עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "טט טואם אסי..."

    14 תגובות   יום ראשון, 30/10/11, 14:05

    "טט טואם אסי..."

    (על פי הפרק השישי בצ'האנדוגיה אופנישד)

    http://cafe.mouse.co.il/image/2178723/

    לחכם הנודע אודדאלקה היה בן יחיד ושמו שווטקטו. כשהילד הגיע לגיל שתים עשרה, שלח אותו אביו אל ביתו של גורו נודע, ללמוד חכמה מפיו. שווטקטו שקד על לימודיו, חי בביתו של הגורו ויצק מים על ידיו. כעבור שתים עשרה שנה, ידע שווטקטו בעל פה את כל הוודות, סיים את לימודיו, וחזר אל ביתו.

    "מה למדת ומה אתה יודע, בני?" שאל אודדאלקה את בנו, שמח על חזרתו.

    "הכל!" היתה התשובה הבוטחת.

    "האם ביקשת ללמוד מהו הדבר ששומעים אותו, אך הוא איננו נשמע? מהו הדבר שרואים אותו, אך הוא איננו נראה? מהו הדבר שיודעים אותו, אך אין אפשרות לדעתו?" שאל האב את שווטקטו, מוטרד משחצנותו.

    "לא אבא, מהו אותו הדבר?" ענה.

    ההכרה באי-ידיעה היא הבסיס ללמידה חדשה. כשהכיר שווטקטו בליקויים בידע שרכש, היה מוכן ללמוד עוד מפי אביו, ואודדאלקה "הכה בברזל בעודו חם".

    "בני, כשם שבלמידת מהותו של גוש חמר, מכירים את מהות כל הכלים והצלמים העשויים מחמר, וההבדלים הם בשמות בלבד, נובעים מן השפה, כשמהותם היא אחת – חמר; כשם שבלמידת מטיל זהב אחד, לומדים את המהות של כל מה שנוצר מן הזהב, וההבדלים הם בשמות בלבד, נובעים מן השפה כשמהותם היא אחת – זהב", אמר אודדאלקה, "כך גם הידיעה שלנו - ההבדלים בין מושאי הידיעה הם בשמות בלבד, הם נובעים מן השפה כשמהותם היא אחת ויחידה".

    "מוריי כנראה לא ידעו זאת", אמר שווטקטו, "על כן אבי, אנא למדני".

    "בראשית היה 'האחד והיחיד', הוויה אחת ואין בלתה. 'האחד' גמר אומר בלבו להתרבות ולהפוך 'הרבה'. הוא הוציא מתוך עצמו את היקום, על אין-ספור מרכיביו, והוא עצמו מילא כל פרט ופרט שברא ביקום. מכאן, שכל הקיים הוא התגלמות של 'האחד' - 'האחד' הוא עצם מהותו. הוא 'האמת', הוא 'העצמי', הוא 'האחד', הוא 'זה' ('טט'). אתה הוא 'זה', שווטקטו (טט טואם אסי, שווטקטו)".

    אודדאלקה המשיך בהרצאה מילולית על מהותם האחת של הדברים, כנובעים מן 'האחד' וזהים אתו, וכל דוגמה הסתיימה במשפט: "אתה הוא 'זה', שווטקטו (טט טואם אסי, שווטקטו)".

    החזרה היא אמצעי דידקטי מוכר וידוע, אך שווטקטו לא שבע מן הדוגמאות וביקש עוד ועוד. אך גם אודדאלקה, כמו המחנכים הטובים בימינו, ידע שאין די במלל. התלמיד חייב גם להתנסות על מנת להפנים את האמת. על כן, לאחר דוגמאות מילוליות נוספות מן החי, הצומח והדומם, הוא הטיל על בנו משימות.

    "הבא לי פרי של עץ הפיקוס".

    "הנה הוא לפניך, מורי ורבי".

    "חצה אותו לשניים".

    "הנה הוא חצוי".

    "מה אתה רואה?"

    "הרבה זרעים, מאד קטנים".

    "שבור אחד מהם".

    "הנה הוא שבור, מורי ורבי".

    "מה אתה רואה עכשיו?"

    "איני רואה יותר דבר, מורי ורבי".

     

    "אותה מהות נעלמה שאינך רואה, בה טמונה מהותו של עץ הפיקוס. האמן בני, שבאותה מהות טמירה ונעלמת, טמונה מהות קיומם של כל הדברים. 'זה' הוא 'האני'. אתה הוא 'זה', שווטקטו (טט טואם אסי, שווטקטו)".

