עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "מה לך עם, מה לך מולדת..."

    13 תגובות   יום שבת, 9/7/11, 13:02

    "מה לך עם, מה לך מולדת..."

     

     

    בתום מנוחה קצרה בקוצ'ין, אחרי העלייה לרגל לסאברימאלאי, יצאתי לעיר קוטאיאם לפגוש את סואמי וידיאנאנדה טירטהה (Vidyananda Tirtha), הראשון מבין החכמים ברשימה שקיבלתי מסואמי מהאדווה ונם.

    האשרם של הסואמי הנכבד היה ממוקם במחוז קוטאיאם, דרומית לקוצ'ין, אולם הוא נהג לשהות זמן רב מחוץ לאשרם והרבה לנדוד. על כן נתן לי סואמי מהאדווה ונם גם את כתובתו של חסיד נלהב של הסואמי - צ'לפן פילאי (Chellappan Pillai), סוחר עשיר בעיר קוטאיאם - שהיה אמור לדעת את מקום הימצאו. נסעתי ישירות לבית מסחרו של מר פילאי, אך הוא נעדר מבית העסק. המתנתי לו כשלוש שעות בבית המסחר, כאשר מסביבי המולה בלתי פוסקת - קונים נכנסו ויצאו, ספקים פרקו סחורה ואחרים טענו, כל סוגי הרכב באו ונסעו - מריקשת אופניים ועגלת שוורים, ועד משאיות. בקיצור, לא היה משעמם.

    בשעת הצהרים הגיע בעל הבית, הודי כרסתן, לבוש מונדו לבן ארוך וחולצה לבנה בעלת שרוולים ארוכים, למרות החום הדרומי. מנהל החנות דיווח לו עליי ועל מטרת בואי, ואז, להפתעתי, למרות היעדרותו הממושכת מן העסק, נפנה צ'לפן פילאי מייד אלי, מבלי לטפל בבעיות השוטפות. הוא הזמין אותי למשרדו, ואחד העובדים הביא שתייה קרה ותקרובת קלה. הוא שמע ממני פרטים עליי ועל רצוני לפגוש את מורו ורבו.

    צ'לפן פילאי ידע שהסואמי שוהה באשרם שלו, בכפר מרוחק מספר קילומטרים מקוטאיאם, והציע שניסע אליו מייד. הוא הזמין רופא צעיר שזה לא מכבר סיים את לימודיו, לשמש כמתורגמן, מכיוון שסואמי וידיאנאנדה לא ידע אנגלית, ויצאנו במכוניתו אל הכפר.

    סואמי וידיאנאנדה קיבל את פנינו בפתח הבית בחיוך רחב, ורושם החיוך הזה נחרת עמוק בזיכרוני. הוא היה נמוך קומה ושמנמן, ראשו מגולח ופניו עגולים, והזכיר לי את חרושצ'וב. פלג גופו העליון היה חשוף, ולמותניו חגר מונדו ארוך כתום. הוא קיבל בחיוך ובמחוות אנג'לי את אגוז הקוקוס שהבאתי כמנחה, והנחה אותנו אל הרחבה שלפני הבית, והתיישבנו לשוחח. בעת שיחתנו הבחנתי שהוא קולט קצת אנגלית, למרות שאינו מתבטא בשפה. מדי פעם היה הסואמי החביב פורץ בצחוק לבבי, והשיחה עמו קלחה בנעימות. כאשר עברנו את שלב ההיכרות והמידע הבסיסי, והתחלנו לדון בשאלות היותר מורכבות של אדוואיטה ודאנטה, החל הסואמי להראות סימני אי-נוחות. התברר שמעט האנגלית שידע הספיקה לו להבין שהתרגום של הדוקטור הצעיר אינו משביע את רצונו. נראה שהמתורגמן הבלתי מיומן לא הצליח להעביר במדויק את המסרים של הסואמי, והיה צורך למצוא פתרון אחר. בו במקום החליטו הסואמי וצ'לפן פילאי שנחזור כולנו לעיר קוטאיאם, ושם, בביתו של צ'לפן פילאי, ישמש כמתורגמן בנו, שהיה סטודנט למנהל עסקים באוניברסיטה. 

    הגענו חזרה העירה, ולאחר ארוחת הערב, ישבנו לשוחח על מרפסת הבית, שהייתה מעט יותר קרירה ומאווררת מפנים הבית.

    הפניתי אל הסואמי שאלה שהטרידה אותי רבות במהלך הסיור - הסתירה בין האמונה בפרדסטינציה, הגורל המוכתב מראש, לבין רצון חופשי, בין כל-ידיעתו (omniscience) של האל וסוגיית ה"שכר ועונש". מבלי להיכנס לדיון פילוסופי מעמיק, השאלה היא מדוע מגיע לאדם תגמול על מעשה טוב, שממילא הועיד לו האל, ויתר על כן, מדוע מגיע לו עונש על מעשיו הרעים שנקבעו מראש בעבורו על ידי האל? הרי אם דבר לא נעלם מידיעתו של האל, גם מעשי האדם ידועים לו מראש, או במילים אחרות, המעשים מוכתבים על ידו. בנו הסטודנט של בעל הבית התקשה הן בהצגת הבעיות והן בתרגום דברי הסואמי, ושוב נקלעה השיחה למעין מבוי סתום.

     

    בתום שיחתנו באותו ערב החליט צ'לפן פילאי לשפר את התקשורת, והזמין למחרת היום את מר שיווראמה מנון (Sivarama Menon), שופט מחוזי בדימוס, לשמש לנו כמתורגמן. השופט היה בעצמו מרצה על נושאי הפילוסופיה ההודית, ולכן התאים ביותר למשימה.

    לאחר לינת לילה במיטת אפיריון עם כילה בבית העץ המפואר של צ'לפן פילאי, ולאחר ארוחת בקר מסורתית עם אידלי שממש נמס בפה, הגיע השופט הנכבד. הוא היה גבה קומה ובעל הדרת פנים, וגם הוא, כמארחי, היה לבוש מונדו וחולצה לבנים. עם בואו התיישבנו לשוחח במרפסת, והשיחה הפעם קלחה ללא הפרעות. השופט הנכבד לא ראה עצמו כמתורגמן בלבד, אלא לקח חלק פעיל בשיחה, כשהוא תורם מהידע והניסיון שלו בעיון בכתבי הקודש. בילינו בשיחה עד עת ארוחת הצהריים, והרגשתי שאני לומד עוד פרק, בנוסף למה שלמדתי בפגישתי עם ראג'ו בקוצ'ין, על הדרך שבה אנשים המתפקדים כרגיל בחברה, מצליחים לשלב בחייהם את המרכיבים הדתיים, מבלי להפוך לסגפנים שוכני יער.

     

    בתום השיחה העלה הסואמי רעיון שאשאר כתלמידו ואבוא עמו לאשרם שלו.

    "מצטער, סואמיג'י, אני לא אוכל".

    "מדוע?"

    "יש לי משפחה, ויש לי עם ומולדת, אינני יכול לנטוש את הכל".

    "מה לך משפחה, מה לך עם ומולדת? אני אהיה לך מורה רוחני, אב ואם".

    "אינני בטוח שאני יכול לעשות זאת".

    "אתה מדבר מתוך תפיסתך הארצית, ומן 'הבורות' המאפיינת אותה. אם ברצונך להכיר את עצמך באמת, ולהגיע אל האמת המוחלטת, עליך להתנתק מהכל – מארצך וממולדתך, מחבריך, וגם מאביך ומאמך".

    "אני אלמד אותך היטב סנסקריט", הוסיף, "ואז נוכל לדון בבעיות בשפת הכתבים המקורית, ולהתקדם במעלות הרוחניות".

    סירבתי בנימוס, ונראה לי שהסואמי התאכזב.

    עלי להודות שהרעיון בכללותו לא היה זר לי ולקחתי אותו מראש בחשבון כאפשרות, אך ברוב יהירותי, סואמי וידיאנאנדה החביב לא נראה לי כמורה המתאים. ייתכן שקשיי התרגום יצרו אצלי את הרושם שהסואמי לא היווה אתגר אינטלקטואלי מספיק.

    לאחר ארוחת הצהריים נפרדתי בחמימות מן הסואמי, שחזר לשגרת חייו. צ'לפן פילאי והשופט ליוו אותי אל תחנת האוטובוס והתעקשו לקנות עבורי כרטיס באוטובוס "דה לוקס" לטריבנדרום (Trivandrum), בירת קרלה. לא היו מילים בפי להודות למארחי הנדיב ולמר מנון, שהקדיש לי מזמנו ומאוצר ידיעותיו. כשהחל האוטובוס לנסוע עוד עמדו השניים עת ארוכה בתחנה ונופפו לי לשלום, עד שהאוטובוס פנה והם נעלמו מן העין.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/10/12 11:15:

      אני מתה לדעת מה היתה התשובה לשאלותייך.

       שאלה שהטרידה אותי רבות במהלך הסיור - הסתירה בין האמונה בפרדסטינציה, הגורל המוכתב מראש, לבין רצון חופשי, בין כל-ידיעתו (omniscience) של האל וסוגיית ה"שכר ועונש". מבלי להיכנס לדיון פילוסופי מעמיק, השאלה היא מדוע מגיע לאדם תגמול על מעשה טוב, שממילא הועיד לו האל, ויתר על כן, מדוע מגיע לו עונש על מעשיו הרעים שנקבעו מראש בעבורו על ידי האל? הרי אם דבר לא נעלם מידיעתו של האל, גם מעשי האדם ידועים לו מראש, או במילים אחרות, המעשים מוכתבים על ידו.

        17/7/11 16:13:

      צטט: פרמינה דאסה 2011-07-17 12:56:03

      הסיפור מקסים ומעביר ישר לתוך עולם אחר. אבל , יותר מהכל, משכה אותי היכולת של כל הנוגעים בדבר, לעצור הכל ולהתעמק ברוח. אנחנו צריכים ללמוד מהם הרבה....

      טלי יקירתי, תודה רבה.
      אני לא מופתע מהיכולת שלהם ללהתעמק ברוח. כאשר שואלים אותי על ההבדל בינינו לבינם אני תמיד אומר שאנחנו חברה חומרנית, מטריאליסטית, שעבורנו מה שאנחנו רואים וקולטים ביתר החושים ובשכל, זו המציאות. במזרח בכלל, ובהודו בפרט, המציאות הנתפשת, האמפירית, היא עיוות של המציאות האמיתית, המוחלטת. הם קוראים לזה ,מאיה" - שבמקרים רבים מתרגמים את המושג כ"אשליה".
      אם המציאות הנתפסת אינה האמת המוחלטת, והכרה באמת המוחלטת היא מטרת חייו של האדם, אין להתפלא על העיסוק ברוח, לא רק אתל הנזירים ואנשי הרוח, אלא גם בקרב "עמך".
      כל טוב, עמוס.

       

        17/7/11 12:56:
      הסיפור מקסים ומעביר ישר לתוך עולם אחר. אבל , יותר מהכל, משכה אותי היכולת של כל הנוגעים בדבר, לעצור הכל ולהתעמק ברוח. אנחנו צריכים ללמוד מהם הרבה....
        17/7/11 06:37:

      צטט: lemira 2011-07-17 00:12:51

      התיאור שלך את החוויות - מרתק. והקנאה................... מירה

      תודה למירה.
      על פי תפיסתי, הסיפוק צריך לבוא מעצם העשייה - כתיבת הסיפור. אולם סיפור, מעצם העלאתו על הכתב, נועד לקהל קוראים, ותגובת הקוראים, במיוחד כשהיא חיובית, מגבירה את הסיפוק ונותנת לכתיבה ממד נוסף.
      ובאשר לקנאה....תקצר היריעה...
      שמחתי על ביקורך המחודש, ואת מוזמנת להמשיך ולפקוד את הבלוג שלי.
      שבוע טוב, עמוס.

       

        17/7/11 06:28:

      צטט: שיווה 2011-07-16 22:06:53

      עמוס

      מסעך וקירבה שידעת בחצרות הגורו ברחבי הודו

      מציבה אותך במקום של הזר והחוקר...

       

      תודה רבה, ריקי.

      למען האמת, ניסיתי לא פעם לבטל את גורם "הזר" בכך שהפכתי להיות חלק מן המתרחש - זה לא צלח, ההודים היו תמיד מודעים לזרותי. מצד שני, לא הייתי ממש "חוקר". היה לי אמנם ידע מוקדם מסויים - לא מספיק, אך לא היו לי כלי מחקר ולא חקרתי שום נושא בצורה שיטתית.

      כשחזרתי להודו כחוקר אקדמי לצורך הדוקטוראט שלי, הביקורים נשאו אופי שונה לחלוטין, ונפגשתי בעיקר עם אנשי האוניברסיטאות, ופחות עם "עמך".

      שבוע טוב, עמוס.

       

        17/7/11 00:12:
      התיאור שלך את החוויות - מרתק. והקנאה................... מירה
        16/7/11 22:06:

      עמוס

      מסעך וקירבה שידעת בחצרות הגורו ברחבי הודו

      מציבה אותך במקום של הזר והחוקר...

        16/7/11 21:28:

      צטט: פו3 2011-07-16 03:46:59

      אתה מביא ניחוחות וסיפורים מצויירים.

      תודה, רויטל.

       

        16/7/11 03:46:
      אתה מביא ניחוחות וסיפורים מצויירים.
        13/7/11 16:19:

      צטט: יעל מ 2011-07-13 15:02:29

      זה תמיד מעניין איך אתה פוגש אנשים כ"כ מלאי עניין ובסופו של דבר יש את הנקודה של הפרידה הזאת ואי-הוודאות אם אי פעם יצא לכם להיפגש שוב. סיפור מקסים!

      תודה רבה, יעלי.
      אינני יודע אם זה ייחודי לי, אבל התרשמתי מן הטיול הראשון, ומרבים אחרים שבאו אחריו, שפגישות בטיול, תהיה האינטנסיביות שלהן אשר תהיה, נשארות מתוחמות לנסיבות הפגישה, ובדרך כלל אין להן המשכיות.
      כמובן שיש יוצאים מן הכלל. היו לי פגישות מרגשות בהודו כעבור 30 שנה ויותר, והיו יחסים שנוצרו בטיול שהתמשכו גם לשנים ארוכות אחריו.
      בכל אופן, למדתי להנות מן הרגע כמות שהוא, מבלי לעשות חשבונות לעתיד.
      כל טוב, עמוס.

       

        13/7/11 16:13:

      צטט: בניp 2011-07-13 12:16:27

      חבל, יכול להיות שהיה יכול ללמד אותך טוב מאוד על אף קשיי התרגום... אין כמו הנימוס של השופט וצ'לפן...

      ייתכן, בני. הוא היה מאד נחמד כבן אדם והיה נעים לשוחח אתו, אבל....
      ברור לי שהייתי יהיר, אבל אינני אומר "חבל". אצלי זה כלל, לא להצטער על מה שאין להשיבו, אלא להמשיך הלאה.
      למדתי הרבה בטיול בהודו, ומי יודע, אם הייתי מוצא גורו ונוהה אחריו, ייתכן והיו לי חיים אחרים לגמרי כנזיר הודי, והייתי מפסיד את החיים והמשפחה שיש לי וגורמת לי אושר.
      כל טוב, עמוס.

       

        13/7/11 15:02:
      זה תמיד מעניין איך אתה פוגש אנשים כ"כ מלאי עניין ובסופו של דבר יש את הנקודה של הפרידה הזאת ואי-הוודאות אם אי פעם יצא לכם להיפגש שוב. סיפור מקסים!
        13/7/11 12:16:
      חבל, יכול להיות שהיה יכול ללמד אותך טוב מאוד על אף קשיי התרגום... אין כמו הנימוס של השופט וצ'לפן...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין