שעת האפס - החג של החגים

Mouse CafeMאשהיצירה ואהבהשעת האפס - החג של החגים

יצירה ואהבה

פוסטים אחרונים

במקום מודעת אבל – מאשה וייזל (ריניצקי) 1955-2015 11/4/15
עספור? כבר לא 22/11/11
כתיבה יוצרת - סדנאות 10/11/11
קופסא שחורה 6/10/11
שעת האפס - החג של החגים 7/8/11
החווה ללא הנחש 31/7/11

שעת האפס - החג של החגים

לצפייה במסך מלא

שעת האפס - החג של החגים

‎29

Café

38 תגובות יום ראשון, 7/8/11, 18:46

פיאסטה מז'ור הגיע! החג של החגים, חגו של יורנס הקדוש שלנו.

ואם עד כה היה כל שבוע חג אחר, עכשיו החג הגדול שנחגוג

לפחות ארבעה ימים בפעילויות מסורתיות, תרבותיות, ובהרבה אלכוהול.

פאו מתרוצץ בין האמנים לבין פתרונות הפקה, ואני לוכדת אותו על רקע קיר מתריס.

אמצע הלילה וקולות תיפוף קצוב של עשרות תופים משמשים רקע לשטן הרוקד

ברחובות הכפר עם כל עוזריו ולנפץ זיקוקים מחרישי אוזניים. ימי הביניים כאן.

בבוקר אנחנו נושאים תפילה בכנסיה אל מונסראט - המדונה השחורה של הקטלנים.

בצהריים מגדלים אנושיים מסורתיים עם אמבולנס ברקע והתלהבות מרקיעת שחקים.

בעוד שעה קלה הפתיחה של תערוכת האמנים המתארחים. אני כותבת במקום לנוח...

להלן הסקיצה למיצב שלי שכבר מוצב באולם, המקרן שבתקרה מקרין את האנשים

על האבן שפיסלתי, החלל הביצתי לבן מבחוץ ושחור מבפנים, ספסל מסורתי מקומי

מציע לצופה עמדת צפייה בישיבה מהורהרת פתוחה לחווייה, שאולי עוברת קצת כאן:

הערה: האנשים הקטנים על האבן חולפים על פניה בתנועה - הם הקרנת ווידיאו-ארט

שמוקרן על האבן המפוסלת והם מפיחים חיים בלתי צפויים במיצב שהוא מיקרוקוסמוס.

להלן דברים מתוך התוכנייה:

מצבי צבירה בקטלוניה – מיצב מולטי-מדיה

מאשה וייזל - ישראל

מיצב: וידיאו-ארט + פיסול + צילום

היצירה היא סוג של חשיבה על נושא הקיום בתנאים של תנועה ממקום למקום, של איבוד שפת האם לטובת שפה זרה, של איבוד מרחב המקום המוכר לטובת זווית התבוננות שטחית של תייר. הזמן נותן את הטון ביצירה: האבן המחורצת שנותנת תחושה של אבן פולחנית עתיקה, או אבן ריחיים, או אפילו מזבח. כל האסוציאציות מקפיצות רבדי זמן שונים שכל אחד מהם מהדהד באופן שונה במרחב המיצג. הצילומים נעשו בטכניקת הכרונו-צילום. הם אינם מנציחים שבריר של רגע, אלא רצף של רגעים עם לכידת התנועה ביניהם, השתקפויות ואי בהירות מכוונת. כל צילום הוא סוג של אמירה באשר לפריכות של האובייקט, ובאשר לאי היכולת להתקבע על משמעות אחת, כי מייד היא מתחלפת באחרת. שלושת התצלומים מייצרים בינם לבין עצמם טריפטיכון, ובינם לבין הפסל התחתון – דיאלוג בין עולם פנימי לבין עולם חיצוני. הוידיאו-ארט מריץ על פסל האבן אלפי דמויות אדם בהתנהלות שמזכירה קן נמלים. כל אחד מהם בעל סגנון הליכה קצת שונה. קצב אחר. בדידות קיומית. הנדידה מייצרת מצב של אי שקט. הריצה על האבן היא חסרת תכלית אבל נוגעת ללב. זהו מצבו הטרגי של האדם שימיו קצובים, חייו קצרים, ותכליתו לא בהכרח ידועה לו. מיקום חלקי היצירה משמעותיים: הצילומים בגובה העיניים, אבל על האבן אנחנו צופים מלמעלה, בעמדה מהורהרת של מבט על.

בעוד שעה קלה ייפתחו דלתות האולם...

דרג את התוכן:

תגובות (38)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

mzukan

3/10/11 18:53:

תודה לך Mאשה יקירה,,אני מנסה להעביר מה שאני מרגיש באמת, והיצירה אצלך זו גם חויה ללב, ולנפש, אבל גם מציבה אתגר למחשבה,ומשני אלו את מעניקה הרבה, שתהיה לך שנה טובה יקירה וגמר חתימה טובה, בידידות ובהערכה רבה , אשר

יצירה ואהבה

פוסטים אחרונים

שעת האפס - החג של החגים

שעת האפס - החג של החגים

תגובות (38)

תגובות אחרונות

ארכיון

תגיות

פרופיל