עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    רכבת לילה לאדיס אבבה

    28 תגובות   יום שבת, 3/12/11, 00:43

    רכבת לילה לאדיס אבבה  

     

    יצאתי מהארץ בספינה שהפליגה מאילת לנמל אסאב, ואז, בשנות השישים של המאה הקודמת, לא היה צורך להצטייד באשרה מראש - אשרת הכניסה הוענקה לישראלים עם הנחיתה על אדמת אתיופיה.

    בלב ים קיבל הקפטן של הספינה הוראה לשינוי המסלול, ולהפליג לנמל ג'יבוטי. בג'יבוטי, שלא כמו באתיופיה, נזקקתי לאשרת כניסה לצורך העלייה לחוף, ואשרה כזו לא הייתה בדרכוני. בסופם של דיונים ממושכים עם קצין ההגירה הצרפתי שעלה על הסיפון, נמצא הפתרון - הקפטן, שהכיר את הקצין זה מכבר, התחייב בפניו בכתב שאעזוב את ג'יבוטי תוך 24 שעות, ואני חתמתי על התחייבות דומה לקפטן.

    מג'יבוטי נסעתי עוד באותו ערב, ברכבת לילה לאדיס אבבה. היתה זו יציאתי הראשונה לחו"ל, ובכל ספרי המסעות שקראתי מתוארת הנסיעה ברכבת לילה בקרונות שינה, לכן לא העליתי בדעתי שאפשר לקנות כרטיס שלא בקרון שינה במחלקה הראשונה!

    במהלך הנסיעה התיידדתי עם שותפיי לתא - שלושה סטודנטים מוסלמים מג'יבוטי, שלמדו באוניברסיטה בבירת אתיופיה. בבקר הגענו לעיר דירידאווה באתיופיה, והיינו צריכים להמתין עשר שעות עד חידוש הנסיעה לאדיס אבבה. לא הייתי צריך להתלבט הרבה מה לעשות בזמן הפנוי - נעניתי להזמנת ידידיי החדשים והצטרפתי אליהם לביקור אצל אחמד - חברם ללימודים המתגורר בעיר.

    בביתו של אחמד התקבלנו בהכנסת אורחים ללא דופי, ולאחר שהייה קצרה, יצאנו אל מחוץ לעיר, לבוסתן השייך למשפחה, על גדות הנהר המקומי.

    בביקורי הראשון בחו"ל, אך טבעי הוא שלכל דבר היה נופך של ראשוניות – לנופים, לאנשים, ואפילו לפירות. באותו בוסתן נתקלתי בפעם הראשונה בפרי הפפאיה. היה לפרי ההוא טעם מתוק וארומאטי כמו של בושם - הטעם והריח התערבבו והיו לאחד. למרות שאכלתי הרבה פירות פפאיה מאז, לא טעמתי עוד כטעמו של אותו פרי - "טעם גן עדן".

     

    אחמד הצטרף אלינו כאשר המשכנו לנסוע לכיוון אדיס אבבה. שוחחנו כל הדרך והסטודנטים הצעירים היו חברה נעימה מאד. במקרה אחד בלבד, התעוררה אצלי הסתייגות. באחת התחנות באזורים הכפריים, המוני ילידים עטויי סחבות מבד חום גס, נדחקו באי-סדר ובצעקות, אל קרונות המחלקה השלישית. צפינו בכפריים מהחלון של קרון המחלקה הראשונה, וסלים, אחד מידידיי החדשים, פנה אליי והעיר הערה שמהדהדת בראשי עד היום: "תראה איזה חיות!".

     

    היכן היו הוא ומשפחתו לפני ששפר גורלם, והתמקמו בעיר הגדולה?

     

    כשחזרתי לג'יבוטי, הלכתי לבקר את בני משפחתו של סלים, והכרתי את הוריו וגם את סבתו. הם היו אנשים חמים ומכניסי אורחים, חבל רק שהצרפתית שבפיהם היתה דלה, וכמעט לא יכולנו לתקשר מילולית.

    הביקור בבית אפריקני אותנטי והפגישה עם האנשים, נחרתו בי עמוק, והיו חלק מתהליך קביעתה של תדמית אפריקה בעיניי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/12/11 16:18:

      צטט: בניp 2011-12-07 08:56:15

      משתמעת תדמית אפריקאית טובה מאוד אם כי היה רצוי שסלים לא היה מתכחש לעבר של משפחתו...

      תודה, בני.

      ההשכלה, למרבה הצער, מביאה לפעמים להתנכרות ואפילו להתנשאות.

      כל טוב, עמוס.

       

        7/12/11 08:56:
      משתמעת תדמית אפריקאית טובה מאוד אם כי היה רצוי שסלים לא היה מתכחש לעבר של משפחתו...
        6/12/11 16:36:

      צטט: ההלך 2011-12-05 23:31:34

      צטט: עמנב 2011-12-05 08:48:14

      צטט: ההלך 2011-12-05 02:20:04

      הייתי בחו"ל כמה פעמים לפני, אבל אדיס אבבה היתה המקום הראשון בו נחתתי ב"עולם השלישי" - באמצע שנות ה- 20 שלי. זה היה הלם מוחלט. התקפה על כל החושים שלי ועל כל מה שידעתי והכרתי. עד היום אני לא בטוחה אם באמת נהניתי מהטיול שלי באתיופיה. זו היתה חוויה מטלטלת מכדי שתוכל להיות מהנה. אני מנחשת שהטיול שלך שם היה לפני מלחמת האזרחים, הרעב הגדול והדיקטטורה. היה נעים לקרוא את סיפורך - חוויה חושנית ואקזוטית. מבט אחר משלי.

      תודה, מיכלי.

      להוציא שהות של מספר שעות קודם בג'יבוטי, אתיופיה היתה לא רק המפגש הראשון שלי עם העולם השלישי, אלא בכלל המפגש הראשון שלי עם חו"ל. אני מניח ששביקור בארמון הקיסר היילה סלאסי, והיתקלות בחיילי המשמר שלו עם "תג חטיבה" מעוטר במגן דוד, כבר לא היו חלק מחוויות הטיול שלך. לעומת זאת העוני והעזובה בוודאי לא השתנו בהרבה. השתנו לרעה, לדעתי. הייתי שם ב- 95, שנים ספורות לאחר תום המשטר הצבאי. לא הרבה מאוד שנים לאחר הרעב הגדול. את ההשלכות עוד ניתן היה להרגיש. אי אפשר היה לקנות אפילו מים. לא היה מה לאכול חוץ מאינג'רה וגם מזה לא יותר מדי. מחוץ לאדיס ילדים זרקו עלינו אבנים בכל מקום שבו הסתובבנו.

      מאז הייתי בכמה וכמה ממדינות העולם השלישי, חלקן באפריקה, ומעולם לא נתקלתי בעוני ונחשלות כאלה ובאיבה וקנאה כה גדולות כלפי זרים. 

      הייתי אז צעיר בן 27, ואכן לשהותי באתיופיה ובג'יבוטי אחר כך, היו גם היבטים חושניים.

      כל טוב, עמוס. 

       

      מיכלי, עוני ונחשלות יש בכל מקום, ולא רק בעולם השלישי. בהודו יש הרבה מזה, ו"נער החידות מבומביי" אף נתן לכך ביטוי בקולנוע. אני לא נתקלתי בגילויי שנאה ואלימות, אך אני יודע שהם קיימים.

      לצערי דוJ העוני שהתפרסם לאחרונה לא מחמיא לנו בעניין, והים כשהייתי בתל-אביב, ראיתי אישה מחפשת בפחי האשפה. אוי לנו שהגענו למצב הזה, והכל בגלל המדיניות הקפיטליסטית החזירית של הממשלה.

      כל טוב עמוס.

       

        6/12/11 15:55:

      צטט: Shilgiya 2011-12-06 10:52:10

      מרתק ונפלא שוב, המשך להעשיר אותנו, תודה.

      תודה רבה, רונית.

      אני משתדל לחלוק עם קוראיי את חוויותיי, ואני שמח שאת נהנית לקרוא.

      כל טוב, עמוס.

        6/12/11 15:53:

      צטט: sherry refael 2011-12-06 01:02:46

      עמוס יקר. לא אגיע לשם בחיים אלה. תודה ששיתפת

      תודה רבה, שרי.

      אענה לך כפי שעניתי למי שכתבה כמוך: על פי ההודים, תמיד יש הזדמנות נוספת בגלגול הבא.

      כל טוב, עמוס.

        6/12/11 10:52:
      מרתק ונפלא שוב, המשך להעשיר אותנו, תודה.
        6/12/11 01:02:
      עמוס יקר. לא אגיע לשם בחיים אלה. תודה ששיתפת
        5/12/11 23:31:

      צטט: עמנב 2011-12-05 08:48:14

      צטט: ההלך 2011-12-05 02:20:04

      הייתי בחו"ל כמה פעמים לפני, אבל אדיס אבבה היתה המקום הראשון בו נחתתי ב"עולם השלישי" - באמצע שנות ה- 20 שלי. זה היה הלם מוחלט. התקפה על כל החושים שלי ועל כל מה שידעתי והכרתי. עד היום אני לא בטוחה אם באמת נהניתי מהטיול שלי באתיופיה. זו היתה חוויה מטלטלת מכדי שתוכל להיות מהנה. אני מנחשת שהטיול שלך שם היה לפני מלחמת האזרחים, הרעב הגדול והדיקטטורה. היה נעים לקרוא את סיפורך - חוויה חושנית ואקזוטית. מבט אחר משלי.

      תודה, מיכלי.

      להוציא שהות של מספר שעות קודם בג'יבוטי, אתיופיה היתה לא רק המפגש הראשון שלי עם העולם השלישי, אלא בכלל המפגש הראשון שלי עם חו"ל. אני מניח ששביקור בארמון הקיסר היילה סלאסי, והיתקלות בחיילי המשמר שלו עם "תג חטיבה" מעוטר במגן דוד, כבר לא היו חלק מחוויות הטיול שלך. לעומת זאת העוני והעזובה בוודאי לא השתנו בהרבה. השתנו לרעה, לדעתי. הייתי שם ב- 95, שנים ספורות לאחר תום המשטר הצבאי. לא הרבה מאוד שנים לאחר הרעב הגדול. את ההשלכות עוד ניתן היה להרגיש. אי אפשר היה לקנות אפילו מים. לא היה מה לאכול חוץ מאינג'רה וגם מזה לא יותר מדי. מחוץ לאדיס ילדים זרקו עלינו אבנים בכל מקום שבו הסתובבנו.

      מאז הייתי בכמה וכמה ממדינות העולם השלישי, חלקן באפריקה, ומעולם לא נתקלתי בעוני ונחשלות כאלה ובאיבה וקנאה כה גדולות כלפי זרים. 

      הייתי אז צעיר בן 27, ואכן לשהותי באתיופיה ובג'יבוטי אחר כך, היו גם היבטים חושניים.

      כל טוב, עמוס. 

       

        5/12/11 17:59:

      צטט: Neora 2011-12-05 17:31:11

      טוב ומרתק לקרא את הרפתקאותיך כפי שהן מסופרות כאן, אין כמו חוויית הראשוניות בכל דבר, והתמזל מזלך לחוות חוויות אלו. אינני יודעת אם ביקרת באדיס אבבה של היילה סלאסי או השלטון שבא אחריו, בכל אופן מחכה לקרא את המשך הביקור.

      תודה רבה, נאורה.

      אכן היה זה בזמנו של היילה סלאסי, והתפעלתי מן האריות שהסתובבו חופשי בשטח גן הארמון, ולא שהו בכלובים. כל האריות שראיתי קודם - בגן החיות הישן בת"א, ובגן החיות התנ"כי הישן בירושלים - היו בכלובים מסורגים. כמובן שלקהל לא היתה גישה ישירה לאריות בחצר הארמון.

      כל טוב, עמוס.

        5/12/11 17:31:
      טוב ומרתק לקרא את הרפתקאותיך כפי שהן מסופרות כאן, אין כמו חוויית הראשוניות בכל דבר, והתמזל מזלך לחוות חוויות אלו. אינני יודעת אם ביקרת באדיס אבבה של היילה סלאסי או השלטון שבא אחריו, בכל אופן מחכה לקרא את המשך הביקור.
        5/12/11 12:33:

      צטט: יעל מ 2011-12-05 10:49:30

      היי עמוס, כיף לקרוא את כתיבתך!

      לא ידעתי שיש קרונות שינה:) איזה מיוחד זה לנסוע ברכבת לתוך הלילה למקומות רחוקים!

      אני הזדהיתי בעניין שהביקור הראשון בחו"ל בהחלט מלווה בתחושה מאוד מיוחדת וזה פתאום הזכיר גם לי את נסיעתי הראשונה לחו"ל (זה היה רומא במקרה שלי:)

       ''

      תודה רבה, יעלי.

      את לא ידעת על קרונות שינה, ואני - זה היה הדבר היחיד שידעתי על נסיעת לילה ברכבת.

      במהלך נדודיי בהודו, למדתי שגם בקרונות שיש בהם תאים עם מקום לששה אנשים, ניתן לסדר 6 דרגשי שינה מבלי לשלם עבור מחלקה ראשונה.

      רומא עיר מקסימה, חבל שביקרנו בה רק פעם אחת, ביקור חטוף ביותר, בדרך לטוסקנה.

      כל טוב, עמוס.

        5/12/11 10:49:

      היי עמוס, כיף לקרוא את כתיבתך!

      לא ידעתי שיש קרונות שינה:) איזה מיוחד זה לנסוע ברכבת לתוך הלילה למקומות רחוקים!

      אני הזדהיתי בעניין שהביקור הראשון בחו"ל בהחלט מלווה בתחושה מאוד מיוחדת וזה פתאום הזכיר גם לי את נסיעתי הראשונה לחו"ל (זה היה רומא במקרה שלי:)

       ''

        5/12/11 08:48:

      צטט: ההלך 2011-12-05 02:20:04

      הייתי בחו"ל כמה פעמים לפני, אבל אדיס אבבה היתה המקום הראשון בו נחתתי ב"עולם השלישי" - באמצע שנות ה- 20 שלי. זה היה הלם מוחלט. התקפה על כל החושים שלי ועל כל מה שידעתי והכרתי. עד היום אני לא בטוחה אם באמת נהניתי מהטיול שלי באתיופיה. זו היתה חוויה מטלטלת מכדי שתוכל להיות מהנה. אני מנחשת שהטיול שלך שם היה לפני מלחמת האזרחים, הרעב הגדול והדיקטטורה. היה נעים לקרוא את סיפורך - חוויה חושנית ואקזוטית. מבט אחר משלי.

      תודה, מיכלי.

      להוציא שהות של מספר שעות קודם בג'יבוטי, אתיופיה היתה לא רק המפגש הראשון שלי עם העולם השלישי, אלא בכלל המפגש הראשון שלי עם חו"ל. אני מניח ששביקור בארמון הקיסר היילה סלאסי, והיתקלות בחיילי המשמר שלו עם "תג חטיבה" מעוטר במגן דוד, כבר לא היו חלק מחוויות הטיול שלך. לעומת זאת העוני והעזובה בוודאי לא השתנו בהרבה.

      הייתי אז צעיר בן 27, ואכן לשהותי באתיופיה ובג'יבוטי אחר כך, היו גם היבטים חושניים.

      כל טוב, עמוס. 

