עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    יצירה ואהבה

    שעת האפס - החג של החגים

    38 תגובות   יום ראשון, 7/8/11, 18:46

    פיאסטה מז'ור הגיע! החג של החגים, חגו של יורנס הקדוש שלנו.

    ואם עד כה היה כל שבוע חג אחר, עכשיו החג הגדול שנחגוג

    לפחות ארבעה ימים בפעילויות מסורתיות, תרבותיות, ובהרבה אלכוהול.

     

    ''

     

    פאו מתרוצץ בין האמנים לבין פתרונות הפקה, ואני לוכדת אותו על רקע קיר מתריס.

     

    ''

     

    אמצע הלילה וקולות תיפוף קצוב של עשרות תופים משמשים רקע לשטן הרוקד

    ברחובות הכפר עם כל עוזריו ולנפץ זיקוקים מחרישי אוזניים. ימי הביניים כאן.

     

    ''

     

    בבוקר אנחנו נושאים תפילה בכנסיה אל מונסראט - המדונה השחורה של הקטלנים.

     

    ''

     

    בצהריים מגדלים אנושיים מסורתיים עם אמבולנס ברקע והתלהבות מרקיעת שחקים.

     

    ''

     

    בעוד שעה קלה הפתיחה של תערוכת האמנים המתארחים. אני כותבת במקום לנוח...

    להלן הסקיצה למיצב שלי שכבר מוצב באולם, המקרן שבתקרה מקרין את האנשים

    על האבן שפיסלתי, החלל הביצתי לבן מבחוץ ושחור מבפנים, ספסל מסורתי מקומי

    מציע לצופה עמדת צפייה בישיבה מהורהרת פתוחה לחווייה, שאולי עוברת קצת כאן:

     

    ''

     

    הערה: האנשים הקטנים על האבן חולפים על פניה בתנועה - הם הקרנת ווידיאו-ארט

    שמוקרן על האבן המפוסלת והם מפיחים חיים בלתי צפויים במיצב שהוא מיקרוקוסמוס.

     

    להלן דברים מתוך התוכנייה:

     

    מצבי צבירה בקטלוניה – מיצב מולטי-מדיה

    מאשה וייזל - ישראל

    מיצב: וידיאו-ארט + פיסול + צילום

     

    היצירה היא סוג של חשיבה על נושא הקיום בתנאים של תנועה ממקום למקום, של איבוד שפת האם לטובת שפה זרה, של איבוד מרחב המקום המוכר לטובת זווית התבוננות שטחית של תייר. הזמן נותן את הטון ביצירה: האבן המחורצת שנותנת תחושה של אבן פולחנית עתיקה, או אבן ריחיים, או אפילו מזבח. כל האסוציאציות מקפיצות רבדי זמן שונים שכל אחד מהם מהדהד באופן שונה במרחב המיצג. הצילומים נעשו בטכניקת הכרונו-צילום. הם אינם מנציחים שבריר של רגע, אלא רצף של רגעים עם לכידת התנועה ביניהם, השתקפויות ואי בהירות מכוונת. כל צילום הוא סוג של אמירה באשר לפריכות של האובייקט, ובאשר לאי היכולת להתקבע על משמעות אחת, כי מייד היא מתחלפת באחרת. שלושת התצלומים מייצרים בינם לבין עצמם טריפטיכון, ובינם לבין הפסל התחתון – דיאלוג בין עולם פנימי לבין עולם חיצוני. הוידיאו-ארט מריץ על פסל האבן אלפי דמויות אדם בהתנהלות שמזכירה קן נמלים. כל אחד מהם בעל סגנון הליכה קצת שונה. קצב אחר. בדידות קיומית. הנדידה מייצרת מצב של אי שקט. הריצה על האבן היא חסרת תכלית אבל נוגעת ללב. זהו מצבו הטרגי של האדם שימיו קצובים, חייו קצרים, ותכליתו לא בהכרח ידועה לו. מיקום חלקי היצירה משמעותיים: הצילומים בגובה העיניים, אבל על האבן אנחנו צופים מלמעלה, בעמדה מהורהרת של מבט על.

     

    בעוד שעה קלה ייפתחו דלתות האולם...

    דרג את התוכן:

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/10/11 18:53:
      תודה לך Mאשה יקירה,,אני מנסה להעביר מה שאני מרגיש באמת, והיצירה אצלך זו גם חויה ללב, ולנפש, אבל גם מציבה אתגר למחשבה,ומשני אלו את מעניקה הרבה, שתהיה לך שנה טובה יקירה וגמר חתימה טובה, בידידות ובהערכה רבה , אשר
        3/10/11 17:03:

      צטט: mzukan 2011-10-03 13:49:26

      Mאשה יקרה, קשה לראות את עבודותיך מלמעלה , כי הן שואבות אותך פנימה, אל עולמות אחרים, ותמיד אתה נשאר אחוז בהתפעלות כיצד את מתזמרת אל כל המדיות פיסול צילום , וידאו ועיצוב, למנגינה קוהרנטית שלובה, כשאני מסתכל בעבודותייך המשולבות , אני מתייצב כמו לפני איזו חידה קדמוניתומנסה לדלות רמזים ,איך הגיבור המיתולוגי יכניע את המפלצת שבסיפור , זה ענין של חיים ומות,אבל הפתרון נמצא באי פתרון, ובאמת ישנה התחושה שאנחנו רצים במקום לשום מקום, והזמן ממשיך לתקתק, האבן ריחייםמזכירה לי תרבויות עתיקות מהמזרח התיכון,אבל דומה שהיא מונחת כל אותן השנים על צווארנו, ואיך שלא נפעל , הזמן לא משחק לטובתנו, אהבתי מאוד את העבודה הזו אם כי לא ראיתי את המכלול, שתהיה לך שנה טובה יקירה, בידידות רבה אשר, לא התאפשר לי לככב, למרות שאני חושב שאנחנו חברים באתר, אני מקווה שהתקלה תתוקן,

       

      אשר ידידי, איך אתה תמיד מצליח לנסח את החווייה הויזואלית למילים... נותרתי חסרת מילים... תודה!

        3/10/11 13:49:
      Mאשה יקרה, קשה לראות את עבודותיך מלמעלה , כי הן שואבות אותך פנימה, אל עולמות אחרים, ותמיד אתה נשאר אחוז בהתפעלות כיצד את מתזמרת אל כל המדיות פיסול צילום , וידאו ועיצוב, למנגינה קוהרנטית שלובה, כשאני מסתכל בעבודותייך המשולבות , אני מתייצב כמו לפני איזו חידה קדמוניתומנסה לדלות רמזים ,איך הגיבור המיתולוגי יכניע את המפלצת שבסיפור , זה ענין של חיים ומות,אבל הפתרון נמצא באי פתרון, ובאמת ישנה התחושה שאנחנו רצים במקום לשום מקום, והזמן ממשיך לתקתק, האבן ריחייםמזכירה לי תרבויות עתיקות מהמזרח התיכון,אבל דומה שהיא מונחת כל אותן השנים על צווארנו, ואיך שלא נפעל , הזמן לא משחק לטובתנו, אהבתי מאוד את העבודה הזו אם כי לא ראיתי את המכלול, שתהיה לך שנה טובה יקירה, בידידות רבה אשר, לא התאפשר לי לככב, למרות שאני חושב שאנחנו חברים באתר, אני מקווה שהתקלה תתוקן,
        1/10/11 02:12:

      צטט: יהודית מליק שירן 2011-09-30 14:58:01

      תודה לעונג. שנה טובה וחג שמח

       

      תודה יהודית ושנה טובה!

        1/10/11 02:11:

      צטט: Hanna Watts 2011-09-29 23:10:41

      אופס, רציתי להוסיף קריצה בסוף המשפט [לגבי הסופרת] אך שלחתי בטעות.

      נו...מילא  קריצה

       

      תודה חנה. מקווה להתראות במפגש הקהילה...

      תודה לעונג. שנה טובה וחג שמח
        29/9/11 23:10:

      אופס, רציתי להוסיף קריצה בסוף המשפט [לגבי הסופרת] אך שלחתי בטעות.

      נו...מילא  קריצה

        29/9/11 23:09:
      האנשים על האבן מזכיר לי את העבודה של מיכל רובנר. אין ספק, את יודעת להעביר את האווירה משם בצילומים ובסיפור בצורה מעולה ומעניינת. היית צריכה להיות סופרת בנוסף לכישורייך הנוספים...
        27/9/11 23:12:

      צטט: mezra 2011-09-27 22:57:34

      ממש יפה ומרשים. יישר כח

       

      תודה!

        27/9/11 23:11:

      צטט: Zvi Hartman 2011-09-27 19:58:51

      יצירה מעניינת מעוררת מחשבות- וגם המקום -קטלוניה שבה הוא מוצג אזור שמנסה להתבדל- עם או בלי הצלחה. לכן אותו עניין שציינת- שאדם שמנסה להיבלע תוך שפה חדשה -זרה - הוא בעל רלוונטיות למקום

       

      אכן נתקלתי בבעיית ההגדרה העצמית, במיוחד מולינו הזרים שהתבקשנו לא לכתוב שיצרנו בספרד, אלא בקטלוניה...

        27/9/11 22:57:
      ממש יפה ומרשים. יישר כח
        27/9/11 19:58:
      יצירה מעניינת מעוררת מחשבות- וגם המקום -קטלוניה שבה הוא מוצג אזור שמנסה להתבדל- עם או בלי הצלחה. לכן אותו עניין שציינת- שאדם שמנסה להיבלע תוך שפה חדשה -זרה - הוא בעל רלוונטיות למקום
        25/9/11 15:52:

      צטט: סטודיו אמן 2011-09-25 15:49:33

      חומר נהדר.. תודה

       

      תודה לך!

        25/9/11 15:49:
      חומר נהדר.. תודה
        31/8/11 20:55:

      צטט: shabat shalom 2011-08-31 11:19:45

      מאד מעניינת אותי השאלה באיזו מידה חושב האמן על הצופים ביצירה שלו - מול הצלילה הנפשית שלו ביצירה מבלי להרים ראש ולבדוק/לראות את הצופים? יפה התצוגה.

       

      האמן עצמו בתהליך היצירה ממציא, בודק, מנסה, מרים ראש ובודק, משפר, משנה, מתבונן מבחוץ, נכנס וצולל... האמנות המתהווה היא מגרש משחקים שבתוכו האמן מחליף זהויות ונקודות מבט - עד שהוא שבע רצון וחותם.

      תודה!

        31/8/11 11:19:
      מאד מעניינת אותי השאלה באיזו מידה חושב האמן על הצופים ביצירה שלו - מול הצלילה הנפשית שלו ביצירה מבלי להרים ראש ולבדוק/לראות את הצופים? יפה התצוגה.
        25/8/11 19:43:

      צטט: avimedia 2011-08-25 18:17:04

      מאשה נהדר,
      איך זה לחזור ארצה? דיאלוג בין חו"ל לכאן...

       

      לא יודעת... הרוסה מעייפות וישנה מאז שהגעתי... כמו אחרי פרוייקט סוחט.

        25/8/11 18:17:

      מאשה נהדר,
      איך זה לחזור ארצה? דיאלוג בין חו"ל לכאן...

        25/8/11 14:45:

      צטט: אלי למה 2011-08-25 13:31:44

      וואי, איזה יופי

       

      תודה!

        25/8/11 13:31:
      וואי, איזה יופי
        20/8/11 20:15:

      צטט: Avivit Agam 2011-08-20 17:58:42

      יופי

       

      תודה אביבית

        20/8/11 17:58:
      יופי
        9/8/11 13:23:

      צטט: מכבית- coach לכתיבה 2011-08-09 13:00:14

      מפרגנת אך מקנאה*

       

      מכבית יקרה - קנאה מוצהרת היא קנאה טובה של סופרים, כזאת שמרבה חוכמה... תודה מכבית!

        9/8/11 13:21:

      צטט: ...אירית... 2011-08-09 05:02:51

      מאשה זה נראה מרשים. מאד מעניין. מבינה שהכל כבר אחרי. והצלחה והנאה היו. אז שלא יפסקו :)

       

      הפתיחה הזאת מאחורי, לפני הפתיחה בברצלונה לקהל עירוני מתוחכם... תודה אירית!

      מפרגנת אך מקנאה*
        9/8/11 05:02:
      מאשה זה נראה מרשים. מאד מעניין. מבינה שהכל כבר אחרי. והצלחה והנאה היו. אז שלא יפסקו :)
        9/8/11 01:04:

      צטט: בלהה ד. 2011-08-09 00:54:24

      יפה!! גם לי עלתה האסוציאציה לעבודות של מיכל רובנר. בהצלחה!!

       

      תודה בלהה!

        9/8/11 00:54:
      יפה!! גם לי עלתה האסוציאציה לעבודות של מיכל רובנר. בהצלחה!!
        8/8/11 22:49:

      צטט: אורנה איזנברג 2011-08-08 21:30:05

      בהצלחה!

       

      תודה אורנה!

        8/8/11 22:49:

      צטט: דנה.גל 2011-08-08 18:58:53

      בהצלחה!

      תודה דנה! 

        8/8/11 21:30:
      בהצלחה!
        8/8/11 18:58:
      בהצלחה!
        8/8/11 13:23:

      צטט: דליה האחת 2011-08-07 21:00:05

      מעורר השראה, מזכיר עבודות של מיכל רובינר לא?

       

      תודה דליה. אכן מזכיר במידה מסויימת. גם עבודות של פרנסיס בייקון. גם מויירברידג'. גם ציורי מערות. גם מרסל דושאן... יצירה מורכבת בדרך כלל "משוחחת" עם יצירות אחרות.

        8/8/11 13:21:

      צטט: irisoded 2011-08-07 19:48:41

      מרתק!

       

      תודה איריס, אתמול בפתיחה האנשים רותקו למיצב... ילדים קטנים ניסו להבין לאן הולכים כל האנשים הקטנים... עיתונאים תיחקרו אותי...סיפוק גדול אחרי קיץ מאומץ.

        8/8/11 13:19:

      צטט: ruthy 2011-08-07 19:10:50

      נראה מאד ציורי! המשיכי ליצור ולהנות!

       

      תודה רותי, אמשיך אמשיך... שיהיה גם לך קיץ מהנה!

        7/8/11 21:00:
      מעורר השראה, מזכיר עבודות של מיכל רובינר לא?
        7/8/11 19:48:
      מרתק!
        7/8/11 19:10:
      נראה מאד ציורי! המשיכי ליצור ולהנות!

      ארכיון

      פרופיל

      Mאשה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין