עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    שנה חדשה, להתחיל מאפס

    2 תגובות   יום ראשון, 25/9/11, 22:27

    לקראת ראש השנה, ניקוי הראש המסורתי, וליקוי הראש ההכרחי, התכנסתי בבוקר סתווי עם עצמי, להסדר ביניים, בכמה עניינים.

     

    יותר מדיי

     

    שנה קשה, אך גם יפהפייה מאין כמותה (אף פעם אין כמותה), עברה על כוחותיי, וכוחה עוד במותניה. כלומר, מי יודע כמה קושי עוד תביא, וכמה יופי. לצערי, אני מוכנה לכול. אם כי לא ליותר-מדיי. יותר מדיי גדול עליי. אני מלכת המינונים. מבחינת כמה קושי וכמה יופי. בכל השאר אני נוטה לאבד את האיזון. אבל יותר מדיי יופי, אינו יפה בעיניי. ויותר מדיי קושי, אינו נסבל עליי. אני מפחדת מפני זה ומפני זה. ועל כך כבר אמרתי:

     

    TOO MUCH OF A GOOD THING WILL GET YOU STRAIGHT TO HELL

     

    ''

     

     להתחיל מאפס

     

    הרבה לפני שנקראתי להתחיל מאפס, ידעתי שזה יגיע, כי זוהי המכניקה הבסיסית של החיים. בעיניי זה מדהים, להתחיל מאפס. אבל אי אפשר להתחיל מאפס סתם ככה. חייבים להידרש לכך. חייבים להרגיש את האפס נכרך סביב צווארך. נדמה לי שהתחלתי פעם אחת מאפס, כשבגיל 38 התחלתי לעשות מוסיקה לראשונה בחיי. לא ידעתי כלום, באופן המסורתי של העניין, אבל הכול היה ברור ומובחן לי. ההיגיון הפשוט בער בי. כל צעד דייק את עצמו לדעת. אחר כך נערמו החיים, השירים, האלבומים. הכרתי ולמדתי, מבלי משים, לנגן קצת, להפיק קצת, לתקתק. הכרתי חברים חדשים, נפרדתי מאחדים. למדתי שמות אקורדים (שהיו יפים ומסתוריים יותר כשלא ידעתי את שמם), הכרתי קצת יותר מקרוב את תעשיית המוסיקה, הגיונותיה המשתנים, צפונותיה המפוקפקים, צפונותיה הקסומים, אנשיה, מסיבותיה, אורחותיה. היו דברים שאהבתי, היו דברים שפחות. באתי ויצאתי בין מבוכותיה, נבוכה למדיי, יש להודות, אבל שמחה וטובת לב (במובן האידיומטי, והאידיוטי של המילים).

     

    נדמה לי שידעתי את מקומי, פחות או יותר. ידעתי שנגעתי בּלִיבָּה, אך לא הגעתי לפסגה. ידעתי שהייתי בתוך-תוכֵי העשייה, אך  לא הייתי בצמרת. מבחינה כלכלית. מבחינת הידוּענוּת.  אבל לעיתים, מה שרואים מהצד הקרוב לצלחת, לא רואים מתוך הצלחת עצמה. ומבחינה זו, חוויתי גם את התסכול וגם את הנחת שבמקומי. ובעניין המסיבה הגדולה, הצמרת עצמה, ראיתי מקרוב, ואף הפנמתי ככול האפשר, את הדבש ואת העוקץ. לא כל דבר צריך, כדאי ואפשר לחוות על בשרך. יש דברים שאפשר, ולעיתים עדיף, ללמוד מההיסטוריה, מהסיפורים, מחברים, ועל חשבונם. יש לי כמה חברים יקרים (לא רק בתחום המוסיקה), שהפכו לאזרחים של כבוד בממלכה, וזכיתי לצפות בתהליך ממש מקרוב, להתענג ולהיבהל ממנו, איתם, ובשבילי. כמו סייד קשוע. אני, לעומת חברי המכובד, נותרתי אזרחית השוליים, לטוב ולרע. ורק בינתיים.

     

    ''

     

    בכל אופן, תוך כדי שיטוט, נתפסתי לשיר של ירמי קפלן, "תתחיל מאפס". לפעמים אתה נתפס ואינך יותר למה. נתפס, וחושב שהשיר הוא שלך. עליך. בשבילך. שתגיע אליו יום אחד. שגם בלי להגיע ממש, אתה כבר יודע איך זה. השיר הזה מקסים בעיניי כבר מין המילים הפותחות,  "אם אין לך לאן ללכת, אתה מוזמן להישאר" .

     

    ''

     

    ואכן, כשלא היה לי לאן ללכת, הזמנתי את עצמי להישאר. כדבר המשורר החתיך.

     

    חדר עבודה

     

    חדר העבודה. מרכז הבית. הסלון. המטבח. הפסנתר הלא מכוון, עם המיתר הקרוע, הסאסטיין המהדהד, הטון-וחצי מתחת לאפס. פה קורית כל המוסיקה. כאן החלון שלי. האור שלי. כל מה שאני שונאת ואוהבת, ואין לי ברירה. פתקי ההשראה המצהיבים: הפסל של דויד, הג'אז אוף סנטר, הברכה של אדם, עמוד מקֹהֶלֶת, ולאחרונה נוסף גם הדיבר החדש של ג'ו אל דרור, " מי שצוחק מדברים לא מצחיקים, יבכה מדברים לא עצובים".

     

     

    ''

     

    אולפן ביתי

     

    בניסיון להשיג חסות\שותף\פרטנר\משקיע לאלבומים החדשים שלי, (שטרם נמצא, ואגב, כל הרואה עצמו יכול וראוי, ובעל אמצעים ועזוז, מוזמן ליצור קשר), הקשיתי על עצמי את שאלת האולפן הביתי, שמעולם לא היה לי. למרות שכל חיי המוסיקאליים, הייתי בת בית באינספור אולפנים ביתיים, וחייתי בלוג'יק, קיובייס ופרוטול לפני ולפנים, וגם ממש תחת אפי, הלך ונבנה לו אולפן ביתו של אדם ג'יימס לוין ארדי, הבן שלי, אני עצמי טרם הנחתי את ידי על אחד כזה. מלבד השיקולים והסיכולים הכלכליים שעמדו בדרכי לרכישת כל האביזרים והתוכנות (אני כל כך חוקית בעניין, שזה כבר גובל באו.סי.די במקומותינו הנוטים לקומבינות עוקפות חוק), עמד בדרכי גם החשש לבזבז זמן יקר על לימוד כל אורחות התוכנה, כדי למקסם את התוצרת. לא רציתי לבזבז את המשאבים הכלכליים המוגבלים, על שימוש רופס וחלקי של כל האפשרויות הנפלאות של קיובייס, למשל. אפשר לומר, ששנים רבות, הפלתי (בליבי) את התינוק עם העריסה, רק כי נמנעתי משימוש מוגבל וחלקי. הייתי בבחינת הכול או לא-כלום, ובאימת האו.סי.די ידעתי מה "הכול" ידרוש ממני, ולא עמדו לי כוחותיי. כך שעד היום אני סובלת מחסך האולפן הביתי הממוחשב בכף ידי. יום אחד יהיה גם לי אולפן ביתי, בבית שלי, ממש בכף יד.

     

    ''

     

    חוץ ממני

     

    בעודי מחפשת איך להתחיל מחדש, השלים אדם אלבום ראשון (עליו עוד ידובר, בנפרד, ובפוסטים נפרדים). עוד לא נמצאו לי המילים לתאר  את החוויה המטלטלת (לא פחות), של לידת האלבום הראשון של הבן שלי. אבל הנה חלק מהמילים שכן נמצאו. יכול להיות שזה כמו ללוות את הילד שלך ללידת הילד שלו. כל הדם הזה, למי הוא שייך לעזאזל? כל הדי.אן.איי הזה, מאיפה הוא בא? לדבר או לשתוק? לפוצץ או להרפות? זה נחשב שלי בעקיפין? או שלו בלבד? ולמרות  שיבוש המערכות, הרגשתי בברור, כי טוב. כך ליוויתי את האלבום של אדם מבראשית, ומהצד, נזהרת מהתערבות יתר, ונזהרת מאי-התערבות. שוקלת שיקולים אמנותיים מול שיקולי בריאות הנפש, מתקרבת ומתרחקת, ובודקת את מקומי שלי מול הענק הגדל בגני. וכך, מתוך שלא-לשמה באתי לשמה. פסק הזמן מהאלבומים שלי, שנכפה עליי למחצה, אפשר לי להתפנות יותר משחפצתי, לאלבום של אדם. איכשהו הטבע דאג גם לזה. ובזכות התגבשותו של האלבום, מתוך השירים שבו, המילים, הריבים, הדברים שאהבתי, והדברים שלא אהבתי, מתוך השינויים שהאלבום הזה עשה בי, מתוך ההסתייגויות, וההימשכויות, מתוך הקשב הטעון הזה ליצירה של הבן שלי, מתוך הסער הזה, של הפליאה, הפחד, הזיקה, הרתיעה, הגאווה, ההתאהבות, הזהות והשוני, ואינסוף השאלות העולות על היצירה, עליו ועליי, צלחתי את השנה הקשה והיפה הזאת, בלי יותר מדיי. ושמו בישראל:

     

    HOW ABOUT NOW

     

    פרטים נוספים, בעוד חודשים אחדים. היו דרוכים ומזומנים.

     

    בינתיים, שנה טובה.

    הצליחו והצילו.

     

    עכשיו זה נהדר.

     

    הופעה:

    יום שני 24.8.15 בלבונטין 7 ב 20:00 בדיוק

    פרטים והזמנה להופעה, כאן. 


    כל דבר יותר ממך (הדרה ודייויד סקיי):

     

    ''

     

     

     

    בואו לשתות איתי.

     

    הדרה בפייסבוק.

     

    הדרה בבית.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/10/11 00:33:
      הדרה מתוקה - סחתין על הפתיחות והריגוש. וואו איזו אזרחית מן השורה שאת :)
        26/9/11 17:03:
      ואו. נמסטה. מקסים מקסים מקסים. תצליחי. מאוד אהבתי. אקרא יותר בהרחבה לייטר. אני רק חולקת עליך, לא זכינו להתחיל מ 0 תמיד אנחנו עם איזה שהוא מטען בקו ההתחלה. בטח שיש לנו מעגלים שנסגרים ומעגלים שנפתחים. שניהם מפחידים ומרגשים. אבל זה לא מ אפס. יש איתנו מטען שעשה אותנו מי שאנחנו. והלוואי שתמיד תהיה לנו ההבנה והבינה השכל וההשכלה והמזל שיעזרו לנו בכל מעגל. שנה מבורכת מיכל

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין