עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    הפרידה מצילון

    15 תגובות   יום שישי , 1/7/11, 15:30

    הפרידה מצילון

     

    כשחזרתי לקולומבו מסיוריי באי, הלכתי לשגרירות ההודית, להסדיר סופית את האשרה לכניסתי להודו. קבלתי את האשרה במהירות וללא בעיות. עתה נותר לי רק למצוא ספינה שתיקח אותי להודו.

     

    בדרכי לנמל נתקלתי שוב בנורברט, התייר הגרמני שהכרתי בשבוע הראשון לשהותי באי.

    "שלום לך, אני שמח שוב לפגוש אותך", אמר לי.

    "גם אני אותך", שיקרתי בנימוס.

    "לאן אתה הולך היום?"

    "אני הולך לנמל לחפש ספינה שתיקח אותי להודו".

    "אכפת לך אם אצטרף אליך?" חזר שוב על שאלתו מפגישתנו הראשונה לפני חודש. שוב הלכנו יחד, ושוב הציקו לי המחשבות על חלקו האפשרי בזמן מלחמת העולם, ועל האפשרות שהיה מעורב בהרג יהודים, וביניהם אולי אפילו בני משפחתי.

    לא מצאתי ספינה שמפליגה להודו, אך גיליתי את הספינה הנורבגית, שהייתי אמור להפליג בה מג'יבוטי, נכנסת לאיטה לנמל!

     

    במשך מספר ימים עוד המשכתי להגיע לנמל ולחפש, אך כשהזמן התארך ולא היה סיכוי לצאת בספינה, ניסיתי למצוא מקום במטוס לדרום הודו. הייתה טיסה סדירה יומית אחת בלבד לדרום הודו, ולמשך כל השבוע הקרוב לא נמצא לי עליה מקום, אלא ברשימת המתנה.

    כתחנת מעבר, אותה טיסה הייתה נוחתת גם בעיר ג'פנה שבצפון האי, והחלטתי לנסות את מזלי שם. קניתי כרטיס רכבת לג'פנה, אספתי את חפציי, כולל ארגז הימאים שלי, ונסעתי לתחנת הרכבת.

    השיטוטים באי, ואולי האכזבה מכישלון ההפלגה להודו, נתנו בי את אותותיהם, והרגשתי רע, אולי חליתי בשפעת. שכני לספסל ברכבת התעניין בשלומי, ונתן לי כדור APC נגד כאבים. בשיחה שהתפתחה בינינו, שאינני זוכר הרבה ממנה, אמר לי שהוא יודע לקרוא בכף היד, ונעתרתי לבקשתו לקרוא בכף ידי.

    הופתעתי מדברים שידע לומר על עברי, ועל אישיותי, אך חשבתי שזה יכול להיות גם ניחוש מושכל, או אינטואיציה טובה.

    "אתה היום רווק, אבל אני רואה חתונה בקרוב, וארבעה ילדים", המשיך להתנבא.

    אמנם נישאתי כעבור כשלוש שנים, אך נולדו לי שלושה ילדים בלבד, וספק אם נבואתו עוד תתממש במלואה.

    הוא גם ניבא לי שאחיה עד גיל שבעים וחמש! בגיל עשרים ושבע זה נראה עוד הרבה זמן לחיות. כיום אני בן שבעים ושתיים, ונותרו לי שלוש שנים בלבד כדי לגלות אם צדק!

     

    כשהגענו לג'פנה, נותרו עוד שעות מעטות להגעתו של המטוס מקולומבו, בדרכו לטירוצ'ירפלי (טריצ'י) שבדרום הודו. לאכזבתי, גם בנמל התעופה של ג'פנה לא נמצא לי מקום פנוי במטוס.

    ביקשתי לדבר עם מנהל השדה. הלכתי למשרדו עם התרמיל על הגב, בידי האחת המקל שקיבלתי במתנה מדייויד באחוזת התה, ובידי השנייה, גררתי בכבדות רבה את ארגז הימאים. השפעת הכדור שקיבלתי ברכבת כבר החלה להתפוגג.

    "שב בבקשה", הזמין אותי המנהל באדיבות. "מה אני יכול לעשות בשבילך?"

    "באתי כל הדרך ברכבת מקולומבו בתקווה למצוא מקום פנוי במטוס הקרוב להודו, ונאמר לי שאין מקומות".

    המנהל בדק את רשימותיו.

    "אכן, אין. אני יכול להכניס אותך לרשימת המתנה".

    "חוששני שזה לא יעזור לי", אמרתי. "עשיתי דרך ארוכה, אני קצת חולה ואין לי איפה להיות. אני חייב לטוס עכשיו".

    "תבין, אדוני, אין מקומות פנויים", לא איבד המנהל מסבלנותו ומאדיבותו. אני דווקא כן.

    "תשמע, אדוני", אמרתי מתוך ייאוש, "אתה המנהל ובידך למצוא פתרון. אני יושב פה במשרד על הארגז שלי, ולא זז מפה עד שיימצא לי מקום בטיסה".

    המנהל ראה את נחישותי ואולי חמל על ייאושי. הוא זימן מישהו למשרדו, נתן לו הוראות קצרות, וכעבור רבע שעה נמצא לי מקום על הטיסה. במצבי העגום, בכלל לא חשבתי על המסכן שנותר בנמל התעופה הקטן, וצריך להמתין שיימצא לו מקום באחת הטיסות הבאות.

     

    הצצתי מחלון המטוס במרחבי הים שמתחתיי, ונפרדתי מן האי במחשבה:

    "ביי, ביי ציילון, גן עדן ירוק, נעמת לי מאד!"    

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/10/12 00:11:

      צטט: מרב 1956 2012-10-24 18:44:28

      עד עכשיו הצטיירת לי כתמים.

      עלית עליי...חיוך.

      כל טוב, עמוס.

        24/10/12 18:44:

      עד עכשיו הצטיירת לי כתמים.

       

        5/7/11 07:31:

      צטט: רומפיפיה 2011-07-05 00:35:30

      סיפור מופלא

      ובאשר לאותו קורא בכף יד

      הגיוני שאיש צעיר בן

      27 יתחתן וילד ילדים

      אך טעה במספר

      וכנראה טעה מאד

      גם בתאריך השני,

      אז בבקשה,הסר כל

      מחשבה בכיוון זה מליבך

       

      תודה, ציפי.

      אני ספקן, ואינני מייחס חשיבות לקריאה בכף היד, ולחוזי עתידות למיניהם. יחד עם זאת - מי יודע?

      אינני מחשב את הקץ ואין לי "טבלת ייאוש", אך נראה לי שזה מעורר חיוך שיש לי רק 3 שנים לחכות על מנת לגלות.

      כל טוב, עמוס.

       

        5/7/11 00:35:

      סיפור מופלא

      ובאשר לאותו קורא בכף יד

      הגיוני שאיש צעיר בן

      27 יתחתן וילד ילדים

      אך טעה במספר

      וכנראה טעה מאד

      גם בתאריך השני,

      אז בבקשה,הסר כל

      מחשבה בכיוון זה מליבך

        3/7/11 13:36:

      צטט: Design4U 2011-07-03 10:45:04

      סיפור מעניין עמוס. בקשר לגיל....זה לא מסוג הדברים שיש להשקיע בהם מחשבה, אלא אם כן יש בך נטיות מיסטיות ואתה אכן מאמין בדברים...

       

      תודה רבה, מיכל.

      כשמגיעים לגילי, אין מנוס מלחשוב גם על מה שעושה הגיל.

      באשר לנבואה - חלקה האחד הופרך, וכמו שכתבתי, יש לי 3 שנים לגלות לגבי חלקה השני.

      אינני עוסק בנבואה הזאת, אבל היא הייתה חלק אינטגרלי של הסיפור.

      למען האמת, אם לא הייתי נתקל בחוזי עתידות, וכן, היו אחדים, הייתי חייב להמציא אותם כדי להמחיש את האמונות הרווחות בארצות אלה.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        3/7/11 13:32:

      צטט: בניp 2011-07-03 09:13:44

      איזה היפוך מספרים...27, 72... כנראה בכל מקום החזק מנצח...

      תודה על התגובה, בני.
      אני מודע להיפוך המספרים, אך בחרתי לא להתייחס לכך בסיפור.
      שבוע טוב, עמוס.

       

        3/7/11 09:13:
      איזה היפוך מספרים...27, 72... כנראה בכל מקום החזק מנצח...
        3/7/11 07:52:

      צטט: דיוטימה 2011-07-03 07:14:44

      קישטָה, מהר-מהר, למשפט ההוא בקשר לגיל. החלף מייד את האמירה הזו באחרת כי נבואות ואמירות שרובצות בתת מודע, דרכן להגשים את עצמן...

      התמקד בבריאות גופנית ומנטלית מצוינת והמשך בחיים טובים מלאי חדווה ועניין עד 120!!! מה שחושבים הוא מה שמקבלים, זו דרך היקום חיוך

       

      ברוכה הבאה, אסתר.

      אני חותם על כל מילה - גם אני משוכנע בקשר שבין ההרגשה והמחשבה לבין המצב הגופני.

      יש לי ספר מצויין בנושא, שהבאתי ממסעי להודו, שנקרא "In Twine with the Infinite", של הסופר רלף וולדו טריין.

      באשר לנבואה - לעתים רחוקות מאד אני נזכר בה, אך לא יכולתי להשמיטה מן הסיפור.

      שבוע טוב, עמוס.

        3/7/11 07:14:

      קישטָה, מהר-מהר, למשפט ההוא בקשר לגיל. החלף מייד את האמירה הזו באחרת כי נבואות ואמירות שרובצות בתת מודע, דרכן להגשים את עצמן...

      התמקד בבריאות גופנית ומנטלית מצוינת והמשך בחיים טובים מלאי חדווה ועניין עד 120!!! מה שחושבים הוא מה שמקבלים, זו דרך היקום חיוך

        2/7/11 19:49:

      צטט: מאדאם 2011-07-02 19:11:57

      מקסים

      תודה רבה לך.
      אני רוצה לומר שהפרידה מצילון עבורי לא הייתה מקסימה.
      גם הרגשתי רע פיסית, גם היה חבל לי לעזוב מקום כה מקסים, וגם היו לי נקיפות מצפון על המסכן שנשאר בגללי בנמל התעופה הקטן בג'פנה.
      שבוע טוב, עמוס.

       

        2/7/11 19:11:
      מקסים
        1/7/11 17:26:

      צטט: פרמינה דאסה 2011-07-01 17:12:42

      אולי המחשבה על הפרידה מסרי לנקה היא זאת שהחלישה אותך..... איזה סיפור יפה...:-)

      תודה רבה טלי.
      הסיור בצילון היה יפה ומיוחד, ואני שמח שגם הסיפור יפה בעינייך.
      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

       

        1/7/11 17:24:

      צטט: שיווה 2011-07-01 16:18:44

      נבואה ניתנה לטיפשים :))
      ולמאמינים....
      יפה סיפרת את קורותיך...

       

      תודה, ריקי.

      אני מתחיל להיות קצת מודאג - אני נהנה להתרפק על "קורותיי". זה לא אומר שאני מזדקן?

      שבת שלום, עמוס.

       

        1/7/11 17:12:
      אולי המחשבה על הפרידה מסרי לנקה היא זאת שהחלישה אותך..... איזה סיפור יפה...:-)
        1/7/11 16:18:

      נבואה ניתנה לטיפשים :))
      ולמאמינים....
      יפה סיפרת את קורותיך...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין