עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איטליה 2011 בראי האמנות (חלק ג' יעל ברתנא - לאומיות מול בינלאומיות. פתרון אפשרי לצעירי המאהלים במדינה?)

    1 תגובות   יום שני, 8/8/11, 23:28

    זהו פוסט אורח מאת ליאורה רוזנמן - אמנית סופרת ועיתונאית בעלת "סטודיו פלורנטין".

    ----------------------------------------------------------------------

    הערה: כל הנאמר ביומן מסע זה הנו מחוויותי האישיות ומתייחס למסע שנערך ביולי 2011 לדרום איטליה ולוונציה. מכיוון שמדובר בפרספקטיבה אישית על אמנות הרי שקיימות ביקום עוד אינסוף נקודות ראייה שונות משלי בעניין.

     עם זאת- הערותיכם יתקבלו בשמחה. - ליאורה 

    -----------------------------------------------------------------------

     

    גם ישראל וגם פולין בחרו השנה אמניות ישראליות כנציגות בלעדיות לביתן שלהם. בכך לא מסתכם הדמיון בין הביתנים (להלן "פאביליום"). סיגלית לנדאו (ישראל) וגם יעל ברתנא (פולין) משתמשות בוידאו-ארט כמדיום מרכזי במסגרת התערוכה שלהן, כשיעל אפילו מציגה וידאו בלבד ואילו סיגלית מציגה גם אובייקטים נוספים. המשותף לתערוכות של שתיהן היא האמירה פוליטית המשלבת בין תקווה ויאוש. מיצגים ומציגים רבים בביאנלה התייחסו לפוליטיקה ולאלימות הטמונה בלאומנות. (על כך ארחיב באחד פרקים הבאים).

     

    מעניין לציין שהמייצג של סיגלית זכה בכבוד והערכה רשמית מצד הגורמים הישראלים (כדוגמת נציגי ממשלה שהיו נוכחים בפתיחה, ומכתבי כבוד של השגריר שמוצגים בגאווה בביתן) זאת לעומת הביתן בו מציגה יעל שבו לא היה נוכח גורם ישראלי רשמי בפתיחה וממנו שרת החינוך יצאה בפנים חתומות ואף לא החליפה מילה עם היוצרת. 

     

    האם עד כדי כך שונות התצוגות והאם מוצדק הקצף שיצא ברחבי ישראל על הנושאים והדרך שבחרה ברתנא?

    בשני הפוסטים הקרובים אנסה להראות ששתי האמניות מציגות טענות די דומות !!

     

    ראשית נתאר את הביתן הפולני. שם התצוגה:"ואירופה תוכה בתדהמה" (and Europe will be stunned)

    אוצרים: סבאסטיאן קיצ'וקי (אוצר בכיר במוזיאון לאמנות מודרנית בוורשה) וגלית אילת - (אוצרת לשעבר ומייסדת המרכז לאמנות דיגיטאלית בחולון, סגנית עורכת של "מערב").

    בתערוכה יעל ברתנא מציגה 3 עבודות וידאו שצולמו בשנים 2007, 2009, 2011 ולפיכך מהוות עבודה שגובשה ועובדה וצולמה במשך שנים רבות - עוד לפני שהצעה לבינלה הוגשה לפולנים.

     

    כמו אמנות אמיתית ואמיצה, עולה פה מוטיב האשליה והתמיהה: האם מדובר באמת לאמיתה או בדמיון ש"עלה על יוצרו". האם הארגון שהקימה ברתנא הוא אמיתי או מדומה? לאחר מחשבה מעמיקה אני גם מבינה שזה לא כל כך חשוב.

     

    יעל ברתנא מציגה הקמת ארגון שמוקם על אדמת פולין הנקרא "The Jewish Renaissance Movement in Poland".  גם דברי האוצרים מציגים זאת כארגון לכל דבר ולפיכך גם אני אתייחס אליו כך. הארגון כפי שאולי שמעתם, הוא תנועה פוליטית הקוראת לחזרתם (או החזרתם....) של 3,300,000 יהודים יוצאי פולין וצאצאיהם לארץ המקור: פולין.

     

    על הרעיון המקומם\משונה\מרעיש\הזוי\מטופש\מביך (תבחרו אתם) בודאי כבר קראתם בזמנו בעיתונות כשאני אנסה להאיר נקודה מזווית מעט שונה.

     

    מלבד לספר סיפור בטרילוגיה, יעל גם מקימה תנועה אמיתית. יוצרת לה סמל, המנון מרגש, מיתוס ומייסד כריזמטי, תנועת נוער עם אג'נדה וסמלים, ססמא, קונספט מהודק ורציונאל אידיאולוגי (מגובה באידיאות קיימות ונפוצות של שוויון הזדמנויות  וגזעים, זכות שיבה, גלובליזציה וביטול הלאומנות), קיבוץ אמיתי 1:1 שמוקם בתוך מתחם גטו ורשה לשעבר, אולפן לימוד, מדים, חוקה ועוד. עולם שלם...

    לתוך עולם זה היא רתמה שחקנים ורבים מתושבי ורשה, ושחקנים, מעצבים וצלמים ישראלים רבים.

     

    ''

    סמל התנועה

     

    להלן הפירוט

    בסרט הראשון : Mary Kozmary ("סיוט") אנו רואים נואם צעיר ונלהב: סלאבומיר סיראקובסקי, נואם בפאתוס מול אצטדיון ענקי בוורשה הריק לחלוטין מאדם ומוכה בעזובה. הנאום מפציר ביותר משלושה מיליון יהודים בייחוד לישראלים לחזור לפולין ובעצם נוגע במרקם הרגיש והטעון של העבר ביחסי היהודים והפולנים.. בגעגועים ובהכאה על חטא, הוא מציע להקים הווה חדש בפולין שתקבל את כל היהודים בזרועות פתוחות ושייבנו חיים זה בצד זה.

     

    ''

    Mary Koszmary by Yael Bartana (שווה גם להציץ בתגובות שיש ביו-טיוב -א.ס)

     

    מפתיע שאין בנאום המהפכן, שום אזכור לאנטישמיות הגדולה השוררת באירופה כיום או לשואה - הסיבה האמיתית ל"נטישת" היהודים.

     

    נקודת מבטי האישית: תחושת זרות ואי נוחות עקב ההצעה המשונה "לחזור" לפולין. הבדידות של הנואם והפאתוס מנחמת אותי שמדובר בשיגעון של אדם אחד.

     

    בסרט השני, Mur I wieza (חומה ומגדל), מתועד תהליך הקמתו של קיבוץ ראשון בפולין, במרכז וורשה באזור הגטו. בעזרת עשרות ניצבים ושחקנים לבושים במדי חאקי ובמכנסיים בונים קולקטיב שיתופי ממש כמו בימי הקיבוצים הראשונים. ישראלים צברים דוברי עברית מחלקים שמירות ולומדים ב"אולפן" פולנית. הם שוכבים על הקרקע בסגנון "יש ערימה של חבר'ה על הדשא" ושרים שירי מולדת בפולנית. בעיני כולם חדורים האופטימיות והשמחה של הקמת מאחז ישראלי-יהודי-פולני ראשון על אדמת פולין. יוזם התנועה סלאבומיר מהסרט הראשון מגיע ולוחץ ידיים לבנות הנרגשות.

     

    נקודת מבטי האישית: אי הנוחות גוברת. המיקום דווקא בתוככי מתחם הגטו! השחזור המדויק של ימי החלוצים, המדים האופטימיות והעיוורון של כשל הרעיון הקומוניסטי, כאילו חזרה בזמן אבל הפוך: בניסיון להיטמע באירופה, מאוד מטריד ומקומם במיוחד על רקע סיפורי אבותינו על ההתיישבות והתקומה לאחר השואה בישראל. כל סממני התנועה הטוטאלית: דגל, סמל, המנון, סיסמאות נבובות ורוויות פאתוס, מקוממות מתוך ההבנה שאולי ברתנא יוצרת הקבלה בין חזון הציונות לתנועה נבובת הסיסמאות ועמוסת הפאתוס הלאומני הנלהב. ברתנא מצטדקת:"אני מצטטת את העבר – תקופת האוטופיה הסוציאליסטית שבו הצעירים יצרו פרוייקט של בניית אידיאה של עולם חדש".

     

    ''

    החומה ומגדל שבנתה יעל (ליעל יש לא רק בית ...) 

     

    בסרט השלישי, Zamach (רצח), אנו צופים ברצח של מנהיג התנועה, סלאבומיר שהספיק לראות את חזונו קורם עור וגידים. מסע הלוויה שלו הופך לכנס של התנועה החדשה לרנסאנס היהודי בפולין, כנס של קהילה בינלאומית ונוכחות מאסיבית של נציגי החברה הפולנית החדשה. בקהל אנו רואים מצעד של תנועות הנוער של ה"תנועה" במדים ושאר סמלים, דגלי התנועה, אזרחים ישראלים ופולנים מעורבבים ובהם בעלי עור בגוון שונה, סיסמאות לשוויון ונגד דת (כל דת ולאום).

     

    ''

    אלמנתו של "סלאבה" מספידה אותו 

    בין הנואמים בהלוויה אנו רואים את אלמנתו הישראלית ואם ילדיו של "סלאבה" הדומעת על בעלה שהקריב את חייו למען אידיאל האהבה ונרצח באלימות על דגל השוייון ואהבה. בינתיים "נוער הנרות" מתיישב במעגלים על הרצפה מדליק נרות נשמה ושר שירים נוגים (רצח רבין...), מופיעה אלונה פרנקל (האמיתית) הנואמת בפולנית(!) על כך שהיא מודה לפולנים שהם מזמינים אותה לשוב, אבל מתלוננת על כך שאת ילדותה המאושרת בפולין הם גזלו. היא מזכירה את השואה ומכריזה שבמולדתה החדשה - ישראל היא לא תבגוד ולפולין לא תשוב...

    ואז מופיע לו ירון לונדון ונואם בעברית הרהוטה שלו על כך שאין תחליף למולדת ולציונות ושישראל היא מדינת היהודים כשבמשך נאמו עוד "מנהיגים".

     

    נקודת מבטי האישית: ההקבלה למחזות שכבר ראינו כישראלים עבר גורמת לחיוכים, תמיהה ואי נוחות. אין לי מושג מה חש פולני או אירופאי הרואה את כל הטקס רווי הסמלים, המצעדים, המדים וההמנון. יש לי תחושה שזה מזכיר להם דברים דומים בארצם - אולי מחזות מהמפגנים והטקסים שהתרחשו עם התגברות כוחם של הנאצים אי שם בתחילת שנות השלושים. המצעד והעיניים המסונוורות מהסיסמאות, האגרוף הקמוץ באוויר והאחידות שבמדים ובמבע, רמזו לי שברתנא בעצם מציגה כאן תהליך של כל תנועה שנוצרת מכריזמה של מנהיג, אידיאל ואהבה וסופו שהופך ללאומנות השוללת את האינדיבידואליזם ודוגלת בהאדרת האידיאל הנכפה על הציבור . גם אם אידיאל זה הוא אנטי לאומני!!

     

    דבר האוצר לסיכום:"הפרוייקט של ברתנא היא צורה נסיונית של פסיכותירפיה קולקטיבית באמצעותה דמונים לאומיים נמשכים מתוך התת-הכרה אל תוך ההכרה. מעבר ליחסים המורכבים פולנים-יהודיים, זהו סיפור על מוכנותנו לקבל את האחר (השונה) והמורכבות של אינטגרציה בעולם של שינויים פוליטיים-גיאוגרפיים קיצוניים."

     

    דבריי לסיכום: יעל ברתנא מראה לנו כמה קשה לקבל הכלה וסימביוזה בין עמים שלכאורה אמורים לסלוד ולנטור אחד את השני- זה נכון. אבל היא גם מראה איך בקלות ניתן לייצר אידיאה - ולהפכו למיתוס שיסחוף המונים. מיתוס שגם אם כוונתם של מנהיגיו אנושית, הומאנית ואוהבת  (בהתבסס על היסטוריה של עשרות השנים האחרונות) יכול להיהפך לתנועה שהדביקות בסמל ובאידיאה מעוורת את הפלורליזם שבשמה היא דוגלת.

     

     למה הפולנים בחרו לראשונה באמנית ישראלית וברעיון הזה כדי לייצג את פולין? להערכתי גם כהכאה על חטאם במלחה"ע וגם כדי להפיג שמועות על אנטישמיות ולהצהיר על מחייבות לגלובליזציה.

     

    זהו פרויקט אמנותי מגלומאני שמעורר הערכה בשל המורכבות והדיוק המצמרר בו יעל מקבילה את ההיסטוריה לרעיון. מניפסט התנועה כמו גם הספר שהוציאה לאור ("ספר בישול לדימיון פוליטי"- למכירה בחנויות הביאנלה.הוראות הכוונה פוליטיות מלווה במתכונים כולל מניפסטים וכ"ו), הדגל, ההמנון וכ"ו מבלבלים כאמור את הצופה: האם מוצגת פה אידיאה של תנועה או שאכן הוקמה תנועה כזו. כפי שאמרתי- זה לא משנה. זה נראה אמיתי וכך האמנות יוצרת לנו אשליה של מציאות (כשלעתים המציאות נראית אשלייתית יותר...).

     

    לקראת היציאה מהביתן הפולני, מציבה ברתנא שולחן ובו כרזות אדומות בגודל גיליון בעשר שפות ובו המניפסט של ה"תנועה" החדשה שהקימה. דיירי האוהלים ברוטשילד- נפתחת לכם אופצייה חדשה....

     

    ''

     

    לפוסטים הקודמים באיטליה 2011 בראי האמנות:

    חלק א' - לצ'ה.

    חלק ב' - חם, חם רותח בונציה ! 

     

    לפוסט הבא - הביתן הישראלי סיגלית לנדאו (וקוים מקבילים לתערוכה של יעל ברתנא)

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/8/11 23:54:
      וואו!!! מרתק למרות שלא קראתי את כל הפוסט... מקבלת את הרעיון ואת נקודת מבטך המעניינת על הנושא.