בפעם הקודמת שכתבתי על פסטיבל בירות הייתי שיכור ועייף. הייתי חייב להספיק להגיש כתבה לעיתון הסטודנטים של בן גוריון בו כתבתי, אז נאלצתי להקליד בשעות הקטנות של הלילה, אחרי משמרת בתור ברמן ביום הסטודנט. לפסטיבל הביאו בערך שני סוגי בירות לפסטיבל (טובורג ועוד משהו) ומכרו אותם  במחיר של 20 שקלים לכוס. זה היה מספיק בשביל להוציא סטודנטים צמאים לאינטראקציה בשממת הלילה של באר שבע.

עכשיו אני כותב על פסטיבל מלא בבירות ישראליות גאות, שהתחרו ביניהם על כבודם וכבדם של השופטים. פסטיבל עם הופעות חיות (אבל של אמנים לא ממש מוכרים) והאווירה הלחה של המרינה בהרצליה. עכשיו אני כותב אחרי יום עבודה מלא מול מחשב. עכשיו, אני סתם עייף.

כנרת מגלעד תקשורת הזמינה אותנו לפסטיבל הנוכחי: תחרות בירות בוטיק ישראליות שמותג סמואל אדאמס, מותג בירה האמריקאית דווקא, פרש עליהם את חסותו -  סמואל אדאמס לונג שוט. הפסטיבל כלל את הכרזת הזוכים בקטגוריות השונות, הופעות והכי נחמד- תמורת 20 שקלים אתה מסתובב ובוחר שלוש טעימות ממבחר הבירות הישראליות שהוצעו שם. כמו שבוע הספר, רק בלי הגיקיות.

יש כאן התחלה של משהו טוב, וכמו הילד המופרע שהיה איתכם בכיתה עם "המון פוטנציאל" גם פסטיבל סמואל אדאמס לונג שוט הוא עם המון פוטנציאל. אבל אולי במקום לנסות ולהקשיב למורה, הילד הצעיר הזה צריך לבעוט במוסכמות ולהיות הילד הרע באמת. עד הסוף

לצפייה בכל התמונות באיכות גבוהה ולהמשיך לעקוב אחרינו,
חבבו אותנו בספר הפנים!


שתו באחריות,
שמן ושמנת.