בצלם אלוהים" והיא שותפה לאיש במעמד מיוחד זה של "האדם". וראוי לשוב ולהדגיש: השוויוניות הגמורה בין האיש והאישה, אין פירושה שמתבטל ההבדל ביניהם. נהפוך הוא. השוויון נובע מבריאתם בצלם אלוהים, אבל הזכר הוא זכר והנקבה היא נקבה. שניהם נבראו כתוצאה מהחלטה אחת, על-ידי בורא אחד, בעת אחת ובמתכונת אחת. ההבדל ביניהם הוא נתון טבעי, אבל אין הוא מבטא לא עדיפות ולא היררכיה.

    השוויון המהותי, שתוצאתו גורל משותף וייעוד משותף, מתבטא במלואו בברכת אלוהים לזוג האנושי ובהצגת ייעודו. הברכה נאמרת כולה בלשון רבים ודבר האלוהים מופנה לאיש ולאשה כאחד. אלוהים מברך "אותם" ואומר "להם":

    פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ;
    וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂתעַל-הָאָרֶץ.

    זוהי ברכה וייעוד כאחד ובה ארבעה שלבים: פרייה ורבייה, מילוי הארץ, כיבוש הארץ ושלטון בבעלי החיים. בשני הראשונים שווה האדם לבעלי החיים, אבל שני האחרונים מייחדים את המין האנושי, מייצגו של האלוהים בעולם הזה. גם ייעוד זה הוא ביטוי מושלם לשוויון האיש והאישה. במהות, בייעוד ובתפקוד אין הבדל בין הזכר ובין הנקבה, לא ביחס לאלוהים ולא ביחס לעולם. הפרייה והרבייה, המבטיחות את קיומו של המין האנושי, הן בעצם מהותן ייעוד משותף לאיש ואשה. כל אחד מהם ממלא בו את חלקו ולא ניתן לקיים אותו בלא השיתוף של שניהם.

    המאמר המלא כאן: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10760

    **

    אז אחר כך אתה צולל אל תוך אתרי ההיכרויות הקנדיים, וכל הפרופילים נראים לך כמעט אותו דבר. אז נכון שאני עכשיו בשלב החלמה והתאוששות, מבחינה רגשית אני לא ממש זמין לאהבה חדשה, אבל להתחיל לבדוק את הדופק צריכים. אז הנה סל המצרכים שמציעה הפנויה המקומית. כולן אוהבות את העבודה שלהן, כולן שומרות על אורח חיים ספורטיבי (יוגה, אופניים, ריצה, הכי פופולרי אבל יש גם כדורגלניות ושחקניות הוקי), כולן שותות אלכוהול "חברתית" (סוציאלית), אף אחת לא מעשנת ולא תסבול בן זוג מעשן, הן לא עושות סמים ולא ילכו לעולם עם גבר נשוי. קנדיות כאלו. הן רוצות גבר עם עבודה קבועה, חוש הומור, ג'נטלמן, שאוהב הליכות ארוכות על שפת הים, מעריך מוזיקה וקולנוע ואחד שיודע להקשיב ולנהל שיחה. הן לא אוהבות לדבר על פוליטיקה וכסף, אלא מעדיפות לשוחח על חופשות ואוכל אתני.

    בתוך הים העצום הזה של אימהות חד הוריות או רווקות קרייריסטיות בלי ילדים אתה אמור למצוא את הפנינה שבתוך הצדף, משימה לא פשוטה גם לצוללנים מנוסים.

    **

    לפעמים ההארה מגיעה מהמקומות הכי צפויים. בסוף השבוע האחרון התארח בכולל שלנו הרב יעקב מרכוס, אזרח אמריקאי – קנדי שחיי בקריית יערים שליד אבו גוש. כמעט ביקשתי ממנו שימסור ד"ש לחומוס המפורסם של הכפר. מרכוס נתן לנו שתי הרצאות מדהימות, על סוגיות שאותן חקר בכתבי הקודש. בערב שישי חקרנו בשאלה מדוע דברים רעים קורים לאנשים טובים? אני לא אכנס כאן לתוך כל העולם המדהים של התיאולוגיה היהודית, אני רק חושב שחבל שיותר חילונים לא נחשפים לחומרים האלו, מבלי קשר לכך שהפרדת הדת מהמדינה היא חובה לאומית בישראל (ולא, אני לא מתערב בענייניה הפנימים של מדינת ישראל, בדיוק כפי שהבטחתי). בכל מקרה, אחת הנקודות היותר מעניינות שהציע מרכוס הוא שבני האדם הם היצורים האנכיים היחידים על הכדור, ולכן העולם הפנימי שלנו מורכב משלושה חלקים, נפש, רוח ונשמה. הנפש, אותה יש גם לבהמה, היא הצרכים הגופניים שלנו (חלציים). הרוח מייצגת את הצרכים הרגשיים שלנו (לב), ואילו הנשמה מייצגת את האינטלקט (ראש). על פי הרב מרכוס, כדי שהשידוך בין גבר לאישה יעבוד לאורך שנים, צריך שיהיה חיבור מושלם בין כל שלושת האלמנטים. נפש, רוח, נשמה. כנראה שבכל זאת יש כמה דברים בחיים שבהם יש עדיפות לגלאט כושר.

    **

    בשבת דיבר מרכוס על המורכבות של האושר היהודי. כל כך הרבה מילים יש בעברית לאושר. הנה תראו את ברכת החתונה. "ששון ושמחה, (חתן וכלה), גילה רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה ושלום ורעות". ולכל אחת משמעות אחרת והיא מופיעה בברכות שונות. אחרי שעתיים של עונג שבת יצאתי הביתה במצב רוח אופטימי, שכחתי איפה אני חי ולא קניתי כרטיסים למשחק הגמר של טורניר כדורגל הנשים. ביום ראשון אספתי את החבורה העליזה ואחרי ארוחת צהריים ביתית יצאנו אל האצטדיון כשגשם טורדני מרטיב את העיר. כשהגענו לקופות חייכה לנו נערה אסייאתית עם משקפיים ענקיות ואמרה שהמשחק סולד אאוט. חשבתי שהיא צוחקת עלי, אבל כעבור דקה הבנתי שהיא רצינית לגמרי. אחרי בדיקה קצרה עם הספסרים התברר שגם זו לא אופציה ריאלית. מזל שיש לי חברים כמו יוסי חבושה,  שהעביר לי זוג כרטיסים שאליהם צירפתי שלישי מספסר והכנסתי את כולנו אל האצטדיון ביחד עם עוד 25.427 אוהדים באדום.

    http://www.vancouversun.com/sports/downs+Canada+Olympic+qualifying+final/6070125/story.html

    11 שנים מחכה נבחרת הנשים של קנדה, המדורגת שביעית בעולם, לניצחון על האמריקאיות שמדורגות ראשונות. זה לקח בדיוק ארבע דקות להבין שגם מול הקהל הביתי התומך זה לא יקרה הערב. צמד החלוצות האמריקאיות אבי וואמבך ואלכס מורגן המדהימה, קרקסו את מרכז ההגנה שלנו וסיימו עם צמד שערים לכל אחת מהן. הנה התקציר:

    http://www.youtube.com/watch?v=LOgPsghIjQA

    הראשונה שתפסה שהעסק גמור הייתה הקטנטונת שבאמצע המחצית השנייה החליטה שהיא צריכה לרדת אל הדשא כדי לעזור לבחורות באדום. לא עזרו כל השכנועים שלי, היא התעקשה שהיא מוכרחה ללכת לשחק על הדשא. היא אוהבת כדורגל, הילדה. היא עוד תגיע לנבחרת, או לפחות לסגל (כמו שכתב פעם עלי מוהר המנוח). האמהות החביבות ביציע הביטו בחיבה בקנדית הצעירה. אחת שרוצה לעזור, שמגלה אכפתיות. אפשר להגיד הרבה דברים על הקנדים, את המדינה שלהם הם אוהבים בכל נפש. הם care אפילו שמדובר בכדורגל נשים.

    **

    בפיצריה, בדרך הביתה ראינו את האמריקאיות חוגגות עם הגביע. אני מביט על הילדות שלי, גדלות בלי דאגות. "אולי עוד ניפגש איתן באולימפיאדת לונדון בקיץ הקרוב", אומרת לי הבכורה. "אולי עדיף שלא". אני מחזיר לה. לחופש נולדו, הילדות האלו, אני מזכיר לעצמי שאני מפקיד אותן בחזרה אצל האימא שלהן. מה שבטוח הוא שמי שלא מכבד נשים לא יכול להיות חבר שלי, עניין של ערכים.

     

    אבל לפחות עכשיו אני יודע בדיוק מה אני צריך.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/2/12 18:46:
      די לחכימא ברמיזא, אמרו חז"ל. אין בלעדיות וביטחון בשום דבר אבל כן, יש עדיפות לתוצרת כחול לבן. מאחל לכן שתיראו את השינוי עוד בחייכן.
      תודה על הפוסט המושקע. מקנאה במצב הנשים בקנדה (כאן אין משלמים שכר שוה על עבודה זהה ועוד הרבה רעות חולות); וכן מקוה שבסיפא המופלא שהבאת - איינשטיין הצעיר וחבריו - לא התכוונת לרמוז שרק "תוצרת הארץ" תתאים לך. מקוה בשבילך שתמצא מהר "נשמה תאומה", גם זה קורה ולא תמיד בכוונה אלא אף במקרה. בהצלחה.
        4/2/12 17:15:
      בועז, כשאתה כותב "אין כאן דבר כזה" אתה מתכוון לעבודה או לפוליטיקה??
        4/2/12 07:38:
      גם אני מעדיף לא לדבר על פוליטיקה בעבודה, מפני שפשוט אין כאן דבר כזה... (((-:
        4/2/12 04:21:
      בילוי נעים אוסי, אל תשכחי לקחת סוודר.
        3/2/12 19:27:

      קריצהאני מחר נוסעת לקנדה

        3/2/12 09:34:
      גדגד, לכולנו מגיעות אותן זכויות אנושיות בסיסיות בכל מקום בו אנחנו נמצאים. זו נקודת הפתיחה.
        2/2/12 22:56:
      כל אישה צריכה לברך ברוך שעשני אישה בקנדה. :-)
        2/2/12 15:59:
      היי איריס, כאן במקום העבודה אסור לדבר על פוליטיקה ודת, כדי למנוע עימותים וויכוחים. אנחנו עם של מחפשי שקט. פיני1 - אתה רציני בדברייך? ד"ר לאה - תודה, התאקלמות נעימה למשפחה. דולצ'ה ויטה - את מוזמנת לעלעל לאחור, לא משעמם כאן. רוניתי - נייס טו סי יו אגיין.
      מעניין מאוד. מוזר שהקנדיות מצהירות שלא מעדיפות לדבר על פוליטיקה. בארץ לא בטוחה שהיה מתקבל באהדה.
        2/2/12 10:22:
      הרבה נכתב על ברוך שלא עשיני אשה אבל מדובר בסך הכל בטעות הגיה צ"ל ברור שלא עשיני אשה
        2/2/12 09:56:
      למה? מה נשמע? מצטער אם אני מייצג רק את המערב, לא התכוונתי לדבר בשם כולם. אני רק מצטט קצת ממקורות שונים. אני יודע ששם חיים קצת אחרת. העיקר שאת נהנית לקרוא ולהגיב. השארי איתנו.
        2/2/12 09:11:
      היה מעניין לקרוא את דבריך. יש לנו משפחה בקנדה שרובה עלה לארץ, והבנות אכן מתנהגות כפי שספרת. שיהיה לך בהצלחה.
        2/2/12 08:40:
      יופי של קריאה מרתקת זימנת לי כאן על הבוקר!
      מרתק.
        2/2/12 03:40:
      כרגיל נהניתי. אתה חוטא כמו הרבה מהגרים , לא מבקרת רק מאירה את עינייך. מה שקורה במערב קנדה לא מיצג את כל קנדה. במונטריאול לדוגמא כן מדברים על כסף, והרבה מאוכלוסיה מעשנים לדוגמא. חוץ מיזה איזה כיף לקרוא את כתיבתך ולהכיר את הנפשות הפעולות או לדעת בדיוק על מה אתה מדבר, מיקום, אנשים וכו. אין ספק שבזכות כתיבתך, רואה את וונקובר בזווית אחרת, טובה יותר.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין