עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    איטליה 2011 בראי האמנות (חלק א' - לצ'ה)

    4 תגובות   יום רביעי, 27/7/11, 11:40

    זהו פוסט אורח מאת ליאורה רוזנמן - אמנית סופרת ועיתונאית בעלת "סטודיו פלורנטין".

    ----------------------------------------------------------------------

    הערה: כל הנאמר ביומן מסע זה הנו מחוויותי האישיות ומתייחס למסע שנערך ביולי 2011 לדרום איטליה ולוונציה. מכיוון שמדובר בפרספקטיבה אישית על אמנות הרי שקיימות ביקום עוד אינסוף נקודות ראייה שונות משלי בעניין.

     עם זאת- הערותיכם יתקבלו בשמחה. - ליאורה 

    -----------------------------------------------------------------------

     

    חלק א' דרום איטליה- מחוז פוגליה

     

    בתאריך 27 ביוני לפנות בוקר המראתי לדרום איטליה, לעיר לצ'ה שבמחוז פוגליה, (LECCE) , המוכרת גם כ"בירת הברוק" באיטליה. מטרת שהותי במקום הייתה ביקור בגלריית האמנות העכשווית בה אני מציגה ופגישות עם אמנים מקומיים, כמו גם השתלמות מקצועית במושא "מונופרינט", "פונטה סקה" וטכניקות הדפסה נוספות. בהמשך התכנון היה להגיע לביאנלה בוונציה ולחוות את ולחוות את אחד מאירועי הנחשבים בעולם המתרחש בימים אלו.

     

    לאחר טלטלות דרך מפרכות וחוויות של שרות ממש לא אדיב מצד דיילות ונהגים, קיבלה אותי "בירת הברוק האיטלקית" במשב חום מהביל ומאובק המזכיר את תל אביב בימים אלו. הסיבה לתואר שהוענק לה התגלתה באחת כאשר נכנסתי לתוככי העיר העתיקה של לצ'ה. במתחם של כ-5 ק"מ מרובע שוכנים להם עשרות בניינים מהמאות 13-19, כנסיות מצועצעות, העמוסות לעייפה בשלל עיטורים ועמודים ברוקיים, ומאוירות בפרסקות מהמסד עד הטפחות. מנזרים עתירי פסלים וארמונות פאר לא ממש משומרים שבכל אחד מהם שכנה בזמנו משפחה מיוחסת ועשרות משרתיהם.

     

    ''

    כנסיה ברוקית בלצ'ה

     

    בתוך מתחם הבניינים הזה שמאכלס בצפיפות מספר תקופות ולעתים זו על גבי הריסות זו (הרומית, הביזנטית, הונציאנית, המוסלמית, הטורקית, היוונית, הנאצית, ועוד) מתקיימת פעילות אמנותית חשובה הכוללת פסטיבלי אמנות, אקדמיה לאמנויות המושכת סטודנטים מהאזור ומחו"ל ומוזיאונים המארחים תערוכות עכשוויות חשובות. בימים אלו נפתחה תערוכה המייצגת אמנות איטלקית מהביאנלה בונציה שאותה אצרה ופתחה במיוחד אוצרת הביאנלה המהוללת , ביק קריגר.

     

    ''

    כנסיה ברוקית בלצ'ה

     

    שימו לב לכמה מהמאפיינים התרבותיים של לצ'ה ושל דרום איטליה: הנהגים בכבישים מתייחסים להולכי הרגל כאבני נגף בלתי נחוצים שיש להעיפם מהכביש ולכן הולך הרגל המצוי נדרש לחושים ערניים ורגליים זריזות כדי להינצל בעוברו את הכביש. הבלמים במכוניות איטלקיות כמעט ואינם נחוצים...

     

    ה"סייסטה" הקרויה בשפת המקומיים "מצו-ג'ורני" היא זמן קדוש. בשעה אחת בדיוק נראה כאילו שואב אבק ענק עבר ברחובות ושאב את המכוניות והאנשים. למעט כמה תיירים המומים הנמקים בחום של הרחוב ולא מוצאים מקום להשיב בו את נפשם, העיר מתרוקנת אל תוך הבתים ונמים את שנתם בחום נטול מזגנים עד השעה חמש אזי בוקעים האנשים נפתחות החנויות (בעצלתיים) והמוכרים מנסים לתת כמה שפחות שירות ובאופן כללי להתעלם מלקוחותיהם ה"מציקים". (- אל האיטלקים רצוי לדבר באיטלקית, כי אין להם ידע בסיסי בשום שפה נוספת, וגם אז את האיטלקית עליך לבטא בדיוק באינטונאציה הנכונה, אחרת הם יבליעו חיוך מתחת לשפם.)עם כל הכבוד שהאיטלקים חשים כלפי העבר והבוז לקידמה (אוקיי, לא כולם- אני לא מכלילה...)

     

    האמנות בכלל והאמנות העכשווית בפרט תופסת מקום חשוב בתרבות האיטלקית וזוכה לתקציבים בהתאם (לא לקנא בבקשה. לאיטליה אין מלחמות ואינה מוקפת באויבים).אוצרת הגלריה בה התארחתי, דוריס, קיבלה את פני באחת בצהריים ובעודי נושמת קצת אויר מזגנים, הודיעה לי שעלי להתכונן בארבע אחר הצהרים לפגישה עם אמנים שיגיעו לשמוע על האמנות בישראל.

     

    ''

    בניין הגלריה בלצ'ה 

     

    הגלריה, PrimoPiano, התגלתה כגלריה המציגה אמנות עכשווית ברמה שאינה מביישת גלריות גדולות בעולם. צילומים על "סילקסקרין" וחומרים נוספים, פסלים וציורים תבליטים ווידאו ארט ומיצבי "Site specific" שאחד מהם המתפרש על רצפתו של חדר שלם- אתם רואים בתמונה. העבודה הזו נוצרה במהלך הפרפורמאנס שהתרחש באירוע הפתיחה, בנוי מקולאג' של מדבקות וקטעי עיתונים, נוצר על ידי ארבעה אמנים צעירים ונרכש כעבור מספר ימים על יד אספן מקומי.

     

    ''

    מיצב הנעל על הריצפה (מסתבר שלא רק סיגלית לנדאו עוסקת בנעליים - א.ס) 

     

    מתברר שה"מפגש" עם אמנים" הוגדר בעיני האוצרת כ"סימפוזיון בינלאומי ישראלי-איטלקי" ואליו זומנו אמנים בכירים מהאזור . כסאות הגלריה סודרו בשורה ומסך ענק הוצב מול החלון. כולם חיכו למוצא פי- "האמנית מישראל". לאחר שערכתי הכרות עם אמני דרום איטליה כינסתי את כולם בעיגול סביבי. מאחר שהמסך לא עבד כי המקרן לא היה קיים ושאר סידורים טכניים הוכחו כלא יעילים (דבר האופייני לדרום איטליה כפי שנוכחתי לדאבוני), אז לאחר שכולם הצטופפו מסביב למחשב הנייד שלי התחלתי להעביר להם מצגת שהכנתי על "100 שנות אמנות בארץ ישראל" על הלפטופ הקטנטן שהבאתי עמי.

     

    ההרצאה התנהלה בספרדית ואנגלית (בהם אני שולטת) ובאיטלקית מצידם והתחושה הייתה כמו במגדל בבל...

    ניצלתי את היותו של הקהל במצב של "קהל שבוי" והדגמתי בעזרת מפה של המזרח התיכון וסיפורה של ייסודה של המדינה איך ישראל הקטנטנה שרדה ב-1948 באורח ניסי ואיך עד היום נלחמת על קיומה.יום למחרת ניהלתי עוד "Simposio" דומה והפעם עם אמנים שהגיעו מרחוק ואף מרומא ואני מקווה שהיום מסתובבים באיטליה 16 אמנים "פרו-ציונים" (לרשימה של האמנים, תחומי היצירה שלהם ואתרי אינטרנט של חלקם בקישור הזה). משרד החוץ, בוודאי נפעם עד עמקי נשמתו הביורוקטית. (כשיום אחרי זה זומנו שוב שמונה אמנים וההצגה חזרה על עצמה).

     

    ''

    "סימפוזיו"-קבוצת אמנים דנה באמנות ישראלית בגלריה

     

    כמו באמנות – מסתבר שישנם כמה קווים מקבילים וכמה שונים בין אמנים איטלקים וישראליים. אמנים איטלקיים, להבדיל מישראלים, לא ממהרים להקים לעצמם אתר באינטרנט גם אם הציגו במוזיאונים וגלריות רבות.בדומה לנו, גם אמנים איטלקיים מתרעמים גם הם כאשר מוזיאונים בוחרים אמנים מקומיים שאת שמם ותהילתם עשו בניו-יורק. הם מתנדנדים חליפות בין תקווה וייאוש כאשר עליהם לחפש קשרים בין אוצרים ידועים כדי לבלוט וכועסים על הקריטריונים המוטים והשגויים (לטענתם) שבעטיים נבחרו עשרות האמנים האיטלקיים לביאנלה בוונציה (בהמשך תיווכחו שיש ממש בטענתם).

     

    רציתי לשתף אתכם בחווית המפגש אם אחד האמנים הבולטים: Luigi Caiffa מגאליפולי. לואיג'י התגלה כאדם מקסים דובר אנגלית וגרמנית, ו..הפתעה! הוא טוען ששם משפחתו "קאיפה" הוא בעצם שיבוש של העיר הישראלית "חיפה". ומוצא משפחתו משם ולכן בקרוב אנו צפויים לביקורו. לואיגי' הוא אמן מגוון ורב תחומי. הוא צייר המצייר ציורים עם סוכר ושעווה(!), הוא צלם מדהים המצלם סצנות של התקהלויות אנושיות או של חפצים המייצגים אור פנימי. הוא גם אדם אמיד שעם השנים הפך אספן נלהב של אמנים בינ"ל רבים ומשתתף תדירות במכירות פומביות בעולם. מחלק את זמנו בין גאליפולי, ברלין ומיאמי.

     

    קבלנו הזמנה לגאליפולי. במרחק חצי שעה נסיעה מלצ'ה גילינו עיר ימי-בינמית מסקרנת ומסתורית. כביש צר בלבד מפריד בין העיר העתיקה המצטופפת על אי, לבין העיר החדשה הנמצאת על היבשה. גשר הכביש היה מורם עד לפני מאה שנה כל לילה בעשר- אין יוצא ואין בא. בלב האי שוכן לו ביתו בן מאות השנים של לואיג'י המתגורר בו כל קיץ ובו עדיין מתגוררים אביו ואחותו. הבית נראה כמו ארמון מהודר של מגזינים לעיצוב ובו משולבים בטעם ובהדר חפצי אמנות עכשווית, תמונות, פרסקות על הקירות, תיבות קבורה ושולחנות פרספקס מרחפים על שיש קררה. כל השעטנז הזה מתקבל נפלא עם כשרון עיצוב כמו של לואיג'י שגם שיפץ את ארמונו ואת 7 הטראסות המרכיבות את הגג- במו ידיו.מומלץ מאוד להיכנס לאתר של לואיג'י: www.luigicaiffa.com

     

    ''

    הבית של לואיג'י 

     

    לאחר ההיכרות עם האמנים המקומיים (כשאני מקווה שהיום מסתובבים באיטליה עוד 16 אמנים שהם קצת יותר "פרו-ציונים"), אחרי שחרשנו את "העקב" של איטליה (הנקרא גם מחוז פוגליה), לאחר שביקרנו ב"רזידנסי" קסום של אמנים אמריקאים שעבדו במשך כשלושה שבועות במרומי המבצר של אוטרנטו, Otranto שיצאו משם עם העשרה וטוויסט בעבודותיהם.לאחר שאיטליה שיכרה את חושינו, הצטיידתי בשפע של המלצות את מי כדאי ואת מי ממש לא כדאי לראות בפאביליון (הביתן) האיטלקי בוונציה, עזבתי את לצ'ה אחרי עשרה ימים מהנים וטסתי לעיר הגונדולות. הביאנלה חיכתה לי.

     

    על כל זאת- בפוסט הבא - חלק ב' - חם, חם רותח בונציה ! 

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/8/11 00:52:
      כל הכבוד לשליחות הלאומית... נראה שהיתה חוויה מעוררת השראה, והתנסות מענינת
        28/7/11 16:00:

      צטט: a#mili 2011-07-28 13:39:55

      הי ליאורה האם הייתי בעיר אססי, אני לראת פרויקט אמנות שם , ומחפש מידע.

       

       

      הי עמילי לא הייתי שם רק בלצ'ה ובחלק ממחוז פוגליה.

       וכמובן בביאנלה בונציה - תעקבי אחר הכתבות שיפורסמו בימים הקרובים יש אספקטים מרתקים

      ליאורה

        28/7/11 13:39:
      הי ליאורה האם הייתי בעיר אססי, אני לראת פרויקט אמנות שם , ומחפש מידע.
        28/7/11 13:22:
      יפה מאוד, נשמע כיף ומעניין