עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    קיץ קטלני

    16 תגובות   יום שני, 29/8/11, 10:53

     

    זהו זה, עוד שבוע אולי שבועיים והקיץ הזה נגמר. כן, אני יודע שעבור הקוראים שלי בארץ הקודש, הימים הבאמת נוראים עדיין בדרך, החמסינים האחרונים עוד לפניכם, חברים. אבל אצלנו הקיץ הוא קצר ומשגע. לא פחות ולא יותר. הקיץ הזה היה קשה ומטורף במיוחד, הוא כלל תהפוכות וזעזועים מכל הסוגים. קודם כל לכותרות, אני יודע בדיוק מה אתם רוצים לקרוא, אז כן, אני והגברת הראשונה נמצאים בתהליכי גירושין. בדיוק כמו 42 אחוזים מהמהגרים לארץ המייפל. כתבי כאן כבר פעם, שהאחוז הגירושין אצל המהגרים גבוה בשמונה אחוזים מכלל האוכלוסיה, אצלם זה רק 34 אחוזים. למה זה קורה? אני חושב שאת זה נשאיר לסוציולוגים. בתור תסריטאי וכותב אני חושב שאנחנו מכורים לארועים משני חיים. ככה קוראים באנגלית למה שבתי הספר לתסריטאות בישראל נוהגים לקרוא "האירוע המחולל" בעלילה, אותה התרחשות גורלית שקוראת בתחילת הסרט ומוציאה את הגיבור שלנו למסע של מאה דקות שבסופו חייו משתנים מהקצה אל הקצה.  Life changing event ככה הם קוראים לזה כאן, בבתי הספר לתסריטאות של צפון אמריקה. עבור יוסף בעל החלומות הפיתרון לחידת החלום של יעקב, אביו, היה הארוע משנה החיים. בעקבותיו הוא קיבל את הכותונת המפורסמת, ומשם נולדה קנאת אחיו שהשליכו אותו לבור ואחר כך מכרו אותו לשיירת הנוודים שהורידה אותו למצרים. המסלול שלנו היה קצת אחר. שלי עברה לגור איתי שבועיים אחרי שהכרנו. אנחנו חיים ביחד מהחמישי לינואר 1991. שבועיים אחרי הדייט הראשון ושבועיים לפני מלחמת המפרץ הראשונה. כל ארבע או חמש שנים עשינו אירוע משנה חיים. אחרי ארבע וחצי שנים בכפר, עברנו לתל אביב. אחרי חמש שנים בתל אביב עברנו לפרדס חנה. אחרי ארבע וחצי שנים בפרדס חנה עברנו לוונקובר. אנחנו חיים פה כבר שש שנים, אבל מפה כבר אין לאן לעבור, רק האוקיאנוס הפסיפי הענק משתרע מולנו. כל מה שנשאר זה לעבור הלאה. אל הפרק הבא בעלילה.

    ***

    העובדה שהקיץ הזה היה מטורף עבור כל כך רבים מתושבי הכפר הגלובלי, לא ממש מנחמת אותי. צרת רבים איננה חצי נחמה. לא מאמין בזה. אבל גם קולמוסאי ותיק כמוני חייב להשתאות אל מול השפע הנורא. הכל התחיל אצלנו עם מהומות ההוקי בזמן ליקוי החמה הנדיר ההוא של ה 15 ביוני. אחר כך המשיכו הקרבות בלוב ובסוריה עם דיווחים יומיים על שפיכות דמים. בישראל יצאו מאות אלפים לרחובות במחאה על יוקר המחייה ומדיניות העושק רבת השנים שנוצרה בשיטת השלטון הכי נדירה בעולם: "הבנקוקרטיה". "תשים לב שאף כלי תקשורת קנדי לא מדווח על זה. הם כותבים רק שיש הפצצות בעזה" אומרת לי אחת מהמכרות החדשות שלי. שמתי לב, באמת מעניין למה. כי כאשר יצאו הבוזזים לרחובות לונדון, בירמינגהם וליברפול, התקשורת דיווחה כאן ללא הפסקה. היה באוויר מתח עצור כאשר הפרשנים והשדרים חיכו לראות תוך כמה זמן יפתר העניין. אחרי הכל, עם כל הכבוד לפשוטי העם והצרות שלהם, ללונדון יש אולימפיאדה לארח בתוך פחות משנה. לזכותם של הבריטים יש לציין שהם עשו עבודה יעילה וחלק מהמתפרעים כבר נמצאים מאחורי סורג ובריח. מה שאי אפשר לומר על קהל מתפרעי ההוקי שלנו. צוות חוקרים מיוחד ממשטרת וונקובר עדיין עובר על מאות שעות הוידיאו וצילומי הסטילס של המתפרעים. יש כבר רשימה שמית עם יותר מ 700 שמות. למרות זאת עדיין לא הוגש אפילו כתב אישום אחד לבית המשפט. וונקובר, קיץ, זה לא כמו הקיץ בבנגזי, או בחאמה. אנחנו בקיץ משחקים כדורגל.