    "למדני בבקשה עוד, אבי"

    "קח מלח, המס אותו במים, ושוב אלי מחר".

    שווטקטו עשה כמצווה עליו ולמחרת בבקר שב, ואביו ביקש ממנו להביא אליו את המלח מאתמול. אולם זו היתה משימה בלתי אפשרית, המלח נמס.

    "לגום מן המים ואמור לי מה טעמם".

    "הם מלוחים, מורי ורבי".

     "כשם שאינך יכול להבחין במלח במים, כך גם ברהמן, 'האחד', מצוי בגוף, למרות שאינו מובחן. 'זה' הוא המהות הנעלמת של כל הדברים.... אתה הוא 'זה', שווטקטו (טט טואם אסי, שווטקטו)".

     

    אודדאלקה המשיך ללמד כך את בנו. שווטקטו, שהחל את דרכו כשחצן, בטוח בעצמו ובידע שלו, הפך להיות האבטיפוס של שוחר ידיעת האמת המוחלטת בתרבות ההודית. המשפט החוזר של האב הפך להיות אחד ההיגדים הגדולים ("מהאווקיה"), מאבני היסוד של תורת אי-השניות ("אדוואיטה וודאנטה").

    אולם כל שוחר של ידיעת האמת המוחלטת חייב להפנים ששום מסר מילולי אינו מסוגל באמת להעביר את מהותו של "המוחלט". לשם השגת "הידיעה" והשחרור מן ה"סמסארה" – גלגל החיים, המוות והלידה מחדש – חייב אדם לחרוג מן המציאות האמפירית ולהתעלות במדרגות הרוחניות, עד להשגת "מוקשה" – השחרור הנכסף.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/11/11 15:15:

      צטט: גרייס ל 2011-11-05 14:42:34

      השחרור הנכסף שיבוא כבר כתוב טוב יופי,,

      תודה רבה, גרייס. ההודים מאמינים שיש רבים שהם "משוחררים בחייהם" - ג'יוואנמוקטי". בכל מסעותיי התרשמתי רק מאחד שהיה נראה לי "מואר", "משוחרר". כתבתי עליו פוסט שנקרא "משל החתול והקוף".

      כל טוב, ושבת שלום, עמוס.

        5/11/11 14:42:
      השחרור הנכסף שיבוא כבר כתוב טוב יופי,,
        4/11/11 13:00:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-11-04 11:23:38

      זו אינה התפלספות, זהו ניסיון לתת מושג על משהו מעורפל ומופשט שאינו ברור והיריעה לא מאפשרת את הבנתו במלל. כשקראתי את ספר החיים והמתים הטיבטי, למשל, התחברתי מאוד לכתוב, ייתכן כי החומרים השלימו עבורי תמונת ידע חרורה שהייתה זקוקה לטלאים של תובנות משני העולמות - הממשי והרוחני. אחרי זמן רב עוד התהלכתי עם הדברים במחשבותי, וככל שחשבתי עליהם יותר, הבנתי שהמחשבות הללו אינן מאפשרות לי להבין, אלא רק לחוש קרבה לחוכמת הידע הזה, אך אני רחוקה אלפי מילין מהבנתו. וזה בסדר. המרחק בין קרבה לתחושה, תחושה, הימצאות, הבנה והפנמה - הוא עצום. וגם את זה מרבית בני האדם אינם יודעים.

      מסכים במאה אחוז, ניצה. יש תחומים שהם מעבר ליכולתנו להבין. במזרח פיתחו כלים מיוחדים על מנת לתפוס את הדברים בדרכים אחרות, ש"הבנה" איננו המושג הנכון לתפיסתם.

      אני לא התעסקתי עם ספר המתים הטיבטי, אבל היה לי רומן ארוך עם ימה - אל המוות ההודי.

      שבת שלום, וכל טוב, עמוס.

      זו אינה התפלספות, זהו ניסיון לתת מושג על משהו מעורפל ומופשט שאינו ברור והיריעה לא מאפשרת את הבנתו במלל. כשקראתי את ספר החיים והמתים הטיבטי, למשל, התחברתי מאוד לכתוב, ייתכן כי החומרים השלימו עבורי תמונת ידע חרורה שהייתה זקוקה לטלאים של תובנות משני העולמות - הממשי והרוחני. אחרי זמן רב עוד התהלכתי עם הדברים במחשבותי, וככל שחשבתי עליהם יותר, הבנתי שהמחשבות הללו אינן מאפשרות לי להבין, אלא רק לחוש קרבה לחוכמת הידע הזה, אך אני רחוקה אלפי מילין מהבנתו. וזה בסדר. המרחק בין קרבה לתחושה, תחושה, הימצאות, הבנה והפנמה - הוא עצום. וגם את זה מרבית בני האדם אינם יודעים.
        4/11/11 07:45:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-11-04 01:54:52

      ברוך הנמצא ! גם אני רואה בהכרה באי- הידיעה תורת חיים שלמה. לא הגעתי למדרגת רוחניות נמוכה או גבוהה. לא השגתי את ה"מוקשה" אבל אני יודעת שאיני יודעת. הפוסט שלך הוא קצה המזלג מבחינתי וגם על זה איני חותמת בידיעה ברורה . תודה עמוס

      תודה רבה, ניצה.

      בתרבות המערבית, מיוחסת לסוקרטס האמירה: "אני חכם, כי אני יודע שאינני יודע" - את בחברה טובה!

      את צודקתבאשר ל"קצה המזלג" - על פי התפיסה הפילוסופית המוניסטית, עצם הדיון בשאלה על מהות האדם, מהות היקום, או מהות האל, נדון מראש לכישלון, משום שהתשובות אינן נמצאות במישור ההכרה הרגיל של המציאות האמפירית, אלא במישור אחר. יש צורך בדיסציפלינה אחרת, בלתי מילולית, על מנת לחרוג מ"עולם התופעות" ולהגיע לתוצאות.

      סליחה על ההתפלספות, עמוס.

      ברוך הנמצא ! גם אני רואה בהכרה באי- הידיעה תורת חיים שלמה. לא הגעתי למדרגת רוחניות נמוכה או גבוהה. לא השגתי את ה"מוקשה" אבל אני יודעת שאיני יודעת. הפוסט שלך הוא קצה המזלג מבחינתי וגם על זה איני חותמת בידיעה ברורה . תודה עמוס
        31/10/11 18:28:

      צטט: דנה.גל 2011-10-31 14:46:05

      מקסים, טוב שחזרת!

      תודה, דנה. גם אני שמח לחזור.

        31/10/11 18:27:

      צטט: שולה63 2011-10-31 06:20:48

      ברוך הבא

      ברוכה הנמצאת, שולה.

        31/10/11 14:46:
      מקסים, טוב שחזרת!
        31/10/11 06:20:
      ברוך הבא
        30/10/11 23:37:

      צטט: שיווה 2011-10-30 20:56:02

      ברוך שובך עמוס...
      הזכרת לי שעור ראשון ב"מבוא לפילוסופיה של הודו"
      אצל ד"ר יוחנן גרינשפון :))
      על חוכמת הודו העתיקה

      תודה, ריקי.

      המורה הראשון שלי לפילוסופיה הודית, בשנת 1960, היה ד"ר טוביה גלבלום, שכעבור שנתיים התחתן עם בחורה ירושלמית גבוהה ויפה, וירד לאנגליה (קצת רכילות!).

      כל טוב, עמוס.

        30/10/11 23:31:

      צטט: טלוני 2011-10-30 14:32:58

      מקסים עמוס!
      למרות שאינני מחוברת לתרבות ההודית, הרי שהמשל והסיפור מתחברים גם למהות תורת הקבלה. ועצם למהות כל מה שנברא בעולמנו.
      ברשותך אעתיק לי את הסיפור הזה.
      גם המנטרה החוזרת עושה את העבודה נאמנה.
      ויופי שהתגעגעת אלינו...חיוך

      תודה על התגובה, טלוני.

      את רשאית כמובן להעתיק את הסיפור, אך אני מציע לך גם לחפש את הפרק השישי של צ'האנדוגיה אופנישד, על מנת להכיר את המקור.

      החזרה היא אמצעי דידקטי מוכר - כל מחנך יודע זאת, ונראה לי שבעצם גם כל מי ששולח ידו בכתיבה.

      בהזדמנות אגיע גם להתעדכן באתר שלך.

      כל טוב, עמוס.

        30/10/11 20:56:

      ברוך שובך עמוס...
      הזכרת לי שעור ראשון ב"מבוא לפילוסופיה של הודו"
      אצל ד"ר יוחנן גרינשפון :))
      על חוכמת הודו העתיקה

        30/10/11 14:32:

      מקסים עמוס!
      למרות שאינני מחוברת לתרבות ההודית, הרי שהמשל והסיפור מתחברים גם למהות תורת הקבלה. ועצם למהות כל מה שנברא בעולמנו.
      ברשותך אעתיק לי את הסיפור הזה.
      גם המנטרה החוזרת עושה את העבודה נאמנה.
      ויופי שהתגעגעת אלינו...חיוך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל