הפוסט הזה הוא במסגרת הפרוייקט שאני משתתף בו "The Future of Death"

בהרצאה שקישרתי אליה אתמול ברין בראון אומרת -

"אני חושבת שיש לכך עדות -- וזוהי לא הסיבה היחידה לקיום של העדות הזו, אך אני חושבת שזו סיבה מרכזית -- אנו האנשים השקועים ביותר בחובות, המפוטמים ביותר, המכורים ביותר והמסוממים ביותר בכל ההיסטוריה של ארצות הברית.הבעיה היא - ולמדתי זאת מתוך המחקר - אין אפשרות לשתק באופן מובחן רגש יחיד. אי אפשר לומר, הנה הדברים הרעים. הנה פגיעות, הנה צער, הנה בושה, הנה פחד, הנה אכזבה, אני לא רוצה לחוש באלה. אני הולך לשתות שני בקבוקי בירה ולאכול מאפין בטעם בננה-אגוזים.  אני לא מעוניין לחוש באלה.... אינכם יכולים לשתק את התחושות הקשות ללא שיתוק של תחושות אחרות, של הרגשות שלנו. אין אפשרות לשתק באופן מובחן. וכך, כאשר אנו משתקים את אלה, אנו משתקים גם שמחה, אנו משתקים הכרת תודה, אנו משתקים אושר. ואז אנו אומללים, ואנו יוצאים לחפש מטרה ומשמעות, ואז אנו מרגישים פגיעים, וכך אנו מוצאים את עצמנו עם שתי בירות ומאפין בטעם בננה-אגוזים. וזה הופך להיות מעגל קסמים מסוכן."

- אז מתי בכיתם בפעם האחרונה ? 

- על מה הייתם רוצים לוותר בחיים/מהחיים שלכם ? 

- אני בפעם האחרונה הזלתי דימעה אחרי שראיתי (בפעם החמישית אני חושב) את ההרצאה של שרה קיי (מצורפת למטה) אותה מאוד אהבתי - ולא רק אני - אלא עוד לא מעט אנשים. חוץ מאנשים שאהבו אותה היו גם כאלה שלא אהבו/הבינו/התחברו עם ההרצאה, 4698 אנשים עשו לה "לייק" אבל גם 368 עשו לה "דיסלייק" וישנן גם כמה תגובות שאינן מפרגנות, אבל זה בסדר גמור, אל לו ליוצר אף פעם להניח שכולם יאהבו אותו או את פרי יצירתו.

וזה בסדר - כן, לא קל לשמוע, לראות, ולהתעמת עם דברים שכאלה - להפנים שלא משנה מה אתה עושה תמיד יהיה מישהו שלא יאהב, יקנא, ילכלך ואולי גם ינסה לפגוע בעבודתך (או בך באופן אישי) - צריך להכיר בעובדה שדברים כאלה יקרו ולדעת גם איך להתמודד איתם - לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה (כשלפעמים אולי גם שווה להקשיב/להתייחס לקולות הללו).

ןבנינו - עדיף להזיל דמעות של שמחה או התרגשות ולחשוב כל אחד מה הוא מעביר לאנשים אחרים, לילדים שלו...

שרה קיי - אם הייתה לי ילדה (לינק לגירסה עם כתוביות בעברית)

וקצת מוות מחדשות היום 

סרט וראיון: דן ועומר מוציאים את המוות מהארון - "הסרט המקאברי (מצורף למטה - א.ס) סובב סביב רעיון הנוכחות המודעת של אדם בלוויה של עצמו. גיבור הסרט, יונתן, נאלץ להתמודד פנים מול פנים עם חייו כפי שהוא תופס אותם. בלוויה נוכחים משפחתו, בת זוגו וחברו הטוב ביותר ולראשונה בחייו הוא מוציא מהארון באמת את כל מה שהוא חשב במשך חייו על הסובבים אותו. בדרך, הוא מתחיל לקבל את זה שהגיע הזמן להפנות את האצבע המאשימה כלפי פנים, ולא חוץ."

סערה באנגליה: המיליונר התאבד לעיני המצלמות (פורסם היום בגירסה המודפסת של ידיעות ולפני שבוע בוואלה - מסתבר שחדשות על מוות לא מתות כל כך מהר...) - "פיטר סמדלי, מיליונר בן 71 שהרוויח את הונו בתחום המלונאות, בחר בדרך לא שגרתית לסיים את חייו: המיליונר, שסבל ממחלה קשה, התאבד בחודש דצמבר בשנה שעברה לעיני המצלמות במסגרת סרט דוקומנטרי חדש של רשת BBC שעוסק בארגון השוויצרי "דיגניטאס" המסייע לחולים לסיים את חייהם. מותו יהיה מקרה הסיוע להתאבדות הראשון שיוקרן בטלוויזיה הממלכתית באנגליה."

כל מונח במקומו - כתיבה ובימוי - עומר בן דוד ודן מסר

פוסטים נוספים מהפרוייקט:

יום ראשון של מוות 

אמה של סופי מתה (וגם החבר שלה זרק אותה)

העוצמה שבפגיעות

-----------------------------------------

 כמות הקהל בכל מיצג היא קטנה ומוגבלת, ועל כן ייערכו שני מופעים:

 22/6/2011, יום ד', 20:00

23/6/2011, יום ה', 20:00