עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרסומות מפלסטיק נשים בשר ודם

    פוסטים אחרונים

    0

    האהבה שלי היא כמו האהבה שלו

    3 תגובות   יום שלישי, 13/9/11, 18:23

    כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה התכוונתי לכתוב על הקושי שבמציאת אהבה וניסיתי להוכיח לעצמי בעיקר, שאין דבר העומד בפני הרצון, גם כשרוצים למצוא אהבה.

    בפועל מלבד מספר מצומצם של הערות תומכות הבלוג הזה משך אל תיבת הדוא"ל שלי בעיקר אנשים שמחפשים אהבה בצורת לילה אחד , דבר שגרם לי לחשוב שחשיפת הכאב אולי משדרת בחברות מסויימות (שמתקיימות מחוץ למקלדת שלי ) שמצבי נואש.

    אז הפסקתי לכתוב על הנושא הזה, למרות שהוא המשיך להיות חלק מרכזי מחיי.

    ואז הגיעו שני סרטים שעוסקים בנושא משתי זוויות וריגשו אותי כל כך, עד שהחלטתי לחזור, לפוסט אחד, לדבר על החיים בסטטוס רווקות מתמשכת.

    500 ימים עם סאמר

    טום האנסן הוא בוגר לימודי ארכיטקטורה, אבל עובד בעבודה שהצליח להתקבל אליה, הוא יוצר כרטיסי ברכה. במקום העבודה שלו הוא פוגש את מי שהוא חושב לאהבת חייו, סאמר פיין. עם קצת עזרה מחברים היחסים שלהם מבשילים לפנטזיה של כל בחור/ה ביישנ/ית שמאוהב/ת באדם הכי מושך בסביבה. אבל סאמר מצהירה כבר בתחילת הסרט שהיא איננה מאמינה באהבה.

    מלבד הסיפור שיכול היה להתרחש בכל מדינה (מסתבר שלא רק בישראל אנשים מסיימים תואר ולא מצליחים למצוא עבודה בתחום ) הסרט הזה שואב אותך לתוכו בקפיצות קדימה ואחורה על פני 500 הימים המשותפים של טום וסאמר. העדינות שבה הסיפור מסופר מנקודת עיניו של טום, שהוא היפוכו של הגבר האולטימטיבי ( בחור עדין שרגיש כמו בחורה ) נוגעת ומרטיטה ברגשות שחשתי ואפילו לא ידעתי להגדיר. הסרט הזה העניק לי את התחושה שמישהו חצה את גבול המסך אל תוך קרבי, הוציא את הכאב ואמר: זה קורה, עכשיו תתמודדי. מעבר לנושא ולרגישות שאיתה עוסקים בו, הקסם של הסרט מופק מעולמו הפנימי של טום ולכל מי שנהנה מאומנות, ארכיטקטורה והזכות לחלום חלומות הסרט מספק הנאה צרופה.

    יש בסרט הזה כמה מנטרות ואלו המנטרות שלקחתי איתי לדרך שבה אני צועדת :

    לא תמיד יש שוויון בין עוצמת הרגש שאתה חש לעוצמה שהצד השני מרגיש. זה לא צודק, אבל אלו החיים.

    אתה תמיד נזכר רק ברגעים הטובים כשאתה מתגעגע, אפילו שהיו גם רגעים רעים, ולא מעט.

    ''

    לארס והבחורה אמיתית

    לארס לינדסטרום הוא בחור בודד בסוף שנות ה20 לחייו, המתגורר במחסן של בית ילדותו. נקודת הפתיחה של הסרט היא כאשר גיסתו פועלת בכל כוחה כדי לשכנעו לעבור לגור בתוך הבית איתה ועם אחיו. כעבור שישה שבועות, לארס מגיע לבית אחיו לארוחת הערב עם ביאנקה, בחורה ממוצע חצי ברזילאי שאיננה מדברת כמעט אנגלית, סובלת מבעיות בריאות, מרותקת לכיסא גלגלים והיא בובה.

    מהנקודה הזאת, בה ניתן להגחיך את בדידותו של לארס, שהביאה אותו להמציא חברה דימיונית, הסרט מקבל תפנית בהתיחסות אל לארס ומפרק את נקודת המוצא של בדידותו לפרורים קטנים של החיים שמרכיבים רבים מאיתנו.

    רוב הדמויות בסרט עוברות מסע התבגרות, כל אחת מנקודת המוצא שלה שנראית מאוזנת ונורמלית הרבה יותר משל לארס והבובה שלו, אך מסתבר שצריכה לעבור הגדרה מחדש.

    עוד נקודה מקסימה בסרט היא תפקידה של הקהילה בחייו של לארס. יש בחיים האמיתיים בעיר תחושה של ניקור ובדידות. ודווקא בעיירה של לארס, בה ברוב הסרט קר או יורד שלג, הקהילה היא עמוד תומך ולא פוך חונק של:" מתי תתחתן ולמה אתה לא כמו כולם?" וזאת בדיוק העזרה שלארס צריך כדי להגיע לנקודת שיווי המשקל של התבגרותו.

    הבדידות היא אחת התחושות הקשות שאנחנו חווים והטיפול שהסרט מעניק לאותה תחושה שנמצאת בדרך לזוגיות, באמצעות משחקו המדוייק והרגיש של רייאן גוסלינג (לארס) היא אחת היצירות המרגשות שראיתי.

    המסר שלקחתי מהסרט הזה הוא:

    אתה צריך להשלים עם העבר ולהרפות ממנו כדי להתקדם הלאה.

    ''

    היות וזה לא סרט דרמה...

    ''

     

    שני הסרטים למרות ההבדלים הרבים ביניהם עוסקים באידאה של האהבה. על אף ששני הבחורים שונים זה מזה במידה ניכרת, רוב המסע שעושים שניהם לאורך העלילה נובע מכך שהם היו משוכנעים שהם יודעים מה היא האהבה שהם זקוקים לה, ובאיזה עטיפה היא צריכה להגיע. וכל כך קשה להשתחרר מהתפיסה הזאת, לא רק ללארס וטום.

    מעבר לכך ששני הסרטים נגעו לליבי יש להם מכנה משותף נוסף והוא השחקנים הראשיים המצוינים, השוברים את הסטטיסטיקה של ילדים שחקנים ומוכיחים שיש ילדי טלויזיה שמבשילים להיות שחקנים מעוררי הערצה (ולא מכורים לחומרים שונים מעוררי עצב).

    גוז'ף גורדון לוויט ( היהודי!!!) המככב ב"500 ימים עם סאמר" התבגר במסכינו בסדרה "מפגשים מהסוג האישי".

    ''

    הוא גם עשה את השטות הזאת שכל אמא יהודיה דוחפת אליה והלך ללמוד באוניברסיטה במקום להתמכר לסמים קשים. היום הוא מככב בסרטים עצמאיים איכותיים.

    ראיין גוסלינג המככב ב"לארס והבחורה האמיתית" התחיל את דרכו במועדון של מיקי מאוס ( עם כריסטינה אגילרה, בריטני ספירס וג'סטין טימברלייק) ומשם המשיכה דרכו לעבר התפקיד הראשי בסדרת הקאלט של ערוץ AXN המנוח, "הרקולס הצעיר".

    ''

    התפקיד שהוא עושה בסרט "לארס והבחורה האמיתית" זיכה אותו בצדק בפרס על משחקו ובשבע מועמדויות נוספות מוצדקות לא פחות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/9/11 22:25:
      ֻ*
        15/9/11 06:17:

      צטט: minisrael 2011-09-14 16:46:20

      ראיתי את שני הסרטים, אחד בטיסה ואחד בטלויזיה, ואני חייבת להגיד שאחרי שקראתי אותך אני הרבה יותר נהינת מהם בדיעבד. כתבת מקסים.

      תודה, התגובה שלך ריגשה אותי!

        14/9/11 16:46:
      ראיתי את שני הסרטים, אחד בטיסה ואחד בטלויזיה, ואני חייבת להגיד שאחרי שקראתי אותך אני הרבה יותר נהינת מהם בדיעבד. כתבת מקסים.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      הלנה ויטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין