עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    מחליפים כובעים

    14 תגובות   יום חמישי, 8/9/11, 05:09

     

    יום העבודה הוא סוף השבוע האחרון של הקיץ. זהו חג לאומי משני הצדדים של הגבול, גם בארצות הברית וגם בקנדה. יום העבודה הוא הקו שמסיים סופית את עונת החופש והבילויים ומוציא לדרך את שנת הלימודים. העיתונים הזהירו ביום שישי כי השבוע הבא הוא אחד העמוסים ביותר באופן מסורתי על פי הנתונים של רשות התחבורה הציבורית.  העיר מוצפת בימים אלו בעשרות סטודנטים צעירים וצעירות, חלקם עם עגלות של ילדים, אבל רובם רווקים ורווקות. הם נוהרים אל היכלי המדע כדי לשפר את חייהם ואת מעמדם החברתי והכספי. בדיוק אותו מניע שדוחף עשירית מעם ישראל אל הכיכרות של הערים הגדולות. גם אלו וגם אלו רוצים חיים טובים יותר. זו שאיפה לגיטימית ומוצדקת, רק שכולם צריכים להבין, שהמסע הזה, של החיים, לא מגיע עם חוברת הסבר לצרכן. ולא מקבלים את החיים עם הנחות או קופונים. החיים הם מאבק מתמשך, ומי שרוצה לחיות טוב צריך לעבוד קשהץ בדיוק כמו הפרסומת של באדוויזר שהולכת לשטוף לנו את המוח עם עונת הפוטבול הנפתחת בסוף השבוע.   Work hard, play hard  מי שעובד קשה יכול להרשות לעצמו לבלות כמו שצריך. זה בדיוק הבאלאנס בחיים שכולם כאן כל כך מעריצים. שווה להתאמץ בשביל למצוא את החיים האלו.

    ***

    בעיקר אבל צריך ללמוד איך להסתכן. כי החיים עצמם הם סיכון אחד גדול. הבכורה שלנו עבדה הקיץ הזה בפעם הראשונה בחייה. היא למדה לראשונה את משמעות העבודה והתגמול. ביום חמישי היא ביקשה ממני להצטרף אליה לבילוי ביריד השנתי של הפרובינציה שלנו. ה PNE   ככה קוראים לפסטיבל הזה שנערך בכל קיץ בשבועיים האחרונים של אוגוסט. מסורת של יותר ממאה שנה. קצת פחות ממליון איש מגיעים לבקר ביריד. כרבע מתושבי הפרובינציה. היריד מציע המון אטרקציות, החל מדוכני מכירות של כלי בית, מכוניות ואביזרים לגינה, דרך דוכני מזון מכל הסוגים והמינים, ועד למופעים ומצעדים. בני נוער רבים מבלים שם שעות ארוכות ועוזבים רק אחרי מופעי המוזיקה שנמשכים עד לחצות. בני נוער אחרים, בחולצות הגולף הצבעוניות של היריד, משרתים את האורחים. מה שלא תעשה, תמיד תוציא ביריד 30 אחוז יותר מהתקציב שתכננת לאותו היום. המכונות לא מפסיקות לגלגל. והשיא כמובן בלונה הפארק הענקי, משם עולות צרחות ללא הרף, היסטרית אדרנלין קבועה עומדת באוויר. מלאתי את עבודת הפיקוח והליווי שלי ביעילות אופיינית. עזרתי לנסיכה לעלות ולרדת מכל מיני מתקנים שמסתובבים במהירות נוראית. מעבדי מזון במטבח של ענקים. בסוף היא איתגרה אותי להצטרף אליה אל רכבת ההרים העונה לשם "חולץ הפקקים". לא יכולתי להשאיר אותה לבד, עליתי כמו נמר על הרכבת והידקתי א הכובע האולימפי שלי אל הראש. זה לא עזר הרבה, באחד הסיבובים האלו הרוח העיפה לי אותו מהראש. ראיתי אותו נושר כמו עלה אפרפר אל האדמה, אחר כך חזרתי לצרוח את הריאות שלי. עד שנגמר המסלול. "מאוד אהבתי את הכובע הזה" אמרתי לבכורה שלי אחרי שירדנו מעורבבים היטב מרכבת האימיים הזאת. "אל תעשה ענין אבא, תקפוץ לצ'יינה טאון, יש שם עדיין חנות של מזכרות מהאולימפיאדה, תקנה שם כובע חדש". כן, קל לה לדבר, היא הרי  יושבת כבר עכשיו ברשימת מקבלי השכר. חלק מעם עובד, עם שעובד קשה מאוד. אבל אני, אני לא אסלח לחולץ הפקקים הזה, הנה תראו בעצמכם איך זה נראה.

    ''

    ***

    העניין הוא שבחיים כמו שאתם יודעים אין זמן לבכות על כובע אבוד. אני מחזיר את הנסיכה מכרכרת הלונה פארק, חוטף מקלחת קצרה ועף למתנ"ס של פולס קריק, השכונה הקודמת שלנו. שם נערך בכל יום חמישי, הראשון של החודש, מפגש של קפה פילוסופי בהנחיית פרופסור מהאוניברסיטה. הפעילות מתרחשת בכמה מוקדים שונים בעיר ומועברת על ידי מרצים מתחומים שונים. אני הולך ביחד עם דיוויד וליסה, זוג חברים חדשים שלי, לשמוע את פרופסור רומאן אונופריצ'וק מהחוג לתקשורת ב SFU  אחד האנשים שסיפקו לי הכי הרבה השראה בעיר הזאת, ואל תזלזלו בכוח ההשראה, זהו אחד הכוחות הכי חזקים ביקום. הדיון באותו הערב עסק בטבע של הידע והתודעה. לך תצלול אל מעמקי התודעה אחרי שבילית שש שעות ביריד. היה תענוג אמיתי. בין היתר הזכיר הפרופסור גם את ויקטור פרנקל, הפסיכולוג היהודי מאוסטריה ששרד את אושוויץ וכתב לאחריו את הספר "האדם מחפש משמעות". 

     http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%98%D7%95%D7%A8_%D7%A4%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%A7%D7%9C

    אחד מהנחות היסוד של פרנקל שעוצבו במהלך שהותו במחנה ההשמדה, היא שאנשים שיש להם מטרה, או רעיון שהם מאמינים בו, שורדים את הקשיים וממשיכים לחיות, ואילו אלו שמוותרים או מאבדים את האמונה, נוטים ליפול אל צידי הדרך. היה דיון ארוך ומעניין, בארוע נכחו ארבעים איש, רובם השתתפו בדיון. כולם יצאו מחוייכים אל ליל הקיץ החמים שחיכה לנו בחוץ. יש אנשים שאוהבים לשחק פוקר או לשיר שירה בציבור, אין בזה חלילה שום רע, כל פעילות חברתית היא מבורכת. פרופסור רומאן הוא כוס התה שלי, בשביעי לאוקטובר אנחנו הולכים לדון על הזיקנה בחיים המודרנים. "מי זקוק לכל האנשים האלו?" התריס בנו הפרופסור לפני שחבש את כובעו ויצא אל החשיכה. אנשים שיודעים לשאול שאלות מעניינות הם מצרך נדיר בחיים האלו. אם זה משהו שמעניין גם אותכם, בבקשה, אתם מוזמנים לערוך הכרות עם הפרופסור. בחור על הכיפאק.  http://www.youtube.com/watch?v=ele-yjwEHuU

     

    ***

    לסוף השבוע הארוך התעוררנו עם עצמות חורקות וראש מסוחרר. בחוץ 29 מעלות, כמעט תל אביב. בעיתוני המטרו הפרשנים מנתחים את הנפילה העירונית מפסגת הדירוג העולמי. אנחנו כבר לא במקום הראשון בעולם  על פי הסקר השנתי של האקונומיסט. החל מהשבוע מלבורן האוסטרלית, ואחריה וינה האוסטרית, הן הערים בעלות איכות החיים הטובה ביותר. ירדנו אל המקום השלישי, מדליית ארד בקושי. אני יודע שזה נשמע כמו קטע סאטירי, אבל האירוע הזה העסיק את התקשורת המקומית.

    http://www.vancouversun.com/Vancouver+drops+from+number+spot+livability+survey+first+time+nearly/5325267/story.html

    הפסדנו את המקום הראשון בגלל שבע עשיריות האחוז, זה כל הפער ביננו לבין מלבורן. הכל בגלל איזו תקלה תחבורתית בוונקובר איילנד שהביאה את עורכי הסקר למסקנה כי התשתית התחבורתית באזור שלנו זקוקה לשידרוג. וזה אחרי שאירחנו את המשחקים האולימפיים. נו, שיהיה לבריאות לאוסטרלים. שיהנו מהכתר לשנת 2011, נראה איך אנחנו נראה בשנה הבאה, אחרי שגם מהומות ההוקי יצטרפו לציון המשוכלל, זה מה חשבתי לעצמי כשירדתי מהאוטובוס הישר אל מול הדלת של המשרד האזורי לפיתוח עסקי. אחרי הפגישה יצאתי אל הרחובות השואנים, מחפש נואשות אחרי כובע חדש לקראת עונת הגשמים. חרשתי את כל הקניונים וחנויות המותגים, אבל לא הצלחתי למצוא כובע מתאים. כובע חדש זה כמעט כמו לבחור ראש חדש, כולם זוכרים את הפרק ההוא של סיינפלד שבו ג'ורג' צריך לבחור משקפיים חדשים. http://www.youtube.com/watch?v=yHuH65-A5h4

    חזרתי הביתה מתוסכל, לא פלא שאנחנו כבר לא במקום הראשון, עיר כל כך נפלאה אבל אי אפשר למצוא בה כובע שמתאים לי בול. יאוש.

    ***

    בשבת בבוקר עליתי בהרכב של ותיקי השכונה, משחק ראשון אחרי שבוע של העדרות. הייתי חד כמו תער, כבשתי שלושער, פעם ראשונה מזה שנים. הרגשה נפלאה לתת שלישיה, אני בטוח שיוסי בניון מתגעגע לזה. השבוע עבר הקפטן של נבחרת ישראל למועדון ארסנל מצפון לונדון. ארסנל ידועה בשם הכינוי "התותחנים". הבדיחה הצבאית הישנה אומרת עליהם שהם "כמו האשכים, גם הם משתתפים אבל לא חודרים" ממש כמו נבחרת הכחול לבן של הקפטן בניון, שתחמיץ את יורו 2012 אחרי ההפסד הביתי ליוון.http://www.youtube.com/watch?v=w53C-fQgMyQ

    חבל על הבחורים הצעירים האלו, ועל האוהדים שלהם, אבל במדינה שבה לאנשים אין כסף לקנות גביע קוטג', אי אפשר לדבר ברצינות על ספורט מקצועני. לרוץ על הדשא של הפארק, זה כולם אוהבים, וכולם גם יכולים. קבוצת ותיקי השכונה, בדיוק כמו חברי מהקט רגל בפולס קריק, באים מהמון מקומות שונים, קשת רחבה של אנשים, כולם אוהבים כדורגל. משחק פשוט ואלגנטי. אני חוזר הביתה מיוזע, והבכורה שלי קופצת מדאגה, "אבא מה קרה לך?" היא שואלת, וכשאני לא מבין היא מקרבת אותי אל המראה. פס אדום ברוחב של השפיץ של הנעל מעטר את המצח שלי מעל עין שמאל. חטפתי בעיטה בראש ואפילו לא הרגשתי. זוהי חדוות המשחק המשכרת. אותה אהבת ילדות משוחררת שכולנו מחפשים על הדשא. "עזבי אותך משטויות" אני אומר לה ופותח פחית של בירה קרה, "העיקר שהכנסתי שלושער".  ניסים כאלה לא קורים בכל עונה, אפילו לא לכדורגלן מוכשר כמו בניון.

    ***

     ביום העבודה עצמו אנחנו קמים בשש בבוקר. הבן יקיר לי גם כך לא הצליח לישון מרוב התרגשות. שניים מהחברים החדשים שלי, גרג ומארק א. הזמינו אותנו להצטרף אליהם לדיג של סלמונים במים של המפרץ האנגלי.  הם אוספים אותנו מהבית בשבע וקצת, גרג הביא איתו את שני הבנים שלו. ככה שאנחנו בטנדר, שלושה גברים ושלושה ילדים. יוצאים אל הדרך צפונה, אל עבר ההרים. למרות השעה המוקדמת העיר כבר די עירנית. כשאנחנו מגיעים למארינה של מפרץ הפרסה מגרש החניה מלא עד אפס מקום. במפרץ עוגנת מעבורת של החברה הממשלתית BC FERRIES  היא עוגנת לעשרים דקות ומהבטן שלה נפלטת שרשרת ארוכה של מכוניות. תושבי האיים באים לטייל ברחבי האדמה הגדולה. אנחנו נגשים לדוכן ההרשמה. צריך לשכור את הסירה ולשלם על רשיונות. אחרי הסבר קצר מהסקיפר, שהוא בכלל איזה בחורצ'יק בן 22 עם מכשיר קשר בחגורה, אנחנו עולים על הסירה. גרג מוציא אותנו אל המים הגדולים. לאט לאט הוא עולה למהירות של שמונים קמ"ש, אני והיקיר לי מחזיקים ידים בספסל האחורי בזמן שהרוח טסה לנו בתוך הפנים. פתאום רכבת ההרים ב PNE  נראית כמו כסף קטן. ככה זה נראה: http://www.youtube.com/watch?v=yTpOHKxYwys

    ישבנו שלוש שעות במים, דג אחד ברח לנו ממש בין הידיים, אחר השתחרר מהקרס שלושה מטר מאיתנו, מעיז ברוב חוצפתו לקפוץ ולצחוק לנו בפנים. נזכרתי בימים שהיינו דגים קרפיונים במאגר א', היינו אז בני 13 בערך. בצד השני ישבו חואן וניסים טורנטו והוציאו כל חמש דקות דג מהמים. אנחנו היינו מוציאים אולי אחד בשעה. כשהשמש עולה לאמצע השמיים הסלמונים צוללים עמוק עמוק אל הקרקעית כדי לברוח מהחום. הדייגים המיואשים חוזרים הביתה בטיסה מהירה על פני המים. הסל שלנו ריק מדגים. הבן יקיר לי מביט מאוכזב בדג שמצויר על הבול הממשלתי שמעטר את הרשיון שלו. סלמון אדמדם וחייכני. כדי לנחם אותו אני מציע לו לבחור משהו בחנות המזכרות. הוא בוחר סירת עץ קטנה עם שני משוטי עץ. עבודת יד נאה. אני פוסע אל הקופה כשלפתע אני רואה מדף עם כובעים, הסמל של המארינה במפרץ הפרסה מעטר אותם. אני בוחר כובע כחול, כמו בגדי העבודה שלנו בכפר, עם סמל זהוב וכיתוב מתחת. אני מביט בראי וזוהי אהבה ממבט ראשון. יושב עלי פיקס. דגים אולי לא תפסנו, אבל לפחות מצאתי כובע חדש לעונת העבודה. סתיו נעים לכולכם.

    מהפכנים יקרים, תלמדו מהציונים, מהפכה היא עבודה קשה, עבודת פרך.

    ''
     

      

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/11 00:31:

      צטט: קליגרפית 2011-09-23 10:35:05

      עכשיו יש לי חשק לבוא לבקר........

      עכשיו כבר גשם, תחכי קצת, רק תשעה חודשים והקיץ חוזר. 

        23/9/11 10:35:
      עכשיו יש לי חשק לבוא לבקר........
        14/9/11 06:17:

      צטט: מיומנה של מתמחה 2011-09-13 17:04:53

      נשמע כמו אחלה לסיום לקיץ.

       

      אחלה של זכרונות, ביום חמישי מתחיל הגשם. אוייייייייייייי :)

        14/9/11 06:15:

      צטט: גדגדים 2011-09-11 22:57:13

      מפחידה הרכבת הרים הזאת..:-) מזכיר לי את הרכבת שעליתי עליה בטעות באפקוט וורלד בפלורידה, וירדתי בזחילה ממנה..

       

      אתה יודע אילן, אני תמיד חושב מי הם המהנדסים האלו שמשקיעים כל כך הרבה זמן ומחשבה בתכנון של המתקנים האלו. אבל מצד שני בכל קיץ הם עושים כל כך הרבה כסף, אולי יש הגיון בשגעון.

      נשמע כמו אחלה לסיום לקיץ.
        11/9/11 22:57:
      מפחידה הרכבת הרים הזאת..:-) מזכיר לי את הרכבת שעליתי עליה בטעות באפקוט וורלד בפלורידה, וירדתי בזחילה ממנה..
        9/9/11 17:37:

      צטט: שם משתמש חדש 2011-09-08 23:17:08

      אני חושש לבקר שלא אשאר...;)

       

      אבל אתה הרי מהאלו שהגשם הורס להם את המצב רוח. סתם...תבוא ותראה מה יהיה.

        9/9/11 17:36:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2011-09-09 00:00:05

      אני מוזמנת למונטריאול לחבר ממש בא לי כעת.

      תעלי קצת צפונה, אבל לפני שיהיה קר מדי. בילוי נעים. 

        9/9/11 17:35:

      צטט: חחהססז 2011-09-08 23:03:20

      תענוג , פשוט תענוג לקרוא אותך.

      תודה תודה לקורא/ת האלמוני/ת. את/ה מוזמנ/ת להישאר איתנו גם להמשך. 

      אני מוזמנת למונטריאול לחבר ממש בא לי כעת.
        8/9/11 23:17:
      אני חושש לבקר שלא אשאר...;)
        8/9/11 23:03:
      תענוג , פשוט תענוג לקרוא אותך.
        8/9/11 18:30:

      צטט: שם משתמש חדש 2011-09-08 16:27:19

      מרגיש שיש הרבה דברים שפיספסתי בעיר מספר 3 בעולם...

       

      בביקור הבא תכין שיעורי בית, כדי שתבוא מוכן.

        8/9/11 16:27:
      מרגיש שיש הרבה דברים שפיספסתי בעיר מספר 3 בעולם...

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין