עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    קופסא שחורה

    בלוג זה יעסוק בהמלצות וביקורות לספרים והצגות בתאטרון, פינת יוצרים לכתיבה ועוד...

    0

    המכשולים האסתטיים של ספרות השואה / מאת אברהם. ב יהושוע

    1 תגובות   יום שישי , 1/7/11, 18:04

     

     

    במאמר זה מנסה א. ב יהושוע לאמוד את הקשיים שעומדים בפני היוצר או האומן העוסק בנושא השואה. הוא טוען שמדובר בחוויה שלא ניתן לעשות לה אנלוגיה וההבנה היא תוצאה של קישור או חיבור ובנושא זה לא ניתן לקשר או לחבר. נושא השואה הוא נושא שלא ניתן לדעת כיצד להתמודד איתו ומסיבה זו יוצרים שהתחילו לכתוב על נושאים הקשורים לשואה כתבו לאחר המון זמן והניסיונות הראשונים לא היו מוצלחים ורק עם הזמן ידעו איך להתמודד עם נושא זה.

     

     

    המאמר מתחיל עם דוגמה מספרו של חורחה סמפרון "המסע הגדול", בקטע שהדובר מראה לשתי הבחורות הצרפתיות את הזוועה בממשותה, כשהוא מדגים קטע זה בניסיון להראות ולעלות את הבעייתיות של ספרות השואה. הדובר ב"מסע הגדול" מנסה להראות את הריאליזם הנטורליסטי ואינו מצליח להעביר את אימת השואה.

     

     

    א.ב יהושוע מביא דוגמאות נוספות כמו למשל של קלוד לטסמן בסדרת השואה, שנקטה באפקט שזעזע את הצופים ובכך גילתה שהאומנות מסוגלת לחדור וששום דקומונטציה אינה מסוגלת לעבור מהרגע שנוצרת הזדהות והופכת את המגע לאינטנסיבי ועמוק ובכך היצירה נוגעת בקוראים / צופים.

     

     

     

    א.ב יהושוע יוצא נגד אלו המטילים ספק בדבר יכולתה של האומנות להעניק את השירות הנכון לחוויות השואה, הוא יוצא נגד כל אלה שדק ומוטציה (תיעוד) מעבירים את השואה בצורה טובה יותר. הוא בטוח שגם אם יש החושבים שהאומנות נכשלה בהעברת הנושא, הרי שהזמן מוכיח שהמבע האומנותי הוא המשמר הטוב ביותר.

     

     

    אחרי הקדמה זו הוא מביא טענות שונות ומפריך אותן כנגד כל אלו המסתייגים לשתי קבוצות שונות ומתחיל מהקבוצה הרחוקה ממנו, שהסתייגותה היא הסתייגות מוסרית. קבוצה זו אינה מטילה ספק ביכולת להפוך את החוויה הזו ליצירה אומנותית, אלא שהיא מסתייגת מהיזקקות למעשה אומנותי כדי לתאר חוויה זו. כלומר ההיזקקות האומנותית היא בלתי מוסרית, כי איך ייתכן שסבל נוראי כזה ישמש מקור להנאה אסתטית, באמצעות אנלוגיות, דימויים, מטפוריקה, חריזה ועוד. א.ב יהושוע משיב לכך, שניתן לומר את אותו נימוק לכל ניצול חוויה אנושית קשה, כמו למשל מלחמת העולם השנייה ולגבי כל סבל, ניתן לומר שזה לא מוסרי לתאר זאת בכלים אסתטיים. כמו כן, הוא גורס כי האומנות יכולה לשמר את נושא השואה יותר מכל אמצעי אחר.

     

     

     

    הקבוצה השנייה אלו המסתייגים את העיסוק בשואה בנסיבות תנאים אסתטיים, מפקפקים ביכולת של האומנות להתמודד עם סוג זה של חוויה, כלומר אין כלים אסתטיים שיכולים לבטא מבע אמיתי של חוויה. מדובר בחוויה כל כך מיוחדת, עצומה וגדולה והמסתייגים חוששים שאין מספיק כלים עשירים ומורכבים בכדי לבטא חוויה אדירה שכזאת.

    א.ב יהושוע מתנגד לגישה הזאת, הטענה האסתטית ניסתה לטענתו, לפסול את המבע האומנותי שהיה משהו בלתי אנושי, לדעתו של א.ב יהושוע החוויה הייתה אנושית ביותר, בני אדם עוללו זאת בבני אדם, זה נכון שהשואה הרחיבה את המושג מהן גבולות האדם, אך אם מתייחסים אל אומנות כאל משהו שמיועד, בעצם מגיעים להבנה עצמית שדווקא העיסוק בשואה יש בו חשיבות רבה בכדי להעמיק את הידע שלנו, ובכדי להראות עד כמה הגבולות התרחבו ולאן בני אדם יכולים להגיע, להבין את מורכבות האדם לטוב ולרע, כי בשואה התגלו תופעות.

     

     

     

    כמו כן הוא מתייחס למכשולים האסתטיים שמיוחדים דווקא לחוויה זו ובעקבות זאת רבים מהאומנים נכשלו מפני שלא היו מודעים למיכשולים אלו או שהייתה להם רתיעה להפעיל את מלוא הכוח האסתטי ולהשתמש בכלים אסתטיים חריגים.

    המכשול הראשון אליו מתייחס א.ב יהושוע, קשור רבות לבעיית השיתוף, כלומר על היוצר לגרום להזדהות של הקורא עם הנושא, למעשה כל הזדהות נובעת מהפעלת הקורא, שהקורא יעשה "ריאליזציה" של הטקסט באמצעות ניסיון דומה שעבר הקורא, במערכת של מושגים וערכים שהקורא מכיר.  מכיוון שהקורא לא עבר שום חוויה, הוא לא יוכל להזדהות ועל כן קיים כאן מכשול קלאסי של תת- רוחק לעומת על – רוחק. היוצר נמצא בסיטואציה של תת – רוחק ביחסו לנושא ויש לו צורך מסירה מיידי מאוד למי שנמצא בעצם במצב של על- רוחק. על – רוחק , תוצאה של העובדה שהסופר לא היה במקום וישנה בעייה נוספת הקשורה בהדחקה של הקוראים, ההתרחקות מנושאים זוועתיים, אנו נרתעים ולא רוצים להתקרב לנושא ועל כן יש שוני בין מי שרוצה למסור לבין מי שנרתע.

     

     

     

    א.ב יהושוע טוען שצריך להכות ולזעזע את הקורא, דרך מערכות דימויים וצורות מיוחדות פנטסטיות, ניסויים חדשים מיוחדים בכדי שתיווצר איזו שהיא פרובוקציה , שתשבור את המחסומים הנפשיים שלו, כלים המקובלים לא מתאימים, יש למצוא דרכים שישברו את המחסום שמציב לעצמו הקורא, למצוא דרך למשוך את הקורא ואת זה עשה חורחה סמפרון.

    מכשול נוסף שיוצרים נכשלו בו מפני שלא היו מודעים, קשור להתמקדות בחשיבות של הניסיון הנפשי המתואר בצורה אומנותית מתוך רצון למסור חוויה. ניסיון נפשי יש לו חשיבות מפני עצמו, כמו למשל ניסיון נפשי של אדם פשוט מאוד הוא ניסיון מיוחד. כמו למשל נושא האהבה על רקע השואה, איפה מקור החשיבות, האם נושא האהבה מצדיק את היצירה או שהיא מתייחדת מפני שהיא על רקע השואה, זה לא ברור.

     

     

    המכשול השלישי, נובע מהמצב הפתטי הבסיסי, המעמיד צדיק מול רשע, קורבן מול רוצח, מצב אוטומטי, מצב שמלכתחילה מי שחלש מייד מרחמים עליו ומי שרשע מיד מרגישים טינה כלפיו. ספרות טובה העוסקת בשואה מסתייגת מעמדה של שחור מול לבן, קורבן ומקריב, אלא עוסקת במצבים מורכבים, בדילמות, קונפליקטים והיא לא מעמידה מחנה מול מחנה, אלא רק מחנה אחד. שכחה וזיכרון, בריחה לעומת נטילת אחריות, השיפוטים הם הרבה יותר מורכבים.

    המכשול הרביעי, הוא מכשול אסתטי שטמון בשאלת השימוש בדמיון. המציאות השואה הייתה התגשמות של הדמיון הפרוע ביותר, כל יצירה אומנותית משתמשת בדמיון, אך כאן הדמיון מוגבל באופן פרדוכסלי, כי המציאות עצמה היא בעצם ביטוי לדמיון הפרוע ביותר. המציאות עצמה היא דמיון פרוע ולכן יש קושי להעביר את החוויה הזו, כל מניפולציה של הקורא הופכת להיות טריוויאלית. לדעתו של א.ב יהושוע, באמת צריכים למצוא דרכים מיוחדות ודווקא הדרכים המיוחדות הצליחו להשתמש בדמיון ובאו לידי ביטוי ביצירות שלאחר השואה.

     

     

     המכשול הבא קשור בשימוש בהומור ובאירוניה כאמצעי אסתטי. נושא השואה הוא נושא כל כך רציני ששימוש בהומור בהקשר אליו ובאירוניה נראה כמשהו שלילי, אך ברגע שלא השתמשו בהומור או באירוניה היצירה הייתה יותר קודרת. פרט לכך, יצירה טובה חייבת שתהיה בה אירוניה. דוגמה לכך ניתן לראות ביצירה "יעקב השקרן", הייתה נטייה להתרחק מהומור.

     

     

     מכשול שישי, זהו מכשול שלא קשור רק באומנות, אלא גם במחקר, כלומר בהיסטוריה של נושא השואה. מכשול זה קשור במימד הסתמיות של הנושא הנ"ל, או הניסיון ההיסטורי. ככל שנבהיר לעצמנו את נושא השוה, כך נרגיש יותר ויותר וכך גם נרגיש יותר יוותר שקיים עודף ושוליים שלא ניתנים להסבר. היוצר צריך להיות מודע לכך שאין תשובה לנושא ואי אפשר להסביר או להעביר את הנושא עד הסוף. כל יצירה טובה לא תסתיים בנקודה, למשל המספר ב"יעקב השקרן" מנסה באופן אובססיבי לספר ושנאמין לו ולכן יש חוסר יכולת לסיפוק בעניין, כאילו הוא עוד לא עבר והעביר זאת עד הסוף. "במסע הגדול" הניסיון לכתוב את הספר כמה פעמים. בספר היסטוריה אסור שתהיה באמירה נחרצת ותסתיים באמירה נקודתית.

      http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/Page.aspx?ws=a25296b5-eb36-479f-8db7-2ad369f5497e&page=5ea7648d-59e7-40ed-8f80-204bc7bcbdde&fol=a4917adc-433d-4371-a9e1-98ac3f4fbecb&box=b8d3206a-11a9-4c40-b264-3c56c7e49aac&_pstate=item&_item=c48e6bec-85a1-43d2-9832-3669fd82b7cc קישור לסיכום המאמר.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      אכן את מעלה נושא מורכב ובעייתי ותמיד קשה לגעת בנושא כל כך עדין כמו השואה וחשוב להבין את כל המכשולים הללו.

      ארכיון

      פרופיל

      מליסה 27
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין