מאזינה לקולות......
מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
ובעיקר המון ממני.
פוסטים פופולאריים
-
הסרטים הישראליים הטובים ביותר......
17/9/08 | 29976 צפיות
-
סדרות הטלוויזיה הבלתי נשכחות שלי......
5/3/08 | 31323 צפיות
-
לגלות את הנעורים שלך
4/5/09 | 13435 צפיות
-
אולי זה היום שלי......
4/9/07 | 7171 צפיות
-
שלא יגמר לעולם......
5/5/08 | 8769 צפיות
-
אוי לי, ילד שלי מוצלח......
16/11/07 | 6352 צפיות
פוסטים אחרונים
- בביפ מרגישים כבר את הלחץ 25/7/10
- לכו תשרדו מתקפת צבע או אירוע ההשקה של הישרדות אולסטארס 4/6/10
- פול אנקה בראיון בלעדי בתכנית שלי 21/5/10
- עד שהגיע הערב ההוא... 18/4/10
- סופר נני מגיעה לביקור... 24/3/10
- כל מה שרציתם לדעת על גמר האח הגדול ולא אמרו לכם 7/3/10
אל תסתכלי עליי ככה
"אל תסתכלי עליי ככה", רציתי לומר לך בלילה ההוא.
ואת מסתכלת, במבט המתוק כל כך שלך. מביטה ישירות לתוך עיניי הכחולות, הדומעות.
את לא יכולה לומר מילה, מצליחה רק לחייך. חיוך קטן אבל ברור.
כבר כמה חודשים שאת לא מחייכת. הכאב הכניע את הצחוק.
אני מביטה בך, מלטפת את שיערך. מחזיקה בכף ידך הקטנה.
קטנה, אבל מחזיקה אותי כ"כ חזק. כאילו זה הכוח האחרון שנשאר.
אני לא היחידה איתך בחדר. גם אבא ואמא, אחיך הגדול. יושבים בצד השני של המיטה ומסתכלים.
קשה לי להביט בהם.
אני רואה את הכאב של אמא שלך. הדמעות חונקות את גרוני.
אני רואה את הכאב של אבא שלך. אני כמעט משתתקת לחלוטין.
אני חושבת על הכלב שלך. מחכה בבית. שתשובי. הוא לא יודע מה מחכה לו.
"אל תסתכלי עליי ככה", אני רוצה לומר לך. אבל לא מסוגלת.
המבט שלך אומר הכל.
במבט שלך את נפרדת.
לא סתם אנחנו כאן. מחבקים.
אני שרה לך את השיר שכל כך אהבת לשמוע.
שרה ומלטפת. את מנסה להצטרף אליי לשירה.
כואב לך. אבל את מנסה.
האחיזה שלך הופכת להיות חזקה יותר. כאילו את מנסה להיתמך בי.
את עוצמת עיניים
ואז אני מסתכלת עלייך.
מביטה בילדה היפה ששוכבת שם. הילדה שאני אוהבת כל כך.
הילדה שלימדה אותי, שאסור לקחת דברים כמובנים מאליהם. שצריך לנצור כל יום מחדש. לחיות את הרגע. ליהנות מהדברים הטובים.
אני מסתכלת עלייך ורואה את החיוך שלך מתרחב. אני חושבת שאפילו ממש צחקת לרגע.
ופתאום, את פוקחת עיניים. מביטה במשפחתך. מביטה בי.
לוקחת נשימה אחרונה.
מחייכת.
אני ממשיכה לשיר. עד נשימתך האחרונה.
תסתכלי עליי. תסתכלי. רק לרגע קט.
להתראות נסיכה קטנה. |
תגובות אחרונות
-
Design4U
בתגובה על אני אוהבת ת'קולנוע :-)
-
Alila Pop
בתגובה על אולי זה היום שלי......
-
נהוראיגורן
בתגובה על הסרטים הכי גרועים שנעשו בקולנוע......
-
ronidan
בתגובה על סיפור עתיק יומין, גם המנגינה
-
מתי mati
בתגובה על בואו להתכרבל יחד עם הסרטים הכי רומנטיים......
