עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איטליה 2011 בראי האמנות (חלק ד': הביתן הישראלי: סיגלית לנדאו)

    5 תגובות   יום שלישי, 16/8/11, 11:52

    זהו פוסט אורח מאת ליאורה רוזנמן - אמנית סופרת ועיתונאית בעלת "סטודיו פלורנטין".

    ----------------------------------------------------------------------

    הערה: כל הנאמר ביומן מסע זה הנו מחוויותי האישיות ומתייחס למסע שנערך ביולי 2011 לדרום איטליה ולוונציה. מכיוון שמדובר בפרספקטיבה אישית על אמנות הרי שקיימות ביקום עוד אינסוף נקודות ראייה שונות משלי בעניין.

     עם זאת- הערותיכם יתקבלו בשמחה. - ליאורה 

    -----------------------------------------------------------------------

    סיגלית לנדאו, מציגה בוונציה את התערוכה "הרצפה של האחד היא התקווה של האחר" לרשותה עמדו האוצרים אילן ויזגן וז'אן דה לואז' והגלריסטים קמל מנור ונעמי גבעון. למרות שעבדה עם קבוצה מאוד נכבדת לא נראה לי שהוכתב איזשהו תוכן לסיגלית המציגה את הנושאים והמדיומים בהם עסקה לא מעט במהלך הקריירה שלה: ים, מלח, מים ובעיקר- מסרים פוליטיים.

     

    סיגלית בחרה להתייחס למים עליהם יושבת ונציה, ומתברר שבמפתיע לא רק היא, גם מדינות נוספות מציגות בביתנים שלהם בבינאלה בונציה מים המובלים בצינורות.

     

    כשניכנסים אל החלל מיד מבחינים בצינורות ענק פורצים מתוך הקירות ומתפצלים לעשרות צינורות מים המטפסים לאורך הביתן. משאבה הממוקמת מתחת לבנייין שואבת את המים העוברים בצינורות וחוזרים שוב לתעלות. הרעיון מומשל לדברי האוצרים לפעולת הלב הדוחף חיים לאיברים, ולוורידים המביאים את נוזל החיים לשאר איברי הגוף (הביתן).

     

    ''

    Sugalit Landau- Installation of water pipes, Biennale of Venice 2011

    ''
    Sigalit Landau-Biennale of Venice 2011 -water installation

    התייחסות נוספת למים מופיעה בוידאו-ארט המראה נשים חורטות בחול קוים שהולכים ונעלמים בעת הגאות. המטפורה המתבקשת: גם אם האדם חושב שיש ביכולתו לומר אמירה ביקום, הרי שהטבע והזמן חזקים ממנו. מוטיב שמופיע גם בסרטים קודמים שלה.

     

    בהמשך סרטון המראה משחק ילדים בחול של "טריטוריה" זורקים את הסכין והיכן שהוא פוגע משורטט הגבול החדש והטריטוריה קטנה או גדלה בהתאם למיקום הסכין. כשמדובר בשני שחקנים וללא תחום מוגדר, המשחק הוא אינסופי.

    המטפורה כאן: יריבות טריטוריאלית בינינו ובין שכנינו היא ללא תכלית ואין לה סוף.

     

    לאחר שתי אמירות כה מדכאות אנו עולים לקומה שנייה כדי לצפות במעין פסל שהוא בעצם רשת דייגים מאובנת בקריסטלי מלח. הרשת לאחר שהות של מספר שבועות בים המלח מוצגת כמטפורה לחפץ שאינו מקיים את תכליתו האמיתית (דגים..) לכן זהו חפץ יפה אך מעוקר מתכליתו (כך שיחות השלום? אולי).

     

    ''

    Sigalit Landau-Fisherman net, Biennale of Venice

    בסרטון נוסף בנמל גדאנסק בפולין (היכל שלך ואלנסה התחיל את מלחמתו שהובילה לנפילת הקומוניזם) אנו רואים זוג מגפיים המוצבות בתוך ים לבן של מלח ולאורך כמה שעות המוצגות בהילוך מהיר) הן שוקעות ושוקעות עד שיוצרות חור במלח ונעלמות. ההסבר: האדם גם אם אינו עושה כלום ועומד במקום- יכול להשפיע על סביבתו. כאן המסר התבוסתני כבר מתחלף בנימה אופטימית.

     

    לבסוף: מה שלדעתי היא גולת הכותרת של הביתן. כידוע, סיגלית לנדאו מקיימת מספר שנים שיחות בין בישראלים והירדנים בניסיונות ליצור גשר מעל ים המלח שיחבר בין שתי המדינות. הרעיון אמיתי והוא בבסיסו אמור להיות גשר של מלח המתגבש מעל גשר מתכת הנמתח בין שתי המדינות מעל ים המלח. רעיון, לדבריה, אקולוגי, גשר פוליטי וכלכלי. שיחות שהיא יזמה עם גורמים מכל התחומים שהוזכרו עד עתה לא הניבו תוצאות.

     

    בוידאו ארט המוצג בביאנלה מוצגת קבוצת נשים וגברים מכל התחומים משתי המדינות היושבים סביב שולחן עגול. אנו שומעים אותם דנים באספקטים של רכישת טריטוריה, חתימה על חוזים, משמעויות כלכליות... שומעים אך לא רואים. המצלמה נמצאת מתחת לשולחן ואנו רואים רגליים ונעליים וילדה אחת קטנה, אשר אט אט היא קושרת את שרוכי הנעליים של כל היושבים זה אל זה. הם אינם שמים לב עד שזה מאוחר מדי.  האמנית משתחלת מנעליה וצועדת יחפה אל מחוץ לחדר וכך כל שאר האנשים ונותרות רק הנעליים- קשורות זה לזה. אנו הצופים מוזמנים לשבת לצד אותו שולחן עגול. מול כל צופה מסך קטן ובו רואים את ההתרחשות שמתחת לשולחן מהזוית שלו. (כלומר צולמו 10-12 זוויות.)

    כאשר יוצאים מחוץ לבניין אנו רואים את ערימת הנעליים במעגל קשורים כולם זה לזה.

     

    המטפורה ברורה: רק משהו חיצוני יקשור אותנו יחד בכוח אל שולחן הדיונים. אם אחד משבש את התהליך הוא משתבש לכולם. כולם באותה ה"סירה".

     

    שוב זו אמירה פוליטית מייאשת אך אולי באה להתריע: שימו לב! אחד משפיע על השני!! התעוררו!.

     

    ''

    Sigalit landau, Laces installation Biennale of Venice 2011

     

    יש קשר בין סיגלית לנדאו ליעל ברתנא- כפי שאמרתי בפתיחה! שתיהן מציגות מצב אבסורדי-הזוי ולכאורה עם מעט סיכוי. האחת מציעה פתרון שהוא ציני והשנייה פתרון שהוא מטפורי. שתיהן יוזמות מהלכים שלדעתי הם חלוטין לא אמנותיים.

    האמן- כבר לא יושב בפינה ומתאר את מה שהוא רואה או הוזה את מה שהיה רוצה לראות-הוא מתערב ומזיז כוחות ויוצר מציאות פוליטית חדשה ורותם כוחות שכלל לא שייכים לשדה האמנות !!

     

    מאז ימי "Guernica" של פיקאסו לא ראיתי אמן שניסה (גם פיקאסו לא ממש הצליח) והצליח לשנות את פני ההיסטוריה  - האם סיגלית ויעל יצליחו? האם מעורבותם בפועל ביצירת תהליכים פוליטיים בעצם מכריזה על חוסר יכולתה של האמנות כאמנות לשנות תהליכים? האם זוהי האמנות החדש, שבה הוידיאו התמונה והמיצג הם רק תירוץ להצגתה של פעילות פוליטית בפני הציבור??

     

    לפוסטים הקודמים במסגרת סקירת "איטליה 2011 בראי האמנות:"

    חלק א' - לצ'ה.

    חלק ב' - חם, חם רותח בונציה ! 

    חלק ג' - יעל ברתנא - לאומיות מול בינלאומיות

     

    הקבוצה של "אמנים ויוצרים מצטרפים למאבק - הזכות ליצירה, תרבות ואמנות" ממשיכה לגדול באופן יפה אחרי ההתכנסות בשבת כשכרגע מוקמים 3 צוותי פעילות.יוצרים ואמנים מכל תחום מוזמנים להצטרף - http://www.facebook.com/artrights

    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/8/11 14:25:
      הביאנלה הזו כבר מזמן הפכה להיות קשקוש בינלאומי, תת רמה וכאילו אמנות. בסך הכל מיצגים נבובים של חסרי כשרון שיודעים רק לעצב במיומנות טריק כלשהו.
        22/8/11 15:43:

      אמן לא בהכרח אמור ליצור אמנות מגוייסת אבל כן אמור להביע את השקפת עולמו.

      סיגלית לנדאו משתמשת באמנותה ככלי כדי לנסות לשנות מציאות במזרח התיכון. האמנות כאן היא כלי.

      לעתים האמנות יוצרת אבסורד כדי באמצעות ההקצנה לומר אמירה על העולם ולעתים היא מיפה את העולם כדי ליצור אסקפיזם. אך תמיד תמיד האמנות היא תמונת עולמו של האמן היוצר.

        17/8/11 19:16:

      ליאורה - כיצד את מגדירה או מודדת "שינוי" ו"השפעה" של אמן ? 
      לפי דברייך אמנות צריך להיות סוג של "אמנות מגוייסת" למטרה זאת או אחרת (אני חושב שאמנות צריכה להיות מגוייסת למען "אחריות לשינויי חברתי" - למרות שגם זה מושג שניתן להתפלסף עליו). 

       

      הנה תראי את העבודה של שפרד פרלי "hope" - האם היא עשתה שינוי חברתי ? 

       

      ''

      Hope by Shepard Fairey

       

       

        17/8/11 16:41:
      הוספת תגובהי סיגלית לנדאו היא אמנית שהשפיע עלי מאוד.שמחתי להתעדכן בעבודותיה האחרונות החזקות.
        16/8/11 13:37:
      סיגלית לנדאו פשוט מדהימה!