עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (12)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      14/1/14 06:53:
    כולי בושה וכלימה, שושן. מסתבר שכבר קראתי את הפוסט לפני שלוש שנים, אלא שזכרוני בגד בי. בכל אופן התענגתי לקרוא אותו שוב מה שמוכיח שהפוסטים שלך שומרים על הרלבנטיות והרעננות שלהם גם אחרי שנים.
      21/10/11 08:23:
    הנה הקישור המלא לכתבה באתר "סין":
    http://www.china.co.il/?CategoryID=486&ArticleID=17446&Page=1
      21/10/11 08:18:
    ניתן לקרוא את הכתבה במתכונת מורחבת מעט ובצורה הרבה יותר קריאה באתר "סין":
    http://www.china.co.il/?CategoryID=486
      20/10/11 15:38:
    תודה שוש ותודה לאה היפה.
    נעים להיפגש ולהכיר.
    אישית אני אוהבת את התמונה של הסבל.
    חג שמח
      20/10/11 13:49:
    WOW איזה פוסט אדיר! סתם עברתי ועצרתי. התמונות והסיפור השאירו אותי פעורת פה. נפלא! לאה
      14/10/11 19:19:
    וואו, מרתק. אהבתי את הפסל ואת ההשוואה בין סוגי הבנייה השונים. למדתי המון. תודה.
      13/10/11 10:46:
    עיר שיש בה הכל בעצם, מגוונת ומתהווה בדרך למימושה העצמי...
      12/10/11 18:28:
    תודה, שושן! חג סוכות שמח!
      12/10/11 07:55:
    תודה למדנית. לא במקרה בחרת בכינוי שלך. תודה על המשוב אשתדל להעלות מחדש את הפוסט באמצעות דפדפן אחר כדי שיהיה קריא יותר. עובדת על זה. שושן
      12/10/11 04:54:
    תודה על הפוסט העשיר והמרתק!
      11/10/11 07:16:
    תודה
      11/10/11 07:07:
    מצטערת על שורות שעלו על שורות, כמו הבניינים בצ'ונג-צ'ינג... זה מה שיוצא בפלטפורמה שמספק האתר. שושן
    0

    צ'ונגצ'ינג כמשל - מזל טוב כפול

    12 תגובות   יום שלישי, 11/10/11, 06:59

      

    "נודד[ת] ונקשר[ת]"

      

    נראה לי שראיתי את הגדושה בערי תבלוכדי לכתוב על כך נחוצות מילים חדשות שימלילו את המציאות הנרקמת בסין. מקום המאכלס שלושים וארבעה מיליון תושבים הוא לא מטרופולין, כרך או מגה-עיר. המילים האלו מתאימות לערים גדולות אחרות. מציעה לומר 'צ'ונגצ'ינג', כמו 'פריג'ידר', כשם מותג פרטי שהפך לשם עצם כללי. נסעתי לבקר את מעיין [מא צ'ינג-ג'ו] ואיל שהתחתנו שם בראשית אוגוסט, ולקחתי איתי את "נוילנד" של אשכול נבו כדי למלא מרווחים של המתנה ולהתכסות בשמיכה מהבית. הציטוטים בכותרות של פוסט זה לקוחים מהספר.

     

    אבל קודם כל תגידו צ'ונגצ'ינג

      

    שלוש-ארבע: צ'ונג-צ'ינג. בלי לצחוק מהסינית, בבקשה. השתנו הזמנים. יופי, הצלחתם. אז זהו, לא שוברים שום שן, והנה אתם מדברים סינית. אמרתם בסינית במבטא ישראלי טבעי: 'מזל טוב כפול'.

      

     

    "מי שרוצה שהעולם יישאר כמו שהוא לא רוצה שהעולם יישאר"

    בצ'ונגצ'ינג אני קוראת כמה פעמים את הציטוט הזה, שנכתב במקור על ברלין, כדי לקלוט את ההשלכות שלו. ומה קורה למי שרוצים שהעולם לא ישתנה להם בתכלית?

    נסיעה במונית בעיר מפאתי שדה התעופה אל הדירה של ההורים של מעיין במרומי בניין חדש רב 32 קומות, חושפת את העיר שרציתי לבקר בה לפני שנים, ולא יצא. ב-2007 היו לי ארבע סטודנטיות סיניות נפלאות – שמן בעברית: מעיין, יסמין, שחר וסהר -  שגדלו בעיר הזו. שכשהן דיברו עליה הן תמיד צחקו. כאילו יש בה איזשהו סוד מוכר ליודעי דבר. עכשיו אני מבינה אותן.

     

    "עיר מתהווה מיום ליום [...] חורבות בין בתים. עגורנים בין עננים. עיר בדרך לאנשהו."

    וזה מה שראיתי בעיר במבט חולף ראשון: יערות אורבניים של בנייני מגורים ובנייני משרדים וקניונים. שכונות שנבנות כאחד ולא בניין אחר בניין. צְברים של עגורנים, גשרים וגישרונים, קומות של מחלפים, מנהרות, עמודים. רכבת קלה מטפסת לגבהים. הרים וגאיות, שני נהרות ומצוקים גאיוניים שהכל מהם. עיר מוצקה, איך לומר.

     

    ''

      

    ''

      

    ''

     

    הנמל בנהר הארוך  Chang Jiang [יאנגדזה] 

      

     

    ''
      

    wang wei, אימא של מעיין, אדריכלית היכל הספורט שברקע, במרפסת דירתה בקומה ה- 29

     

    בצ'ונגצ'ינג יש לבניינים מחזור חיים אורגני. הם נבנים ונהרסים כמו מחזור חיים של בני אדם. אני עושה סדר בגודש התמונות וממיינת ארבעה דורות של בניינים שנפרשים לחולפים ולמתצפתים:

    דור ראשון - ישן-עתיק, ששרידיו הנמוכים נאחזים במורדות תלולים ועל צוקים מתפרצים.

     

     

    ''

    ''

     ככה זה נראה בפיסול הנצחה למה שהיה ואיננו

     

    במקומות ספורים משמרים אותם, כמו למשל באקדמיה לאומנות Chongqing art museum Sichuan fine arts institute

      

    ''
     

    משמרים אותם. באקדמיה לאומנות. בין קירות עומדים תרתי אחר רוחה היצירתית והנדירה של פביאן ורדיה Fabienne Verdier ששהתה בצ'ונגצ'ינג המתעוררת בשנות השמונים

      

      

    דור שני – בניינים בני 5-2 קומות, מוזנחים שוממים, מחכים לחורבנם הסופי.

     

    ''

     

    רגע לפני כליונם יש מי שמַנְשים אותם מיד לאבן במשיכות מברשת יצירתיות. מסווים בתים מפני הריסה?

     

    ''

     

      

    דור שלישי – בניינים בגובה 14-5 קומות. דור קומוניסטי איתן, צפוף, פונקציונלי, חוסם מרחבים כקיר. היה מהפכני בעיתו. גם יומו יגיע.

     

    ''

      

    דור רביעי ועכשווי - בניינים בגובה רב, 30 קומות ומעלה ומעלה. זקורים וצרים. קורות בטון, ברזל וזכוכית בנוסח של מזרח משגשג.

     

     

    ''

     מלון שרתון

      

    קווי המתאר במקומות אלו מהדהדים את קו הרקיע של ניו יורק: נהרות רחבים, גשרים, כבישים ביד רחבה ובנייה צפופה, גבוהה, מחודדת – מרהיבה במקומות רבים.

     

    ''

    ניו-צ'ונג-צ'ינג

     

    חצי האי בצ'ונגצ'ינג נוצר במפגש הנהרות [רגע, עוד מעט נרד לנהרות], והוא מקפיץ את מנהטן בעיניים ואת סמליה האורבניים, כמו המגדל המחודד בדמות בניין קרייזלר בעל הקצה המחודד ומחופה בקשקשי כסף. אבל צ'ונגצ'ינג היא לונדון, פריז, שיקגו, ניו-יורק והונג-קונג ביחד.

     

     

    "כשאת נודדת אזור ההתאהבות שלך דלוק, ויש סכנה שתתאהבי אפילו בעיר"

    וזה קרה שם במפגש הנהרות Chang Jiang ['הנהר הארוך' על שום אורכו - 6,300 ק"מ. כמעט כמו 'החומה הארוכה'. השלישי באורכו בעולם; 'יאנגדזה' בשמו המוכר במערב] מדרום ו- jialing Jiang מצפון. כמה מים זורמים שם בשצף. התלכדות של אנרגיה וחיים, ביטחון וסכנה. על רקע נקודת המפגש פרשתי ידיים שמצביעות על כיוון הנהרות וביקשתי מאיל שיצלם.

     

    ''

     

     מימין, ב"רציף התשיעי של נמל צ'ונגצ'ינג" מסוף צף, עטור דרקון, לעליית נוסעים לשייט - קרוז למי שרוצה לפנטז מותרות - בספינה "ויקטוריה", המוכרת לתיירים מערביים, או לשייט קצר ב"מסעדת הדגים ובית התה של צ'אנג ג'יאנג".

     

    ''

     

     בינתיים אני מסתפקת בהליכה בטיילת לאורך היאנגדזה במפלס התחתון. שלושה ימים אחרי שחזרתי לבייג'ינג, נסחפה בזרם החזק ספינת טיולים קטנה שהתנגשה באונייה או במסוף. תשעה אנשים נמשו חיים, שלושה או חמישה נעדרים. צריך מזל כפול בצ'ונגצ'ינג.

     

    ''

     

     

     "ואולי בכלל [...] העיר החדשה היא העיר האותנטית, והעיר העתיקה היא רק מצג שווא לתיירים?"

    מרכזים רבים יש בעיר הסואנת הזאת. התחלנו במרכז yang-jia-ping [המישור של משפחת יאנג]. דקות נסיעה באוטובוס ממוזג מהדירה של ההורים של מעיין. מהומת אלוהים: גודש של בניינים, גשרים, גשרונים, מדרגות, מעברים, חנויות, מדרחוב, פסלי חוצות, שווקים, סופרמרקט מערבי [הו "קרפור", שייבדל לחיים ארוכים] ואנשים לרוב. Hello, English mypu, מציעה רוכלת מפה של העיר, מעצבת צ'ינגליש בר-השמעה. ב-38 מעלות בצל המשכנו לרחבה מעל מפגש הנהרות – chao-tian-men – הנושא את השם המבטיח 'השער כלפי/מול/לכיוון השמים'.

    ממרכזים חדשים-ישנים התגלגלנו ל-Hong-ya-dong [בעברית מילולית: הצפה צוק מערה. מה זה יכול להיות: צוק המערות המוצף?] – רובע משוחזר צמוד למורד ההר. יפה וקיטשי בערבוביה. מה שמצדיק את הכותרת לעיל. ריכוז של פאבים, מסעדת פירטים ידועה [[http://satayking.cn, נוף מרהיב לנהר ולעבר הנהר, אל בניין האופרה שעוד נגיע אליו. מדרגות מובילות לעוד מדרגות שמובילות לשוק אוכל ולמלון roof city river view hotel [ [http://www.agoda.com/asia/china/chongqing/roof_city_riverview_hotel.html. מלון מהודר, במחיר סביר, ממוקם טוב ליד טיילת הנהר. הייתי בוחרת ללון בו אילמלא התארחתי אצל משפחת מא.

     

    ''

     

    ''

     

    נסיעה ברכבת התחתית [החלה לפעול ביולי 2011, בינתיים בעלת שני קווים] הובילה למרכז sha-ping-ba ולרובע של בתי ספר ואוניברסיטה. רובע הסטודנטים. ביקרנו ב'בית ספר התיכון מספר 3', הטוב בבתי הספר בעיר, שבו למדה מעיין לפני שהתקבלה לטובה שבאוניברסיטות בסין: אוניברסיטת בייג'ינג [ביידה]. מכובדות שורה בכול. עצים נשואי ענפים ועלווה, מנהרות חזרן/במבוק, אגם עם פרחי לוטוס ["אוי-יה"].

     

    על לוח המודעות תמונות של בוגרים שהתקבלו השנה לשלוש אוניברסיטות יוקרתיות: ביידה, צ'ינגחואה והונג-קונג. "למדנו כל יום עד עשר וחצי בערב, וגם יש שהמשיכו עד שתיים עשרה ואחת בלילה עם פנס", מספרת מעיין בפנים מחייכים-עצובים. "בגלל התחרות. רק חמישים סטודנטים מאלף מתקבלים לביידה וצ'ינגחואה וכולם רוצים". "כאן היית 'ראש הכיתה'?", אני שואלת אותה, "כן". "וואוו-וואוו", אני מגיבה כאן כמו ילדה, שוכחת שהייתי מרצה שלה בביידה. "איך התנהל יום לימודים?", אני מתחקרת שוב כבוגרת. מעיין עונה: "שיעורים רגילים עד חמש וחצי. בהמשך תירגולים שאי אפשר לא להגיע. כל יום שני טקס העלאת הדגל. חיים בפנימיה. במעונות גרנו 8 בחדר, 4 מיטות בקומות. שירותים צמודים. ניקינו לבד, בדקו כל יום בבוקר. והמחנך עובד מהבוקר עד הערב". סטודנטים עוברים לידינו. "מסכנים, החיים קשים", אומרת עליהם מעיין.

    אני צריכה לשירותים. בניין המנהלה לפנינו. אני הולכת מעדנות, מעיין צועדת אחרי בגמגום. "ממה את מפחדת?", "מהסמכות. זה הסמכות של בית הספר. אני כבר מכיתה א' הפילו עליי סמכות ועונשים בתדירות", משתפת מא צ'ינג-ג'ו בקול הדבש המתוק שלה.

    אוטובוס 808 מסיע אותנו לעיר העתיקה qizikou [=הפתח לכלי פורצלן]. מאוד נחמד שם. צירוף של משוחזר ואותנטי.

     

     

    ''

     

    ויהי ערב, ותהי ארוחת ערב שאבא-של-מעיין, ma qingping, הכין.

     

    ''

      

     

    אל המרכז הגדול של העיר jie-fang-bei [אנדרטת השחרור] הגענו ביום שאחרי.

    בין לבין ביקרנו במקום הזוי ומרוחק, מעין דיסני לנד מפונטז, ב- yang-ren-jie [רחוב אנשים אוקיינוס, קרי: רחוב הזרים?]. כאן מראים למקומיים ייצוגים של העולם הגדול. מה אין שם? בניינים בצורות שונות, קישוטים, מיצבים בסגנון גאודי, דוכני אוכל, רחוב של תחפושות, בית הפוך... מקום שמשאיר יותר מדיי תמונות במצלמה.

     

    ''

     

     

    ''

     

    נסיגה במונית הובילה חזרה אל מלון wan hao [עשרת אלפים הוד, שזה "מריוט" בשפה מוכרת לנו] ולשוק הפרחים [והציפורים שהיו בו פעם]. חפיפת שיער שמיימית במספרה קוריאנית שתתה לנו את הזמן וגרמה לנו לדהור ברכבת, במונית ובריצת רגליים למחזמר סיני באולם האופרה.

    רגע, כאן צריך לעצור.

     

    "מה שסקסי זה להט"  

    המחזמר הסיני "קרבת משפחה ללא גבולות" [תרגום זמני] רלוונטי למי שחיים בצ'ונגצ'ינג ב"יער עירוני שצדים בו", ב"עולם גדול שבו אנחנו כמו נמלים", במקום שפוגשים מוסר שאומר: "לעבוד טוב, זה לא כמו להתחתן טוב", וחולמים "להפוך מתרנגולת בר לפיניקס". הה. "מי אני / מי את/ה? / מי הוא/היא? / מהו אושר ומהי שמש מוארת?". מעיין מתרגמת מילה במילה שעה ארוכה. הה. אבא של מעיין מסכם בעברית: "י-פה י-פה" J.

    יוצאים החוצה להתבונן מקרוב בתפארת העיר צ'ונגצ'ינג, ביהלום הירוק שבכתר. בניין הדגל. כאבן ירקן, כצוקי הנהר. מבניין האופרה של צ'ונגצ'ינג לבניין האופרה בסידני ברמיזה לוהטת מצוקי הירקן.

     

    ''

       בניין האופרה. אי אפשר עם אד הערפל הזה!

     

    פנטזיה של אורות מציתה כל ערב את בנייני העיר משני צדי הנהר.

     

     

    "נורא קל כאן להתאהב בטבע ולא לשים לב לקטעים הפחות יפים"

    שבת. הדודה הגדולה והדודה הקטנה מצטרפות לטיול. אנחנו תשעה. כולנו אל ההר הדרומי הנישא, אל שמורת הטבע של הדרקון הזקן - lao long dong jing qu. מטפסים במונית. פותחים בשיט עצמאי במערת נטיפים אדירה וארוכה כדרקון שבע ימים וזנב.

     

    הוד פנטסטי וצבעוני נוטף במים בשׂומי ביוב. עיינו שנית בכותרת של קטע זה. ממשיכים באוטובוס ואחר כך ברגל אל מסעדה בלב בוסתן דרך כפר מעלה אבק [שוב אל הכותרת], כי גם אליו הגיעה תנופת הבנייה והשינוי. מתקדמים במעלה ההר בהליכת "ידידי חמורים", כמו של תרמילאים, אל סעודת הוט-פוט [huǒ guō] חריפה בטעם צ'ונגצ'ינג מקורי. לפי סברה מסוימת,  מקורו של ההוט-פוט כמאכל עניים של ספנים, סבלים וגוררי סירות – איי-יו – לאורך היאנגדזה. היום הוא רווח בכל סין ובעתיד גם בכל העולם. חגיגה קולינרית מסורתית ליודעי דבר, עונש לבת של פולנים. שלא לדבר על יהודים. קיבת חזיר, מעיים של ברווז, כליות חזיר חתוכות כתפרחת ורודה. מצלמת, מצלמת. את טעמו המנמל ת'לשון של הפלפל הסצ'ואני החריף אי אפשר לצלם. גם לא את הזיעה הניגרת מהסועדים בחיק הבוסתן.

     

    ''

     

      

     

    ''

     

     

    אמירה סינית קובעת שצעירים לא אמורים ללכת ל[ס]צ'ואן – shao bu ru chuan 

    כי יצא למקום שם של מקום שבו לוקחים את החיים בכיף ובקלות. אוכל טעים, מפגשי חברים, משחקי מא-ג'ונג, שתיית תה ששותה את הזמן. ביקור של שבוע לא מספיק כדי לאשש או להפריך אמירה סינית. אצלי האנטנות זקופות לקליטת סֵבֶל אילם.

     

    ''

     

     

    הנוף האנושי קשה לפיענוח בהמולה ובערפל. האנשים נראים לי כאן, כמו במקומות אחרים בסין, כמי שעוטים זיגוג לכּה חתום, כדי שלא אוכל לקרוא את עקבות הסבל שעברו ולנחש מחשבות בלב אדם. שומרים על פרטיות בצפיפות המפלשת, חוסכים בדיבור זה לזה כמנהג עירוניים. חביבים לשונה, אבל בכל שיטוטיי בצ'ונגצ'ינג מניתי שישה אנשים מזוהים כמערביים [הם עוד יבואו. ההכנות של שני הצדדים בעיצומן]. מצאתי את תושבי צ'ונגצ'ינג חמים ודברניים במחיצת המשפחה, שמרגיעה קווים שהתקשחו בחום קשה מנשוא, בקור ללא מנחם, במחסור, בזיהום, בצחנת עוול, בעמל, בסדר ובתוהו, בהכחדה בידי תמורות. על כרי המשטחים שבין חריצי הקמטים נראה שהם מטפחים את 'דרך המשי' שלהם: את הנשמה הפיוטית שנוהה אחרי פרפרים וציפורים, הרים, מפלים, נהרות ואגמים, עצים ופרחים; נעים במחילות של התקוממות פרטית של הנפש [בכלל זה יריקות?], רוקמים את הרוח הסינית, סוטים בהתמכרות לסדרות טלוויזיה קוריאניות, דואים בשמי הקומות הגבוהות של בנייני מגוריהם, שולחים יד ללטף חיית מחמד [ניהאו, דו-דו המתוקה!].      

    ^^^^^

      

    "המקום הזה חדש לי אבל לא זר לי" -  נקודות חשובות לציון 

    לצ'ונגצ'ינג עבר עתיק ועשיר. היא הייתה בירת הגואומינדאנג בזמן המלחמה נגד יפן (1945-1938); למחוז מעמד מנהלי מיוחד בדומה לשאנגחאי ולטיאנג'ין, והוא כפוף לשלטון המרכזי בבייג'ינג ומנותק מחבל סצ'ואן שבו הוא שוכן; אקלים מהגיהנום החם בקיץ, ונעים יחסית בחורף, אבל דא עקא ללא הסקה מרכזית בבתים, ואין מצב לשכנע את הסינים להפעיל מכשירים חשמליים בהתאם למקובל במערב-שהיה-עשיר.

    תיירים מערביים שלא יכולים בלי מוזיאון לאומנות  - המתינו. עוד כשנה ייפתח בעיר מוזיאון רב רושם ואדום-חיפוי, כמו שמבטיחה התמונה במוזיאון לתכנון העיר.

     

    ''

     

     

    בינתיים ניתן לבקר במוזיאונים יותר "לימודיים", כמו מוזיאון שלושת הערוצים, הגלריה לתכנון העיר צ'ונגצ'ינג [חובה!], המוזיאון בחונגיאן צון ומוזיאון סטילוול. רצוי לבדוק כל אחד אם הוא פתוח ופעיל, חלקית או מלא. זה ועוד מידע חשוב לתיירים אפשר לקרוא במדריך לונלי פלנט לסין, בתקווה שיעדכנו אותו לפני שתקנו אותו, כי הרבה מידע עכשווי וחשוב חסר במהדורה הנוכחית. ממליצה לקרוא גם את הכתבה המצוינת של רחל בית אריה: "מסע לצ'ונגצ'ינג - העיר המסעירה בעולם" http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3521800,00.html.

    'עיר ההרים', 'התנור', 'עיר הערפל' – אלו כינויה של העיר. אז איך כל זה קרה בה? הגידול המטאורי התחיל לאחר ההחלטה על ההפרטה. החופש שזכו בו האנשים, שחדלו להשתייך למפעלים, איפשר לעבוד על פי בחירה ולעבור לעיר הגדולה. במקום שבו הטבע אכזרי והכפרים נחשלים העיר הציעה יותר תעשייה, יותר רווחים והרבה יותר שירותים: רפואה, חינוך, דיור משופר, מסעדות, שווקים מתעוררים וגירויים. סיפור מוכר. לדעתי החתרנית-משהו, מישהו רוצה לרוקן את הכפרים ברחבי המדינה, להלאים את שטחיהם ולחולל מהפכה אגררית וחקלאית. לנכס את האדמות בזול כדי למכור אותן ביוקר, ולתעש את החקלאות מלמעלה למטה ובאופן גורף. אני עוקבת אחר התפיסה הזו שלי כבר זמן מסוים ולא מתבדה.

    ^^^^^

    "להיכנס עם הראש בזכוכית השקופה"

    אז מה הנמשל של צ'ונגצ'ינג? המאה העשרים ואחת, מן הסתם. סין, אסיה, החיבור של מה שהיה עם מה שהולך להיות? תצורה עכשווית של מיתולוגיה? מה אני יודעת?!

    ^^^^^

    "הלב מגנט שנמשך לצאת"

    מזל טוב וכפול למעיין מצ'ונגצ'ינג ולאיל מירושלים, שמכאן ואילך יחיו הוויה של כפילות במקום, בלשון ובתרבות. בנו גשרים, מנהרות ומעברים ברוח ערי המולדת.

    ''

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין