אז חשבנו שנוכל ללכת לרקוד אחרי הארוחה ב"הצדף".

אז חשבנו.

אבל אני מקדימה את המאוחר.

הכל התחיל מהזמנה של "הצדף" לבוא ולהתנסות במאכלי המסעדה ו"את יכולה להביא בן זוג". ככה משלבים זוגיות ובלוגריות, הכי טוב.

כשהגענו המסעדה היתה כמעט מלאה (השעה היתה שבע בערב) וכשעזבנו שעה וחצי אחר כך, כבר היה מלא לגמרי, כולל החדרים הפרטיים.

אפרת המלצרית קיבלה את פנינו (אין מלצר ספציפי לשולחן אלא כל המלצרים משרתים את כל השולחנות ככה שאין מצב שאדם מחפש את המלצר "שלו" לדבר מה שהוא זקוק לו, ומצד המלצרים, כל אחד עוזר לכל אחד ומשגיח על כל השולחנות). אפרת הסבירה לנו את הקונספט שמתחיל ב"במחיר המנה העיקרית מקבלים מבחר של סלטים למנה הראשונה, שמתמלא כל העת לפי הדרישה, יחד עם לחמניות חמות". כמה דקות אחר כך, כשהשולחן שלנו כמעט קרס מכל הצלוחיות, כמו השולחנות של כל שאר הסועדים לידינו, הבנו מה הכוונה ב"מבחר של סלטים". אם אני אנסה לזכור את הכל, היו שם בטטה אפויה בתנור עם רוזמרין (מצויינת), חומוס ביתי (גם החומוס וגם כל שאר הסלטים הם תוצרת המקום ועשויים טרי טרי), איקרה עם בצל סגול (חיסלתי עד תום), סלק מתוק, שום אפוי קונפי, סלט צ'זיקי, חצילים קלויים בצ'ילי עם בוטנים (למרות הסיכון שבלהתמלא ביקשנו תוספת), שומר בתחמיץ (אני לא אוהבת אניס אז לא נגעתי), גזר עם אריסה, דג מלוח, טחינה, כבד קצוץ, סלט שעועית עם זיתים, כרוב מתוק, סלט ביצים (היחיד שהיה לי קצת סתמי), וסלסה פיקנטית.

(בתמונה- מגש הסלטים שמקבל כל אחד שמזמין מנה עיקרית, עם מילוי ללא הגבלה.)

כל כמה זמן ניגשו מלצרים ושאלו אם אנחנו רוצים "מילוי" וכאמור ראינו זאת גם בשולחנות של סועדים רגילים לידנו. על השולחן שלנו היה יין הבית, "הר" של יקבי תבור  - שרדונה, קברנה סוביניון או טרה רוסה. אני העדפתי להמנע מאלכוהול הפעם (החלטה די נדירה) וביקשתי לימונדה (המיצים אינם נסחטים במקום) ובן הזוג העדיף בירה.

מכיוון שהגעתי כבלוגרית שאמורה לטעום כמה שיותר, המנות הבאות באו בגודל מוקטן, רק בשביל הטעימה. מבין המנות הראשונות של המקום קיבלתי לטעום שלוש-

חציל לבנוני – חציל קלוי בשלמותו על מצע טחינה ירוקה, בתחמיץ עגבניות וסומק (35 שקלים בתפריט), סרדינים "מחותנים" – סרדינים במילוי מסורתי מרוקאי (48 שקלים בתפריט) ו"פטריות מוקפצות" – פטריות שמפיניון בשום, שמן זית, יין לבן ובזיליקום (38 שקלים בתפריט). מבין שלושת המנות העדפתי בברור את מנת הסרדינים, למרות שבתחילה פחדתי ממנה מכיוון שהמילוי הכיל הרבה צרופים של המילים "פלפל חריף". הסרדינים היו ממולאים במילוי שאמור להיות חריף אבל בגלל שלהם עצמם יש טעם די ניטרלי, המנה בכללותה לא יצאה חריפה אלא מתובלת, כמובן כל זמן שנמנעים מלעשות את הטעות שאני עשיתי, ולשפוך מעל כף נדיבה של הרוטב שהגיע בצד, ושהוא היה הגורם החריף בענין.  דווקא הפטריות, שנראו די מבטיחות על התפריט היו קצת סתמיות, עם טעם דומיננטי של יין. אני חושבת שבמקום שמתעסק בדגים, עדיף להזמין משהו מהמחלקה הזו במקום מנה כמו מנת הפטריות.

(בתמונה למעלה - חציל לבנוני, בתמונה למטה "סרדינים מחותנים")

בכלל, לדברי מנהלת המשמרת, הדגים מובאים טריים פעמיים ביום, וכך גם פירות הים ומשקל מנת דגים מינימלית היא 500 גרם (כך שביחד עם הסלטים מהמנה הראשונה, קשה מאד לזוז אחרי ארוחה ב"הצדף"). על המנות אחראי השף ליאור טוביאנה, בוגר "קורסון בלו מקסיקו".

למנות העיקריות בחרנו את המלצות המלצרית ( וויתרנו על פירות הים והתמקדנו בדגים) – ולשולחן הגיעו שתי מנות דגים –

בשבילי – "פילה לברק לימון " – ברוטב שמנת, לימון, פסטו ועשבי תיבול (105 שקלים בתפריט), ובשביל בן הזוג "פורל גבינות" – פורל ממולא בתערובת גבינות , אפוי ברוטב שמנת, פסטו ועשבי תיבול (98 שקלים בתפריט).

עד מהרה החלפנו את הצלחות ביננו כי הסתבר שכל אחד אהב יותר את המנה של השני ובדיוק מאותה סיבה- במנת הפורל היתה יותר דומיננטיות של המילוי עם הגבינות, ובמנת הלברק היה יותר טעם "דגי". אני העדפתי את הגבינות, בן הזוג את ה"דגיות". עם המנות מגיעות תוספות של תפוחי אדמה בצ'ילי מתוק או פירה חלבי עם המון חמאה ושמנת. גם כאן הדעות היו חלוקות – בן הזוג בחר בצ'ילי, אני בחרתי בפירה (רבאק, פירה עם חמאה ושמנת, איך אפשר לא לחסל את כל הקערית עד תום?).

(בתמונה למעלה - פורל בגבינות, בתמונה למטה לברק ברוטב שמנת לימון)

גם מנות הקינוחים הגיעו כדוגמאות כדי לא לפוצץ את הבלוגרית לגמרי, ובבחירת צוות המטבח. המנות שצוות המטבח בחר בשבילי היו :

"מיני סברינות" במילוי גנאש שוקולד לבן  ורוטב תותים, סנטונורה – פחזניות מקורמלות במילוי קרם פטיסיאר ורוטב ווניל ו"תותים בקדאיף"  - תותים טריים עם קרם מסקרפונה וקדאיף. שלושת הקינוחים האלו עולים 40 שקלים בתפריט (כמובן למנה המלאה). איכשהו יצא ששלושת הקינוחים הכילו תות או רוטב תות (קצת הצטערתי שלא טעמתי אף קינוח על בסיס שוקולד, כמו למשל ה"פילו שוקולד וברולה" שנשמע מאד מפתה בתפריט). מבין שלושת המנות העדפתי את האחרונה- תותים טריים, קרם לא מתוק מדי, וקרנצ'יות של קדאיף. מנה יפה וטעימה. בן הזוג הצביע לטובת הסברינות. עוד מנה שלא טעמנו אבל נשמעה טוב היתה הצעת היום שהיתה רשומה על לוח על הקיר וכללה "עוגת גבינה עם עוגיות אוריאוז על מצע קרם שוקולד". שווה לנסות בהזדמנות.

(בתמונות למטה- הפחזניות וקדאיף התות)

בשורה התחתונה, כפי שהבחנתי בשולחנות של אחרים, השירות היה מהיר ונדיב (מלצרית הופיעה עם מגבון רטוב לניקוי כתם כשהסועד אפילו עוד לא הספיק לבקש), והאווירה ידידותית מאד. יש לקחת בחשבון את כמויות הסלטים הגדולות והאינסופיות כשבאים להזמין את המנה העיקרית, ויש גם אופציה להזמין רק את הסלטים ללא מנה עיקרית ב38 שקלים.

אה כן, ובקשר למשפט הפותח פוסט זה (כן, צריך לגלול למעלה..)- אז בטח שהלכנו לרקוד, נראה לכם שלא?

האתר של "הצדף"  - www.zedef.co.il ולפי כמות האנשים שזרמה למקום, רצוי מאד להזמין מקום מראש.