עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    Gifted

    הבלוג שלי מתעסק ודן בנושאים שסובבים ומעניינים אותי - אמנות ועיצוב על היבטיהם לחיוב או לשלילה, צרכנות אלטרנטיבית, תרבות, תרבות הרשת, צילום, ידע ומידע, ושאר ירקות....

    מקווה שתהנו - אשמח לשמוע תגובות.
    \"we all have been Gifted - we just need to be this way now!\"

    אם אתם מעוניינים לרכוש חלק מזמני וכישוריי או אולי אחד מצילומי אתם מוזמנים ליצור איתי giftedesign@gmail.com
    או להתקשר לסטודיו בשעות העבודה המקובלות 03-5185125 begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              03-5185125      end_of_the_skype_highlighting
    קפה ראשון עליכם (וזמני שלי עלי...).

    פרופיל

    אמן סודי
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין

    אמא של סופי מתה (וגם החבר זרק אותה)

    3 תגובות   יום שלישי, 14/6/11, 01:17

    הפוסט הזה הוא במסגרת הפרוייקט שאני משתתף בו "The Future of Death" 

     

    טוב, אז היום בין היתר עסקנו במושג של "פרידה" - כל פרידה היא סוג של מוות כשההבדל בין פרידה לפרידה הוא היחסיות של הזמן - האם זה לזמן מה, לפרק זמן לא ידוע או לתמיד. 

     

    אז כן, אמא של סופי מתה, וגם החבר שלה נפרד ממנה - ולא סתם נפרד - הוא לא יכל להפגש איתה פנים אל פנים או לדבר איתה בטלפון - הוא שלח לה בדואר - כמעט כמו מכתב פיטורים. אבל סופי היא בחורה חזקה - היא אמנית - אז היא עשתה מזה תערוכה וגם הביאה לשם את אמא שלה שמתה כמה חודשים קודם לכן לה היא הבטיחה שגם היא תהיה באחת התערוכות החשובות בקריירה שלה.

     

    סופי היא כמובן האמנית סופי קאל ואני מדבר על התערוכה שלה "תשמרי על עצמך" אותה לשמחתי זכיתי לראות בבינאלה בונציה בשנת 2007 בזמן שהייתי בקייטנה לאמנים של פיסטולטו - ממליץ לכם לצפות בסירטון על שתי העבודות הללו ואז נראה לי יתבהרו לכם הדברים יותר. 

     

    ''

    "תשמרי על עצמך" ו"זה בלתי אפשרי לתפוס את המוות" - סופי קאל בבינלה בוונציה 2007

     

    כמה תובנות מעניינות מהעבודות שלה: 

    - היכולת הגבוהה שלה כיוצרת לקחת את הפרטי ולהפוך אותו לנחלת הכלל תוך כדי כך שהיא נעזרת ב"קבוצת תמיכה" רב תחומית (נשים מכל מיני מדיומים ותחומי עניין) ומוציאה את עצמה מהמשוואה כמה שיותר. 

    - תיעוד, תיעוד ועוד פעם תיעוד.

    - ההתייחסות שלה לאמנות שלה (גישה {ואמנות} שאני מאוד אוהב) - ברגע שהיא סיימה ליצור את היצירה היא נפרדת ממנה ומרגע זה היא שייכת לצופים שיכולים לעשות/לראות ולפרש אותה בדרכם הם. (מעלה לי כמה מחשבות על "מותו של המחבר" של רולאן בארת).

     

    טוב, ובנתיים אנו נפרדים - עד הפעם הבאה :) 

     

    פוסטים נוספים מהפרוייקט:

    יום ראשון של מוות 

    העוצמה שבפגיעות 

    -----------------------------------------

     

    כמות הקהל בכל מיצג היא קטנה ומוגבלת, ועל כן ייערכו שני מופעים:

    22/6/2011, יום ד', 20:00

    23/6/2011, יום ה', 20:00
    בצלאל,יפו 23 / ירושלים.
      
    **מחיר כרטיס הכניסה הוא 40 ₪, וניתן ורצוי להזמין כרטיסים כבר עכשיו כאן.
    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/11 19:04:

      צטט: יעל מ 2011-06-14 08:51:51

      אכן כן, כמו מוות - פרידה זה אובדן, אתה מאבד מישהו זמנית או לא-זמנית ואובדן של מישהו משמעותי קשור סטטיסטית לדיכאון, התאבדויות, התמכרות ועוד... וברור שהחבר של סופי הוא ממש חוצפן ובנימה אופטימית זאת...

      --------------------------

      כן, אבל אפשר לקחת מוות בקטע טוב כחלק בלתי נפרד של החיים (כמו למשל בגישה ההודית...)
      להמשיך את פועלו/עשייה/זיכרון של מישהו/י שאינם עוד איתנו  

        14/6/11 10:13:

      כמעט שכחתי...

      ''

        14/6/11 08:51:
      אכן כן, כמו מוות - פרידה זה אובדן, אתה מאבד מישהו זמנית או לא-זמנית ואובדן של מישהו משמעותי קשור סטטיסטית לדיכאון, התאבדויות, התמכרות ועוד... וברור שהחבר של סופי הוא ממש חוצפן ובנימה אופטימית זאת...