ביום שני לפני שבוע וחצי ג'ימי קימל מנחה תוכנית הבידור - "המופע של ג'ימי קימל" נתן אתגר לצופים שלו לכבוד ליל כל הקדושים - "צלמו בוידאו את הילדים שלכם כשאתם מעמידים פנים שאכלתם את כל הממתקים שלהם והעלו את הסירטונים ליו-טיוב תחת הכותרת "Hey Jimmy Kimmel I told my kid I ate all their Halloween candy" 

שבוע וחצי לאחר מכן ישנם 717 סירטונים עם הכותרת הזאת. למטה זהו הסירטון מהתוכנית שצולמה לפני 3 ימים והועלה לרשת ובה ג'ימי מציג את הסירטון שנערך מהקטעים "שנשלחו עליהם" והועלו לרשת. הסירטון הנ"ל זכה עד כה בשלושה ימים ל-6.6 מליון צפיות - לא רע בכלל והתגובות של הילדים די משעשעות עד מטרידות - סה"כ אלו רק ממתקים שהילדים טרחו לעשות כשהם עוברים מדלת לדלת...  

YouTube Challenge - I Told My Kids I Ate All Their Halloween Candy

הסירטון הנ"ל הזכיר לי סרטון אחר שקשור למחקר אודות התחום המעניין של "דחיית סיפוקים" וגם את אחד הניסויי המפורסמים של ולטר מישל בשנות ה-60 ניסוי המרשמלו (הידוע לשימצה כמובן :) כשבחיפוש ביו-טיוב ישנם 818 סירטונים בנושא. 

במסגרת הניסויי נבדקה קבוצה של בני ארבע. לכל אחד מהם ניתן מרשמלו כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרות ומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר (על פי סקר הורים ומורים). בנוסף, הם צברו ממוצע של 210 נקודות יותר במבחן ה-SAT האמריקאי. 

השיחזור האכזרי של ניסוי המרשמלו הידוע לשימצה

 (מתוך הכתבה "ילדים - מה יש בפנים" בכלכליסט) - "....אלא שפרט לתגלית על הקושי של ילדים לתכנן 15 דקות אל העתיד, הניסוי של מישל גילה עוד דבר: הוא גילה כמה חשובה היכולת לאיפוק ושליטה עצמית. מישל המשיך לעקוב במשך כמה עשורים אחרי 653 הילדים שהשתתפו בניסוי המרשמלו המקורי שלו - ובהם שלוש בנותיו - וביקש מהוריהם, מוריהם וחבריהם למלא שאלונים על הישגי הילדים בעשרות תחומים. המעקב נמשך גם כיום, כאשר רוב הנבדקים כבר בעשור השלישי לחייהם.

ועד היום ניכר הקשר המובהק: הילדים שבשעתו מיהרו לזלול את המרשמלו נטו לסבול בחייהם מיותר בעיות חברתיות והתנהגותיות, נטייה להשמנה ופחות הצלחה בלימודים ובקריירה מאשר הילדים שנמנו עם קבוצת המתאפקים. גם ציוניהם בבחינות ה־SAT, "הפסיכומטרי האמריקאי" שהציונים בו נעים בין 600 ל־2,400 נקודות, היו נמוכים בממוצע בכ־200 נקודות מציוני המתאפקים. תוצאתו של אותו מבחן ילדות קטן בשליטה עצמית התגלתה כנבואית להצלחתו של הילד לכשיגדל.

ניסוי המרשמלו, לדעת מישל, בדק יותר מכח רצון ואיפוק, הוא בדק למעשה את היכולת של הילדים לגרום לסיטואציה לעבוד לטובתם. בשיחה עם "מוסף כלכליסט" אומר מישל: "ילדים שיכולים להתאפק גילו יכולת להחליט שהם מסתכלים על המרשמלו כעל תמונה בלבד ומדמיינים מסגרת סביבו. זה אפשר להם להמתין בקלות רבה יותר. כששאלתי ילדה שעשתה זאת, איך זה יכול להיות? הילדה השיבה: 'אתה לא יכול לאכול תמונה'. אסטרטגיות כאלה כמו הסחת דעת עצמית, שימוש בדמיון, מאפשרים לקרר את התשוקה לדבר נחשק באמצעות טרנספורמציה שלו (במקום ממתק טעים ולעיס לחשוב עליו כעל ענני כותנה קטנים) וזה מאפשר להם לעמוד באתגרים בצורה טובה יותר".

היכולת להתאפק, מסתבר, היא נרכשת במידה רבה. מישל גילה שדוקא ילדי עשירים הצליחו להתאפק יותר: "תמהיל של גורמים גנטיים וסביבתיים מעורבים ומשפיעים זה על זה. אבל המודל שההורים סיפקו, לגבי ההבטחה לקבל מרשמלו נוסף, ונסיון קיום ההבטחות שהיה לאותם ילדים, השפיעו על יכולתם ונכונותם של הילדים לדחות את הסיפוק".

היכולת להתמודד עם רגשות בוערים על עקרון ניסוי המרשמלו תתורגם בעתיד ליכולת ללמוד למבחן במקום לראות טלויזיה, לחסוך יותר כסף לפנסיה. עד כמה היכולת להתאפק בגיל 4 תקבע את עתיד הילד? "במחקר שערכנו היינו מופתעים מעוצמת המובהקות התוצאות (הצלחה בתיכון ד.ב בילדים שהתאפקו טוב יותר). אבל עדיין עלינו לזכור שמדובר בקורלציות בלבד. ישנם ילדים שיכולת הריסון העצמי תשתפר בהם לאורך השנים. אין ספק שסביבה חברתית גם משפיעה על כך. הייתי אומר שזהו ניבוי הסתברותי ולא הגורל הבלתי הפיך של הילד".

בגרסה הישראלית של ניסוי המרשמלו פרופ' רחל קרניול מאוניברסיטת תל אביב חילקה לכמה מנבדקיה, ילדים בני שלוש, גלימות סופרמן, או לחלופין אמרה להם לדמיין שהם גיבורי־על. קרניול מספרת שכל הילדים נאבקו כדי לנצח את פיתוי המרשמלו. "הם שרו, טיילו בחדר, שניים אפילו ספרו את שקעי החשמל בקיר", היא אומרת, "אבל הילדים בגלימות ואלה שדמיינו שהם גיבורי־על כמעט תמיד הצליחו. מתברר שיש דברים שיכולים להשפיע על היכולת של ילד להתאפק. הסמליות של הגלימה נתנה לילדים תחושה של ערך עצמי, ולתחושה הזאת יש השפעה אדירה על היכולת שלנו לעמוד בפיתויים. מספיק לחשוב שאתה גיבור־על כדי להיות קצת יותר גיבור, כדי למצוא כוחות שלא היו שם קודם. גם הצלחה באוניברסיטה, אני אומרת לסטודנטים שלי, היא מירוץ אחרי פיסת נייר עם סמליות ענקית. את המלחמות הגדולות שלנו אנחנו תמיד עושים בשביל משהו סמלי". (מתוך הכתבה "ילדים, מה יש בפנים" בכלכליסט).

- אז מהו המרשמלו שלכם ?

- איך וכמה זמן אתם דוחים אותו  ?

- ולאיזה גיבור אל אתם מתחפשים ? 

ועד כן אמן סודי להפעם - אל תשכחו כמובן להתאפק ולא להתאמץ יותר מדי..

ושיהיה (עוד) שבוע נהדר 

עם יש לכם כוח לעוד פוסטים 

על פצ'ה קוצ'ה, מוזיאון ת"א (וחווית משתמש)

מכיבוש ניו-יורק לחולון (על פי מקורות זרים)

סטנסיל של אמן אנונימי בת"א