עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';
    0

    אצלי הכל בסדר

    10 תגובות   יום שני, 2/1/12, 00:08

    השעון המעורר ביום האחרון של שנת 2011 מצלצל בשש וחצי בבוקר. היום האחרון של השנה הוא במקרה גם יום שבת כך שאין סיבה לשעונים מעוררים לעדכן בדבר קיומם. עם זאת, את השעון המעורר שלי, שכחתי לעדכן שאין צורך בצלילים צורמים. אני מכבה אותו בזעף וחוזרת לישון. בתשע מתעוררת שוב לקול נקישות הגשם על חלוני. מביטה במבט מצועף ועגמומי בצבע האפור ובמזג האוויר הסגרירי ויודעת- זה לא סימן טוב.

    היום האחרון של שנת 2011 היה אמור להיות יום אופטימי, שמסמל סיום של משהו ישן והתחלה חדשה, לא רק בגלל שלמחרת נקום לשנה אחרת, אלא בגלל שבו אני רשמית סוגרת פרק ומתחילה פרק חדש. או אמורה. בקצב של הגשם העקשן, הכל נותר פתוח.

    אז זהו, מצאתי דירה בתל אביב. קצת אוף מרכז, קצת אוף נוחיות, קצת אוף מחיר סביר, קצת OFF  באופן כללי שתואם להפליא את מצב הרוח שלי בתקופה האחרונה.

    חודש ושבועיים אצל ההורים, מתוכם אולי שבועיים נטו של שהות פיזית בבית הביאו אותי למסקנה שאצל אבא ואמא זה חופש בשבע עיניים ובחוץ זה הרבה תחינות וחיוכים וניסיון להיות הכי בסדר שאפשר עם החברים ובני המשפחה הנדיבים שמספקים לי ספה חמה. על השאלה מה עדיף, אין סיכוי שאצליח לענות.

    בכל ארבעים וחמישה הימים של נדידתי בצינה החורפית, לא הייתה לי הלגיטימציה להיות אני עצמי. להפסיק לחייך ולהיות נחמדה, לזעוף כמו שאני אוהבת, לבקש שינמיכו את הווליום, יכבו את האור, יסתמו כבר את הפה. לא הייתה לי הפינה שלי.

    והנה, ביום האחרון של השנה, בעיכוב של כמה שעות, יוצא הרכב מחדרה. הכיוון- תל אביב. אלא מה?!

    בחצות, השעה הנכספת, אני "מבלה" בתל אביב, בנקיון הדירה השכורה החדשה שלי, לבד.

    שנת 2011 החלה כשנה לא רעה בכלל. שנה של חופש, שנה של זוגיות על מי מנוחות, הרבה טיסות וטיולים בחו"ל. שנה של יקיצה טבעית, האבסה נטולת נקיפות מצפון ואנשים שאוהבים אותי. השנה מסתיימת באוהב אחד פחות. וכשהוא לא שם, לא מתחשק לי לחגוג.

    לילה קר בתפר שבין 11 ל-12, על מזרן נטול בסיס, מייסר אותי מצד לצד. תוהה אם לעדכן אותו שאני מתגעגעת, למרות שזה צבוע כי במקביל אני מתגעגעת גם לאחרים. זה גם לא הוגן, לא מתחשב מצדי לא להתחשב בניסיונותיו העיקשים למחוק אותי ולהמשיך הלאה. מחליטה שלא. מקץ שעתיים של התהפכויות חוזרות ונשנות, אני מבינה שאולי שינה היא באמת בקשה מוגזמת אך ממשיכה להתהפך, כאילו לא למדתי כלום. בשלב מאוחר מדי, נרדמת. בסוף זה תמיד קורה, איבוד התודעה לכמה שעות עד היקיצה המרגיזה.

     Kate Bush- Wuthering Heights

    ''

     *****************

    היום הראשון של 2012. ידיעות באתרי החדשות על מותה של יפה ירקוני מעוררות בי מבזקון שלו בראש. ככל שהידיעות מתארכות לכתבות עומק עתירות תמונות ונוסטלגיה, אני כבר לא יכולה להיאבק ומדפדפת קליפים ביו-טיוב.

    אביו היה המלחין בובי פנחסי ז"ל. איש בוהמה תל אביבי שהקים משפחה בשלב מאוחר בחייו . פנחסי ניגן בלהקה הצבאית 'החישטרון', שם חבר ליפה ירקוני והיה המלווה הראשון שלה. הוא כתב והלחין לה שירים וביניהם: "בובה בובה בובתי", "הוי ירוקה", "אלישבע" וגם אחד, מאוד מוכר- "קרה זה רק הפעם".

    אני זוכרת שהוא סיפר לי בפעם הראשונה שהיה זה אביו שהלחין את אחד השירים האהובים עלי. יצאנו יחד חודש ואני מיד סיפרתי לכל מי שהכיר את השיר וגם לאלו שלא.

    קרה זה רק הפעם, בביצוע המועדף עלי- אריק איינשטיין ויהודית רביץ

    ''

    כשרציתי להראות לחברות איך נראה אהוב לבי כילד, הייתי מאלצת אותן לראות קטע וידאו ישן של ערב הוקרה שנערך לאביו ב-1990, שלוש שנים לפני מותו. בקטע מופיעה יפה ירקוני בביצוע לשיריו, אבל אני באופן קבוע הייתי מדלגת על החלק האמנותי היישר לסוף הקליפ,  למה שבאמת עניין אותי. והרי משך שלוש שנים לפחות הוא באמת היווה חלק בלתי נפרד מהסקרנות הבלתי ניתנת לסיפוק שלי, מהרצון להמשיך ללמוד אותו, להכיר אותו, להיות אתו.

    ''

    לעתים,  בשברי אינפורמציה בתקשורת על יפה ירקוני תוך סקירה של עברה המקצועי, אביו היה מוזכר ולו בשורה. או אז הייתי גוזרת/שולחת לינק/מתקשרת לעדכן אותו על מנת שיעביר הלאה, לאמו, לאחיותיו, כל דרך לשמר את זכרו של אביו. כל כך שמחתי להרגיש חלק וזו הייתה גם דרך קטנה משלי, להכיר את אביו מעבר לתמונה בסלון אמו מעל הפסנתר.

     

    ימים מוזרים. גם כאלו יש. כשנפרדים מאהוב, לא מפסיקים לאהוב אותו.

    ******************** 

    אני חייבת סיום אופטימי וזה גם מאוד מתבקש. חזרה לעיר שאת רוב השנים שחייתי בה ביליתי אתו, ב-Tutti. עכשיו בצעדים מהוססים ובקצב שלי, חוזרת לתת לה צ'אנס בסולו. בעצם, זה הרי המצב הטבעי של רוב האנשים שחיים בה, כך שאין לי סיבה להרגיש חריגה.

    ג'וזי כץ- אצלי הכל בסדר

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/12 22:58:

      צטט: שירה-1973 2012-01-02 21:01:12

      צודקת. לא מפסיקים לאהוב אותו.

      האהבה רק משנה מצב צבירה, למשהו אחר. 

       

      שנה מעולה שתהיה. 

       

      שינוי מצב צבירה... לא יכולתי להגדיר זאת באופן מדויק יותר!

      תודה רבה, גם לך :)

        2/1/12 21:01:

      צודקת. לא מפסיקים לאהוב אותו.

      האהבה רק משנה מצב צבירה, למשהו אחר. 

       

      שנה מעולה שתהיה. 

        2/1/12 16:32:

      צטט: OCN 2012-01-02 13:08:17

      נעים להיזכר ביפה ירקוני ובכל הזמרים שעליהם אני גדלתי

       

      אני בהחלט שמחה שהצלחתי לעורר זכרונות אחרים ולא רק לנבור בשלי...

        2/1/12 16:31:

      צטט: מיכל-: 2012-01-02 12:35:29

      כתבת יפה, בהצלחה בעיר הגדולה!

       

      תודה! אני סקרנית לגלות האם בסיבוב הזה מדובר יהיה במלחמת השרדות או בלונה פארק של חוויות...

        2/1/12 16:29:

      צטט: * אילת השחר * 2012-01-02 12:30:40

      אשר כתבת...כתבת יפה.

      לזכר, לתודעה, למודעות ולידיעה.

      הן אלו הן "זכרונות העתיד",

      בכבודן ובעצמן.

      ''

       

      תודה רבה! גם על הפרחים :)

        2/1/12 16:28:

      צטט: יובלש 2012-01-02 09:26:53

      ככה זה. אנחנו בורחים אבל הזכרונות יותר קלי רגליים מאיתנו ומשיגים אותנו.

       

      שתהיה אחלה התחלה חדשה של שנה חדשה בדירה חדשה.

       

      בריחה היא מילה חזקה מדי. אני מסתכלת על זה כנסיון להרפות ובו בזמן להמשיך לחבק.

      אחלה שנה חדשה גם לך!

        2/1/12 13:08:
      נעים להיזכר ביפה ירקוני ובכל הזמרים שעליהם אני גדלתי
        2/1/12 12:35:
      כתבת יפה, בהצלחה בעיר הגדולה!
        2/1/12 12:30:

      אשר כתבת...כתבת יפה.

      לזכר, לתודעה, למודעות ולידיעה.

      הן אלו הן "זכרונות העתיד",

      בכבודן ובעצמן.

      ''
        2/1/12 09:26:

      ככה זה. אנחנו בורחים אבל הזכרונות יותר קלי רגליים מאיתנו ומשיגים אותנו.

       

      שתהיה אחלה התחלה חדשה של שנה חדשה בדירה חדשה.

      ארכיון

      פרופיל

      pro 1984
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין