פסלון גארודה

תפסתי בערב טרמפ במשאית בדרך לבומביי, שהוכיח לי שיכולות להיות לי גם חוויות בלתי נעימות בטיול בהודו. נסעתי עם שני הנהגים "שלי" שני לילות ושני ימים, וכיסינו מרחק של חמש מאות מילין, כשמונה מאות ק"מ(!). מלכתחילה הם לא היו מסבירי פנים, אך מכיוון שעצרו לי, עליתי בכל זאת לרכבם. המשאית הייתה מלוכלכת ומוזנחת, ולא למדתי כלום מן הניסיון הקודם בנסיעה במשאית - שוב עקצו אותי פשפשים משום שלבשתי מכנסיים קצרים.

עד מהרה התברר לי מרמזיהם של הנהגים, שהם מצפים ממני לתשלום עבור הנסיעה, אך אני בקמצנותי, העמדתי פנים שאינני מבין.

"אם הם רוצים", אמרתי לעצמי, "שיגידו במפורש".

ביום האחרון הם אכן אמרו, ואז השתתפתי איתם בקנייה של תוספת שמן למנוע, אך נראה לי שהם עדיין לא היו מרוצים. הם נשארו בפנים חמוצים עד שהגענו לתחנת ויקטוריה בבומביי, שם נפרדתי מהם לשלום.

הלכתי ישר לתחנה על מנת להתרענן, אחרי הדרך הארוכה במשאית המלוכלכת, ואז הגיע תורי להחמיץ פנים. גיליתי שחסר לי פסלון ברונזה קטן אך יפהפה. הפסלון לא היה יקר – שלוש עשרה רופיות בסך הכל, פחות משני דולר - אך העדרו חרה לי בכל זאת. הוא היה המזכרת היחידה, והיפה ביותר, שקניתי במדרס - העיר שהייתה ידועה בפסלי הברונזה שלה. היה זה פסל של גארודה - יצור אגדי בעל גוף אנושי וראש וטפרים של עוף דורס, ושתי כנפיו הענקיות ניצבות לצידיו, גבוה מעל ראשו - המשמש ככלי הרכב של האל וישנו.

מייד ידעתי מי אחראי להעלמות הפסל, ויסולח לי אם אני חושד בכשרים. בלילה הראשון אחרי היציאה מהיידראבאד, שכבנו לישון בצידי הדרך. הנחתי את התרמיל למראשותיי וקשרתי את המצלמה לאמת ידי, על מנת להבטיח את רכושי. בבקר, כשהמשכנו בדרכנו, היה נראה לי שחוסר האמון שלי בנהגים, יצר אצלם תחושת נגד, שבלטה עוד יותר מתחושת התסכול שאינם זוכים ממני לתגמול. בלילה השני, החלטתי להפגין אמון כלפיהם. כאשר ישנו שוב בצד הדרך, השארתי את התרמיל בתא הנהג, ורק המצלמה נשארה צמודה אליי. בבקר כשקמתי, הנהגים כבר היו ערים והתכוננו להמשך הנסיעה. בדקתי את התרמיל והיה נראה לי שלא נגעו בו. המגבת שכיסתה את תכולתו, נראתה במצב שהשארתי אותה בערב הקודם. שמחתי שהצלחתי להפגין אמון, מבלי שהדבר עלה לי בהפסד, אך בתחנת ויקטוריה נוכחתי בטעותי. כשהוצאתי את המגבת ואת כלי הרחצה בחדרי השירותים של התחנה, התגלתה לי הגנבה, ולא הייתה לי שום תקווה להשבתה. התנחמתי במחשבה שהם בעצם "גבו" את מה שחשבו שמגיע להם, ולא "גנבו".