עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    נועם המאירי ז"ל

    10 תגובות   יום שלישי, 27/12/11, 04:32

    גילוי נאות - אני מרבית הזמן אדם אופטימי במהות שלו (ובהתנהלות שלו) וגם עכשיו כשאני כותב את הפוסט הזה ב-4 לפנות בוקר אחרי שבדרך הביתה נתקלתי במודעת האבל שבישרה את מותו של נועם.
    גילוי נאות 2X - את/ה תמות יום אחד.

     

    נועם המאירי שלמד ביה"ס מנשר נאבק כבר כמה שנים במחלת הסרטן ולפני יומיים הוא נפטר - יהיה זיכרו ברוך.


    '' 

    כולנו נאבקים, נלחמים, מתמודדים, נסחפים, וצועדים בדרכי החיים מתחילתם ועד סופם.  

     

    לעיתים נראה לי שעבור לא מעט אנשים בגלל שלכאורה יש להם "הרבה" זמן חלק ניכר מהמשמעות של ה"אמצע" הזה שנמצא בין תחילת החיים וסופם מתמסמס לו ולעיתים אף אובד לבלי שוב (או לפתע פתאום מקבל שוב משמעות בנקודות הקצה שלו - כאשר כבר מאוד מאתגר {עד לעיתים בלתי אפשרי} להאחז במשמעות או בחיים או בשניהם יחדיו). 

     

    מעניין להסתכל בפרספקטיבה (די צרה למען האמת) בפוסט שכתבתי לפני 3 שנים (ב-13.12.08 ליתר דיוק) ובגלויות הסודיות שהוצגו בתערוכה (שהיה לי גם הכבוד להשתתף בה) שנערכה למען נועם בגלריה של ביה"ס לאמנות מנשר בו נעם למד ומה הן אומרות כשלוש שנים לאחר מכן. 


    גם אחת המגיבות לפוסט - רונית גוליק אותה זכיתי להכיר וירטואלית ופנים אל פנים בזכות הקפה איננה כבר איתנו והוכרעה ע"י הסרטן.

     

    אז מה אני בעצם רוצה להגיד ? 


    תחשבו על נועם (ועוד רבים וטובים) שחי בכמה שנים האחרונות בידיעה שסיכוי סביר שהוא חיי על זמן שאול ועל כן יש לנצלו בצורה הטובה ביותר כי כבר לא נשאר יותר מדי.

    עכשיו תחשבו על עצמכם - גם אתם תמותו יום אחד (אבל כמובן שיש עוד הרבה זמן ולא צריך לדאוג... :)

     

    ואז,

    אז אולי תתחילו לחיות ולחגוג את חייכם שלכם יום יום כאילו זהו יומכם האחרון.

     

    ונסיים בציטוט של גדעון גכטמן שלפני כמה ימים הייתה לו יומהולדת 

    "אני מתרוצץ כאילו אין מחר, ומצד שני אני פועל כאילו אני עומד לחיות לנצח" מתוך הכתבה בהארץ 

    ''

     

    זהו סיימנו - אני הולך לישון ואתם יכולים לסיים את הפוסט הזה עם השיר הזה איתו פתחתי היום את הבוקר (מומלץ מאוד להקשיב למילים).

    ''

    פסטיבל - אברהם טל 

     

    עוד פוסטים קשורים 

    יום ראשון של מוות :)

    העוצמה שבפגיעות 

    מתי בפעם האחרונה בכיתם ?

    אמא של סופי מתה (וגם החבר זרק אותה)

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/1/12 10:11:

      צטט: מירב שביט 2012-01-01 18:13:17

      כל יום הוא מתנה:) נהנתי מאוד גם מהפוסט מלפני שלוש שנים. השיר מאוד יפה -פסטיבל, לא הכרתי.תודה:)

      ------------------------------------------------

      יש פסטיבלים שלעיתים לוקח זמן לגלות ...;)

        1/1/12 18:13:
      כל יום הוא מתנה:) נהנתי מאוד גם מהפוסט מלפני שלוש שנים. השיר מאוד יפה -פסטיבל, לא הכרתי.תודה:)
        28/12/11 16:16:

      צטט: ruthi.b 2011-12-28 07:44:27

      כמה אתם מדכאים היום. מעדיפה להדחיק את הנושאים המכאיבים האלו.

      ---------------------------------

      רותי למה מדכאים ? 
      תחיי !! תחיי !!

      בידיעה ברורה שיום אחד זה יגמר (בקול ענות חלושה) אז כדאי להנות ולנצל את הזמן כמו שצריך :)  

      הנה תקשיבי למלכה שכבר היא איננה אבל קולה נשמע היטב 

       

      ''

        28/12/11 10:46:

      צטט: יעל מ 2011-12-27 20:01:20

      מה זה אומר לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר?? למשל X חושב שלצפות בשקיעה בים זה ניצול מעולה של זמן ואילו Y חושב שזה בזבוז זמן וטיפשי. וגם אני חושבת שהחיים הם כמו סרט, ואם הסרט ממש גרוע אז תמיד אפשר לצאת מבית הקולנוע.

      ----------------------------------------------------------------

      את יודעת מה אומרים - איש איש באמונתו יחי* 

      *ועל הכוכבית הזאת אפשר הרבה להרחיב בהקשר של העולם הצרכני היום, אמונות, דת וכ"ו - בפוסטים של חרדת סטטוס אני קצת מתעסק עם זה, במנשר הצבע הטרי, והספר שסיפרתי לך עליו גם דן בזה. 
       

       

      בגדול דימיון וההתנהלות הכלכלית הנוכחית שלנו רעים לכלכלה לכן לא כולם אוהבים אותם...

       

      "הדמיון הוא מכונת זמן לעניים", כותב גילברט בספרו, ומתכוון לכך שאל לנו להתבלבל: אנחנו לא באמת רואים את העתיד, רק מדמיינים אותו. מנחשים. וניחושים נוטים להיות מוגזמים, ולעתים קרובות מוטעים. "ובמיוחד כשאנחנו מנסים לדמיין את העתיד הרחוק", אומר ל"מוסף כלכליסט" פרופ' דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 2002 ואחד מחוקרי הפסיכולוגיה החשובים בעולם. "אתה יכול לנבא, ולא תטעה, איך תרגיש ברגע שתמצא את עצמך בבית חולים ויגידו לך שאתה לא יכול ללכת יותר. אבל מה שלא תצליח לדמיין זה את ההסתגלות שלך לאורך זמן לעובדה שאתה לא יכול ללכת. רוב האנשים ידמיינו שבלי רגליים החיים שלהם בעתיד יהיו סבל אחד גדול, אבל הם אינם מסוגלים לדמיין שהנכות הזאת היא לא עיסוק במשרה מלאה, ויהיו להם עוד דברים טובים אחרים בחיים. המוח שלנו לא מסוגל לראות את כל זה. מתוך המאמר למה אנחנו לא מסוגלים לתכנן את העתיד שלנו

       

      "דבר נוסף שאנחנו לא יודעים לחזות הוא איך ישתנה הטעם שלנו. בניסוי אחד הזמנתי סטודנטים למעבדה והגשתי להם שם מנה גדולה במיוחד של הגלידה האהובה עליהם. מדי יום הם הגיעו למעבדה באותה שעה, וקיבלו שם את אותה חוויה. בכל פעם ביקשתי מהם לדרג את מידת ההנאה שלהם מהחוויה עכשיו, וגם איך הם מעריכים שהם ייהנו ממנה בעוד כמה ימים. היו אנשים שהתמכרו לזה, והיו כאלה שממש נמאס להם. אבל אף אחד לא הצליח לחזות מראש לאיזו קבוצה הוא שייך. גם בדבר פשוט כמו לאכול גלידה במשך שבועיים, לאנשים קשה לחזות איך טעמם ישתנה, ורובם, דרך אגב, מגזימים בכך שהם חושבים שהוא לא ישתנה באופן מהותי". 

        28/12/11 07:44:
      כמה אתם מדכאים היום. מעדיפה להדחיק את הנושאים המכאיבים האלו.
        27/12/11 20:01:
      מה זה אומר לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר?? למשל X חושב שלצפות בשקיעה בים זה ניצול מעולה של זמן ואילו Y חושב שזה בזבוז זמן וטיפשי. וגם אני חושבת שהחיים הם כמו סרט, ואם הסרט ממש גרוע אז תמיד אפשר לצאת מבית הקולנוע.
        27/12/11 18:11:

      הגישה שלי אומרת שרצוי לחגוג את החיים עכשיו (תוך כדי שאנו דואגים עבור העתיד שלנו ושל קרובינו אבל אל לנו לדאוג ממנו כי ממילא היכולת שלנו לחזות אותו מאוד מוטלת בספק). 

       

      גם אימי הייתה חולה בסרטן תקופה די ארוכה אבל היא לא נתנה לאנשים סביבה לדאוג והשתדל ככל האפשר להראות ש-עסקים כרגיל (פולנייה או לא ?). 

       

      בהקשר לבחירה ספונטנית ללא התחשבות באחרים אני מסכים איתך (וגם כתבתי על כך בפוסט על "חרדת סטטוס" 

      כמו כן מאוד ממליץ לך לקרוא את הספר שאני קורא בימים אלו (אני בטח אכתוב עליו משהו בפוסטים הבאים) - "אני, פרויקט מיתוג: אינדיבידואליות ומשמעות בעידן הגלובלי" מאת קרלו שטרנגר |

        27/12/11 17:31:
      תודה על השעון, יופי של מתנה:)) אתה בטח מתאר לעצמך שעסקתי רבות בנושא הזה[לפחות 7 חודשים בבית החולים] ומסביבי רוב האנשים היו שרויים בדיכאון. גם ברגעים הכי קשים אפילו לרגע לא חשבתי שאני אמות. והתנהלתי מיום ליום עם הרבה הומור שחור[דווקא כן עוזר] קראתי את הכתבות שהזכרת, וגם משום מה יש לאנשים נטייה להביא לך "ספרי קסם ומזור", איך חולים אחרים נרפאו, והאמת היא, שאם אתה מתנהל בכנות עם עצמך אתה לא תסבול את המחלות של האחרים, כי המחלה שלי [לפחות] הכי טובה והכי מעניינת. חחח מעבר לזה, אני אדם מאושר במהותי כבר מחצית מחיי, ואני חושבת שכל ניסיון של הניו אייג'יסטים להדביק לאנשים סיבות לפריצת מחלות לא מוכיח את עצמו כלל. בסך הכל הסרטן קשור לפגם בדנ "א ולפחות 80% של המחלות הן גינטיות ודווקא ברפואה הפרסונאלית שהולכת ונרקמת אולי תגיע בימינו לישראל, תעשה טוב לפרט [אבל לא בטוח אם תוחלת החיים תמשיך להאריך עד כמה זה יהיה טוב לאנושות?! ] . אולי תובנה נוספת שכן חשובה, זה באמת להשקיע באיכות החיים ולדידי, זה לעשות ממש מה שבא לך באותו רגע, ללא דחיות. גם אם הקונוטציה אינפנטילית ואגוצנטרית. משהו ששכחנו לחיות בגלל צורך עז למצוא חן בעיני האחרים.
        27/12/11 17:08:

      צטט: forte nina 2011-12-27 16:42:56

      אני לא יודעת אם זה יעודד אותך או יבאס אותך. אבל גם כשחיים עם חרב מונפת על הצוואר,  מנגנון ההדחקה עובד לעיתים אף ביתר שאת. אמנם גם אני אימצתי לי [אחרי לוקמיה חריפה] את המוטו היותר פשוט, "לחיות כאילו מחר לא יגיע". עדיין אני מסוגלת לשבת על "פצצת הזמן הזאת"  כמו בדואי שהגיע לנאות מדבר אחרי מסע מייגע , כי אתה יודע, לפעמים כל המתיקות בחיים זה להתנהל פה ועכשיו כאילו כל החיים עוד לפניך. תחשוב על זה.

      ואברהם טל נפלא.

      ---------------------------------------

      היי פנינה תודה על התגובה. 
      יש נטייה למוח שלנו לנרמל, להדחיק - זה מנגנון התמודדות די טוב (אולם לעיתים לא ממש יעיל...).
      אתמול בדיוק דיברתי עם ידידה על זה ויש גם תאוריה פסיכולוגית שעוסקת בזה - TMT - Terror Management Theory (TMT), in social psychology, states that human behavior is mostly motivated by the fear of mortality. The theory purports to help explain human activity both at the individual and societal level 

       

      והכתבה המצויינת שהייתה לא מזמן בכלכליסט - "למה אנחנו לא מסוגלים לתכנן את העתיד שלנו" (בגדול - כי אנחנו לא מצליחים ליצור אמפטיה עם העצמי שלנו בעתיד אותו אנחנו לא מכירים/חוזים/מתחברים אליו). 

       

      תנסי לחשוב גם מהו אושר - ואושר מגיע כשלאנשים יש משמעות והנאה (כשלא מעט מההנאות כיום הן הנאות מזוייפות שאנחנו משלמים לא מעט עבורן...) 

       

      רציתי גם לתת לך במתנה את השעון שלי - הוא תמיד מדייק ואני תמיד בזמן (טוב, מכיוון שעל היד כתוב "חיי את הרגע" בלטינית CARPE DIEM :)

       

      ''

       

        27/12/11 16:42:

      אני לא יודעת אם זה יעודד אותך או יבאס אותך. אבל גם כשחיים עם חרב מונפת על הצוואר,  מנגנון ההדחקה עובד לעיתים אף ביתר שאת. אמנם גם אני אימצתי לי [אחרי לוקמיה חריפה] את המוטו היותר פשוט, "לחיות כאילו מחר לא יגיע". עדיין אני מסוגלת לשבת על "פצצת הזמן הזאת"  כמו בדואי שהגיע לנאות מדבר אחרי מסע מייגע , כי אתה יודע, לפעמים כל המתיקות בחיים זה להתנהל פה ועכשיו כאילו כל החיים עוד לפניך. תחשוב על זה.

      ואברהם טל נפלא.