עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    יוצרים אוהבים לענג את עצמם - או לא אוהבים ?

    1 תגובות   יום שישי , 12/8/11, 16:35

     

    ''

    קטעים נבחרים מההתכנסות שהייתה במוזיאון (באדיבות מיס.יוז) 

     

    אוהבים, בטח שאוהבים ! (ולא רק יוצרים - מי לא אוהב לענג את עצמו שירים יד ויעשה "אנלייק" - ושיגיד לי מה הוא עושה עם היד השנייה). 

     

    אז זהו אני חושב שהגיע הזמן - יש לי וידוי/סוד קטן שנראה לי שהגיע העת לחשוף אותו - בין שלל הדברים שאני אוהב לעשות - אני גם אוהב לענג את עצמי (טוב, סה"כ עוד בחור תל אביבי רווק שבמקרה הוא גם אמן). 

     

    לעיתים עולה השאלה - אמנות או אוננות ? 


     - משמע האם האמן (ולא משנה אם הוא צייר/זמר/קולנוען/סופר) יצר את עבודתו רק בגלל שהוא עצמו נהנה מעצם היצירה (אוננות) או שיש לה גם משמעות/עניין/הנאה עבור עוד אנשים בחברה (או אולי עבור יוצרים אחרים - כידוע לכל  לעיתים בגלל שתחום מסויים הפך להיות רק עבור "מביני עניין" היוצרים מענגים איש את רעיהו - לפחות בפיסיקה קוונטית יש לזה איזו תועלת תאורתית לחברה... - אבל לפחות אפשר גם הנושא הזה להסביר די בפשטות).

     

    נראה שבזמן האחרון דברים מתחילים לזוז להם ולהשתנות ותפיסות עולם ופרדיגמות מתחילות לאיטן להישחק ולהתפורר (אני ממליץ מאוד על הספר "המבנה של מהפכות מדעיות" שניתן את הלוגיקה שלו לשעתק גם אל המבנה של מהפכות חברתיות).

     

    ''

    אביב העמים, ואביב ואמנות לעם או לאמנים (שימו לב לילד הקטן המבוייש שעומד מאחור בכניסה - האם זה הילד ממוזיאון ר"ג ?) 

     

    במקרה או שלא במקרה (ולמי שפיספס ולא ראה אתמול חדשות או קרא עיתונים) התקיימו להן אתמול שתי מסיבות הלווייה שרב השונה והדומה בהן ומאוד מעניין לבחון אותן במקביל.

     

    המסיבות התקיימו עבור שני אנשים שהקדישו את מרבית חייהם לתחום היצירה בו עסקו (ודי שמרו בפרטיות על שאר חלקה האחר) - האחת לעדי טלמור עיתונאי עורך ומגיש חדשות והשנייה לפרופ' מוטי עומר - האוצר והמנכ"ל של מוזיאון ת"א. 

     

    המסיבה הראשונה הייתה יותר "מסיבת הפתעה" - היא לא ממש הייתה ידועה למוזמנים מראש, אולם היא תוכננה ע"י לפרטי פרטים מבעוד מועד והייתה ערוכה למישעי (למרות שהוצאה לפועל בזמן קצר יחסית). למסיבת ההלוויה של עדי הגיעו לא מעט קולגות בתפקידים שונים מהתעשייה, צופים (ומאזינים) שרצו להצטרף ולא נותר לי (ולרבים אחרים) שרצו להצדיע לו בהערכה, להזיל דימעה ולכבד את פועלו ודרכו (ולא פחות את סופה של זו).

     

    ''

    מסיבת ההלוויה במוזיאון (השומר לא נראה כל כך שמח)

     

    המסיבה השנייה הייתה קצת פחות מתוכננת (כשהיא תוצר נלווה של המחאה החברתית ששוטף את ארצינו אחרי שסבב לו במקומות אחרים במזה"ת), למרות שכבר פרק זמן היא הייתה ידועה לפרופ' מוטי עומר וללא מעט אנשים בתחום. האנשים הגיעו אליה לא בשביל לחלוק את הערכתם לפרופ' מוטי עומר (כשהערכתם של חלקם למוטי ופועלו די עומדת בספק) ומטרת המסיבה הייתה לבחון ולנסות לשנות את ההליכים והגורמים שיבחרו את מחליפו של פרופ' מוטי עומר (ואולי גם לנסות לפצל ולהפריד בין תפקיד המנכ"ל והאוצר הראשי של המוזיאון), לראות איך הופכים את הגוף הציבורי שנקרא "מוזיאון" כך שישתייך יותר לציבור וישרת אותו (ומהי המשמעות של המושג הזה - שמוזיאון לאמנות "ישרת" את הציבור, ייצג את התרבות שלו או יעמיד ביקורת קוהרנטית, רלוונטית ומעניינת מול פניו - שהרי בעידן הרייטינג אם הציבור לא בא לראות את ההצגה אזי ההצגה הופכת למופע אוננות שרק הגורמים המעורבים בה באים על סיפוקה).  

     

    לדעתי צופי וחובבי אמנות רבים לא היו בקהל, כבשלב מסויים (ולא מלכתחילה) הישיבה הועברה לתוך חלל המוזיאון ולקח לעובדי המוזיאון כמה דקות להבין מה קורה עד שהם נעלו את דלת המוזיאון ונוצר מצב שהדיון התפצל לשניים כשחלקו האחד בתוך המוזיאון ואילו השני מחוצה לו. 

     

    המטרה הושגה, הפרובוקציה הצליחה - העניין הועלה לתקשורת ולתודעת הציבור - מהלך הבא - נקסט.

     

    כמה שאלות

    - בזמנו כבר היו "התקפות על חיבורים" במוזיאון ואם אנו תוקפים אותו מחדש (ולדעתי יש לתקוף ולחבק, לחבק ולתקוף) מדוע שלא לחכות לעיתוי מתאים כשיש גם קהל רב ולערוך פרפורמנס רב משתתפים, להביא שלטים, להכין סמלים, להביא אובייטים ולהציב אותם ולעבוד בטקטיקות המוכרות לנו בתור אמנים - להקדים את תערוכת הגרפיטי שתיפתח בקרוב בבית הלנה רובינשטיין ולהביא את הגרפיטי ואמנות הרחוב גם אל מוזיאון ת"א (ולהזכירכם ניתן לעשות אמנות רחוב וגרפיטי גם מבלי להשחית כאמנות עכשווית - אמנות שיודעת להעלם מבלי להשאיר שריד אך להשאר בזיכרון) כל זאת בשביל לייצג משהו, להעביר מסר, להנכיח או לנסות ולשנות מציאות מסויימת ולא בשביל לענג את עצמינו. 

     

    - מדוע האמנים לא מתאחדים מתאגדים ומתפקדים לקבוצות, לערב רב, לאיגוד האמנים - הדברים שעולים עלו כבר לפני כ-3 שנים ועוד קודם לכן כבר נורו יריות אזהרה אל עבר מוזיאון ת"א. 

     

    ''

    יריות נורו אל עבר מוזיאון ת"א - איתן שוקר (דימויי מהאינטרנט - צלם לא ידוע) מתוך תערוכת "משחק הפרמידה"

     

    - מדוע אנחנו לא מסבירים, מלמדים, ומחנכים את הציבור בכדי שיבינו שכש-100,000 מהם הולכים לראות תערוכה של עבודות זכוכית בגלריה מסחרית שבעליה עשה את הונו מאתרי פורנו באינטרנט ומשלמים כרטיס במחיר של 55 שקלים (אל תדאגו יש הנחות לועדי עובדים וקבוצות מאורגנות) זה דופק את התרבות והיוצרים המקומיים ובסופו של דבר דופק גם אותם (פורנו או לא פורנו ?). 

    אבל היי - אולי אנחנו אוהבים לענג את עצמינו - זה יותר פשוט ולא צריך להכיר את האחר וצרכיו (אלו שהוא יודע ואלו שהוא לא מכיר עדיין), לא צריך לקבוע זמן ומקום וראש, זה דורש פחות השקעה והרבה יותר זול, והסיפור וסופו בדרך ידוע מראש.  

     

    אחרי שהתעצבנתי במוזיאון הלכתי לקולנוע הציבורי בשדרות רוטשילד (שבמקרה ממוקם ליד השירותים הכימיים) שם הקרינו את הסרט הדקומנטרי זוכה פסטיבל הסרטים בי"ם 2011 בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי - "שלטון החוק" שיצר רענן אלכסנדרוביץ' בסרט רענן הופך את התפקידים ומושיב את השופטים הצבאיים מצידו האחר של השולחן ומתשאל וחוקר אותם וכן מנסה לשטוח את טענותיו ולהראות בצורה די מעניינת איך המערכת המשפטית (הצבאית) והאזרחית סוללת ומאפשרת את הדרך אותה מטווה הרשויות המבצעות - הממשלה כרשות מחוקקת והצבע כרשת מבצעת במקום לעשות זאת ההפך. 

     

    ת'אמת - היה די מסריח ליד השירותים הכימיים - אבל זה בסדר - מתרגלים בסוף. 

    הסרט מראה גם בצורה די יפה איך המציאות, הערכים והחוקים לעיתים די מסריחים אבל כפי שמבינים מהשופטים הצבאיים שמרואיינים בסרט - זה בסדר - גם לזה מתרגלים בסוף והצדק הוא הרי עיוור -כמו אחרי המוזיאון גם כאן יצאתי עוד יותר עצבני אחרי שצפיתי בסרט (שאני מאוד ממליץ עליו).

     

    ''

    אז זהו סופ"ש רגוע ומענג  - אלו הסרטים שיוקרנו היום בשדרה, אבל אני לא בטוח שתצאו מהם שמחים

     

    זהו הקישור לפרטים על הסעות מת"א לאצרת המרכזית בנגב ביום שבת. 

    ביום ראשון יתקיים מפגש יוצרים בכיכר הבימה במטרה להעלות בין היתר את התרבות לסדר היום הציבורי - קישור להזמנה בפייסבוק 

    מתי יתחילו בעיריית ת"א (או ירושליים) לגדל פטריות בשביל לפתור את בעיית התחבורה הציבורית. 

     

    --------------------------------------------------

    לקריאת המשך - אמנים אומרים די לסטרפטיז !

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/8/11 21:17: