עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    ידידי בהרט

    11 תגובות   יום חמישי, 15/9/11, 08:18

    ידידי בהרט

     

    "נעשיתי אבא! נולד לי בן!" קיבלתי הודעה נרגשת בדואר האלקטרוני, מידידי בהרט. הידיעה העלתה בי מחדש את החוויות שחוויתי בחברתו שנתיים וחצי קודם לכן.

    נפגשתי עם בהרט פנדיה בקיץ של שנת 2000, כשהיה עדיין רווק, בעיר ג'מנגר, עיר מחוז בצפון מערבה של מדינת גוג'ראט שבהודו. הוא היה בעל עור שחום ושער שחור, מסורק בקפידה לאחור, ושפם שחור דקיק פאר את שפתו העליונה. למרות שהיה בשנות העשרים לחייו, הוא הגיע למשרת המנהל של "מלון הנשיא", שבו בחרתי להתארח.

     

    "מהי מטרת בואך?" שאל אותי, בעודי נרשם בדלפק הקבלה.

    הוא לא ידע, שבמילים אלה בדיוק השתמש בשתי הזדמנויות, מחבר הטקסט של "סיפור נאסיקטה", שאת כתב-היד שלו, מן האוסף של סוריישנקר טוליישנקר שאסטרי מג'ודהייה, באתי לחפש.

     

    במהלך לימודיי לקבלת תואר דוקטור, היו מקרים לא מעטים שבהם החיפוש (search) היה מאתגר ומעניין אף יותר מן המחקר (research). ההתחקות אחר מוצאותיו של אוסף כתבי-היד מג'ודהייה, היא אחד מאותם מקרים, כשהחיפוש דמה יותר לסיפור בלשי מאשר למחקר אקדמי.

    השם סוריישנקר טוליישנקר שאסטרי הילך עליי קסם. מרגע שנתקלתי בו ב"קטלוגוס קטלוגורום", התעוררה סקרנותי, ובאופן מאגי פיתחתי תקווה ואמונה, שבכתב-היד הזה אגלה את החוליה שהיתה חסרה לי בסיפור. אולם, יחד עם זאת, קיננו בי גם תהיות וספקות אם אכן אצליח להגיע אל כתב-היד, מאוספו של איש פרטי.

    לאחר שגיליתי באינטרנט שג'ודהייה נמצאת במדינת גוג'ראט, עדיין התקשיתי לאתרה במפה. בסופו של דבר "התגלתה" כעיירה נידחת ושכוחת אל, מצפון לג'מנגר. 

     

    בהרט גילה עניין אמיתי במשימה שלי, אך כאורח, לא העליתי בדעתי, שמנהל  המלון יסייע לי ממש במלאכת החיפוש. אולם בדיעבד, ללא עזרתו של בהרט, החיפוש שלא היה קל, היה עוד קשה בהרבה. הוא והקטנוע שלו עבדו "שעות נוספות" בחיפוש אחר כתב-היד.

    בתחילה נסענו על הקטנוע, אל האוניברסיטה היחידה בעיר - האוניברסיטה לרפואת איורוודה. מלכתחילה לא תליתי תקוות רבות באוסף כתבי-היד של אוניברסיטה זו, שהתמחותה היתה ברפואה ולא בספרות, ואכן לא נמצא בה כל כתב-יד של "סיפור נאסיקטה". הספרן ועובדי המשרד, וכן המורה לספרות, שהזדמן למקום, שפעו הרבה רצון טוב ונכונות לעזור, ובאנגלית בסיסית (בלשון עדינה) הם ציידו אותי בכתובת של פרופסור דוויוודי בעיר, שייתכן ויוכל לסייע לי.

    התברר כבר בשיחת טלפון שהפרופסור אינו דובר אנגלית. בהרט ניהל את המגעים בשמי, והוא הזמינני לבוא לביתו בשעה תשע בערב. נסענו לפגישה - על הקטנוע, כמובן - ובהרט, בנוסף לתפקידו כמנהל המלון והנהג הפרטי שלי, שימש גם כמתורגמן. לאכזבתי, הפרופסור לא ידע דבר על אוסף כתבי-היד מג'ודהייה, או על בעל האוסף. כאשר נוכחתי שפרופסור כה נכבד, במקום כה קרוב למקורו של האוסף, לא ידע ולא שמע על האוסף, היה קשה לי להימנע מלחשוב שאולי אך מקסם שווא הוא, ושמא אני רודף קדים! פרופסור דוויוודי הציע להיפגש גם עם פרופסור וינאייק טהקר. התברר שבהרט הפעלתן כבר ידע עליו וברר מראש את כתובתו.

    למחרת בבקר, הקטנוע עמד מוכן, ונסענו אל פרופסור טהקר. הוא היה זקן גבה קומה וזקוף גו, בעל הדרת פנים וחזות של אינטלקטואל. הוא קיבל את פנינו בחביבות רבה, וחיוך של טוב לב מאיר את פניו. ישבנו בסלון ביתו, שקירותיו היו מכוסים במדפי ספרים, ומדי פעם היה נפנה אל נכדתו בת השמונה, ששיחקה בפינת הסלון והיתה מגניבה אלינו מבטים סקרניים. התברר שמוצאו מג'ודהייה, וכנער צעיר אף הכיר את סוריישנקר טוליישנקר שאסטרי! הברהמין היה אכן קיים, והאוסף אינו מקסם שווא!

    פרופסור טהקר סיפר שסוריישנקר שאסטרי הלך לעולמו, אך נכדו ממשיך להתגורר בעיירה. הוא לא ידע דבר על גורלו של האוסף, אך הראה לנו בגאווה כתב-יד שמור היטב, עטוף כמקובל בבד אדום וקשור בסרט בד, שעובר בירושה במשפחתו - לצערי לא היה זה כתב-יד של סיפור נאסיקטה.

    בחנו מקור מידע אפשרי נוסף - סוחר ספרים בעיר. בהרט, שהיה עסוק בענייני המלון, גייס למשימה את חברו הטוב נישיט. נישיט היה בעל חנות למכשירי חשמל ומחשבים, חביב ונמרץ לא פחות מבהרט, והוא הסיע אותי - על הקטנוע שלו - אל סוחר הספרים. זה לא ידע דבר על האוסף, אך הפנה אותנו אל עוד מלומד בעיר - פרופסור אג'אבייה. למרות השעה המאוחרת – עשר בלילה – ומבלי לתאם מראש, החליט נישיט שניסע אל הפרופסור. בנו של הפרופסור קידם את פנינו בכניסה לדירה המרווחת, והובילנו אל חדר האורחים. הפרופסור נראה בתחילה בלתי מרוצה מן הצורך לקבל אורחים בלתי קרואים בשעה כה מאוחרת, אך במהרה התגבר על אי שביעות הרצון ונעתר. נישיט הציג אותי ואת מטרת בואי בגוג'ראטי, אך הפרופסור הגיב באנגלית, והמשך השיחה היה ישיר, ללא צורך במתורגמן. במהלך שיחתנו התקבצו גם נשות המשפחה בחדר האורחים, והפרופסור היה נפנה אליהן מפעם לפעם ומסביר על מה נסבה שיחתנו. גם אני הייתי מערב מדי פעם את נישיט בשיחה, על מנת שלא ירגיש מיותר. גם פרופסור אג'אבייה לא ידע על אוסף סוריישנקר טוליישנקר שאסטרי. לעומת זאת, ניסה לשכנע אותי לוותר על החיפוש של סיפור נאסיקטה - המסורת הימי-בינימית של סיפור נצ'יקטס - ולהתמקד במסרים הפילוסופיים של הסיפור העתיק יותר מכתבי הקודש הקדומים. כשהרגשתי שהשיחה מוצתה והייתי מוכן לפרוש, הפציר בנו הפרופסור שנישאר ונתכבד בתקרובת שהכינה אשתו, וכך התמשך ביקורנו עד חצות הליל!

    התייעצתי עם בהרט, והחלטתי לנסוע לג'ודהייה, כמוצא אחרון במאמציי לאיתור כתב-היד החמקמק. בהרט התקשר לעיירה וקבע לי מפגש עם בעל תפקיד בעירייה – מר קישור ורמן – שאולי יוכל לאתר את נכדו של מר שאסטרי, שהוזכר בפגישה עם פרופסור טהקר.

    בירידתי מן האוטובוס בתחנת ג'ודהייה, התנדב נער צעיר בעל אופניים, להובילני בסמטאות הצרות של העיירה אל ביתו של מר ורמן. בהגיענו נאמר לנו שבעל הבית הלך אל "הגביר", בעל האדמות העשיר מר מיראני. הצעיר בעל האופניים ליווני גם לשם, וכאשר הגענו לווילה המפוארת של מר מיראני, הובלנו אל חדר אורחים גדול ומרווח, שישבו בו מספר אנשים. מר מיראני נמצא באותה עת בסיור יחד עם מר ורמן, ונתבקשנו להמתין לשובם. בזמן ההמתנה למדתי משאר הנוכחים, שמר מיראני הוא סוחר ידוע בהודו, ואף היה חבר במשלחת הכלכלית שליוותה את ראש ממשלת הודו בביקורו האחרון בארה"ב.

    כעבור שעה קלה הגיעו מר מיראני ומר ורמן. באדנות טבעית, לקח מר מיראני לידיו את הטיפול בי ובבקשתי. בשיחתנו סיפר לי על עיסוקיו בחקלאות, בעיקר בגידול פרחים, ועל מסחרו הענף. התברר שבמסגרת עסקיו פיתח קשרים גם עם ישראל, וכבר ביקר עד אז בארץ שלוש פעמים.

    חלק מן הנוכחים הכירו את נכדו של סוריישנקר טוליישנקר שאסטרי, ומר מיראני ציווה על אחד מעושי דברו להביאו אליו מייד. הנכד - צעיר סימפאתי לבוש בגדים לבנים צנועים - ניצב בהכנעה וביראת כבוד בפני בעל הבית. בתגובה על השאלה בדבר אוסף כתבי-היד, טען שהבית מרוקן, ולא נותר בו כל פריט מספרייתו של סבו, מלבד כמה ניירות בעליית הגג. מר מיראני שלח אותו בחזרה לביתו לחפש בניירות אלה, והוא שב כעבור זמן לא רב בידיים ריקות. הוא הציע שאולי בן דודו - נכד נוסף - המשמש כרופא באחמדאבאד, יודע משהו על האוסף. לצערי, כל פניותיי אל בן הדוד לא נענו.

    אולם, לא כל מאמציי  עלו בתוהו. מצאתי כתב-יד של הסיפור בספריית כתבי-היד של הקולג' הסנסקריטי בדווארקה, בחוף הצפון מערבי של גוג'ראט, אך האם זהו כתב-היד שחיפשתי?

     

    למרות שלא מצאתי את כתב-היד שחיפשתי, מצאתי ידיד. בהרט יצא אתי בערבים גם לבקר באתרים התיירותיים והדתיים של העיר. ביקרנו במקדש נאגשוור – "הנחש האל" – ובאתרים נוספים. הוא גם הביא אותי לאתר בסביבת המקדש, שבו נבנה אשרם לחכם מקומי, נערץ כאל.

    "כך נולדים בהודו אלים חדשים", העיר בחכמה.

     

    אנו ממשיכים לשמור על קשר בדוא"ל ומי יודע, ייתכן שניפגש שוב – אולי אקלע שנית לגוג'ראט, ואולי הוא יצליח לבקר בארץ.

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/4/13 17:58:
      עמוס, נראה לי שצברת הרבה זמן הודו, אני ביקרתי בהודו ארבע פעמים , זמן מצטבר של כחמישה חודשים, הגישה שלי היא תירותית ורגשית, נראה לי שאצלך יש גם גישה תרבותית, נהניתי מהסיפור הבלשי , ישר כח
        28/10/12 01:07:

      צטט: מרב 1956 2012-10-27 17:09:11

      אני נזכרת ב"דרך לאיטקה".(קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863)

      יש לך מטרה אך הדרך אליה, הרבה יותר מעניינת ומרתקת.

      זה פעמים רבות נכון, מרב, אולם אצל אנשים מכווני מטרה, השגת המטרה היא העיקר.

      שבוע טוב, עמוס.

        27/10/12 17:09:

      אני נזכרת ב"דרך לאיטקה".(קונסטנטינוס קוואפיס (1933 – 1863)

      יש לך מטרה אך הדרך אליה, הרבה יותר מעניינת ומרתקת.

      אשוב להגיב לאחר קריאה מעמיקה יותר
        21/9/11 10:53:
      ידיד שכזה שווה פי 1000 מכתב היד שלא נמצא...
        17/9/11 23:46:

      צטט: יעל מ 2011-09-17 21:12:54

      השם סוריישנקר טוליישנקר שאסטרי (כ"כ ארוך!) באמת מיוחד במינו וכך גם הסיפור שכתבת שנוצר בזכות סקרנותך ממנו! מקסים!

      תודה רבה, יעלי.

      השם הברהמיני המיוחד אומר "כמו השמש", "כמו שנקר (שיווה)", והוא באמת הילך עליי קסם. מעניין אם יורשיו לא נפטרו מן האוסף שלו באש, במים, או סתם בתל אשפה - וקורים דברים כאלה בהודו.

      שבוע טוב, עמוס.

        17/9/11 21:12:
      השם סוריישנקר טוליישנקר שאסטרי (כ"כ ארוך!) באמת מיוחד במינו וכך גם הסיפור שכתבת שנוצר בזכות סקרנותך ממנו! מקסים!
        17/9/11 19:44:

      צטט: דנה.גל 2011-09-17 19:28:05

      תמיד מרתקים אותי סיפורי 'חיפושים', החל מארכיאולוגיה, דרך מיתולוגיות משפחתיות וכלה ב...סיפורי בלשים...

      תודה, דנה.

      החיפוש היה אמנם אחרי כתב-יד מסוים, אך יצאתי בהרגשה של סיפור בלשי.

      כתב-היד שמצאתי בסיור זה, שלא היתה כל אינדיקציה שהוא העותק שחיפשתי, היה מיוחד במינו. הייחוד היה בצורה ולא בתוכן - זחלי סס חגגו עליו, ודפיו היו מחוררים בכל מיני דוגמאות, כמו תחרה.

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס.

        17/9/11 19:28:
      תמיד מרתקים אותי סיפורי 'חיפושים', החל מארכיאולוגיה, דרך מיתולוגיות משפחתיות וכלה ב...סיפורי בלשים...
        15/9/11 14:16:

      צטט: שיווה 2011-09-15 14:01:43

      כתוב יפה ומעניין עמוס...
      דימיתי את מסע החיפוש והמיפגשים המעניינים...

      מנסיוני ההודים אוהבים לסייע ולעזור, לפעמים הם מטעים ומבלבלים :))

      תודה, ריקי.

      ההודים אכן אוהבים לעזור, אך נראה לי שבהרט יצא ממש מגדרו. במיוחד ההזמנה של החבר שלו כשהוא היה עסוק. ואם התרשמתי נכון - הכל שלא על מנת לקבל תמורה.

      כל טוב, עמוס.

        15/9/11 14:01:

      כתוב יפה ומעניין עמוס...
      דימיתי את מסע החיפוש והמיפגשים המעניינים...

      מנסיוני ההודים אוהבים לסייע ולעזור, לפעמים הם מטעים ומבלבלים :))

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין