עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איטליה 2011 בראי האמנות - (חלק ב' - חם, חם - רותח גם בונציה !)

    7 תגובות   יום שלישי, 2/8/11, 13:54

    זהו פוסט אורח מאת ליאורה רוזנמן - אמנית סופרת ועיתונאית בעלת "סטודיו פלורנטין".

    ----------------------------------------------------------------------

    הערה: כל הנאמר ביומן מסע זה הנו מחוויותי האישיות ומתייחס למסע שנערך ביולי 2011 לדרום איטליה ולוונציה. מכיוון שמדובר בפרספקטיבה אישית על אמנות הרי שקיימות ביקום עוד אינסוף נקודות ראייה שונות משלי בעניין.

     עם זאת- הערותיכם יתקבלו בשמחה. - ליאורה 

    -----------------------------------------------------------------------

    ''

     לא רק שרון נכנס לתעלה - גונדוליירי בכניסה (צילום: ליאורה רוזנמן) 

    ונציה ביולי 2011 איבדה את עצמה לדעת.נוטפת זיעה, עיניה מפלבלות ודחוסת תיירים. לא תאמינו כמה אנשים יכולים להכיל האיים הצפים האלה בחום הנוראי והבלתי סביר של יולי.


    בליל שפות וצליל שקשוק מזוודות הגלגלים מתערבב עם קריאות האזהרה של ה"גונדוליירים" שדוחפים משוט בחולצותיהם המפוספסות, כולם ממהרים רק כדי לעמוד בתור של שעות בשמש הקופחת למרגלות כנסיית סאן מרקו או מוזיאון ה"אקדמיה". חלק פשוט עומדים בדחיסות על גשר הריאלטו בן מאות השנים ומצטלמים שעות.

     

    אנו התעלמנו בתחילה מיופייה עוצר הנשימה של ונציה שמדהים אותי כל פעם מחדש. הייתה לנו משימה (בלתי אפשרית בהחלט): לגמוע ממכמני האמנות של הביאנלה ושאר גרורותיה אשר שילחה סביב סביב בכל ונציה, וכל זאת בארבעה ימים בלבד. הערכתי הייתה שזה די והותר זמן כדי לסקור ולהבין את כל האמנות ששלח העולם לכאן. הייתי אומרת שעמדנו במשימה לא רע - מתוך מאות התערוכות המוצגות כאן בו-זמנית (ואני מדברת על אמנות עכשווית בלבד) הצלחנו לראות את מרביתם - הישג לא מבוטל.


    ''

    הנה תמונה שצלמתי המדגימה איך באופן מכפיר עיריית וונציה מאפשרת לנותני החסות לעטוף את כל גשריה ובנייניה בפרסומות - מי אמר אמנות ולא קיבל פירסום ? 

     

    למרות שמרבית תיירי ונציה באים לחוות את וונציה, עדיין מטיילים בעיר שוחרי אמנות הביאנלה. קל לזהותם לפי מפת הביאנלה עם סימוני התערוכות אשר הם מעיפים בה מבט בנסותם להגיע למחוז חפצם.

     

    עיקר התערוכות מרוכז בשני מוקדים הסמוכים זה לזה במזרח ונציה: הג'ארדיני (גן) והארסנלה (מחסן הנשק).

     

    השנה החליטה האוצרת הראשית של הביאנלה, Bice Curiger, לצאת בהצהרה שהאמנות היום מביאה אור ושופכת אור לכל התרבויות בהן היא מוצגת. בפוסטים הבאים תגלו שיש לי הסתייגות מה"אור" הנשפך הנ"ל.

     

    ראשית: לגודש!

    התפרקות ברה"מ לשעבר למדינות רבות וכן ההתייחסות לאפריקה לא עוד כמדינה אחת אלא כאל אוסף מדינות, וללא כבוד ללאומיות ולאומנות באשר היא, גרם לביאנלה להתפזר על פני מאות תערוכות רשמיות, חצי רשמיות ורבע רשמיות הפזורות על פני ונציה וסביבה - מה שכולל איים נידחים במרחק חצי שעה או שעה הפלגה. כמובן שכל גלריה או מוזיאון ממהר להציג תערוכה משלו: "בצד הביאנלה" וכך הקקפוניה מחרישת האזניים מאתגרת מאוד.

     

    שנית, מסקנה חותכת היא שאין יותר קטגוריזציה לאמנות!

    - אם פעם היה ברור שיש ציור, איור, פיסול, וידאו ארט, צילום וכו. היום כל המדיומים מעורבבים להם כשנוספו להן עוד שפע של דרכי ביטוי או חשיבה ממומשת עד כי כל הגדרה הופכת למיותרת.

    בפעם הקודמת שביקרתי בבינאלה בשנת 2005, הוידאו ארט תפס שליטה אם כי דרכי הביטוי באמצעותו היו בנאליות ולא מפותחות. היום הוידאו-ארט הוא הנורמה וגם בו ישנם חידושים. אלא שהשולט בצד הטכני הוא האינסטליישן (מייצב) ובכלל כל האמנות שהיא Site specific כלומר מתייחסת לחלל בו היא מוצגת. הרבה מהאמנות מצריכה התערבות/אינטרקציה כלשהי של הקהל, או לחליפין כמיצג שהתקיים בימי הפתיחה וכרגע רק תיעוד שלו מוקרן בחלל או אמנות שהקהל משנה אותה בכל רגע ורגע ולוא דווקא מתנהג בה כצופה פאסיבי.

    השימוש בחומרים ומדיומים שונים בעת ובעונה אחת מקשים גם הם לקטלג את היצירות.


    אבל אל לכם לדאוג - פה ושם ניתן לראות פיסול בחומרים "קונבנצינאלים" או ציורים בשמן או אקריל על קנואס למרות שזהו מיעוט מאוד קטן שבעיקר ראינו אותו בפאביליון האיטלקי בתערוכה בה ניסה האוצר לתת כבוד לכמה שיותר אמנים איטלקים ידועים וותיקים וגרם בעיקר לאנדרלמוסיה כאוטית בעיניים.

     
    ''

     

    צילום: ליאורה רוזנמן"Crystal of resistance by Tomas Hirschhorn by   הביתן השוויצרי בביאנלה 

     

    בתמונה זו וגם הבאה אנו רואים קטעים מתוך תערוכתה של שוייץ של האמן Tomas Hirschhorn  " Crystal of resistance" בה מוצגים חללים שלמים הגדושים בניירות דבק חומים, חפצים רדי-מייד עטופים בנייר כסף, והמון שברי זכוכית וקריסטלים מודבקים בין, בתוך מכל עבר ומעל הכל. לדברי האמן הקונספט הוא להראות את הדרך הארצית בה האלים מנסים לשכון באדמה. תפאורה שקצת מזכירה מועדון דיסקו מיושן ואקסנטרי. הנה עוד דוגמא:

    ''

    צילום: ליאורה רוזנמן"Crystal of resistance by Tomas Hirschhorn by הביתן השוויצרי בביאנלה

     

    תגובתי: יפה מאוד תומס! שימוש אקולוגי לכל הזבל התעשייתי שזרקנו מהבית.

     

    אבל העיקר בביאנלה אינו החומר אלא הרוח - כלומר הקונספט. כל ביתן או תערוכה סובב סביב רעיון מוגדר וכל עבודה כמעט היא קונספטואלית ובאה להעביר מסר' חדשני ' או 'חתרני'.כלומר לא תמצאו "מופשט", "נוף מרגש" או "טבע דומם" וכ"ו. אם האוצר בחר בכל זאת לכלול בתצוגה משהו מעין אלה תמיד הוא מוגדר כ"נושא מסר סימביוטי עם הסביבה/כאוטי על העולם שעוד מעט נכחד/מסר על סירובו של האדם להיות נטוע במציאותו הקיומית" וכ"ו וכ"ו וכ"ו.

     

    לפיכך בפתחה של כל תערוכה תמצאו גם את הדף המודפס הבלתי נמנע ובו ההסברים המקיפים על מה אנו רואים ובעיקר מה האוצר חושב על מה בעצם רצה למסור לנו האמן.


    בעצם נשללת מאיתנו כצופים- אינטלגנטים לחוות ולהבין את היצירה באופן אינטואיטיבי וראשוני. כאילו האמן לא יכול להסתפק באמצעי ההבעה המורכב שבחר ובכישרונו בלבד כדי להעביר מסר! עליו להשתמש בדברי ההסבר המבלבלים של האוצרים!!


    האם האמנות הפכה לאיור או המחשה היא משנית בחשיבותה לרעיון מתומלל בשבע שפות שהוא העיקר???

     

    לפני שניגש לבקר בביתנים  ניקח לצורך המחשה תערוכה שהוצגה ב-Palazzo Loredan תערוכה מקסימה וחשובה מאוד בעיני. אלא שאני מריעה לה כפרוייקט תרבותי-חברתי בינלאומי חשוב!! והאמנות?

    שם הפרוייקט "Born in Venice": (התרנגול הבינלאומי)

    האמן  Koen vanmechelen מארגון MAC Museum  מציג בפנינו כלובים עם אפרוחים, פרגיות ותרנגולות אמיתיים חיים (ומנקרים) בשלבי גדילה שונים. בכל כלוב מד טמפרטורה, מים, גרגירים וכל מה שצריך אפרוח כדי לחיות.

     

    ''

     

    Born in Venice, Chicken project, Biennale of Venice 2011 צילום: ליאורה רוזנמן 

    בעצם אנו חוזים כאן בפרוייקט שאפתני בו במשך מספר שנים הוא וצוותו ביקשו אפרוחים של תרנגולים מזנים שונים מכל מיני ארצות בעולם. האפרוחים גדלו ונעשתה רבייה בצורה מבוקרת כך שיותר ויותר אפרוחים מארצות שונות התערבו מחדש וכיום גדל כבר הדור החמישה עשר שהוא הוונציאני (נולד בונציה). מטרתם היא לקבל אפרוחים מכל העולם ולהמשיך להרבות אותם בינהם עד שייולד הזן האולטימטיבי- הזן הבינלאומי!!

    זוהי כמובן מטפורה לגלובליזציה, לשלום בינלאומי, לאחדות ומה שתירצו. יפה - אבל האם זאת אמנות??


    ''

    זוג אפרוחים אמנותיים צילום: ליאורה רוזנמן


    תערוכה נוספת שבו הקונספט והחומר גודש את כל החושים וגם גולש אל מעבר היא התערוכה Frogtopia  

    בו מציג האמן ההונג-קונגי המכונה ""Frog-King המיצג את הונג –קונג.


    מדובר באולם ענקי המחולק ל"מערות" בהן מציג האמן שהפך את האייקון המסמל אותו- הצפרדע, לאייקון שולט, בציורים רישומים צילומים מיצבים פסלים ומה שבינהם- כשבכולם אייקון הצפרדע שולט ושלל ססמאות חלקן בנאליות וחלקן בלתי מפוענחות. הוא עצמו מצטלם בין ובתוך תחפושות הצפרדע ובכל יום עשרות אנשים מצטלמים עם האייקונים ותצלומיהם מתווספים למערות הגדושות בעשרות אלפי פריטים כאשר אין מנוח לעין חוץ מאשר לברוח החוצה. כך התערוכה משתנה ומתעדכנת והקהל הופך לחלק ממנה.


    ''

     

    עקב החום המעיק העדפנו להתחיל בג'ארדיני- שם ממוקמים מרבית ביתני המדינות שנבנו כבר לפני שנים רבות ונטועים להם בין עצי היער המוריקים.

     

    אבל על כך, ובייחוד על המפתיע והדומה בין העבודות של סיגלית לנדאו (ישראל) ויעל ברתנא (פולין)- ארחיב בפוסט הבא בסידרה.

     

    לפוסט הקודם: איטליה 2011 בראי האמנות: חלק א' - לצ'ה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/10/11 08:22:
      ליאורה, אני חושב שחלק ניכר מהגישה ה"צינית" הזאת או "הפוך על הפוך" נעשה כי המובן מאליו כנראה כבר אינו מובן (או נראה) או שבגלל שכבר התייחסו אליו כל כך הרבה בעבר הנושא נהייה שחוק והאתגר של האמן/יוצר ליצור עניין סביבו מחדש (לכן אני רואה את האמנות כ"סוכנות פרסום לדברים המובנים מאליהם בחיינו)
        23/9/11 13:46:
      את הרעיון בביתן השויצרי אפשר בהחלט להבין מתוך ההקשר- מעניין שמרבית האמנים מתיחסים בציניות לנושאיםן כואבים ורגישים שאליהם הם מתייחסים: הציניות או ה"הפוך על הפוך" שמופיעים למשל אצל יעל ברתנא ואמנים נוספים לעתים יוצרים אי הבהנה אצל קהל שלא נחשף לעמקי אמנות או שסתם מרפרף ושטחי ויכול להתפרש כפשוטו. למשל אצל השויצרים יכולים להבין: האדרת המיכשור והזבל הממוחשב. בביתן הפולני: הפולנים בעד שנחזור לפולין ונעזוב את ישראל. בביתן צינורות המיים הישראלי או הטורקי (אחח.. כמה שאנחנו דומים...)- כבקורת על איכות המים והאינסטלציה בונציה (בעוד שהרעיון הוא כמובן שימוש במים ובצינורות כמטפורה ללב ועורקים של נוזל חיוני בגופנו)
        23/9/11 10:49:
      ליאורה ממשיך לקרוא ונהנה בביתן השויצרי ב- CRYSTALS OF RESISTANCE לא הסכימו לדבר איתי בכלל, בגלל המשמעויות הפוליטיות הפנימיות בשוייץ של התצוגה, התצוגה מוחה על תרבות הצריכה המוגזמת שהתפתחה היום , ולכן רואים את עשרות המכשירים הסלולריים הדבוקים לכסא, עשרות הטלויזיות הישנות ועוד עשרות הפריטים שאין מה לעשות איתם. בשאר הביתנים קבלתי הסברים מצויינים בגלל רקע כעיתונאי בעל טור שנים ב"סטטוס" ו"אנשים ומחשבים". לדוגמא בכיתן האמריקאי קיבלתי DISK ON KEY עם הכיתוב עליו GLORIA וכל החומר, ברור ש"גלוריה" הינו שם הביתן ואינו האורגן-כספומט ששם היצירה "אלגוריטם" מעניין להשוות את מיצג הצנורות של סיגלית, שזכה לשבחים למיצג הטורקי, הדומה מאד ונושאו "מים" , גם הוא צינורות והחזרת מים נקיים לתעלות. ישראל
        4/8/11 13:25:

      אוצרים וידידים לא להפגע.

      זו דעתי האישית וגם לאחר ששוחחתי עם אמנים באיטליה התרשמתי שהאוצרים במיוחד אלו הרשמיים-לאומיים מטעם המדינה בפאביליון שלהם רצו בכוח ליצור קונספט שהגו ולא ממש התאים במאה אחוז או בחמישים אחוז לאמנותו של האמן. כמובן שאי אפשר להכליל וחלקם היו מאוד אמורפיים וכוללניים בהתייחסותם למה שהיה יכול להתאים לכל אמן באשר הוא.

      חלקם הביעו את מה שהאמן ביקש למסור .עקבו אחר הפוסטים הבאים בנושא הביאנלה ותראו שיש גם אוצרים שעשו סדר במחשבה והבהירו עניינים כמו בביתן הישראלי והפולני ...

       

      בתמונה למטה: מרינה אברמוביץ אמנית הפרפורמאנס והווידאו המופלאה "משוחחת" על בעיות היומיום שלה עם חמור.

      דוגמא לאמנות ה"משוחחת את עצמה"

      בוידאו הנמשך לדעתי 20 דק היא בוהה בו והוא בה ולמטה רצות כתוביות המביעות מה שהיא "משוחחת עמו": "נכנסתי הביתה והרצפה הייתה מלוכלכת אז מילאתי דלי ולקחתי את הסמרטוט ושטפתי את המטבח ואחר כך .... "בלה בלה בלה...

       

      ''

       

       

       

        4/8/11 12:30:
      ליאורה - אני יכול להגיד לך מה אני עושה כשאני הולך לראות תערוכות אמנות - אני קודם עושה סיבוב בתערוכה, מתרשם ובוחן מה אני מבין/רואה/מרגיש ממנה. אז אני ניגש לטקסט וקורא אותו ורואה אלו רעיונות האוצר כותב שהאמן רצה להגיד ואז אני חוזר לראות את התערוכה ורואה/בוחן איך הדברים מסתדרים לי, האם יש דיסוננס בין ההתרשמות שלי לטענת היוצר /אוצר, האם אני מתחבר עם הרעיון או הביצוע או שניהם או כלל לא.
        3/8/11 17:36:
      תודה על פוסט חשוב ומעורר מחשבה !
        3/8/11 00:50:
      אז זהו ? תפקיד האוצרים לברבר ותפקיד האמנים לייצר אילוסטרציות לבירבורים של האוצרים ? אולי הם מתווכים עבור צופים שאינם מלומדים כל כך ? אולי זו הזדמנות לאמן להביע באמצעות האוצר את האמירה שלו בדרך נוספת ? האם האמן לא אוהב להיות וורבאלי לפעמים ? להסביר את יצירתו ? לדבר עליה ? כמו למשל לכתוב בלוגים על החוויות שלו ? או להסביר לקהל הצופים שלו את מעשה היצירה שלו ? יש מברברים בכל המגזרים... לפעמים אוצרים, לפעמים אמנים, ובד"כ פוליטיקאים ועסקנים... אבל לפעמים יש גם מי שכותב דברי טעם שמוסיפים ותורמים לחוויה האמנותית. אולי מתוך התייחסות מכבדת לכתוב, אפשר גם ללמוד לעיתים משהו...