ז'אנר : דרמה

מחזאי/ת: דייל וסרמן

במאי/ת: כפיר אזולאי, , עוזרת במאי: שרון גומבוש

שחקנים: זהר שטראוס, שירי גולן, יוסי מרשק, יובל כרמי, אורן כהן, קובי אדרת, גלעד אבנת, רון ביטרמן, אביב זמר, אורי זגורי, קובי ילוז, חלי טויטו, מיטל ילינק, איציק מנשהרוב, אמיתי קדר, מירב שירום

מוזיקה: רן בגנו, קרבות במה: גנאדי בביצקי

עיצוב תפאורה: יהודית אהרון, תלבושות: אולה שבצוב, תאורה: עדי שימרוני

שם המחבר: אילן רונן

"קן הקוקייה" ,המועלה בבכורה בתיאטרון באר שבע ,מהווה חוויה תיאטרלית עוצמתית , הפולשת אל החדרים האחוריים של בית חולים לחולי נפש ופותחת צוהר לעולמם של החולים או שמא הם אלה הם האנשים השפויים המתבוננים בבעתה בעולם שממול.

העלילה עוסקת במוסד לחולי נפש המנוהל ע"י האחות ראטשד, אחות ראשית סדיסטית ומניפולטיבית. אל המחלקה הזו  מגיע חולה חדש, רנדל מק'מרפי, עבריין קטן, המנסה להתחמק ממאסר ע"י אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי.

מאבק בלתי צפוי מתפתח בין האחות לבין המאושפז החדש והמרדני, הסוחף אחריו את יתר החולים הכלואים במקום. בדיעבד, מסתבר שהם שוהים שם , לטענתם, מרצונם ואין הם מסוגלים כלל להעלות על הדעת לצאת מהעולם הסוגר עליהם( YOUR POST, 2011).

יש לציין שהתפאורה הייתה מרשימה ומעוצבת ברמת מדויקת לבית החולים לחולי נפש, ניכר בחינה מעמיקה וירידה לפרטים הקטנים והרלוונטיים שיש בבתי החולים. צוות השחקנים גילמו את הדמויות ברמה מדוייקת, ההתהלכות הלוך ושוב במוסד, החוסר שקט, החוסר שליטה ברפלקסים של הגוף, הגמגום, ההזיות, האמירות ההזויות ועוד.  גם הסאונד העביר תחושה של בית חולים, על גבי מסכי הפלזמה.

המשחק היה כל כך מרשים שהצליחו השחקנים להעביר את תחושות הפחד מהכפייה והשליטה שיש למוסד, הן בהבעותיהם, בשתיקות הקודרות ובהתנהגות החריגה. לצד זה, הצליח ראנדל מק'מרפי אותו גילם זוהר שטראוס, לסייע לחולים לחשוף את מאוויהם ורצונותיהם למרות הפחדים וקבלת הכפייה הדורסנית השלטת בבית החולים. ניכר לראות כי החולים עברו תהליך במהלך השהייה במוסד, ולפתע רואים כיצד הם עוזרים אומץ ומתקוממים נגד הצוות הרפואי.

הצגה זו מעלה בביקורת את הכוח שיש לצוות במוסד הרפואי, את הצורך שלהם בחולים ואת החדירה שלהם לנבכי נפשם של המטופלים. כל אלו באופן מודע או לא מודע מאפשרים להם לקבל שליטה וכוח על אוכלוסיית המטופלים, הן באמצעות המדים והן באמצעות המבנה ההיררכי שיש במוסד. קיים רצון לשמר את המצב של המטופלים ואף להחמיר במצבם הרפואי בכדי להשאיר אותם במוסד, גם כדי שתהיה לצוות הרפואי תעסוקה וגם כדי לשמר את הכוח שיש להם.

בסוף היצירה, ניכר לראות במותו של ראנדל מקמרפי את האופן בו הצוות הרפואי מוכן ללכת רחוק בכדי להכניע ולשלוט בכל המטופלים. הצוות הרפואי מצליח להשאיר את החולים תחת שליטתם, גם ללא כפייה מצידם, אלא מרצונם החופשי, הן באמצעות תרופות ופגיעה בנקודות התורפה של כל חולה וחולה. מקמרפי התחזה לחולה על מנת לצאת ממאסר, והצוות הרפואי ידע זאת, בעיקר האחות ראטשד שהבחינה כי הוא אינו חולה, אלא עבריין מפוקפק שמנסה לצאת מעונש. מק'מרפי מתגלה כאיש רודף צדק המנסה להילחם עבור חבריו, לפתוח את עיניהם ולצאת נגד המוסד הכובל.

לבסוף, הצליח המוסד לדכא ולהחליש את מק'מרפי, באמצעות ניתוח האונה השמאלית, הצליחו הצוות הרפואי לשגע אותו ולגרום לו בכפייה להיות שייך למוסד ולא לאפשר לו לצאת מהמוסד. חבריו מחליטים לקטוע לו את חייו בכדי לשמור על האמת הפנימית שלו, הכריזמה שלו ולא לתת לצוות הרפואי להמשיך להתל בו כפי שעשו עם שאר החולים.

הקאסט של "קן הקוקויה" ב"תאטרון קרית מוצקין. תצלום: מליסה