עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מפגשים עם ילדים בדרום הודו

    8 תגובות   יום שישי , 9/9/11, 17:06

    http://cafe.mouse.co.il/image/1473774/
    מפגשים עם ילדים בדרום הודו

     

    המפגש המשמעותי ביותר עם ילד בדרום הודו, היה המפגש עם ויפין, בנו של ראג'ו. על מסכת היחסים שנוצרו בינינו הרחבתי בסיפור על העלייה לרגל לסברימלאי. המפגשים האחרים עם ילדים היו בדרך כלל בקבוצות – משנים, ועד עשרות.

    זכורים לי שני ילדים, שפגשתי על שפת נחל. הייתי בדרכי לאן שהוא, לא זכור לי לאן, ובחרתי בדרך קיצור. הלכתי בדרך עפר כפרית, חוצה מטעים ושדות, עד שהגעתי לנחל קטן, ועליו גשר עץ פשוט. בצד הגשר היו מונחים אופניים ישנים, וכשהסתכלתי לצדדים, גיליתי שני ילדים דגים בנחל, בחכות מאד פרימיטיביות.

    "שלום", אמרתי להם, ואז, במקום לענות לי, הם שמטו את החכות מידיהם, עלו במהירות על האופניים, כשהילד הגדול יותר מרכיב את השני, ונעלמו בעיקול הדרך. תהיתי מה בהופעתי גרם להם לנוס במהירות כזאת. האם הייתי הלבן הראשון שנתקלו בו? ועוד עם כובע וזקן, ומקל "מאיים".

    כשהמשכתי בדרך, בכיוון מנוסתם, הגעתי כעבור כמה מאות מטרים לכפר קטן, עלוב למדי למראה. שתי שורות בתים, משני צדי דרך העפר, ופסל פשוט של שד משופם בכניסה. מה שהיה יותר מעניין, היה הקהל שנעמד משני צדי הדרך - זקנים שכבר לא יכולים לעבוד בשדות, חלקם נשענים על מקל, נשים מבוגרות, חרושות קמטים, ששולי הסארי מכסים את ראשיהן, נשים צעירות עם תינוקות על ידיהן, וזאטוטים נוספים נצמדים אל רגליהן, וילדים, הרבה ילדים.

    כולם נעמדו לצפות בי בעוברי, מבלי לומר לי מילה. החוויתי להם אנג'לי תוך כדי צעידה, וכעבור מספר דקות, השארתי את הכפר ואת הקהל מאחורי. לרגע הרגשתי כמו במצעד יום העצמאות!

    ביום אחר עברתי באחת העיירות של קרלה, ליד בית ספר לבנים, בדיוק כאשר הסתיים יום הלימודים, והתלמידים יצאו הביתה. התלמידים הסתכלו עליי כאילו נפלתי מכוכב אחר, וצעדו בעקבותיי. הסתובבתי לאחור לצלם אותם, ולהערכתי מספרם הגיע כמעט למאה. ההתקהלות של ילדים בעקבותיי הפכה לתופעה שכיחה, ומרבית המקרים נשתכחו ממני. מקרה אחד תיארתי בסיפור חוויותיי מהעיר ג'איפור ברג'אסטאן. הילדים שרצו לשפוך עליי צבע בחג הולי, נקבצו סביבי וליוו אותי עד המלון, כך שהרגשתי כמו החלילן מהמלין.

    המקרה האחרון שאזכיר בהקשר זה, הם ילדי בית הספר של סואמי צ'הידבהאוואננדה. בעת שהותי באשרם/בית הספר, היו לי אינטראקציות רבות עם התלמידים, ומה שנחרת במיוחד בזיכרון, הוא תמונת עשרות הילדים שחזרו ביום שבת מן המקדש – כולם בתלבושת אחידה ומצחם מרוח באפר הקודש מטקס הפוג'ה.  

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/9/11 09:35:

      צטט: דנה.גל 2011-09-11 08:54:46

      ילדים זה שמחה...

      תמיד, דנה, גם כשאלה ילדים של אחרים, ועל אחת כמה וכמה כשהם הילדים והנכדים שלך.

      שבוע טוב, עמוס.

        11/9/11 08:54:
      ילדים זה שמחה...
        10/9/11 23:49:

      צטט: שיווה 2011-09-10 19:49:27

      זוכרת זוכרת... :)) הייתי תמיד מצויידת בשקית הפתעות, עטים, חיות מפלסטיק, ממתקים...

      תודה, ריקי.

      כיום זה בעיקר עטים, יש הם ממש אובססיה - עט! עט!

      שבוע טוב, עמוס.

        10/9/11 19:49:
      זוכרת זוכרת... :)) הייתי תמיד מצויידת בשקית הפתעות, עטים, חיות מפלסטיק, ממתקים...
        10/9/11 19:46:

      צטט: בניp 2011-09-10 14:45:06

      השתפרת מאוד מאז המפגש הראשון עם הילדים בו ברחו ממך כל עוד נפשם בם...

      תודה, בני.

      התברר שברחו על מנת לבשר על הגעת "החיזר"חיוך

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס.

        10/9/11 14:45:
      השתפרת מאוד מאז המפגש הראשון עם הילדים בו ברחו ממך כל עוד נפשם בם...
        10/9/11 07:59:

      צטט: פו3 2011-09-10 02:44:38

      זה מזכיר לי תערוכה שסקרתי לפני כמה שבועות.
      אומנית  מקסימה שהגיעה  משהות ארוכה בהודו,התערוכה עסקה בין היתר בילדים וצעצועים.
      זה היה ממיס לראות את הפשטות הראשונית שעוד קיימת בתוכם(ניגוד חזק כל-כל למערב) משהו שהרבה ילדים שכחו שהם קיימים שרידים אחרונים עוד  לפני שהפלסטיק יחלחל לתוך הודו.

      תודה, רויטל.

      קודם כל, גם החוויות שלי הן בנות שנות דור, ויותר. כיום הילדים בהודו חשופים יותר לתיירים, והם יותר מתוחכמים. אני מניח שבשכבות המבוססות יש כבר היום צעצועי פלסטיק, ואינני בטוח אילו ילדים נהנים יותר - אלה המשחקים בחפצים הטבעיים המצויים בסביבתם, או אלה שיש להם הצעצועים המתוחכמים.

      נכדתנו בת חצי השנה, נהנית מאד ממשחק פלסטיק בעל ארבעה כפתורים, שלחיצה עליהם פותחת סוג של דלתות, בהתאמה של צבעים וצורות.

      שבת שלום, עמוס.

        10/9/11 02:44:

      זה מזכיר לי תערוכה שסקרתי לפני כמה שבועות.
      אומנית  מקסימה שהגיעה  משהות ארוכה בהודו,התערוכה עסקה בין היתר בילדים וצעצועים.
      זה היה ממיס לראות את הפשטות הראשונית שעוד קיימת בתוכם(ניגוד חזק כל-כל למערב) משהו שהרבה ילדים שכחו שהם קיימים שרידים אחרונים עוד  לפני שהפלסטיק יחלחל לתוך הודו.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין