עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    אין זמן כזה- "אחר כך"-קליוסטרו

    .............
    ניסיון חיי לימד אותי שהמשפט -
    \"אין זמן כזה אחר כך\" נכון ביסודו
    אבל מוטעה במציאות.
    כמי שנגוע ב 'דלקת כרונית בהווה',
    קרי:
    תולה מהר את הכביסה כדי לסיים,
    ולא תולה אותה אחד אחד ונהנה מכל אטב...
    (או כפי שהמתחכמים יגידו לא קונה מייבש כביסה)
    גיליתי שכאן במחשב יש זמן כזה אחר כך,
    שזה עכשיו.

    עדכון מהמרפסת:
    עכשיו תליתי כביסה, אחד אחד
    כיף כזה כבר ממזמן לא היה לי.

    ארכיון

    0

    עברתי הכשרה לאבהות בחדר מלא גברים המומים

    2 תגובות   יום שלישי, 17/1/12, 22:24

    קראו לי להתקרב לחדר הניתוח. התלבשתי בצורה די מוזרה בירוק מרגש וחיכיתי שיקראו לי לרגע המכונן. קלטתי בזווית עין את הרופא המנתח במצב רוח מרומם נכנס עם בקבוק קולה לחדר הניתוח. נרגעתי. אם אפשר להכניס בקבוק קולה לחדר ניתוח סימן שהכל בסדר

     

     

     

    ''

     

    יד ביד, ליהי ואני

     

    היא הגיעה בניתוח קיסרי מתוכנן (הרופא קרא לה 'מפונקת שעומדת על דעתה', סירבה להסתובב).  בחרנו שלא להתערב ולנסות לסובב אותה כבר בהתחלה, רצתה לבוא בסיבוב, שתבוא.

     

    הרשו לי להיכנס לחדר הניתוח, הסכמתי, אפילו עברתי הכשרה מראש בחדר מלא גברים המומים, אחות מסבירה עם מבטא אנגלוסקסי מובהק ואינפורמציה הכי מסובכת ששמעתי בזמן כל כך קצר, מודה, לא הבנתי כלום.

     

    הגיע הרגע, קראו לי להתקרב לחדר הניתוח. התלבשתי בצורה די מוזרה בירוק מרגש וחיכיתי שיקראו לי לרגע המכונן. קלטתי בזווית עין את הרופא המנתח במצב רוח מרומם נכנס עם בקבוק קולה לחדר הניתוח. נרגעתי. אם אפשר להכניס בקבוק קולה לחדר ניתוח סימן שהכל בסדר .

     

    קצת כמו בהמתנה לטיסה בשדה התעופה

     


    ''

     

    אב ובת 

     

    האמת שהייתי לחוץ בשליטה במהלך הבוקר ההוא. מבקשים שתבוא בשבע בבוקר, באנו בזמן, משעמם ההליך הזה, למרות שהיה לנו כיף, קצת כמו בהמתנה לטיסה בשדה התעופה. הזמן חלף והמתח חלחל. שעתיים לפני הניתוח קלטתי את העובדה שאין לי איפה לשים את התיקים האישיים, האייפד וכדומה, האחיות סרבו לשמור על זה, נותרתי אני והמנעול שהבאנו, והמתח שמתגבר. קלטתי ליד המיטה ארון כזה שמחובר לכיור, אם אני משיג שרשרת אני מסודר. לך תשיג חצי מטר שרשרת בתל השומר. אף אחד מלובשי הסרבלים ואוחזי התיקים ממתכת לא ידע איפה אפשר למצוא חתיכת שרשרת. הלכתי לחפש חתיכת שרשרת בעצמי, כשמול עיניי דמותו הנצחית של גיבור "נמלטים" – הוא בטוח היה משיג שרשרת. מצאתי שלוש שרשראות אבל שהיו מחוברות לכל מיני דברים, לא ויתרתי, מצאתי אפילו פועל ערבי חביב שבא עם מספרי מתכת ענקיים לעזור לי. בשנייה האחרונה הבנתי שאני מסתכן במעצר על השחתת רכוש ציבורי. לך תסביר לשוטר שאשתך תיכף יולדת. ויתרתי, החלטתי להסתכן וללכת על החבאה בבגאז' של האוטו, כמו כולם.

     

    אחר כך, בתוך חדר הניתוח, שכחתי שאני מפחד מדם. ישבתי מאחורי המסך, ליד הרופא המרדים המצחיק. הוא התעקש שאוציא את הטלפון ועזר לי לצלם מעבר למסך. אין ספק שחומרי ההרדמה משפיעים לטובה על הסובבים.

     

    כולי מוצף רגשות במינון הכי גבוה שאפשר 

     

    ואז הבכי הזה, שמעיף אותך מעל לעננים, כולי מוצף רגשות במינון הכי גבוה שאפשר. היא באה, מתוקה מהשנייה הראשונה. ביקשו ממני למסור אותה בעגלה לחדר תינוקות, הסתובבתי בבית החולים עם התינוקת והתלבושת המוזרה הזאת, כולל כיסוי פה. עד שאחרי רבע שעה עצר אותי בחיוך מישהו – "אתה יכול להוריד את זה, הכל בסדר".

     

    מאיפה באת? 

     

    חברה הוליסטית שאחזה בה דיברה על "היא עדיין עוד קצת שם". לרגע התחברתי ל"שם". ברגעים האלה שהיא ישנה עמוק ומתוק, היא נראית מחוברת למקום אחר, כנראה באמת לוקח זמן לנחות לגמרי. ואז אתה רואה את המבט הזה בעיניים, שבאמת רואה אותך, גם אם לא בבירור, היא מסתכלת ואני רואה שהיא רואה אותי, ויש לה מבט ממזרי כזה בעיניים, בדיוק מהסוג שאשמח אם יתפתח.

     

    רואים שהיא באמת רואה אותי 

    אחרי שסיימתי לקרוא "עולם הסוף" של אופיר טושה גפלה נפתחתי קצת יותר לרעיון הזה של ה'מעבר', עולמות אחרים, קדומים, מרוחקים, גלגולים. לא שאכפת לי איך קוראים לזה או איפה זה, לא באמת יכול להתעלם מ'הדברים האלה' שאין להם סדר או היגיון. מצד אחד חלמתי אותה, ומהצד השני היא ישנה עכשיו, כאן ושם. זה קסם אמיתי.

     

    מובן שהפחד הגדול הוא "פחד הנר לי דקיק" – לך תחזור על כל הטקסים מהתחלה. אבל יש לי הרגשה שבגיל הזה שאני מתהלך בו בנעימים זאת חווייה אחרת, ממש כמו הקהל שלי שצופה בקוסם: עד גיל שש הכל תמים, אחר כך נעלמים לתוך הציניות של הפייסבוק וחוזרים בתור הורים. אל מול הילד שלך  אתה מסיים את סיבוב הציניות והאכזריות, מניח אותם בצד, לפחות עד גיל ההתבגרות.

     

    הטור הקודם: ברגע אחד חלמתי אותה, את התינוקת שלנו

     

    פורסם בתאריך 16 בינואר 2012 במגפון

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/1/12 12:34:
      תודה על החוויה :)
        18/1/12 10:49:
      מזל-טוב !!! המון אושר ונחת