סיפורים קצרים
פוסטים פופולאריים
-
ליל סדר בדהרמסאלה ופגישה עם הדלאי לאמה
30/3/18 | 239690 צפיות
-
גנב !
10/10/18 | 85887 צפיות
-
אגדה לפסח
17/4/20 | 8444 צפיות
-
סונמארג
13/9/17 | 104148 צפיות
-
עיניים גדולות
31/5/20 | 1718 צפיות
-
צָ'נֽדֽרָוָטי
10/8/19 | 4309 צפיות
פוסטים אחרונים
- חיימֶכְל (חיים-מיכאל) 22/6/20
- חרדת נטישה 12/6/20
- עיניים גדולות 31/5/20
- תעלומת הרצח הכפול 22/5/20
- מותר האדם מן הבהמה 14/5/20
- פתאום קם אדם בבקר .... 8/5/20
רכבת לילה לאדיס אבבה
רכבת לילה לאדיס אבבה
יצאתי מהארץ בספינה שהפליגה מאילת לנמל אסאב, ואז, בשנות השישים של המאה הקודמת, לא היה צורך להצטייד באשרה מראש - אשרת הכניסה הוענקה לישראלים עם הנחיתה על אדמת אתיופיה. בלב ים קיבל הקפטן של הספינה הוראה לשינוי המסלול, ולהפליג לנמל ג'יבוטי. בג'יבוטי, שלא כמו באתיופיה, נזקקתי לאשרת כניסה לצורך העלייה לחוף, ואשרה כזו לא הייתה בדרכוני. בסופם של דיונים ממושכים עם קצין ההגירה הצרפתי שעלה על הסיפון, נמצא הפתרון - הקפטן, שהכיר את הקצין זה מכבר, התחייב בפניו בכתב שאעזוב את ג'יבוטי תוך 24 שעות, ואני חתמתי על התחייבות דומה לקפטן. מג'יבוטי נסעתי עוד באותו ערב, ברכבת לילה לאדיס אבבה. היתה זו יציאתי הראשונה לחו"ל, ובכל ספרי המסעות שקראתי מתוארת הנסיעה ברכבת לילה בקרונות שינה, לכן לא העליתי בדעתי שאפשר לקנות כרטיס שלא בקרון שינה במחלקה הראשונה! במהלך הנסיעה התיידדתי עם שותפיי לתא - שלושה סטודנטים מוסלמים מג'יבוטי, שלמדו באוניברסיטה בבירת אתיופיה. בבקר הגענו לעיר דירידאווה באתיופיה, והיינו צריכים להמתין עשר שעות עד חידוש הנסיעה לאדיס אבבה. לא הייתי צריך להתלבט הרבה מה לעשות בזמן הפנוי - נעניתי להזמנת ידידיי החדשים והצטרפתי אליהם לביקור אצל אחמד - חברם ללימודים המתגורר בעיר. בביתו של אחמד התקבלנו בהכנסת אורחים ללא דופי, ולאחר שהייה קצרה, יצאנו אל מחוץ לעיר, לבוסתן השייך למשפחה, על גדות הנהר המקומי. בביקורי הראשון בחו"ל, אך טבעי הוא שלכל דבר היה נופך של ראשוניות – לנופים, לאנשים, ואפילו לפירות. באותו בוסתן נתקלתי בפעם הראשונה בפרי הפפאיה. היה לפרי ההוא טעם מתוק וארומאטי כמו של בושם - הטעם והריח התערבבו והיו לאחד. למרות שאכלתי הרבה פירות פפאיה מאז, לא טעמתי עוד כטעמו של אותו פרי - "טעם גן עדן".
אחמד הצטרף אלינו כאשר המשכנו לנסוע לכיוון אדיס אבבה. שוחחנו כל הדרך והסטודנטים הצעירים היו חברה נעימה מאד. במקרה אחד בלבד, התעוררה אצלי הסתייגות. באחת התחנות באזורים הכפריים, המוני ילידים עטויי סחבות מבד חום גס, נדחקו באי-סדר ובצעקות, אל קרונות המחלקה השלישית. צפינו בכפריים מהחלון של קרון המחלקה הראשונה, וסלים, אחד מידידיי החדשים, פנה אליי והעיר הערה שמהדהדת בראשי עד היום: "תראה איזה חיות!".
היכן היו הוא ומשפחתו לפני ששפר גורלם, והתמקמו בעיר הגדולה?
כשחזרתי לג'יבוטי, הלכתי לבקר את בני משפחתו של סלים, והכרתי את הוריו וגם את סבתו. הם היו אנשים חמים ומכניסי אורחים, חבל רק שהצרפתית שבפיהם היתה דלה, וכמעט לא יכולנו לתקשר מילולית. הביקור בבית אפריקני אותנטי והפגישה עם האנשים, נחרתו בי עמוק, והיו חלק מתהליך קביעתה של תדמית אפריקה בעיניי. |
תגובות אחרונות
-
אהובהקליין
בתגובה על רקפת לאחר הגשם - ינואר 2019
-
תכשיט
בתגובה על חיימֶכְל (חיים-מיכאל)
-
א ח א ב
בתגובה על חרדת נטישה
-
יסינראל
בתגובה על עיניים גדולות
-
sari10
בתגובה על אמריליס לבן-ורוד
-
sari10
בתגובה על תעלומת הרצח הכפול
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, בני.
ההשכלה, למרבה הצער, מביאה לפעמים להתנכרות ואפילו להתנשאות.
כל טוב, עמוס.
תודה רבה, רונית.
אני משתדל לחלוק עם קוראיי את חוויותיי, ואני שמח שאת נהנית לקרוא.
כל טוב, עמוס.
תודה רבה, שרי.
אענה לך כפי שעניתי למי שכתבה כמוך: על פי ההודים, תמיד יש הזדמנות נוספת בגלגול הבא.
כל טוב, עמוס.
תודה רבה, נאורה.
אכן היה זה בזמנו של היילה סלאסי, והתפעלתי מן האריות שהסתובבו חופשי בשטח גן הארמון, ולא שהו בכלובים. כל האריות שראיתי קודם - בגן החיות הישן בת"א, ובגן החיות התנ"כי הישן בירושלים - היו בכלובים מסורגים. כמובן שלקהל לא היתה גישה ישירה לאריות בחצר הארמון.
כל טוב, עמוס.
תודה רבה, יעלי.
את לא ידעת על קרונות שינה, ואני - זה היה הדבר היחיד שידעתי על נסיעת לילה ברכבת.
במהלך נדודיי בהודו, למדתי שגם בקרונות שיש בהם תאים עם מקום לששה אנשים, ניתן לסדר 6 דרגשי שינה מבלי לשלם עבור מחלקה ראשונה.
רומא עיר מקסימה, חבל שביקרנו בה רק פעם אחת, ביקור חטוף ביותר, בדרך לטוסקנה.
כל טוב, עמוס.
היי עמוס, כיף לקרוא את כתיבתך!
לא ידעתי שיש קרונות שינה:) איזה מיוחד זה לנסוע ברכבת לתוך הלילה למקומות רחוקים!
אני הזדהיתי בעניין שהביקור הראשון בחו"ל בהחלט מלווה בתחושה מאוד מיוחדת וזה פתאום הזכיר גם לי את נסיעתי הראשונה לחו"ל (זה היה רומא במקרה שלי:)
תודה, מיכלי.
להוציא שהות של מספר שעות קודם בג'יבוטי, אתיופיה היתה לא רק המפגש הראשון שלי עם העולם השלישי, אלא בכלל המפגש הראשון שלי עם חו"ל. אני מניח ששביקור בארמון הקיסר היילה סלאסי, והיתקלות בחיילי המשמר שלו עם "תג חטיבה" מעוטר במגן דוד, כבר לא היו חלק מחוויות הטיול שלך. לעומת זאת העוני והעזובה בוודאי לא השתנו בהרבה.
הייתי אז צעיר בן 27, ואכן לשהותי באתיופיה ובג'יבוטי אחר כך, היו גם היבטים חושניים.
כל טוב, עמוס.
תודה רבה, נעמה.
קודם כל - לעולם אין לדעת.
שנית - על פי תורת הגלגולים ההודית, תמיד יש הזדמנות נוספת בגלגול הבא
.
כל טוב, עמוס.
תודה רבה, רוני.
המסע הראשון שלי לחו"ל אכן היה מרתק עבורי, ואני שמח שהרגשת.
גם בני 12 כבר נולדו במאה הקודמת
.
שבוע טוב, עמוס.
לקרוא אותך זה כמו לראות סרט.
סרט תיעודי שמספר לי דברים שמעולם לא חוויתי וגם לא אחווה.
וכשאתה כותב "בשנות השישים של המאה הקודמת.." אני מרגישה כבר בת 100.
אילו חיים מרתקים.
תודה רבה, דנה.
אני שמח אם הצלחתי להעביר את התחושה.
שבוע טוב, עמוס.
תודה רבה, תמי.
תודה רבה, מלכה.
תודה רבה, ריקי.
אני מנסה להוציא לאור את זיכרונותיי ממסעי הראשון.
שבת שלום, עמוס.
אני לא אוהבת פפאיה
מעדיפה אננס ומנגו...:))
עמוס זכרונות וחוויות אתה עמוס...
תודה רבה לך, גרייס.
אני שמח שאת מבקרת, ושמח שאת מוצאת עניין בסיפוריי.
מאחל לך כל טוב ושבת שלום, עמוס.