    ***

    וזה היה בהחלט קיץ עמוס בכדורגל. עבודת ההכנה היומיומית בחדר הכושר שהתחלתי בשביעי לפברואר, יום אחרי הסופרבול, באה לידי ביטוי על המגרש. עם 18 קילוגרמים פחות וכושר לב ריאה של בחור בן 27 בערך, הצלחתי להפיק מהגוף שלי שמונה משחקים רצופים של תשעים דקות. שמונה ברצף. שבת – רביעי – שבת – רביעי. חילקתי את המשחקים בין ותיקי השכונה אצלנו בקיטסלנו, לבין הקבוצה הישראלית שברחוב האלון. סיימתי את הרצף עם שלושה שערים וחמישה בישולים, אף אחד מהם לא במדי הכחול לבן. שם אני נותן את ההופעות הכי גרועות שלי, אפילו שאני הכי מתאמץ להוכיח שיש לי מקום על הדשא. אולי בגלל זה. אז תרשו לי להתנצל בפני החבר'ה, באמת כמה פעמים עשיתי בושות שלא ידעתי איפה לקבור את עצמי. אז באמת שלמה, אבי, רן, יוסי חסון, יוסי ק. יוסי חבושה, ג'ימי, שימי, נחמיה, דוד הקטן, רוי, עופר, שלומי וכל מי ששכחתי, סליחה אם עשיתי לכם איזו התקפת לב קטנה פה או שם, אני מצטער. ספורטאים אמיתים הם המבקרים הכי קשוחים של עצמם, ואני לא שונה, אני יודע שעל העונה הזאת מגיע לי ציון של 3.5, אבל אני נשבע לכם, השנה נכנסתי לכושר, בשנה הבאה אני קונה עדשות מגע, שאני יוכל לראות סוף סוף למי אני מוסר את הכדור.

    ***

    באוגוסט הזה לקחתי גם את הבן יקיר לי לשני משחקים של הוויטקאפס שלנו. קבוצת הכדורגל שמשחקת את העונה הראשונה שלה בליגת ה MLS   ליגת הכדורגל המקצוענית של צפון אמריקה. חווית כדורגל של אב ובנו הוא אחד מהארועים הכי זכורים לבנים. אני זוכר איך נפגשתי עם אלי לוונטל באחת התוכניות של "בטריבונה עם אבי רצון" וסיפרתי לו בחדר האיפור שהוא כבש את השער הראשון שראיתי בחיי בליגה הלאומית בישראל. זה היה בשנת 79' הפועל חיפה ניצחה את מכבי תל אביב בקריית חיים במשחק חורפי עם שער אחד בלבד. זו היתה דחיקה קטנה מחמישה מטר אחרי ערבוביה שנוצרה מכדור קרן. אני זכרתי שמשה מרכוס עמד בשער, לוונטל תיקן אותי וטען שזה היה מנו שוורץ,  "הוא עכשיו באמריקה" הוא הוסיף והזכיר לי שגם שוורץ היה חיפאי במקור.

    אז גם אנחנו באמריקה עכשיו. והנה אני הולך עם הבן שלי למשחק הבית של וונקובר מול שיקגו פייר בשביעי לאוגוסט. אנחנו נכנסים לאצטדיון האימפריה ולוקחים את התוכניה והבן היקיר לי קופץ ומראה לי. "אבא יש להם שחקן מישראל!". "מה?" אני משתומם, "לא יכול להיות". אני הרי בודק את עמוד השגרירים של וואלה ספורט לפחות אחת לשבוע.  http://sports.walla.co.il/?w=/3767

    עשרים ושמונה כדורגלנים ישראלים משחקים היום כדורגל מקצועני מחוץ לגבולות ישראל, מספר שיא וסוג של התגשמות חזון אישי שלי. משהו שתמיד תמכתי בו בימי כפרשן ספורט. עדיין לא זכרתי שום איזכור לשחקן ישראלי ב MLS. אבל הבן יקיר לי לא טעה. קוראים לו אור ברוך הוא בן 19, יליד חיפה. שיחק בקבוצות נוער במקסיקו ובחודש מארס האחרון קיבל חוזה מקצועני בשיקגו פייר. לנו הוא עשה את השבת כאשר כבש את השער האחרון במשחק, ב 4 : 2 המדהים של וונקובר. משחק ראשון שלנו וזכינו לראות את הניצחון השלישי בלבד של "הפסגות הלבנות" בכל העונה. קבלו בבקשה את אור ברוך, תנו לו כפיים על הגול הנהדר הזה. חמש דקות לסיום המשחק.

    ''

    הקריין קורא לו אור בארוש. אבל מה זה באמת משנה. הקולגות ממדור הספורט מתבקשים להרים טלפון למשרדים של שיקגו ולתפוס את הבחור לשיחה קצרה. כמו זאת שהעבירה לו הכתבת של ערוץ הספורט המקומי. http://www.youtube.com/watch?v=da5p80TlaYg&feature=related

    ***

    חיכינו עשרים יום, עשרים יום שבהם העולם שלי התהפך כל כך הרבה פעמיים שכבר כמעט קיבלתי סחרחורת. בסוף השבוע חזרתי עם הבן יקיר לי לאצטדיון האימפריה. קיבלתי כרטיסים לשורה השנייה מהדשא. מתנה מעורך דין. מאז שרשמתי את החברה שלי ברשם החברות, יש לי המון חברים חדשים. אנשים שרוצים לעזור, אנשים שמסתקרנים לדעת עוד על החברה שלנו. קורנפילד מדיה. אל תרוצו לגוגל, אנחנו עוד לא שם. פרטים נוספים יגיעו בקרוב. בנתיים אנחנו יושבים ארבע מטר מאריק הסלי, החלוץ הצרפתי הנהדר של וונקובר. 355 אלף דולר לעונה, אבל אחרי השער המדהים הזה מול סיאטל, שער שהגיע גם למהדורת החדשות של סקאיי ספורט, קשה לי להאמין שציידי הכשרונות של פיני זהבי יחמיצו אותו. יש בפרמיירליג חלוצים הרבה פחות מוכשרים ממנו. תראו את שער השנה ב MLS. http://www.youtube.com/watch?v=w8Vfdx7LEh4

    אם המשחק מול שיקגו היה קרב תחתית בין שתיים מהקבוצות החלשות בליגה. הרי שהמשחק מול יוסטון היה הטוב של וונקובר השנה, משחק שבו כל שחקני המפתח היו על הדשא. יוסטון הציגה קבוצה אמריקאית קלאסית. כושר גופני מעולה, משחק מאורגן וממושמע, אבל מעט מאוד דימיון וניצוצות. הברקה יחידה של לונג טאן, נציג סין בסגל שלנו, סידרה לנו ניצחון רביעי העונה, עם 1 – 0 קטן.

    http://www.youtube.com/watch?v=PD6MB_WCKlE

    אני והיקיר לי ראינו שני ניצחונות תוך חודש. אפשר לבקש יותר מזה?

    ***

    בסוף חודש ספטמבר הוויטקאפס עוברים לאצטדיון הבי.סי המחודש. חצי מיליארד דולר השקיעו בגג הנפתח שמקשט עכשיו את האצטדיון האולימפי שלנו. ב 2015 הוא יארח את משחק הפתיחה ומשחק הגמר של מונדיאל הנשים בכדורגל. אבל עד אז יש לנו עוד המון לילות של הוקי להעביר. בנתיים צריך להמשיך ולרוץ מפגישה לפגישה. קורנפילד מדיה דורשת את כל המשאבים היצירתיים שלי. ככה שהבלוג נדחה כבר כמה שבועות. כבר שקלתי להחליף את השם. חשבתי על "גירושין נוסח וונקובר". אבל בסוף ויתרתי. אני יודע שעבור המון אנשים החוויה הזאת היא טראומתית וקשה, אבל אצלנו, מדובר בסוג של התנתקות עסקית שהופכת לשלום קר בין שני גופים בעלי אינטרסים משותפים. אני לא רוצה להשמע לא אמין ולספר שלא היו רגעים מכוערים, בואו לא ניתמם. אבל העיקר הוא שהכוונות טובות ועכשיו פירוק השותפות העסקית היא הסוגיה היחידה שעוד נותרה על הפרק. עם כל השאר נסתדר כבר. אנחנו שנינו בכושר שיא מבחינה גופנית, מוכנים לשריקת הפתיחה של המשחק הבא. שנינו הלכנו בנפרד לראות את crazy, stupide, love (שבישראל יקראו לו "משוגע, טיפש, מאוהב") ואני יכול להגיד לידידי במדור הקולנוע שמדובר ב "מיס סנשיין הקטנה" של קיץ 2011. סרט נבון וחכם על בעית הגירושין הכל כך נפוצה בחברה המערבית של ימינו. דן קארל וג'וליאן מור בתפקידים הראשיים עושים עבודה נהדרת. אבל אמה סטון ובעיקר ראיין גוסלינג הקנדי, די גונבים את ההצגה בתפקידי המשנה. תנו לו ערב מחייכם, לא תצטערו.

    ''

    ***

    בנתיים ממשיכים לחיות מיום ליום. עוד כמה ימים מגיע סוף השבוע הארוך של "יום העבודה" אחריו חוזרים התלמידים לבית הספר ועונת הפוטבול יוצאת כמובן לדרך. לחברה שלנו מצפה המון עבודה בחודשים הקרובים. כנראה שנצא לכמה מסעות, להכיר מקומות ואנשים חדשים. זו הולכת להיות תקופה קשה ותובענית. אני לא בטוח שאוכל להמשיך ולעדכן אותכם על בסיס שבועי, אבל אני מבטיח להשתדל. אני ממשיך לעקוב ולהגיב על חלק מהפוסטים שלכם, אני באמת מנסה, אבל אלו ימים עסוקים, כך שאני מבקש מראש סליחה מכל חבריי הוירטואלים מהקפה. קראתי בקיץ איזה בלוג אחד שניסה להשוות את המציאות בישראל למציאות בוונקובר. חיפשתי אותו אחרי כמה ימים אבל לא מצאתי זכר. עזבו את ההשוואות האלו, הם לא במקום. תחיו את החיים שלכם ותמשיכו לכתוב את הספר של חייכם. כל אחד והארועים משני החיים שלו.

     

    אז הנה אני משאיר אתכם עם "קיץ קטלני"בכיכובה של איזבאל אדאג'ני( 83)'הסרט  שגרם לי להתאהב עד כלות בקולנוע הצרפתי. אורוואר חברים, להשתמע.

    ''
      

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/9/11 03:10:

      צטט: who cares 2011-09-04 05:44:37

      מאוד אוהבת לקרוא את מה שאתה כותב. היו דיבורים אצלנו בבית על חזרה לוונקובר(זה רמז למי אני), אנחנו נשארים במונטריאול. אני גם לא נכנסת לכאן הרבה (חוסר זמן, בעיקר).המון בהצלחה בדרך החדשה .

       

      החיים שלנו הרבה יותר עסוקים ממה שחושבים שם. מקווה שתמצאו את המקום הנכון עבורכם. תודה, אני משתדל להמשיך ולכתוב, תחת מגבלות הזמן, כמובן.

        4/9/11 05:44:
      מאוד אוהבת לקרוא את מה שאתה כותב. היו דיבורים אצלנו בבית על חזרה לוונקובר(זה רמז למי אני), אנחנו נשארים במונטריאול. אני גם לא נכנסת לכאן הרבה (חוסר זמן, בעיקר).המון בהצלחה בדרך החדשה .
        1/9/11 06:43:

      צטט: מיומנה של מתמחה 2011-08-31 12:10:15

      ועם כל זאת, פוסט חיובי ונפלא. הכתיבה שלך הייתה חסרה.

       

      תודה תודה למתמחה החרוצה. מוכרחים להשאר אופטימים, הלא כך?

      ועם כל זאת, פוסט חיובי ונפלא. הכתיבה שלך הייתה חסרה.
        30/8/11 18:08:

      צטט: איריס מדלן גזיאל 2011-08-29 18:55:14

      תודה שחר:) אבל, קבל תיקון קל:) הוריי לקחו אותנו - הזכרת לי חווית ילדות שלי של גיבוש עם ההורים פלוס איזבל אדג'אני...

      היי איריס, סליחה על חוסר ההבנה. בכל אופן, זה רק מוכיח שההורים שלך היו בקלאסה משלהם.  

      תודה שחר:) אבל, קבל תיקון קל:) הוריי לקחו אותנו - הזכרת לי חווית ילדות שלי של גיבוש עם ההורים פלוס איזבל אדג'אני...
        29/8/11 18:19:

      צטט: ruthy 2011-08-29 16:38:05

      מאחלת לך גירושים קלים עד כמה שניתן.....

       

      תודה רותי. עד כמה שניתן....מבטיח.

        29/8/11 18:18:

      צטט: שם משתמש חדש 2011-08-29 14:36:32

      האם זה הפוסט שחיפשת? http://cafe.themarker.com/post/2266783/ ותודה על התגובות הקבועות שלך מידי שבוע אני ממתין להן בקוצר:)

      משתמשוס. תישאר בקשר, ותקנה מטריה. לך תדע מתי היא תתחיל להתגעגע אליך. 

        29/8/11 18:17:

      צטט: רזאלה 2011-08-29 14:03:15

      יקירי, תענוג כתמיד לקרוא את מילותייך. בהצלחה בדרך הזו, בפרידה הזו ובהתחלה (איזו מהן שרק תבחר).

       

      יקירתי, תודה על החיזוקים, הם חשובים ומוערכים. ד"ש לחתולים ולאוראנג אוטאנג...:)

        29/8/11 18:14:

      צטט: איריס מדלן גזיאל 2011-08-29 12:52:14

      הזכרת לי את הסרט קאמי קלודל עם אדג'אני - חוויה משפחתית פרטית שלי. זוג הורים ושלושה ילדים יצאנו לקולנוע לצפות בו. מומלץ. מאחלת לך הצלחה עם קורנפילד מדיה. עוד הרבה חוויות מסוג אחווה גברית אבא ובן. וכל דבר אחר...

      את זן נדיר איריס. לקחת את הילדים לסרט צרפתי, זו קלאסה לא שגרתית. תודה על האיחולים. 

        29/8/11 16:38:
      מאחלת לך גירושים קלים עד כמה שניתן.....
        29/8/11 14:36:
      האם זה הפוסט שחיפשת? http://cafe.themarker.com/post/2266783/ ותודה על התגובות הקבועות שלך מידי שבוע אני ממתין להן בקוצר:)
        29/8/11 14:03:
      יקירי, תענוג כתמיד לקרוא את מילותייך. בהצלחה בדרך הזו, בפרידה הזו ובהתחלה (איזו מהן שרק תבחר).
      הזכרת לי את הסרט קאמי קלודל עם אדג'אני - חוויה משפחתית פרטית שלי. זוג הורים ושלושה ילדים יצאנו לקולנוע לצפות בו. מומלץ. מאחלת לך הצלחה עם קורנפילד מדיה. עוד הרבה חוויות מסוג אחווה גברית אבא ובן. וכל דבר אחר...
        29/8/11 11:44:

      צטט: איציק אביב 2011-08-29 11:26:30

      אין כמו חווית כדורגל של אב ובן.

       

      ארוע מכונן ונדבך חיוני בכל חנות מזכרות. אתה זוכר את המשחק שלך?

        29/8/11 11:26:
      אין כמו חווית כדורגל של אב ובן.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין