לא רוצה לישון. או לא יכולה לישון. רוצה רק לייצר טראקים בלי סוף. מרגע שהתחילו הטראקים, נגמרו השירים. זה נעשה קל מדיי, לרקוח ליינים מאינסוף דגימות, לרקוח ביטים ולופים מסאונדים מעובדים, לטפטף מילים (כי כל מה שתגיד יישמע כמו שיר ששמענו מיליון פעם בעולם, ולכן אנחנו גם אוהבים אותו מאוד), לתבל באפקטים תוצרת עצמית, ולייצא בווליום מפצפץ. זהו, נגמרו השירים. מעכשיו, טראקים.

הטראק הרג את השיר. זה לא חדש. אבל הלילה, באינסומניה מוחלטת, גם תאי המוח שלי הבינו את זה, ואף חוו את זה בחיווטים המוחיים המשתנים. כי אונה שלמה ורדומה נשאבה מלוא זרימות הדם שבה, להתרכז באינסוף הטכנולוגי שקם עליי לכלותני. אינסוף של ממש. זה רק עניין של זמן (קצר מאוד), והנעת קצה האצבע (העצלה למדיי) בסריקת מאות אלפי דגימות הסאונדים, וסידורם בין הריבועים המשורגים שעל המסך הנע, של המחשב הכי הכי פשוט בבית (לאפ-טופ סוג זין). זה הכול. ממש זה הכול. פה מורידים קוביה, שם מעלים. פה וורוד, שם כחול. זה הכול. אבל בלי שמרגישים, האונה הטכנולוגית של המוח (הצד הטראקי, נקרא לה) נדרכה כל כך, עד שהאונה שכותבת שירים רפסה והתדלדלה מאוד. זה כמו לעשות וורק-אאוט על שרירי הכתף (עם כל הכיווצים, החלבונים, החמצן, הניפוחים), ולהזניח את שרירי הבטן לחלוטין, נגיד. חייבים לאזן. זאת, אם אני מבינה נכון את עולם הוורק-אאוט, כי אישית, אני שונאת וורק-אאוט. זה משעמם אותי. וגם בחיים לא עשיתי ספורט. אבל לא צריך להכיר כל מטאפורה מנסיון אישי, כדי להשתמש בה.

הנה הטראק הראשון שלי אי פעם, מהלילה:

IT CAN'T BE THAT EASY

הרבה שנים דחיתי את העניין, של להקליט בבית לבד. מסיבות שונות. אחת מהן היא הבדידות. כי לא רק השירים נגמרים עם הטראקים, אלא גם האנשים, הנגנים, הטכנאים, היציאה מהבית, כל החגיגה הזאת. הטראק הוא באמת מעשה כל כך בודד.סוג של ניוון שרירים פיזי וחברתי. אבל אז הגיע כרטיס הקול מאמריקֶה:

לכבוד העניין, פיניתי (בעיקר צילמתי) פינה אחת:

ערן (זה שבזכותו כל זה) הבין היטב למה התכוון המשורר כשאמר, "קח לך אישה ובנה לה בית": בנה לה אולפן.

מעמד למקרופון, עבודת יד של ערן ופסל שימושי, שזה הדבר השני הכי יפה אחרי הצבעים של הערוצים:

זהו. מעכשיו טראקים. הייתי מבטיחה טראק ביום, אבל חייבת גם לישון. וגם לא רוצה להזניח את השירים.

מי שבכל זאת רוצה לשמוע שירים, לא טראקים, ורוצה לדבר, לשתות יין, לבוא קצת בין הבריות להופעה אינטימית:

ת"א:
יום ראשון 7.5.17 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק

ירושלים:
יום שלישי 9.5.27 במזקקה ב 22:00 כזה.
(מופע חלקי, דיבורי, כחלק מדאבל פיצ'ר עם ניר מטרסו ואלינור קנטור)

הופעת חנוכה, כולל ניסים.

הצליחו והצילו

הדרה

בכל זאת, שיר (לא טראק):