-
stimpy girl
בתגובה על Haleluyah
תגובות (70)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
העיקר שבאת וקראת.
כוכב לא חשוב :-)
תודה מתוקה.
זה טיפה אישי מדי.
לפחות בשביל הפורום הזה.
לפעמים מבט יכול להמיס הכל
גם סלעים
שורות כואבות, אך חזקות
יפה מאד ! !
הייתי נותנת כוכב לו הייתי מורשית
renana ron
יקירתי,
שולחת לך חיבוק ענק מלא חום ואהבה.
יש דברים שיוצרים חללים שלא ניתנים למילוי (אני מכירה מקרוב).
אחזור לככב.
ושבת שלום.
ספרי לי את האמת...מי? מתי? מה קרה?
מגן מאמי שלי,
תודה שבאת לבקר.
תודה, ריגשת אותי.
כתיבתך יפה ורגישה....
המקרה מצמרר.....
חיבוק!!!
דמעות..
מאחלת לך חיים שמחים, מלאי אנרגיות ובריאות.
שיהיה בך הכח להמשיך להעלות חיוכים אחרונים על פניהם
של הילדים התמימים החיים בכאב ...
מככבת ללא ספק.
אכן.
תודה שבאת מותק.
כמה עצוב
ככה יפה
אם אתה אומר :-)
תודה מירי.
סיפור מאוד כואב ועוד להיות שם ברגעים האחרונים
כמה שאת חזקה קרינוש..
התמונה לא אמיתית, אבל הסיפור כואב באמיתותו.
מצטערת לשמוע,
לא התכוונתי לעורר כזה צער.
חיבוק.
אני יודעת שזה עצוב, ולפעמים אני אומרת לעצמי, למה את צריכה להעציב ככה אנשים?
אז נזכרת שהמסר שלי חשוב וברור, הוא מסר של אהבה.
הדר
עדנוש
ג'וש
טלוש
מישקה
תודה על שבאתם וקראתם.
התמונה יפה והמילים כואבות.
האם זו אגדה או מציאות?
גם התמונה, גם הפוסט
קשה לי מידי...
:-(
לפעמים הפוסטים שלך זה תמונות שלך חיים
כל כך עצוב שזה אמיתי...
הלוואי וזה לא היה...
כל כך עצוב ונוגע ,
אישי שמצליח ,כל כך יפה, להיות ביטוי ,שכל מי שחווה פרידה שכזו :כואבת וכל כך בלתי צודקת.מזדההעימו.
תודה .
הפוסטים שלך עצובים שבא לבכות.
כמו החיים עצמם.....
תודה.
מצמרר
כוכב ממני
נקרע הלב. נקרע הלב. איזו זכות נפלה בחלקך להיות איתה כך.
חבל שאין לי כוכבים, שתראי שהיא שולחת.
וכל מילה אחרת מיותרת......
תאמיני לי יקירתי שזה לא פחות כואב כשמדובר במבוגרים.
ושוב לא יכולה להודות לכולם אחד אחד, אבל קוראת את התגובות בנאמנות ומוקירה לכם תודה.
מתולתלת
ירמי
אלדד
שרונה
עדי
קובי
הדר
שבת שלום
לי-אור
עדי
איתן
טולי
אהוד
קארן
גיל
אורנילי
דובי
אוהבת ומחבקת
פרדה מאדם אהוב זה אחד הדברים הקשים ביותר.
מפחידה? אני?
חבל על מי שמת......
למען הגילוי הנאות, אין קשר בין הפוסט והצילום.
פשוט נתקלתי בתמונה הזו והיא כ"כ הזכירה לי את הילדה.
תודה לך נהדרת
עצוב לי לשמוע.
וחבל, באמת חבל.
אני נכנסתי לעולם הליצנות בתקופה מאד מבלבלת בחיים שלי
וזה בהחלט שינה בי המון.
אני חזקה.
בדרך כלל.
תודה.
אני אקרא.
תודה רני, שבאת וקראת.
מתוקה...
מאד עצוב
הכי כואב שזה ילדים
אכזר העולם הזה לפעמים..
אז אל תקרא :-)
אני כותבת מהלב.
עצוב מאד וכואב,
אין לי כוכב..
מצטער
דובי
ילדה שהכרתי, במסגרת העבודה.
אני חושבת, אורן, שההתמודדות הגדולה מתחילה, אחר כך, בבית.
זה עצוב, זה נורא, זה כואב ברמות שאין בלתי אפשריות ובכלל ברוב מקרים לא מדובר באנשים שאתה מכיר היכרות עמוקה ועדיין, לא משנה מה גיל הנפטר, זה כואב.
תודה רבה לך.
מחמאה גדולה.
רטט ללב. כואב.
קרינוש
כבר כולם אמרו
אך אין לי ברירה אלא לחזור ולומר
צימררת ,חדרת , נשימה העתקת
כואב
יפה
עצוב
תודה לך שהזמנת אותי לקרוא
שולח לך אבקות של קסם
אהבה ואור
מגיע לך
קרינושנוש
פגישתנו הראשונה
וכבר נחנקתי.
נחנקתי כי הים שלנו אכזר.
קטעים כאלה
מעמידים כל אחד מול הפרופורציות האמיתיות של חיינו.
עצוב
צימררת.
יפה מאד ומרגש מאד.
התמונה לא כל כך מתאימה , למרות שהיא יפה מאד.
זו תמונה מעובדת, של ילדה מאופרת , והצבע הכחול של העיניים בטקע שכתבת שייך לדוברת ולא לחולה. חבל להכניס תמונה כזו שממסחרת את הכתוב אחריה..
קרין,
אינני יודעת מי המצולמת, אבל
חיוכה זורח
ופניה כשל נסיכה .
מביטה בכל יום
בפניהם של ילדים רבים
וה-מבט שלהם
יודע
הרבה יותר
משנראה כלפי חוץ...
לא אחת כתבתי לך
כמו רבים אחרים
ש-עושה את
עבודת-קודש
ב-ממש.
שולחת שמיכה חמה
לך
ולכל הילדים הנפלאים
ומשפחותיהם,
שרוצים
כל-כך,
שלא לטבוע ב-ים
הדמעות
והכאב.
אור ואהבה
כרגיל, הכתיבה שלך מצמררת ומרגשת ברמות שאי אפשר לתאר...
כל הכבוד על השליחות הניפלאה שלך.
היה לי חבר יובל
ליצן שרצה למות
אם היה ליצן רפואי היה מציל המון אבל המון המון
ואפילו את עצמו
הוא רצה להיות ליצן רפואי
וחבל אלף חבלים שלא הלך על זה וברח מהעולם
היה לו בטונות מה לתרום
גם אם בעצמו היה מבולבל לגמרי..
אהבה כל כך טהורה
.תקראי את אליזבת קובלר רוס מתוקה .
תהיי חזקה
שולחת אור לליבך שרי
עצוב
אוף.... הפסקתי לנשום... כל כך קשה לשאת...
והכתיבה שלך, הכל כך מרטיטה, עושה את זה קשה פי כמה..
נחנק..
די קרין, די. אני לא מסוגל יותר לבכות עם הפוסטים שלך. לא מסוגל....
בכל מקרה, חצי עולם כבר אמר לך שאת עושה עבודת קודש ואני מצטרף ומוסיף שאת באמת בנאדם נדיר.
אימא'לה..
מי מתה??
אף פעם לא הבנתי איך אנשי סגל רפואי מתמודדים עם זה שאנשים מתים להם בידיים.
אולי את יכולה להסביר? איך את מצליחה להמשיך הלאה אחרי דבר כזה?
הי,
הצלחת להעביר את התחושה באופן מאד אוטנטי...
תודה
קרין . את מצליחה לצמרר לי כל עצם ועצם בגוף..
ולהזכיר להגיד תודה על כך שהסובבים אותי בריאים, וג ם אני
\תודה שהזכרת לי