        5/12/11 02:20:
      הייתי בחו"ל כמה פעמים לפני, אבל אדיס אבבה היתה המקום הראשון בו נחתתי ב"עולם השלישי" - באמצע שנות ה- 20 שלי. זה היה הלם מוחלט. התקפה על כל החושים שלי ועל כל מה שידעתי והכרתי. עד היום אני לא בטוחה אם באמת נהניתי מהטיול שלי באתיופיה. זו היתה חוויה מטלטלת מכדי שתוכל להיות מהנה. אני מנחשת שהטיול שלך שם היה לפני מלחמת האזרחים, הרעב הגדול והדיקטטורה. היה נעים לקרוא את סיפורך - חוויה חושנית ואקזוטית. מבט אחר משלי.
        4/12/11 21:45:

      צטט: נעמה ארז 2011-12-04 13:25:27

      טוב, זה מקום שאני כבר לא אגיע בחיים האלה. אז רק לקרא...

      תודה רבה, נעמה.

      קודם כל - לעולם אין לדעת.

      שנית - על פי תורת הגלגולים ההודית, תמיד יש הזדמנות נוספת בגלגול הבאקריצה.

      כל טוב, עמוס.

        4/12/11 13:25:
      טוב, זה מקום שאני כבר לא אגיע בחיים האלה. אז רק לקרא...
        4/12/11 10:16:

      צטט: טלוני 2011-12-04 08:19:57

      לקרוא אותך זה כמו לראות סרט.
      סרט תיעודי שמספר לי דברים שמעולם לא חוויתי וגם לא אחווה.
      וכשאתה כותב "בשנות השישים של המאה הקודמת.." אני מרגישה כבר בת 100.
      אילו חיים מרתקים.

      תודה רבה, רוני.

      המסע הראשון שלי לחו"ל אכן היה מרתק עבורי, ואני שמח שהרגשת.

      גם בני 12 כבר נולדו במאה הקודמתחיוך.

      שבוע טוב, עמוס.

        4/12/11 08:19:

      לקרוא אותך זה כמו לראות סרט.
      סרט תיעודי שמספר לי דברים שמעולם לא חוויתי וגם לא אחווה.
      וכשאתה כותב "בשנות השישים של המאה הקודמת.." אני מרגישה כבר בת 100.
      אילו חיים מרתקים.

        3/12/11 19:21:

      צטט: דנה.גל 2011-12-03 19:11:36

      תמיד מרתק!

      תודה רבה, דנה.

      אני שמח אם הצלחתי להעביר את התחושה.

      שבוע טוב, עמוס.

        3/12/11 19:11:
      תמיד מרתק!
        3/12/11 15:54:

      צטט: תמי ליבנה 2011-12-03 15:35:10

      כייף...

      תודה רבה, תמי.

        3/12/11 15:35:
      כייף...
        3/12/11 15:08:

      צטט: בילבית-גינגית 2011-12-03 15:05:37

      מרתק!

      תודה רבה, מלכה.

        3/12/11 15:05:
      מרתק!
        3/12/11 15:02:

      צטט: שיווה 2011-12-03 10:47:38

      אני לא אוהבת פפאיה
      מעדיפה אננס ומנגו...:))
      עמוס זכרונות וחוויות אתה עמוס...

      תודה רבה, ריקי.

      אני מנסה להוציא לאור את זיכרונותיי ממסעי הראשון.

      שבת שלום, עמוס.

        3/12/11 10:47:

      אני לא אוהבת פפאיה
      מעדיפה אננס ומנגו...:))
      עמוס זכרונות וחוויות אתה עמוס...

        3/12/11 08:12:

      צטט: גרייס ל 2011-12-03 01:11:37

      הסיפורים שלך מרתקים תמיד עולם אחר עולם שנכחד,נפלא עמוס,שבת טובה לך,,

      תודה רבה לך, גרייס.

      אני שמח שאת מבקרת, ושמח שאת מוצאת עניין בסיפוריי.

      מאחל לך כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        3/12/11 01:11:
      הסיפורים שלך מרתקים תמיד עולם אחר עולם שנכחד,נפלא עמוס,שבת טובה לך,,

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין