עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אמני אדמה #1

    8 תגובות   יום שלישי, 21/6/11, 00:23

    הפוסט הזה הוא במסגרת הפרוייקט שאני משתתף בו "The Future of Death"

     

    היום במהלך הסדנא בזמן שהייתי קבור היה לי לא מעט זמן לחשוב כולנו יודעים "כי מעפר באת ואל אפר תשוב" (אם כי חלקינו מתכחשים לעובדה הזאת) וישנם לא מעט אמנים שאחד המדיומים וחומרי היצירה איתם הם עובדים הוא - אדמה. כשאני מספר לחברים על הפרוייקט בו אני משתתף התגובות הן די מעניינות ומגוונות שנעות בין - "זה ממש מוזר" דרך "לא נראה לי שאני אוכל לעמוד בכזה דבר" (ברור שאי אפשר לעמוד - שוכבים...), וכלה ב"זה לא יפה לצחוק עלי שאני מבוגרת" (ככה הגיבה מכרה שלי אחרי שביטלנו פגישה היום ואמרתי לה "טוב, אם אין לך זמן היום אז אולי יהיה לך זמן לבוא לראות אותי ב"עתיד של המוות" ביום רביעי או חמישי").

     

    מעניין דווקא שהבן (בן איזה שנה) של ידידה שלי מאוד נהנה כמה ימים לפני זה בים כשעשינו לו "בור" וקברנו אותו - היה מעניין לראות איך הוא מגלה שנעלמים לו חלקי גוף ושהוא קצת פחות יכול לזוז (כשבמקביל יש לא מעט אדמה שמחבק אותו) - חבל שאין לי תמונות בשביל להראות כמה מאושר הוא היה (וגם אני - יום לפני זה קוברים מבוגרים בשם האמנות ויום לאחר מכן קוברים ילדים בשביל המשחק בים... - כמה חבל שלא מעט ילדים כשהם גדלים שוכחים להמשיך ולשחק...). 

     

    בפוסטים הקרובים נסקור כמה אמנים שעוסקים עם אדמה אבל עד אז רציתי לספר לכם שהיום תפתח לציבור במוזיאון ישראל תערוכת רטרוספקטיבה לאמן מיכה אולמן שבמהלך הקריירה שלו השתמש לא מעט באדמה (לכתבה על התערוכה ועל עבודתו).

     

    ''

    עץ, 2005, גרמניה, מיכה אולמן 

     

    לפני שנעבור לאמנים בשר ודם נזכרתי בסירטון שראיתי בזמנו שמראה איך נראית עיר נמלים מבפנים ואיזה יופי של פסל אפשר לעשות ממושבת נמלים (שמסתבר שניתן להכיל בה 10 טון של בטון) 

     

    ''

    איך נראית קולוניה של נמלים מבפנים 

     

    פה יש קצת תמונות מהסדנא של היום וזהו... הגיע גם קצת זמן לישון ... 

    פוסטים נוספים מהפרוייקט:

    יום ראשון של מוות 

    אמה של סופי מתה (וגם החבר שלה זרק אותה)

    העוצמה שבפגיעות

     מתי בפעם האחרונה בכיתם 

    -----------------------------------------

     כמות הקהל בכל מיצג היא קטנה ומוגבלת, ועל כן ייערכו שני מופעים:

     22/6/2011, יום ד', 20:00

    23/6/2011, יום ה', 20:00

    בצלאל,יפו 23 / ירושלים.
    **מחיר כרטיס הכניסה הוא 40 ₪, וניתן ורצוי להזמין כרטיסים כבר עכשיו כאן.

     

    ''

    סינגו' 

     

    ''

    תמה ותמר 

     

    ''

     

    ''

    אנטון משמאל (כן, אנטון יכול להיות גם שם של בחורה) 

     

    ''

    חפציבה

     

    ''

    ראפת 

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/6/11 14:02:

      צטט: marionc 2011-06-25 00:41:42

      העתיד של המוות נראה לי עתיד משעמם וידוע מראש, במקום...העתיד של החיים, נושא זקוק לטיפול נמרץ ת"מ. אולי אלא העוסקים בעתידה של המוות פתרו את העיניין הזה של החיים...עם כך, אשמח לטיפים.

      ----------------------------------

      העתיד משעמם - לכן ההווה צריך להיות מסעיר (אבל לא יותר מדי...)
      שני טיפים שאני יכול לתת לך (וכבר כתבתי אותם בפוסטים הקודמים) - ברין ברון מדברת על זה בהרצאה שלה "העוצמה שבפגיעות" - "כיוון, שכאשר אתה שואל אנשים על אהבה, הם מספרים לך על שברון לב. כאשר אתה שואל אנשים על תחושת שייכות, הם מספרים לך את החוויה העזה ביותר שהייתה להם שבה חשו לא שייכים, וכאשר אתה שואל אנשים על התקשרות, הסיפורים שהם סיפרו לי היו על התנתקות." (וכשאתה שואל אנשים על מוות הם מספרים לך על החיים... - א.ס).

      וברוני וור גם נותנת לנו את חמשת הדברים שאנשים הכי מתחרטים אליהם לפני שהם מתים - אם נוכל להמנע מהם נוכל כמובן לחיות חיים יותר שלמים (תוך ידיעה כמובן שלעולם הם לא יהיו לגמרי מושלמים)

        25/6/11 00:41:
      העתיד של המוות נראה לי עתיד משעמם וידוע מראש, במקום...העתיד של החיים, נושא זקוק לטיפול נמרץ ת"מ. אולי אלא העוסקים בעתידה של המוות פתרו את העיניין הזה של החיים...עם כך, אשמח לטיפים.
        24/6/11 12:23:

      צטט: yaco t 2011-06-23 22:49:47

      אוקיי ..מה מנסים למצוא ? תחושות מגע אם אדמה? חווית הקבורה בעודך חי? איפה האמנות? אני לא בשלילת הפרויקט רק מנסה להבין את הקאץ'.
      --------------------------------------
      אחלה שאלה (וכן ירבו כמוה)
      בתור אמן שהשתתף בפרוייקט (אולם עדיין לא זכה לצפות בו) וממה שהבנתי מאנטון ועלית (יוזמות הפרוייקט) הכוונה היא לנסות להעביר חוויה גם למשתתפים וגם לצופים בשביל לחדד עבורם את החיים ואת הצורה בה הם תופסים אותם ולגרום להם לשאול את עצמם חלק מהשאלות אותן אנו לוקחים כמובנות מאליהן.

      הסיפור שמאחורי הפרוייקט הוא די פשוט - אנטון ועלית הכירו לפני כ-12 שנים והתחילו לשתף פעולה, כל פעם הן ניסו להתמודד עם פחד אחר שלהן כיוצרות עד שלפני כ5-6 שנים הן החליטו לנסות ולהתמודד עם הנושא של "מוות" - איך מתמודדים עם מוות - מנסים להתקרב אליו ככל האפשר - איך מתקרבים למוות ככל האפשר (מבלי להניח את הראש עם פסי רכבת) - הן הלכו ונפגשו עם אנשים בהוספיסים לחולים סופניים שנותר להם בין יומיים-שבועיים לחיות וביקשו מהם לשמוע את התובנות שלהם לגבי החיים. את התובנות הללו הם לקחו ויצרו איתן פרפורמנס שמנסה ככל האפשר להעביר את החוויה הזאת (שיום יבוא וכולנו נזכה לה). 

      אני יכול לשתף אותך בחלק קטן מהחוויה שלי - זכיתי לפגוש בחור בשם שימעון שגם היה אחד המשתתפים במיצג - שמעון בן 60 ולפני כחודשיים הוא קיבל שבץ מוח שבהתחלה שיתק כמחצית מגופו (היום הוא כבר הרבה יותר בסדר אבל עדיין בשיקום) - היה מאוד מעניין לשמוע את התובנות שלו על החיים (וגם להכירו מעט כאדם) מישהו שכפסע הוא היה בין החיים והמוות.

      מקווה שעניתי לך על השאלה (ומוזמן לשאול עוד)
        23/6/11 22:49:
      אוקיי ..מה מנסים למצוא ? תחושות מגע אם אדמה? חווית הקבורה בעודך חי? איפה האמנות? אני לא בשלילת הפרויקט רק מנסה להבין את הקאץ'.
        22/6/11 12:27:

      צטט: אורלי רביד ו 2011-06-21 20:53:37

      מעורר השראה. תודה

      -----------------

      ,תודה על התגובה ובכיף - זאת אחת המטרות שלי בתור אמן

        21/6/11 23:16:

      צטט: יעל מ 2011-06-21 15:01:08

      נעשו מחקרים/נסיונות לבדוק מתי, באיזה גיל הילד מקבל מודעות למוות, מבין את המושג מוות ומכיר במשמעות שלו. זה מעניין. באשר למה שכתבת בפוסט, הכל יחסי ותלוי קונטקסט - כן משעשע כחלק ממשחק "להיקבר" בחול על שפת הים, אבל לא נראה לי משעשע אם בן אדם ימצא את עצמו בחול טובעני במציאות או מכוסה באדמה בסדנת מוות...

      ----------------------------------------

      הכל הוא תלוי קונטקסט (זמן, מקום) בדיוק אני משנה מקום (ומשנה מזל) לכמה לילות - נשארתי לישון בי"ם בדירה שידידה שלי השאירה לי ופתחתי את אחד הספרים שבמדף שלה - "סיפור" של רוברט מקי וככה הוא כותב (בדף שפתחתי באקראי) - "אם מגוון הקונפליקטים של החיים הפנימיים לא מרגשים אתכם, נסו זאת:מוות. מוות הוא כמו רכבת משא בעתיד הנע לעברנו, מצמצמת את השעות, שנייה אחרי שנייה. כדי שנוכל לחיות ולהפיק מידה כלשהי של סיפוק בחיינו, אנחנו חייבים חהתמודד עם כוחות האנטיגוניזם של החיים לפני שהיא תגיע." (מה שגם מזכיר לי שלמשל להלוויה של סבא שלי כשהייתי קטן {בגיל 8 ?!} למשל לא לקחו אותי...)

        21/6/11 20:53:
      מעורר השראה. תודה
        21/6/11 15:01:
      נעשו מחקרים/נסיונות לבדוק מתי, באיזה גיל הילד מקבל מודעות למוות, מבין את המושג מוות ומכיר במשמעות שלו. זה מעניין. באשר למה שכתבת בפוסט, הכל יחסי ותלוי קונטקסט - כן משעשע כחלק ממשחק "להיקבר" בחול על שפת הים, אבל לא נראה לי משעשע אם בן אדם ימצא את עצמו בחול טובעני במציאות או מכוסה באדמה בסדנת מוות...