עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ילדה טובה

    17 תגובות   יום חמישי, 8/12/11, 13:35

    ילדה טובה

     

    בשעת בקר מוקדמת, בטרם יצאתי, היא נקשה על דלת חדרי. ראשונה נכנסה מטפחת ראש אדומה ואחריה חולצת בד צהובה מכופתרת עד צוואר, חצאית פרחונית מעל מכנסיים כחולים צמודים לשוקיים, קבקבי עץ, מגב, מטאטא, דלי וסמרטוטים.

    "אני רייצ'ל", אמרה. "באתי לנקות את החדר".

    "או. קיי. קדימה".

    המשכתי לארוז את תרמילי, ומדי פעם הייתי מגניב אליה מבט. היא נראתה כבת 15, ממוצעת קומה ורזה, והגבעות בחולצתה העידו על חזה עגול ומוצק. היה לה אף ישר, שפתיים מלאות וחושניות, וגון עורה חום בהיר. בדברה ריצדו קמטוטי צחוק זעירים בצדי עיניה.

     

    בזריזות ובמיומנות נטלה מטלית והחלה לנקות את השידה, מחכה שאפנה את המיטה כדי שתוכל לסדר גם אותה. היא המשיכה בפעילותה העמלנית מבלי לזכותני במבט.

    "אני לא מעניין אותה?" חשבתי לעצמי, "נערות אתיופיות לא מסתקרנות מתיירים לבנים?"

     

    מיהרתי. הג'יפ "שלי" הגיע.

    שנה קודם לכן, הדרכתי בארץ קבוצה של אפריקנים ואסייתים, בקורס הראשון לקציני תיירות במלון תדמור, שנערך ביוזמת משרד התיירות והמחלקה לשיתוף בין לאומי במשרד החוץ. באופן טבעי חיפשתי עתה באדיס אבבה את שני החניכים האתיופים שהשתתפו בקורס. פגשתי רק את טיקו ברהנה, שנעשה מנהל מחלקה במשרד התיירות, וקבלתי ממנו בהלם את הידיעה על מותו של חברו לקורס בתאונת דרכים. טיקו היה עמוס עבודה, אך הבטיח להעמיד לרשותי למחרת ג'יפ לנדרובר, עם נהג שידריך אותי בסיור בסביבות אדיס אבבה. הוא עמד בהבטחה שנתן לי במשרדו המפואר, ועתה המתין לי הג'יפ מחוץ למלון.

     

    שמי הסתיו בפסגות הסובבות את הבירה אדיס אבבה היו כחולים להפליא, ורק ענני נוצה לבנים בודדים קטעו פה ושם את רצף הכחול. הכל היה חדש ומאלף עבורי – הנסיעה הראשונה שלי לחו"ל!

    כשחזרתי מן הסיור, חדרי היה נקי ומסודר למופת.

    "יודעת לעבוד הקטנה", ציינתי לעצמי.

     

    "ניקית וסידרת יפה מאד את החדר", החמאתי לה למחרת בבקר.

    "תודה", אמרה בחיוך ביישני והשפילה מבטה.

    היה לי קצת זמן פנוי והתיישבתי לקרוא, תוך כדי שאני מעיף מדי פעם מבט לעברה. כבחור צעיר בביקורו הראשון באפריקה, הייתי משוכנע שהבחורות האפריקניות נועדו לשרת את צרכי הלבנים – כל הצרכים.

    "בת כמה את?" שאלתי.

    "בת 17".

    "ואת לא לומדת?"

    "לא. אני חייבת לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה".

    "ממתי את עובדת?"

    "במלון הזה אני כבר שלוש שנים".

    הבטתי בידיה של רייצ'ל. הן העידו כאלף עדים על עבודתה הקשה.

     

    באצבעותיה, בגון עורה ובחיוך שבעיניה, היא הזכירה לי את שרה, העוזרת התימנייה הצעירה של בעלת הבית שהייתה לי בבית הכרם, בשנות לימודי לתואר הראשון באוניברסיטה. חיבבתי את שרה. היא הייתה צעירה ותוססת וחיוך תמידי האיר את פניה. היינו משוחחים הרבה, ואפילו חשבתי שיש סיכוי להפוך את הידידות בינינו לחברות, אך היא לא נענתה לי. פגשתי בה שוב כעבור כ-15 שנים, באוטובוס המוביל לקריית מנחם, כשלצידה שני סלים מלאים משוק מחנה יהודה. מעל למכנסיה לבשה שמלה, ומשמניה חרגו מן המושב. פניה היו חרושי קמטים, וחיוכה התמידי נעלם לבלי שוב. כל חזותה שידרה כובד ועייפות. היא שמחה להיפגש אחרי שנים כה רבות, וסיפרה לי על חייה. עבודה כעוזרת בית, בעל תובעני, לידות וטיפול בחמישה ילדים - הם שלא היטיבו עם מראיה.

    "בזמנה השיבה שרה את פניי ריקם, ורייצ'ל הצעירה והעסיסית - מה הסיכוי איתה?" חשבתי בעודי מתבונן בה בעבודתה.

     

    "מתי את מסיימת לעבוד היום?"  שאלתי כשהחדר היה מסודר ונקי והיא עמדה לצאת.

    "בשבע בערב", ענתה לי.

    "מה דעתך לשתות אתי, בתום המשמרת, בבית הקפה שממול?" הזמנתי אותה.

    חיוכה נמוג ועננה חלפה על פניה, מופתעת מעצם ההצעה.

    "אני צעירה מדי בשבילך".

    "את חושבת? אני בן עשרים ושבע".

    "לא, לא. אני לא יכולה. אני ילדה טובה", אמרה. "תבקש מזדיטו מהקומה השנייה, היא יותר מבוגרת ממני".

    "אבל את זו שמוצאת חן בעיניי!"

    "אני לא יכולה. יהרגו אותי אם יראו אותי עם גבר זר", הוסיפה. "האחים שלי מייעדים אותי לבן של השכן".

    "האחים? מה עם ההורים שלך?"

    "הם כבר זקנים, והאחים הבוגרים שלי הם אלה שקובעים".

    "ואת אוהבת את בן השכן?"

    "לא, אבל לא שואלים אותי".

    "אז בשום אופן לא תשתי אתי?"

    "לא, אבל בוא, אני רוצה להראות לך משהו".

    היא יצאה אתי למרפסת החדר והצביעה על בית חד-קומתי במורד הרחוב, ששלטים גדולים עם ציור של בקבוק קוקה קולה מוצמדים לו משני צדי הדלת.

    "אתה רואה את הבית ההוא?", שאלה, "שם תמצא אישה שתתן לך כל מה שאתה רוצה".

     

    ענני נוצה לבנים שטו לאיטם בשמי אדיס אבבה, כמו אלה שראיתי בסיורי ביום הקודם.

    "אישה כפרית תולה בקבוק שתייה הפוך על כלונסאות הגדר - ואישה עירונית תולה שלטי פרסום למשקאות על הקיר. כך מודיעה האישה לכל עובר אורח שהיא פנויה" - זה היה ההסבר ששמעתי מפי נהג הלנדרובר שלי, לאחר ששאלתי לפשר בקבוקי הזכוכית התקועים במהופך על הגדרות.

    "כל גבר רשאי להיכנס ולבחון את ה'סחורה'. כשאין 'כימיה' הגבר רק שותה ולא קורה דבר" המשיך הנהג, "אך אם יש, הגבר נשאר – לשעה, ללילה, או לכל החיים".

     

    הסתכלתי על הבית שעליו הצביעה רייצ'ל, וצחקתי.

    "הבנתי, רייצ'ל, את באמת ילדה טובה", וביומיים שנותרו לי בעיר, לא חזרתי עוד להציע לה הצעות מגונות.

     

    ביום שנפרדנו, כשהתרמיל על כתפיי, ביקשתי לצלם אותה למזכרת – והתמונה משמרת את דמותה צעירה ועסיסית לעד.  

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/12/11 16:43:

      צטט: Lola Bar 2011-12-19 14:28:59

      סיפור יפה עמוס.

      תמיד מסקרן לקרוא על יחסי אישות ובכלל בארץ זרה. זרה? האתיופים מעורים בקרבנו כבר דור שלם.

      מעניין כמה מתוך זה עדיין השתמר. כנראה כמו אצל כולם.

       תודה רבה, לולה.

      רייצ'ל היתה נוצריה, ולא יהודייה.

      הנערות האתיופיות בארץ, חלקן עדיין שומר על צניעות, אך מהתרשמות של הסתכלות בלבד, נראה לי שרבות מהן משתלבות לחלוטין ומאמצות את השפה, הלבוש וההתנהגות של בנות גילן הוותיקות.

      חג אורים שמח, עמוס.

       

        19/12/11 14:28:

      סיפור יפה עמוס.

      תמיד מסקרן לקרוא על יחסי אישות ובכלל בארץ זרה. זרה? האתיופים מעורים בקרבנו כבר דור שלם.

      מעניין כמה מתוך זה עדיין השתמר. כנראה כמו אצל כולם.

       

        19/12/11 09:18:

      צטט: סטאר* 2011-12-19 07:22:29

      תמונת הזיכרון נשמרת טוב יותר עם התצלום ביד ......אהבתי את הסיפור ....האם תוכל לפרסם את התצלום שלה ?

      תודה, כוכי.

      כמובן שפרסמתי את התצלום שלה, אך כמו שכתבתי לאחת המגיבות, היום היא כבר לא נראית לי כל כך מצודדת כמו בעבר - הנסיבות השתנוקריצה

      חג שמח, עמוס.

        19/12/11 07:22:
      תמונת הזיכרון נשמרת טוב יותר עם התצלום ביד ......אהבתי את הסיפור ....האם תוכל לפרסם את התצלום שלה ?
        17/12/11 16:39:

      צטט: ההלך 2011-12-17 16:27:33

      המפגשים הקטנים, החולפים, שיש לנו עם אנשים בדרך - נשמרים בזכרון לעד כמו תמונות. אהבתי את דמותה של רייצ'ל כפי שסיפרת אותה. תמימות וחוכמת חיים שלובים יחד. ואכן, האתיופים אנשים כל כל יפים. גם הגברים.

      תודה רבה, מיכלי.

      כשאני מסתכל כיום על תמונתה, היא לא נראית לי כה יפה. בעת השהייה באדיס אבבה, נשביתי בחינה - תום נעורים מהול בהרבה שמחת חיים ושמירה על התנהגות נאותה.

      כל טוב, עמוס.

        17/12/11 16:27:
      המפגשים הקטנים, החולפים, שיש לנו עם אנשים בדרך - נשמרים בזכרון לעד כמו תמונות. אהבתי את דמותה של רייצ'ל כפי שסיפרת אותה. תמימות וחוכמת חיים שלובים יחד. ואכן, האתיופים אנשים כל כל יפים. גם הגברים.
        12/12/11 17:44:

      צטט: דיוטימה 2011-12-12 17:38:53

      סיפור יפה, עמוס,רגיש ומסופר היטב!

      אהבתי את "הקפיצות" בזמן ובמקום - רייצ'ל מאתיופיה, שרה הצעירה מבית הכרם, שרה כעבור 15 שנים בדרכה לקריית מנחם ובחזרה לרייצ'ל האתיופית...

      משערת שפרק זה, כאחרים לפניו ושעוד יבואו בעקבותיו, יראו אור בספרך

      תודה רבה, אסתר.

      אכן, כן!

      כל טוב, עמוס.

        12/12/11 17:39:

      יפה מאוד!!!!

        12/12/11 17:38:

      סיפור יפה, עמוס,רגיש ומסופר היטב!

      אהבתי את "הקפיצות" בזמן ובמקום - רייצ'ל מאתיופיה, שרה הצעירה מבית הכרם, שרה כעבור 15 שנים בדרכה לקריית מנחם ובחזרה לרייצ'ל האתיופית...

      משערת שפרק זה, כאחרים לפניו ושעוד יבואו בעקבותיו, יראו אור בספרך

        11/12/11 08:46:

      צטט: * אילת השחר * 2011-12-11 00:38:25

      -

      ''

      כוכב* תודה.

      שבוע טוב ומבורך.

      שמחתי לראותך בפוסט של

      כמה מילים על מזל קשת - חודש כסלו

                         ''

      תודה רבה לך, וברוכה הבאה לאתר.

      שבוע טוב, עמוס.

        11/12/11 00:38:

      -

      ''

      כוכב* תודה.

      שבוע טוב ומבורך.

      שמחתי לראותך בפוסט של

      כמה מילים על מזל קשת - חודש כסלו

                         ''

        10/12/11 00:04:

      צטט: רומפיפיה 2011-12-09 21:44:31

      יפה אהבתי מאד.

      סיפור נהדר על ילדה אחת טובה,

      אגב, בכל הכפרים באירופה

      נהוג אותו מינהג,

      בקבוקי זכוכית הפוכים על גדרות מסביב לבית

      בו מצויה בחורה שהגיעה לפירקה...

      מינהג סובב עולם...:)))))

      תודה רבה, ציפי.

      חשבתי שזה ייחודי לאתיופיה - תודה שחידשת לי.

      שבת שלום, עמוס.

        9/12/11 21:44:

      יפה אהבתי מאד.

      סיפור נהדר על ילדה אחת טובה,

      אגב, בכל הכפרים באירופה

      נהוג אותו מינהג,

      בקבוקי זכוכית הפוכים על גדרות מסביב לבית

      בו מצויה בחורה שהגיעה לפירקה...

      מינהג סובב עולם...:)))))

        9/12/11 15:28:

      צטט: שיווה 2011-12-09 13:53:17

      מילא הפרשי הגיל
      פיספסת את התרגיל... :))

      תודה רבה, ריקי.

      החיים זימנו מספיק תרגילים אחריםקריצה.

      שבת שלום, עמוס.

       

        9/12/11 13:53:

      מילא הפרשי הגיל
      פיספסת את התרגיל... :))

        9/12/11 10:34:

      צטט: יעל מ 2011-12-09 09:23:05

      סיפור יפה. עצוב היה לקרוא מה עלה בגורלה של שרה. בשביל הילדה הטובה, אני מקווה שהבן של השכן הוא אדם טוב...

      תודה רבה, יעלי.

      שרה היא דמות אמתית, אך היא מייצגת פלח אוכלוסיה שלם שזה גורלו. נשים כמוה, מרקע סוציו-אקונומי נמוך, שאינן זוכות להשכלה, ואינן מפתחות את מה שטמון בהן ולא מגשימות את עצמן, הולכות לאיבוד בין הסירים לבין החיתולים, וקשיי החיים נותנים בהן את אותותיהם. גם לי חבל על הפוטנציאל של שרה שלא מומש, ועל כך שלא זכתה להיות מאושרת.

      שבת שלום, עמוס.

        9/12/11 09:23:
      סיפור יפה. עצוב היה לקרוא מה עלה בגורלה של שרה. בשביל הילדה הטובה, אני מקווה שהבן של השכן הוא אדם טוב...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין