עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הולכים על אש בקטרגאמה

    8 תגובות   יום חמישי, 16/6/11, 23:39

    הולכים על אש בקטרגאמה

     

    כשבאתי לביקור השני, הבלתי מתוכנן, באחוזת התה דאיראבה, ישבנו בסלון הבונגלו ודייויד הראה לי תמונות של חיות שצילם בשמורת יאלה.

    "ביקרת בשמורה?"

    "לא", עניתי, "אבל מהתמונות נראה לי שכדאי לי לנסוע לשם".

    "בוודאי", אמר דייויד. "אתה יודע מה? בוא ניסע לשם מחר שנינו, אני מזמין אותך, וניכנס בדרך גם למקדש קטרגאמה. אני משער שגם בו לא ביקרת, נכון?"

    "נכון, ואין לי מילים להודות לך", אמרתי בשמחה.

     

    לאחר שחייה וארוחת בקר על שפת הבריכה, שהפכו ל"שגרה" בביקוריי באחוזה, יצאתי עם דייויד דרום-מזרחה, לכיוון שמורת הטבע יאלה. לפני הכניסה לשמורה, עצרנו באתר העלייה לרגל קטרגאמה, הצמוד אליה, שמוקדש לבנו השני של האל שיווה, בעל השמות הרבים. בצילון, אצל הבודהיסטים הוא נקרא קטרגאמה, ובדרום הודו הוא נודע בעיקר כמורוגאן, או סוברמאניה. למרות שהוא אל הינדואי, האתר מקודש גם לבעלי אמונות אחרות בצילון, כולל הוודאס – הילידים המקוריים של האי, ובצד המקדש ההינדואי יש במקום גם מקדש לבודהיסטים - הדאגובה קירי והארה - ומסגד למוסלמים.

     

    דייויד החנה את הלנדרובר הירוק לפני שער המתחם ונכנסנו פנימה. ציפיתי לראות המוני עולי רגל, אך המקום לא המה אדם, ומלבדנו שהו באתר רק עוד כמה עשרות מבקרים ועולי רגל. הלכנו לכיוון המזבח המרכזי, והבחנתי שהתרגשותם של עולי הרגל, הולכת ומתגברת ככל שהתקרבנו אל "קודש הקודשים". כל עולי הרגל נשאו בידיהם מנחות, והכוהנים בכניסה קיבלו אותן מידיהם. בתוך "קודש הקודשים", בנוכחות צלם האל, נערך טכס פוג'ה, וכל עולה רגל, זכה למריחה של אפר קדוש על המצח, והתזת "מים קדושים" על הראש - וגם אנחנו.

    תושבי צילון מאמינים בכוחו של האל קטרגאמה לספק כל בקשה של אנשים בנושאי בריאות, פרנסה, פרי בטן, ועוד, בלי הבדל של מין, גיל, גזע, או דת. המאמינים נוהגים לנדור נדרים לאל בבקשם בקשה, ומפגינים את דבקותם באל. הם, נודרי הנדרים, הותירו בי את הרושם החזק ביותר מן הביקור באתר.

    ברחבה שהקיפה את המבנה המרכזי, סבבו מספר עולי רגל שנדרו נדרים, את "קודש הקודשים" תוך התוויית אנג'לי – הצמדת הידיים אל החזה ונגיעה בראש. אחדים מהם גם הוסיפו לכך השתטחויות חוזרות ונשנות על הרצפה. עולה רגל אחד הגדיל לעשות. גם הוא סבב את מבנה "קודש הקודשים", אך לא בהליכה, אלא בהתגלגלות במלוא הגוף על הרצפה. הוא עטה למותניו אזור חלציים לבן גדול, וכל יתר גופו היה חשוף. כנראה שסך את עצמו מראש בשמן, וכל גופו התכסה בשכבת חול מן הגלגולים. הוא התגלגל בדבקות רבה, תוך איבוד הקשר עם המציאות, ומדי פעם גם איבד את חוש הכיוון והיה סוטה הצידה, ועולי רגל אחרים היו מחזירים אותו אל מסלולו.

     

    "מה שאתה רואה היום, הוא יום שקט ושגרתי במקדש", אמר לי דייויד. "אולם, פעם בשנה נערכת בקטרגאמה חגיגה גדולה לכבוד האל, שמתקבצים אליה המוני בני אדם מכל רחבי האי. במהלך טכסי הפסטיבל הזה, יש גם מאמינים שהולכים יחפים על אש!"

    "על אש?" אמרתי בפליאה, אבל אז נזכרתי בבחור צעיר שפגשתי בדאמבולה, שסיפר לי שהוא "הולך על אש". פטרתי את ההצהרה בזמנה כניסיון להרשים אותי, ולא נתתי דעתי עליה עוד, והנה מתברר שבאמת יש אתר באי שבו הולכים על אש!

    ''

    "כן", ענה לי דייויד. "גם מנהל העבודה שלי הלך פה פעם על אש".

    "אולי כך רכש את הכוחות לגלות היכן לחפור בארות", הרהרתי לעצמי בצחוק.

     

    בפסטיבל נוהגים המאמינים גם להעביר שיפודים דרך הלחיים והלשון, לשאת מבני קודש כבדים על כתפיהם, ואפילו לקשור עצמם בקרסים המחוברים לעור, אל עגלת המקדש הכבדה, ולגרור אותה בחוצות העיירה קטרגאמה.

    את התופעות האלה לא ראיתי במו עיניי, אלא בצילומים, כשחזרתי ארצה. במסגרת עבודתי במרכז תרבות העמים לנוער, היה לנו סרט על פסטיבל הינדואי באי מאוריציוס, שרובו הוקדש למאמינים שהולכים בדבקות על גחלים לוחשות, ובמשך השנים ראיתי גם קטעי טלוויזיה אחדים בנושא.

    ההליכה על אש, שכה הפליאה אותי כששמעתי עליה באתר קטרגאמה, הפכה מוכרת למדיי לציבור בארץ, ואפילו שימשה את אחת מחברות המזון המהיר בפרסום מוצריה.

    מביטוי עליון של דבקות רוחנית באל במזרח, ירדה התופעה אצלנו מדרגה, והפכה כלי לקידום "תאוות הבשר".

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/6/11 13:34:

      צטט: גרייס ל 2011-06-20 02:21:57

      אכן זילות הרוח אבל ברור לך שעולם הפרסום ימכור את אמא שלו אם צריך? שבוע טוב חבר,,

      תודה, גרייס.
      אני לא נותן לחמרנות הפרסום להרוס לי את הרוחניות של הודו.
      ראיתי תופעות של אמונה ודבקות שלא יתוארו. היה יוגי זקן אחד, שבמשך היום היה הולך כפוף כמעט בתשעים מעלות, אך בערב, בעת ההתכנסות לשירה ביחד (סטסנגם), היה נכנס למעגל ורוקד בדבקות אקסטטית ומגיע כמעט לתקרה.
      מבחינתי זו הייתה הוכחה ניצחת לעליונות הרוח על החומר.
      כל טוב, עמוס.

       

        20/6/11 02:21:
      אכן זילות הרוח אבל ברור לך שעולם הפרסום ימכור את אמא שלו אם צריך? שבוע טוב חבר,,
        18/6/11 23:36:

      צטט: בניp 2011-06-17 19:00:53

      בהחלט ירידת מדרגה...

      באופן פרדוקסלי, בני, ההודים עצמם יוצרים זילות לנכסי צאן הברזל התרבותיים שלהם, ומורידים את הרוחניות למדרגה גשמית. את הרעיונות והפרקטיקות שהתפתחו בהודו למען התקדמות רוחנית, והתגברות על הגשמיות, הופכים לסחורה עוברת לסוחר, הנמכרת תמורת תשלום לכל דורש. 
      יעידו על כך ישראלים רבים שביקרו בהודו, וראו חובה לעצמם לקחת קורס כלשהו - יוגה, ויפאסנה, מדיטציה וכיו"ב.
      שבוע טוב, עמוס.

       

        17/6/11 19:00:
      בהחלט ירידת מדרגה...
        17/6/11 16:17:

      צטט: דנה.גל 2011-06-17 15:43:54

      כן, עולם הפרסום הפך הרבה דברים מקודשים לזולים יותר. עצוב שאנחנו מזלזלים כך באחרים.

      תודה, דנה.
      עולם הפרסום אף פעם לא הצטיין ברגישות רבה. לפעמים הבוטות אפילו צורמת!
      שבת שלום, עמוס. 

       

        17/6/11 16:15:

      צטט: שיווה 2011-06-17 12:41:18

      זילות וזמינות הרוחניות...))

      תודה, ריקי.
      אין ספק שאני מעדיף את גרסת המזרח!
      שבת שלום, עמוס.

       

        17/6/11 15:43:
      כן, עולם הפרסום הפך הרבה דברים מקודשים לזולים יותר. עצוב שאנחנו מזלזלים כך באחרים.
        17/6/11 12:41:
      זילות וזמינות הרוחניות...))

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין