עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    מתי בפעם האחרונה בכיתם ?

    6 תגובות   יום חמישי, 16/6/11, 01:45

    הפוסט הזה הוא במסגרת הפרוייקט שאני משתתף בו "The Future of Death"

     

    בהרצאה שקישרתי אליה אתמול ברין בראון אומרת -

     

    "אני חושבת שיש לכך עדות -- וזוהי לא הסיבה היחידה לקיום של העדות הזו, אך אני חושבת שזו סיבה מרכזית -- אנו האנשים השקועים ביותר בחובות, המפוטמים ביותר, המכורים ביותר והמסוממים ביותר בכל ההיסטוריה של ארצות הברית.הבעיה היא - ולמדתי זאת מתוך המחקר - אין אפשרות לשתק באופן מובחן רגש יחיד. אי אפשר לומר, הנה הדברים הרעים. הנה פגיעות, הנה צער, הנה בושה, הנה פחד, הנה אכזבה, אני לא רוצה לחוש באלה. אני הולך לשתות שני בקבוקי בירה ולאכול מאפין בטעם בננה-אגוזים.  אני לא מעוניין לחוש באלה.... אינכם יכולים לשתק את התחושות הקשות ללא שיתוק של תחושות אחרות, של הרגשות שלנו. אין אפשרות לשתק באופן מובחן. וכך, כאשר אנו משתקים את אלה, אנו משתקים גם שמחה, אנו משתקים הכרת תודה, אנו משתקים אושר. ואז אנו אומללים, ואנו יוצאים לחפש מטרה ומשמעות, ואז אנו מרגישים פגיעים, וכך אנו מוצאים את עצמנו עם שתי בירות ומאפין בטעם בננה-אגוזים. וזה הופך להיות מעגל קסמים מסוכן."

     

    - אז מתי בכיתם בפעם האחרונה ? 

    - על מה הייתם רוצים לוותר בחיים/מהחיים שלכם ? 

     

    - אני בפעם האחרונה הזלתי דימעה אחרי שראיתי (בפעם החמישית אני חושב) את ההרצאה של שרה קיי (מצורפת למטה) אותה מאוד אהבתי - ולא רק אני - אלא עוד לא מעט אנשים. חוץ מאנשים שאהבו אותה היו גם כאלה שלא אהבו/הבינו/התחברו עם ההרצאה, 4698 אנשים עשו לה "לייק" אבל גם 368 עשו לה "דיסלייק" וישנן גם כמה תגובות שאינן מפרגנות, אבל זה בסדר גמור, אל לו ליוצר אף פעם להניח שכולם יאהבו אותו או את פרי יצירתו.

     

    וזה בסדר - כן, לא קל לשמוע, לראות, ולהתעמת עם דברים שכאלה - להפנים שלא משנה מה אתה עושה תמיד יהיה מישהו שלא יאהב, יקנא, ילכלך ואולי גם ינסה לפגוע בעבודתך (או בך באופן אישי) - צריך להכיר בעובדה שדברים כאלה יקרו ולדעת גם איך להתמודד איתם - לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה (כשלפעמים אולי גם שווה להקשיב/להתייחס לקולות הללו).

     

    ןבנינו - עדיף להזיל דמעות של שמחה או התרגשות ולחשוב כל אחד מה הוא מעביר לאנשים אחרים, לילדים שלו...


    ''

    שרה קיי - אם הייתה לי ילדה (לינק לגירסה עם כתוביות בעברית)

     

    וקצת מוות מחדשות היום 

    סרט וראיון: דן ועומר מוציאים את המוות מהארון - "הסרט המקאברי (מצורף למטה - א.ס) סובב סביב רעיון הנוכחות המודעת של אדם בלוויה של עצמו. גיבור הסרט, יונתן, נאלץ להתמודד פנים מול פנים עם חייו כפי שהוא תופס אותם. בלוויה נוכחים משפחתו, בת זוגו וחברו הטוב ביותר ולראשונה בחייו הוא מוציא מהארון באמת את כל מה שהוא חשב במשך חייו על הסובבים אותו. בדרך, הוא מתחיל לקבל את זה שהגיע הזמן להפנות את האצבע המאשימה כלפי פנים, ולא חוץ."

    סערה באנגליה: המיליונר התאבד לעיני המצלמות (פורסם היום בגירסה המודפסת של ידיעות ולפני שבוע בוואלה - מסתבר שחדשות על מוות לא מתות כל כך מהר...) - "פיטר סמדלי, מיליונר בן 71 שהרוויח את הונו בתחום המלונאות, בחר בדרך לא שגרתית לסיים את חייו: המיליונר, שסבל ממחלה קשה, התאבד בחודש דצמבר בשנה שעברה לעיני המצלמות במסגרת סרט דוקומנטרי חדש של רשת BBC שעוסק בארגון השוויצרי "דיגניטאס" המסייע לחולים לסיים את חייהם. מותו יהיה מקרה הסיוע להתאבדות הראשון שיוקרן בטלוויזיה הממלכתית באנגליה."

     

    ''

    כל מונח במקומו - כתיבה ובימוי - עומר בן דוד ודן מסר


    פוסטים נוספים מהפרוייקט:

    יום ראשון של מוות 

    אמה של סופי מתה (וגם החבר שלה זרק אותה)

    העוצמה שבפגיעות

     

    -----------------------------------------

     כמות הקהל בכל מיצג היא קטנה ומוגבלת, ועל כן ייערכו שני מופעים:

     22/6/2011, יום ד', 20:00

    23/6/2011, יום ה', 20:00

    בצלאל,יפו 23 / ירושלים.
    **מחיר כרטיס הכניסה הוא 40 ₪, וניתן ורצוי להזמין כרטיסים כבר עכשיו כאן.
    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/6/11 10:32:

      צטט: ifch 2011-06-18 22:04:20

      הרצאה נפלאה. תודה.

      -------------------------

      בכיף - את יודעת אם יום אחד תהיה לך בת....

        18/6/11 22:04:
      הרצאה נפלאה. תודה.
        16/6/11 21:40:
      והנה מה שכתב אוצר בתגובה לאיזה ויכוח על אמנות "אין מה להתלהב מביקורות, תמיד יהיה מי שיתעב ויהיה מי שיתלהב.אמנות לא עושים בשביל הביקורות וגם לא בשביל האספנים. בסופו של דבר, ההיסטוריה בונה היררכיות משלה. וגם עליהן אפשר לערער"
        16/6/11 20:00:

      צטט: אמן סודי 2011-06-16 14:18:56

      צטט: יעל מ 2011-06-16 12:16:43

      ההרצאה של שרה קיי באמת מרגשת מאוד. ובעניין הבכי, למעשה בכי הוא גם כמו אזעקה, איתות של מצוקה פיזית/נפשית.----------------------------

      יש עוד שני סוגי בכיות - בכי לשיחרור, ובכי מאושר - בכי הוא הפגנת רגשות שאינה תמיד שלילית... 
      אבל הרבה אנשים לצערינו בתקופה שלנו נמענים מלהפגין רגשות או להשתחרר כמו שצריך  

      כן, וגם יש אנשים שמתחילים לבכות מרב שהם מתפקעים מצחוק:)) בכי משחרר אולי כי העצב מקבל צורה מוחשית של דמעות שיוצאות...

      אני זוכרת 2 פעמים בודדות שבכיתי מאושר: כשחברה הביאה לי בלונים לכיתה ביומולדת 16 שלי וגם בחתונה של אחותי הקטנה.

      ומסתבר שיש אפילו שיר שמבקש לא לבכות: (נ.ב. יש מצב לתוכן פוגעני בוידאו)

      ''

        16/6/11 14:18:

      צטט: יעל מ 2011-06-16 12:16:43

      ההרצאה של שרה קיי באמת מרגשת מאוד. ובעניין הבכי, למעשה בכי הוא גם כמו אזעקה, איתות של מצוקה פיזית/נפשית.----------------------------

      יש עוד שני סוגי בכיות - בכי לשיחרור, ובכי מאושר - בכי הוא הפגנת רגשות שאינה תמיד שלילית... 
      אבל הרבה אנשים לצערינו בתקופה שלנו נמענים מלהפגין רגשות או להשתחרר כמו שצריך  

        16/6/11 12:16:
      ההרצאה של שרה קיי באמת מרגשת מאוד. ובעניין הבכי, למעשה בכי הוא גם כמו אזעקה, איתות של מצוקה פיזית/נפשית. אי אפשר להישאר אדישים כשרואים או שומעים מישהו בוכה... שבוע שעבר ראיתי בטלוויזיה את הסרט "לו רק", את רובו ראיתי מבעד לדמעות. בתחילת הסרט מתואר חבר וחברה על סף פרידה. החברה נהרגת בערב בתאונת דרכים ורק אז החבר קולט כמה אהב אותה. החבר מתעורר בבוקר ומגלה שחברתו בחיים (!) שהוא חזר אחורה בזמן לבוקר של היום הנוראי בו ארעה התאונה. הוא מעריך כל דקה שיש לו עם חברתו, מביע רגשותיו ומנסה למנוע את התאונה הבלתי נמנעת. את סוף הסרט, אני לא מגלה.