עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    כתם הפרי - סיפור קצר לשבועות

    12 תגובות   יום ראשון, 12/6/11, 05:56

     

    אוקיי חברות וחברים, הבטחנו סיפור קצר לחג השבועות, אז אמנם קצת באיחור,  עדיין, קבלו תשורה זאת מאיתנו, כל החברים העובדים בספרייה ובארכיון, חג שמח ושבוע נעים לכולכם.

     

    כתם הפרי.

    פירסום ראשון. 19.5.94 בעיתון הקיבוץ. עורך : עזרא דלומי.

     

    עשרים וארבע שעות לפני חג השבועות עדיין אפף את העמק אובך צהוב ועכור שכיסה את האוויר. האובך השאיר כתמי צהבהבים עם חלונות חדר האוכל, הוא כיסה את עלי העצים, אבל יותר מהכל הוא חסם את מרחבי הנוף הנפלאים שלנו. במקום גלויית נוף מרהיבה בירוק וחום, קיבלנו ענני חרדל אטומים. רינה מוועדת תרבות ישבה בחדר האוכל וכססה את ציפורניה, בין לגימה אחת למשניה מכוס התה שלה. האובך איים להרוס לה את התוכניות, כל חברי המשק היו מודאגים, אבל רינה תמיד חשה שהצלחת החג תלויה על כתפיה בלבד. והנה, כמו מתנה משמיים, התגנבה בלילה בריזה מערבית מרכס הכרמל ושלחה את האובך בחזרה אל מדבריות ערב. בערב חג השבועות התעורר הכפר לאוויר צח וצלול, ממש כמו שצריך להראות בוקר של חודש יוני.

     

    כל חברת הילדים ושכבת הנעורים גויסו למבצע ניקיון חסר תקדים. המדרכות צוחצחו, פנסי החצר נצבעו, ועשבים שוטים נעקרו מגינת חדר האוכל. על הדשא החרב צמחו ספסלים ושולחנות ממחסנו של החצרן, ובמטבח הכינו הבשלניות את מיטב המאכלים והעוגות לכבוד חג השבועות. היו שם גבינות בכל מיני צורות ומרקמים. גבינות רכות וגבינות קשות, גבינות למריחה וגבינות שהולכות נהדר עם קרקר. היו שם יוגורטים, ושייקים של פירות, עוגות גבינה, גלידות עם חתיכות פרי. משמשים, ואפרסקים, ענבים ואבטיחים צעירים. היו גם לבנה וטחינה לבנבנה, וסלסלות גדולות עם כל מיני סוגים של לחמים. המטבח המה כמרקחה, ועל כולם שרר חיוך של רווחה. האובך חזר אל המדבר.

     

    בשעה שלוש בדיוק הלכו כל החברים להתקלח. מה שגרם ללחץ נמוך בצינורות. בארבע בדיוק התייצב כל המשק במגרש החנייה המרכזי, החברים עמדו בחולצות חג לבנות והמתינו בנשימה עצורה. בדיקנות טיפוסית, חמש דקות לפני ארבע וחצי, נכנסו אל המגרש ארבעה אוטובוסים צהובים של המועצה האזורית. מאתיים מלחים אמריקאים ירדו מהם במהירות ובשקט מופתי. הם הסתדרו בשלשות לרוחב מגרש החניה. מדיהם הלבנים סינוורו כל כך עד שחלק מהילדים כיסו את עיניהם בידם.

     

    הרס"ר הסתובב עם רשימה שמית וחילק את החיילים למשפחות חברי המשק. "דיואי אנד קרופורד טו משפחת אהרוני. רובינסון אנד מיילס טו משפחת ברקן". שוויגר, הרפתן הותיק, מישש בחוסר שקט את המילון ששאל בספריה ולקח את שני המלחים שלו ישר אל הרפת.

     

    אנחנו קיבלנו סמל ורב"ט. הסמל, וויט שמו, היה תותחן על האונייה. הוא בא מניו ג'רזי. הרב"ט היה מכונאי בשם אנדרסון שבא ממדינת מיניסוטה. הם וחבריהם שירתו על נושאת מטוסים אימתנית של הצי השישי של חיל הים האמריקאי. ערב החג, כאשר האוניה עגנה בחופי הארץ החליטו להראות להם מה זה קיבוץ. הבנתי מהם שעוד לפני שירדו אל היבשה, הם קיבלו תדריך כיצד לנהוג במשק ובחיים בו.

     

    בהתחלה ישבנו לקפה ועוגה. אמא שמה את התקליט הכחול של ג'ון באאז. שוחחנו קצת על הבדלי החיים בין ישראל לאמריקה. אחר כך נשלחתי לסייר איתם ברחבי המשק. פסענו במסלול הרגיל: בתי הילדים, המפעל, אולם הספורט. בכל מקום נראו מלחים לבנים ומארחים בבגדי חג, גאים בקיבוצם.

     

    כשהגענו אל פינת החי, סחבתי את המלחים שלי אל החורשה שמאחוריה ובגאווה גלויה הראתי להם את עץ התות שלנו, הילדים. כשאמרו לי וויט ואנדרסון שהם לא מכירים את הפרי הנפלא הזה, מיהרתי אל בין ענפיו של העץ, קטפתי מלוא החופן מהפרי השחרחר, העמוס בעסיס. ירדתי והגשתי להם בנימוס.

     

    כנראה שהחיבה לטיפוס על עצים לעולם לא נפרדת מבני האדם. ברגע שסיימו השנים לאכול את התותים שהבאתי להם הם החלו לטפס בעליצות ילדותית על ענפי העץ ולקטוף תותים מכל הבא ליד. כמארח למופת ירדתי ארצה והמתנתי בנחת עד שאורחיי יסיימו לקטוף ולאכול.

     

    "הולי שיט!!" צעק לפתע אנדרסון. וויט מיהר לענות לו. השניים ירדו בבהלה מהעץ והחלו צועקים אחד לשני במהירות דברים שלא הספקתי להבין. אבל כשקמתי ממקום מושבי, לא הייתי זקוק לשום הסבר. המדים הלבנים, הבוהקים, כוסו בכתמים סגולים ששום אבקת כביסה אינה יכולה להסיר. פרצתי בצחוק ספונטני והשניים, עצבניים, התחילו לרדוף אחרי, כאילו שעשיתי להם משהו.

     

    כמובן שהובלתי אותם ישר אל הדשא המרכזי שמול חדר האוכל. הרי מול כולם הם לא ירביצו לי. רינה מוועדת תרבות ראתה ראשונה את המחזה ומיד התעלפה על הדשא. הציבור החל להתפקע מצחוק כאשר חלפתי בריצה  על פני השולחנות עמוסי המזון. לפתע נשמעה צעקה מהדהדת, הרס"ר הבחין במתרחש והרעים בקולו. עצרתי סחוט ומתנשף, הרס"ר התקרב אלי במהירות וידעתי שהמלחים כבר לא יעשו בי שפטים.

     

    כדי למנוע תקרית דיפלומטית  הולבשו השניים בבגדי עבודה כחולים ממחסן הבגדים שלנו. וכשתם הביקור, שבו והסתדרו המלחים בשלשות במגרש החניה, בלטו השניים בתלבושתם הסוציאליסטית  שני מלחים כחולים בתוך ים הלבן. הם נסעו ואני מיששתי בהתרגשות מצית זיפו אורגינלי עם ציור של האוניה. מתנה קטנה שהחליק הרס"ר אל כף ידי, אחרי שנרגעו הרוחות. 

     

    כעבור שבועיים קיבלנו גלויית התנצלות מהשניים. הם נאלצו לבלות שבועיים בתא המעצר, וגזר דינם כלל גם מכתב התנצלות למשפחה. המעצר, כך כתבו, לא היה נורא כל כך, הצרה האמיתית הייתה קילקול הקיבה הנוראי, ממנו לא נפרדו שבועיים אחרי שירדו מעץ התות. 

     

    הכי מתאים. כתם הפרי, של אתניקס, כמובן.

     

    ''
         

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/6/11 18:14:

      צטט: מיומנה של מתמחה 2011-06-14 10:11:18

      מקסים.

       

      תודה שולה.

      מקסים.
        12/6/11 20:39:

      צטט: הנסיך הקטן. 2011-06-12 20:15:48

      חגיגת שבועות בקיבוץ, כשהייתי בנח"ל, הנחילה לי את הזכרונות היפים ביותר

      היום, כשאנחנו בגולה הדוויה, ממש מרגישים שזהו החג הכי ארץ ישראלי, הכי שורשי, והכי חקלאי שיש בלוח השנה שלנו. לא פלא שלכל כך הרבה אנשים יש זכרונות יפים ממנו. 

        12/6/11 20:37:

      צטט: mazavharuach 2011-06-12 12:09:25

      לא נעלם עדיין, אצלנו במושב (אביגדור) חגיגת השבועות עודנה מיוחדת למגזר החקלאי-יצרני, כמו פעם..

       

      כל הכבוד, מקווה שהיה לכם חג שמח ונהדר.

        12/6/11 20:36:

      צטט: ruthy 2011-06-12 08:58:16

      עולם מאד מדובר היום....נעלם?

      אולי כן, אולי לא, יש עוד שרידים פה ושם, אבל שום דבר לא נשאר על מקומו, בשום מקום. 

        12/6/11 20:33:

      צטט: בלאק סמארה 2011-06-12 07:41:10

      סיפור אדיר, כל כך חמוד... :))) תודה.

      תודה רבה, בכיף.  

        12/6/11 20:32:

      צטט: משה שכביץ 2011-06-12 06:14:44

      היום שבועות בקבוץ שלנו זאת בריכת קצף ככה שאין בעיה להתנקות

       

      זה מוריד גם כתמים של תותים??

        12/6/11 20:15:

      חגיגת שבועות בקיבוץ, כשהייתי בנח"ל, הנחילה לי את הזכרונות היפים ביותר

        12/6/11 12:09:
      לא נעלם עדיין, אצלנו במושב (אביגדור) חגיגת השבועות עודנה מיוחדת למגזר החקלאי-יצרני, כמו פעם..
        12/6/11 08:58:
      עולם מאד מדובר היום....נעלם?
        12/6/11 07:41:
      סיפור אדיר, כל כך חמוד... :))) תודה.
        12/6/11 06:14:
      היום שבועות בקבוץ שלנו זאת בריכת קצף ככה שאין בעיה להתנקות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין