עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    קופסא שחורה

    בלוג זה יעסוק בהמלצות וביקורות לספרים והצגות בתאטרון, פינת יוצרים לכתיבה ועוד...

    0

    גטו/ מאת יהושוע סובול

    1 תגובות   יום שני, 20/6/11, 22:29

    המחזה עוקב אחר התגלגלותו של תיאטרון שפעל בתנאים על אנושיים בגטו וילנה בין השנים 1942-1943.

    המחזה חושף את בעיות הקיום בגטו ואת המאבק היומיומי שניהלו היהודים בגטו, את הרצון העז שלהם לקיים תיאטרון שיאפשר להם להתמודד עם התנאים הללו באמצעות חיי תרבות תוססים ושמירה על צלם אנוש.

    אמנם ההצגה מעלה סוגיות קשות בצל החיים בגטו, לאור האימה הקיומית היומיומית שעברה עליהם, אך המחזה מעובד באופן הומוריסטי ככל שניתן, מראה באופן אירוני את ההתאהבויות והתמימות של היהודים בגטו ואת הצורך להיאחז בחיים באמצעות יצירה ותרבות.

    כמו כן, המחזה מעלה דילמות קיומיות ושאלות פילוסופיות בנוגע לבחירות שהיו ליהודים דאז, דילמות כגון להציל 1600 אנשים, אך לשם כך להרוג 400 אנשים, האם התועלת מתעלה על הכמות ובמידה וכן, האם אנחנו מסוגלים לעשות זאת..

    מפקד המשטרה היהודית, יעקב גנס (נתן דטנר) שנמצא בצומת דרכים ונדרש לקבל החלטה, מנהל משא ומתן עם ברונו קיטל (איתי טיראן) מפקד גטו וילנה ומנסה להוריד את מספר היהודים שישלחו למחנות ל-400 ובכך להציל 1600 נפשות.

    יחד עם זאת המחזה מציג שתי הדמויות מרכזיות השרויות בקונפליקטים, דמויות השנויות במחלוקת פנימית עם עצמם ואת הדימוי שיש לנו כיהודים וכצופים בהצגה על החיים בגטאות, על האימה הנוראית שחוו היהודים וכמובן הנאצים. מפקד המשטרה היהודית, יעקב גנס, מוצג כסמכותי, מאיים, נטול רגשות ואילו מצד שני הוא מאוד חרד למה שיקרה לבני עמו. ההתלבטויות והחוסר אונים בינו לבין עצמו מה נכון לעשות, כיצד עליו לנהוג ומהי באמת החלטה נכונה, ניכרת גם באופן הליהוק של דמותו, המשחק שלו והדרך בה ניתן יהיה להזדהות עם אישים שהיו במצבו.

    נקודה זו בהחלט מנסה להראות בדרך מאוד אירונית את המצבים אליו נקלעו יהודים, את הצורך העז לשרוד ולצאת מהאימה הנוראית הזו ומצד שני הצורך העז שלך, לסייע לחברים שלך, לבני עמך להישאר בחיים. זאת ניתן לראות באמצעות בחירות והחלטות שהוא לקח על עצמו ובאופן החשיבה שלו.  דמותו של הנאצי, מפקד גטו וילנה, ברונו קיטל, מוצג בצורה מאוד אמביוולנטית, בתחילת ההצגה היה ניתן לראות בו התגלמות  מדויקת של הנאצים בשואה, רשע, מבצעי פקודות וחסר כל חמלה ורגש. עם זאת, בהמשך המחזה, דמותו מעמיקה והא מוצג בצורה מאוד נלעגת ומגוחכת, אותו גרמני נאצי נעשה מבולבל, לא שלם עם החלטותיו, סובל מדימוי עצמי נמוך, שונא את בני עמו ואף סוגד ליהודים. יהושוע סובול עיצב את דמותו של מפקד הגטו באופן בו הוגדרו היהודים על ידי הנאצים, בעלי דימוי עצמי נמוך, כתתי דם ועכברושים.

    הצגה זו הצליחה וזאת משום שהיא מעלה סוגיות הנוגעות לחיינו גם לאחר השואה, סוגיות הקשורות לפערים תהומיים שיש בחברה הישראלית, פערים שלא ניתן לגשר עליהם ושבכל אחד מאיתנו טמון גטו. במחזה ניתן היה לראות בויכוח שהתנהל בין גנס הרוויזיוניסט לבין קרוק "יפה הנפש", את סוג הויכוחים שמתקיימים גם היום. אנו כלל לא מתאמצים להבין כיצד הצד השני מרגיש, למרות דעתו, מאוד קל לנו לקטלג ולתייג אנשים בעלי דעות שונות על כל נושא וסוגיה הקשורה לחיינו. בעקבות זאת, כולנו מתבצרים בגטו משלנו ומתחברים לאנשים החושבים ומקיימים אורח חיים כמו שלנו, ללא כל ניסיון להביו ולהכיר את הצד השני ולנסות לגשר על הפערים.

    המחזה אמנם מעלה סוגיות קשות שהתרחשו בשואה, סוגיות שלא ניתן להשוותן לסוגיות לאחר קום המדינה, אך זה בהחלט צריך לעורר בנו צורך להבין את כל הצדדים שנושאים עימם קיטובים ופערים ולנסות לגשר עליהם.

    יצירה זו גם מזכירה לא מעט את הספר "יעקב השקרן" של יוריק בקר. יעקב מספר לחבריו הקרובים על חדשה ששמע מהרדיו שבמפקדת האס אס הממונה על שמירת הגטו, כאשר הזדמן אליה בטעות. אך ידידיו אינם מבינים אותו כראוי ובין יום כל הגטו חושב שליעקב יש מכשיר רדיו המוחזק בהיחבא. רבים מתושבי הגטו דורשים מיעקב עדכוני חדשות. יעקב נאלץ לקבץ חדשות ממקורות שונים בגנבה ובעיקר לבדות חדשות. לפי הבדיות של יעקב, המלחמה קרובה לסופה והגרמנים מצויים בתבוסה ובנסיגה. הבדיות של יעקב מעודדות את תושבי הגטו, מפחיתות את כמות המתאבדים היומית וגורמות לתכנן תוכניות לזמן שאחרי המלחמה, למצוא טעם בפעילות רומנטית וכיוצא בזה. אולם, עם בוא הגירוש ההמוני אל מחנות ההשמדה, השקר נחשף ותושבי הגטו כועסים על יעקב.

    דמותו של יעקב מזכירה לא במעט את דמותו של מפקד המשטרה היהודית בגטו וילנה ואת דרך קבלת ההחלטות של שניהם בכדי להגן ולרומם את רוחם של היהודים בגטאות, בין אם בהקמת תיאטרון ושליחה של 400 יהודים למחנות ההשמדה ובין אם מדובר בבדיה של חדשות ורדיו שיש ברשותו.

    בנוסף, שתי היצירות מראות בצורה אירונית אך עם זאת מאוד נאיבית את הדילמות שהיו באותה תקופה ואת הצורך העז לרומם את רוחם של היהודים.

    ''
      

                                      

    ''
    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/6/11 19:52:
      הלוואי וכל אחד מאיתנו יצא מהגטו שלו וינסה להבין אחד את השני. נקווה שהעברת מסרים כאלה באמצעות דבר כה טעון כמו השואה תעזור במשהו.

      ארכיון

      פרופיל

      מליסה 27
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין