יצירה ואהבה
פוסטים אחרונים
- במקום מודעת אבל – מאשה וייזל (ריניצקי) 1955-2015 11/4/15
- עספור? כבר לא 22/11/11
- כתיבה יוצרת - סדנאות 10/11/11
- קופסא שחורה 6/10/11
- שעת האפס - החג של החגים 7/8/11
- החווה ללא הנחש 31/7/11
יום שני של הגוף והמגע.
יום שני בבוקר מתחיל, כמו בכל שבוע כאן בכפר יורנס הקדוש, בשוק שתמיד חוזר על עצמו עם ירקות ופירות בטעם של פעם, כל אחד מהם גדול ומגיר עסיס שופע טעמים, כמו שהיה פעם בארץ, לפני שהחליטו להשביח בהנדסה גנטית ולסלק כל טעם טבעי מהחקלאות.
וגם ביצים ענקיות היישר מאחוריהן של התרנגולות, ודבש, ושמן זית, ויין. הכל מקומי.
וחזקה על כל מי שנהנה מהשפע הזה - שישבנו יגדל, אך אל דאגה: המבחר רחב, וגם החיוך...
אחר כך בקסמרלס, אני מגלה שוב ושוב עוד ועוד פינות חמד, בבית העתיק הזה שאמנים השאירו בו חותם מפתיע, כמו למשל הסידור הזה שיש לו צל יומם ולילה, ורק היום גיליתי שהצל מצוייר...
ואחר כך אני יורדת קומה וחולפת על פני חדר המגורים הגדול,
בדרכי אל הפטיו הקריר בחום הכבד הזה, אם כי פעם או פעמיים בכל שבוע יורד גשם ואחריו הכל מתבהר עם הירוק-ירוק של הצמחייה, והתכול-תכול של השמיים.
אחרי שאני מצלמת עבורכם גם אותי מציצה במראה, אני מתמקמת בפינת הישיבה.
פתאום מחליטה לילי (קירגסטאן) שעליה לרחוץ את רגלי כולנו! ת-ע-נ-ו-ג-! תוך כדי שמנים, ריחות, מסאג' ושאר פינוקים לכולנו, לילי חושבת בקול רם להרים מיצג שכזה וכולנו דנים על ענווה, כמו שאמנים דנים עליה מתוך תחושת שליחות חשובה ורצינית...
וכשאסתר (ספרד) מצטרפת החגיגה הופכת להיות סוערת, קולנית ומצחיקה...
ליאה (קולומביה) מוסיפה עצות לעיסוי מרפא של שמאנים אינדיאנים...
ואנה נהנית... אוי כמה שהיא נהנית ומפשילה את צווארה הארוך בקימור מרתק.
בכל ערב שני בעשר מתאספים כולם מתחת למגדל הכנסיה, ומתאמנים בספורט הקטלאני – מגדלים אנושיים. בשקט-בשקט מתרחשת פעילות שתחילתה כריכת האבנטים התומכים בגב התחתון, וסופה מעגל גדול של אנשים שעומדים איש על כתפי רעהו, ולמעלה-למעלה מטפס ילד קטן שחותם את המגדל האנושי. אמנם בכפר הסמוך "וילה-פרנקה" קצרו את הגביע במקצועיות שאין להתחרות בה: מגדל של 10 קומות! אבל אנחנו פה מתגודדים ובשמחה רבה בונים מגדל של 3 ו-4 קומות, ולקראת החג בטוח שנגיע לשבע קומות, כך לפחות אנחנו מאמינים ומתאמנים...
האבנט בסיבובי מחול נמתח ונכרך, ואחר כך מטפסים אל-על במיומנות.
בינתיים "רק" שלוש קומות למגדל, אבל נראה אתכם...
ארבע קומות וכולנו במעגל החיצוני נשענים זה על זה לחיזוק המרכז.
ידיים ורגליים, בטן וגב, מגע בלתי אמצעי, גוף ולגוף, משפחות בכל הגילאים. יחד אמיתי מסורתי בכפר יורנס הקדוש שבחבל פנדס שבמחוז קטלאניה.
אחר כך חזרנו הביתה, ואחרי ארוחת מלכים פרשנו איש-איש לסטודיו שלו. כבר כתבתי לכם: ציפורי לילה וצריך להרים תערוכה! |
תגובות אחרונות
-
נעמה לי
בתגובה על במקום מודעת אבל – מאשה וייזל (ריניצקי) 1955-2015
-
HayaWeisshaus
בתגובה על פאולה רגו - בשבח הפשטות הישירה
-
mzukan
בתגובה על מקלחות ביזנטיות
-
PremEstrela
בתגובה על כתיבה יוצרת - סדנאות
-
מרדכי סיקרון
בתגובה על קירות מדברים
-
mzukan
בתגובה על בנות ויונים
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חנה יקרה, כמה טוב לי שבאת לבקר והשארת מלים חמות... תודה!
בלהה יקרה, את צודקת ואני אכן נהנית מההזדמנות הנדירה הזאת על כל היבטיה. ההכנות לתערוכות בעיצומן ובקרוב אכתוב ואעלה צילומים על ההתפתחות וההשתנות של המיצב שלי. תודה!
היי חני! רישמי לך ביומן 16 אוגוסט וארגני מפגש בהתאם... השבוע האחרון פה יהיה לחוץ כי אצטרך להרים שתי תערוכות כמעט במקביל, בטח אגיע ארצה על ארבע... גם אני מתגעגעת.
וואוו מאשה..נשמע כייףףףף ואני מתגעגעתתת
מתי חוזרת ?
עם יד על הלב אני מעדיפה את תל אביב... השפה העברית שאיתה אני מתנסחת בדיוק כפי שאני חושבת/מרגישה... השורשים הקטנים בתוך אדמת המולדת... תחושת השייכות וההתאמה הבלתי נמנעת... פה זה נעים ונחמד, אבל טרם הפניתי את תשומת לבכם לצרות האופקים... לתרבות הקתולית השמרנית... אבל אשמח פעם או פעמיים בשנה להתנסות ב"חיים של אחרים" במתכונת המלבבת שבה אני שרוייה.
ואת?
כשתרגלים כך אז מניחה שזה כן כייף
והנה את חיה בבועה הת"א של אטרף וקבלת מתנה של חודשים בבועה ספרדית שקטה ,,
מה היית מעדיפה ?
מבטיחה...
תודה אשר, אם הצלחתי להעביר את החווייה - אני שבעת רצון...
שרי יקרה, אכן פשטות כובשת עין ולב... חיים נינוחים בתבניות ששמורות כבר מאות בשנים... טוב להצצה, אבל האם באמת טוב לחיים? תמהתני.
יודית יקרה, החיים פה מתוקים, אם כי אני מתחילה להתגעגע לתל אביב... היית מאמינה?
פעם או פעמיים בשבוע אני עולה על הרכבת וכעבור שעה קלה אני בברצלונה... חולפת על פני מקום, אבל גם על פני זמן... תודה מכבית!
תודה דנה יקרה, באיזה שהוא מקום אני חושבת לעצמי שהפוסטים יהוו גם עבורי מקור לזיכרונות נעימים... המשך יבוא!
Gràcies! באמת כמו שאתה אומר: Genial
תודה תודה... בדיוק חזרתי מהחווה וגיליתי שיש סוסים שלוחשים בספניולית...
איריס יקרה: עוברים עלי פה הרבה יותר דברים מכפי שאני יכולה או מוצאת פנאי לכתוב פה בפוסטים... המסקנה שלי היא שלהיות תייר הרבה פחות מלהיב מאשר לגור בפועל בכל פעם במקום אחר... ובימים אלה אני אומרת: "אולה!"
תודה אביטל יקרה, אכן קרקע פורייה מאוד-מאוד, ואם לא המקומיים שנענים לי ב"מניאנה" וב"סיאסטה" - הייתי כבר מקימה כמה וכמה תערוכות...
תודה דליה! וכמו שאת יודעת: תערובת ים-תיכונית מפולפלת, חמה ומתוקה...
אכן שרון יקרה, לא להאמין איזו תפוקה מתרחשת פה אצלינו בסטודיו! הפוסטים הם רק נגיעה מרפרפת...
תודה! וטרם הספקתי לספר על ההלם התרבותי מול תרבות קתולית בעלת חוקים ברורים...
תודה! העבודה הקשה היא לתמצת את החווייה לנושא אחד, למרות שהיא מורכבת, ולמצוא מדגם מייצג של תמונות להמחשה... לרוב אין לי זמן לזה, אבל אני עושה מאמץ לפעמים לפני שאני צונחת בעייפות למיטה העתיקה, שגם לה בטח יש המון סיפורים...
תודה יואל, אני מנסה להעביר את המכלול השופע של הסתגלות לחיים אחרים, גם בהשתלבות בחיי הכפר המקומי, וגם בהשתלבות בקומונת האמנים מרובת התרבויות...
תודה! בהחלט חווייה מדהימה...
פורחת אינדיד, רותי יקרה... אם כי פה ושם יש "תקלות" בתקשורת כמו בטלפון שבור מעברית לאנגלית לספרדית לקטלאנית... למשל היום לקח לי שעות ארוכות להסביר שאני צריכה קלקר למיצב שאני מקימה לתערוכה...
אכן לא פשוט לחוות שפע אינטנסיבי של חוויות, ובו-זמנית לכתוב עליהן, כאילו שכבר יש מבט שהפנים את הכל... אבל אין עדיין... תודה גמבה יקרה, להתראות בקרוב, אני מקווה.
בהחלט מומלץ לשהות עונה במקום אחר... לקבל פרספקטיבה ולמצות את החיים... תודה יקירתי!
מאשה יקרה,
כייף שאת משתפת אותנו בחוויה הסופר יחודית שהזדמנה לך, ולבטח משמשת קרקע פוריה מאוד ליוצרת שבך :)
מסתבר שיש חיים אחרים.
נעימים. כל-כך קרוב וחיוכים וצבעים. גם,
נהדר.
המילים, הצילומים.
עשית לי חשק. ענק :))
תודה נירית... אכן כייף לי ומחר ימלאו שלושה שבועות לחווייה המצטברת שאני עוברת כאן. מחצית הדרך מאחורי והתערוכה בסוף המחצית הבאה!