עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    קופסא שחורה

    בלוג זה יעסוק בהמלצות וביקורות לספרים והצגות בתאטרון, פינת יוצרים לכתיבה ועוד...

    0

    מותו של סוכן / ארתור מילר

    1 תגובות   יום ראשון, 26/6/11, 20:46

    המחזה יוצא נגד התפיסה האמריקאית השמה דגש על הצלחה חומרית ומתעלמת מערכים אנושיים.

    לסדר והמבנה במחזה יש משמעות ודרכם מבינים כיצד החברה האמריקאית מתייחסת לאנושות ואל מעמדו של אדם בעולם, מיהו אותו אדם, מה מהותו בעולם, אילו כוחות עליונים פועלים מעליו וכיצד הוא מתמודד.

    האקספוזיציה מתארת את המקום, ניו יורק והדמויות: ווילי, ביף, הפי ולינדה. ווילי חוזר מעבודתו, לאחר יום מפרך ואינו חש בטוב. במהלך היצירה, ווילי חולק עם לינדה אודות הקשיים בעבודה ועל רצונו להפוך לסוכן קבע. הפי וביף מנהלים שיחה בחדרם על מצבו העגום של האב בטון של זלזול ועל מצבם האישי ותוכניותיהם.

    ווילי שוקע בהזיות ונזכר כיצד בעבר בגד באשתו. לינדה משתפת את בניה אודות הניסיונות התאבדות של אביהם ואלו מבטיחים לתמוך בו, בעקבות זאת ביף מחליט להישאר בבית משפחתו בכדי לשפר את יחסיו עם אביו, לסייע לו בבעיות הכלכליות ולחפש עבודה בניו יורק. סיום המערכה מסתיים באווירה אופטימית, שינוי המצב הכלכלי, ותקווה לקראת תפניות חיוביות, הפי עומד להתחתן, ווילי פונה לאוליבר בכדי למצוא עבודה לבנו ביף.

     הזמן ביצירה הוא בעל משמעות רבה, מיד בתחילת היצירה ניכר להבין שהאב ווילי נמצא בשלבים של מוות. ביצירה יש מוטיבים מקדמים ומוטיבים משהים ויש לכך משמעות רבה לרעיונות שרוצה להעביר ארתור מילר.

    דוגמה לכך ניתן לראות במוטיב הבוקר, מוטיב משהה, הבוקר יוצר תקווה חדשה, אמנם מדובר באשליה של בוקר, שכן הדבר אינו באמת יכול להצליח וזה מתקשר לחייו של וילי לומאן, החי בתודעה כוזבת. לאורך כל חייו הוא מספר סיפורים אודות הצלחותיו ועל כך שהוא מאוד מקובל וכל זה למעשה שקר אחד גדול והעמדת פנים.

    אביו של ווילי לומאן משמש עבורו דמות להערצה ואידיאל, אביו הצליח והיה לוחם בערבות, הגשים את עצמו ועסק בתחומים שחשק בהם. ביף, בנו של וולי לומאן, גם כן בעל חלומות, חלום בו הוא חי בחווה ובנקודה זו ישנה גם התנגשות בין שני עולמות, העולם הקפיטליסטי הגשמי של וילי לומאן ובנו הפי ועלמו של אביו של וילי לומאן וביף.

    ווילי דורש מבנו ביף ללכת בעקבותיו ולהדחיק את החלום שלו וכאן בא לידי ביטוי הקונפליקט בין העולמות השונים , ביף מבטא את עצמו באופן חופשי וזה מתנגש עם החלום האמריקאי. ווילי לומאן מעריץ את אביו ויש ביניהם דמיון רב, הוא אוהב לבנות, לטפח את הבית ואלו דברים המגיעים מתוכו ומשרים עבורו סיפוק, אך הוא חצוי והוא אינו מודע לכך. הוא אינו שלם עם הערכים שלו והוא מדחיק את כל אותם רצונות, מאווים ותשוקות שאינם הולמים את החברה האמריקאית, ההצלחה הגדולה טמונה בקריירה אמריקאית. הוא כל פעם מנסה לקבל חיזוקים מבחוץ, מלינדה, מצ'רלי ומילדיו, כשאותם חיזוקים צריכים לבוא מתוכו.

    לווילי לומאן יש קושי להתמודד עם הסממנים האמריקאים, קשה לו להסתדר עם החידושים והמודרניזציה, למשל הרשמקול מייצג את העולם המתפתח במהירות, הבוס מתגאה ברשמקול שדרכו בנו מקליט את כל ערי הבירה בכל העולם. ואילו ווילי לומאן אינו מסוגל להתמודד עם העולם המתקדם, והוא לא רץ עם הזמן.

    הבית שלו קטן, הבניינים סביב ביתו מעפילים על הבית, זהו למעשה ביטוי מיתונומי המייצג את הרעיון של הניכור באמצעות אותם בניינים גבוהים. ווילי לומאן הוא אדם שמחפש טבע ואוהב ליצור דברים והוא הופך לקורבן של האמריקניזציה שמתפתחת.

    יש כאן בעיה לבחון את הגיבור כגיבור טראגי הנאבק על האמת והערכים שעליהם הוא גדל, במקרה הנ"ל,  הגיבור מלכתחילה נידון לכישלון, הוא אינו קורבן מחוסר ברירה, אלא הוא מתרפס ומתחנף ומוריד ממחירו שלו ומכבודו. הוא הולך לפי הנורמות והמוסכמות. בטרגדיה הקלאסית, מרגישים אימה ופחד וישנה תחושה שאותו גיבור יכול להיות אנחנו וזה גורם לכאב גדול, אך אצל ווילי לומאן אנחנו מרגישים רחמים כלפיו וישנה התנשאות מצד הקוראים / צופים.

    וולי לומאן, אדם חלש שאינו מסוגל להתעלות על עצמו, לקחת אחריות על מעשיו. הוא מסרב להכיר באמת הפנימית שלו, בדברים שהוא אוהב ולהעריך זאת. כל רצונותיו וכוחותיו מופנים אל אותם נתונים חיצוניים וגשמיים ורודף אחר תפקיד של סוכן המתיימר להיות מקצוע מקובל.

    כל האמות מידה שלו הם חיצוניים, אין לו יכולת להחזיק בערכים הפנימיים שלו ולהיות אמיתי עם עצמו וכל זה נובע מאותם נורמות של החברה האמריקאית.

    מסיבה זו, וולי לומאן אינו יכול להיות אותו גיבור טראגי וזאת ניתן לראות בסוף היצירה בתבוסתו. לעומת זאת, ביף בנו,  כן גיבור טראגי, הוא לוקח אחריות, הוא מודע לאמת הפנימית שלו, מהותו, תשוקותיו ונכנע להם  מתוך חוסר ברירה , אך לצד מאבקים פנימיים בתוכו. לעומת זאת, הפי דומה לאביו, אין לו סולם ערכים מוצדק ואת הכסף הוא מעמיד במרכז.

    ווילי לומאן אינו מודע למצבו ועל כן ישנו גם את מוטיב העיוורון, הוא אינו רוצה לראות את האמת. חברו צ'רלי שנמצא יחד איתו מאפשר לו בזהירות להבין ומרמז לו אודות הפנטזיות שלו, אך ווילי לומאן מלגלג עליו ובכך מדחיק ובורח. צ'רלי מציע לו עבודה והוא מסרב לה כי זה פגיעה בכבודו.

    כאן למעשה מעביר ארתור מילר את הביקורת שלו על החברה האמריקאית, על אותה מציאות קשה, שבסופה אנשים כמו וולי לומאן, לא יהיו מסוגלים להבדיל בין דמיון למציאות ויישאפו לאותו חלום אמריקאי ששמו כן הוא, חלום ולא מעבר לכך. אנחנו שבויים בידי מוסכמות ונורמות מקובלות, לא כנים עם עצמנו ומדחיקים את התשוקות שלנו, לטובת החברה, האגו והפחד להיכשל במירוץ.

    העבר וההווה ביצירה מאוד משמעותיים, אישיותו של אדם נבנית מעברו. העבר אצל ווילי לומאן נכנס במפולש אל ההווה, אך הוא לא נכנס כמעין זיכרון, אלא כתמונה בעבר שהופכת להווה והוא חווה זאת עכשיו.

    ארתור מילר רצה שניכנס אל תוך ראשו החולה של ווילי לומאן, דמותו מתפתחת לאורך היצירה אך לכיוון השלילה, העבר חדר בעוצמה אל ההווה וגרם לו לאיבוד שליטה, הדמיון הופך למציאות.

    המערכה הראשונה החלה בערב, סוף של עתיד ואילו המערכה השנייה החלה עם בוקר, המעבר בין הזמנים מעביר את הרעיון של החיים בעבר, בהתרפקות הנוסטלגית, הבוקר הוא בוקר מסולף, כי חייו של ילדיו היו מסולפים.

    החומרים שמוזכרים ביצירה: החליל של האב ברקע (מנגינה מהלב), אותו חליל הופך לשריקה של ביף, הביטוי שלו לחופש והתמרדות ומוסכמות שהוא אינו מוכן לקבל, והוא מתמרד באמצעות הקלפטומניה שלו, הוא נתפס כאשר הוא עושה משהו שהוא נגד המוסכמות.

    הרשם קול המסמל את הדור החדש, האמריקני, הבוס מתגאה בבנו שיודע את כל ערי הבירה ומקליט את עצמו. ויש לכך גם ביקורת על הידיעה השטחית, העולם נעשה טכני ומנוכר.

    אביזרים אלו הופכים להיות במרכז העולם, ווילי לומאן מקנא בצ'רלי כי הוא יודע לסווג פרסומות ובכך יודע מה לקנות. יותר מכך, צ'רלי שומר על הערכים שלו ויודע איך להתקדם עם העולם, גם בהיבט החינוכי עם בנו למשל, למרות שחינוכו מיושן הוא נכון לעולם המודרני וזאת מפני שבנו ברנארד מצליח. לצ'רלי יש את היכולת לשמור על שיווי משקל בהשוואה לוילי לומאן.

    וילי לומאן אינו לוקח אחריות, הוא לאורך היצירה מאשים אחרים, הוא אינו נאבק אחר תשוקותיו, והופך קורבן של החברה, החברה עיצבה אותו כך ולאחר מכן הוא מאשים אותה. בנוסף, הוא אינו מגיע לידיעה, לאורך כל היצירה הוא חי בתודעה כוזבת, עם אותה תחושה שדרכו היא הדרך הנכונה עבורו ועבור ילדיו. בסוף היצירה, הוא מתאבד ואשתו לינדה מציינת שבהלוויה לא נכחו חבריו.

    סופו של אדם, בחברה כזו היא להכיר בבדידותו, חברה הרודפת אחר הגשמה גשמית אחר אותם תחומים המוגדרים כנחשקים, התחרות והמרדף אחר התהילה, שבסופה בדידות.

    ארתור מילר נוגע במחזה בנקודות מרכזיות שחוקרים רבים ותיאורטיקנים רבים עסקו חקרו את הנושא. אמנם ניכר לראות את אותם רעיונות ביקורת זו גם בחברה הישראלית, אמנם המודל המערבי היא ארצות הברית, אך ישראל נמצאת מאחוריה. עלינו לא להיכנע לחלומות שלנו, לערכים שלנו ולאמת שלנו בכל מחיר, אחרי הכול מדובר בדברים חיצוניים וגשמיים שעם הזמן ייעלמו ומה שיישאר לנו לאורך זמן זה אותה אמת שבלב, משפחה, חברים ויותר מכך נפש נקייה מרגשות אשם ורגשות חרטה.

    ''

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/6/11 13:06:
      טוב לראות עוד יצירה איכותית שאת מספרת עליה אחרי האכזבה מהמחזמר הקודם. זה באמת נראה טוב במיוחד אחרי תיאור מפורט ומעמיק כמו שלך

      ארכיון

      פרופיל

      מליסה 27
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין