עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    שירים ושערים בוונקובר

    6 תגובות   יום רביעי, 8/6/11, 08:54

    זה היה אמור להיות היום המושלם של העונה. קונצרט הסיום של הבכורה בבית הספר, ומיד אחריו הופעה חיה של סופרטראמפ, אחת מהלהקות האהובות עלי, מזכרת נשכחת מימי בחברת הילדים. אבל כאשר הגענו לבית הספר בשעות הבוקר המוקדמות, קיבלה את פנינו ניידת משטרה. משהו התרחש, אבל לרוב ההורים, ממש כמוני, לא היה זמן לעצור ולאסוף מידע. חייבים להמשיך את שגרת הבוקר, צריכים להמשיך ולנוע. אחר הצהריים, בשעת האיסוף התבררה התמונה. מסתבר, כי לא כל תושבי העיר חגגו ברחוב גרנוויל את הניצחון הראשון בסדרת הגמר של הסטנלי קאפ. מישהו ניצל את שעת הכושר ופרץ לבית הספר שלנו. הגנב ידע לאן הוא הולך, הוא שבר את המנעול בחדר הספרייה והסתלק עם שני מחשבי איי – מאק חדשים שהגיעו לבית הספר בדיוק לפני שבועיים. המחשבים היו מאובטחים במנעולים אל השולחנות, אבל כל זה לא הפריע לאיש (או האנשים) במלאכתו. הילדים שלי היו המומים. בדרך חזרה הביתה ניסתה הבכורה להרגיע את אחיה הנסער.

    "אל תדאג, עכשיו כשהשוטרים יודעים על זה, זה יהיה בסדר, הם ימצאו אותם"

    "הם ילכו אל הכלא" הוא ספק שאל, ספק קבע.

    "כמה עולים בכלל האיי מאק האלו?" התעניינתי.

    "זה יכול להגיע גם ל 1700 דולר" היא עידכנה אותי. מאז שהיא קיבלה לבת מצווה את האייפד 2 , היא מכירה היטב את שלל המוצרים בחנות של סטיב ג'ובס.

    "נו," השבתי, "את יודעת כמה גניבות מתחת ל 5000 דולר מתרחשות בוונקובר בכל חודש?". היא הביטה בי ונענעה את ראשה לשלילה.

    "בערך שמונה מאות" אמרתי, "יש סטטיסטיקה באתר של המשטרה. הם בחיים לא ימצאו אותם".

    "אז מה יהיה?" שאל הבן יקיר לי.

    "המשטרה תרשום דו"ח. יגישו אותו לחברת הביטוח. חברת הביטוח תשלם ובית הספר יקנה מחשבים חדשים. בטח תקבלו אותם בשנת הלימודים הבאה".

    "מי בכלל יכול לעשות דבר כזה?" היא שואלת אותי בכעס.

    "אני לא יודע איך להגיד את זה באנגלית" אני עונה לה, "אבל בעברית קוראים לזה עלוב נפש".

    ***

    בערב אנחנו מתכנסים באולם הספורט כדי להאזין לקונצרט הסיום. בתחילה חששתי מלוח הזמנים הלחוץ, אבל המורה למוזיקה, מר מאתיסון, הבטיח כי הקונצרט לא יסתיים אחרי שבע וחצי. שלושים דקות נהיגה אמורים להספיק, אמנם בדחק, כדי להגיע לארינה. כמו כל תושבי העיר, גם אנחנו ראינו בליל אמש את הארינה מפוצצת באלפי אוהדי הוקי משולהבים. הניצחון של הקאנקס השרה אווירה טובה על כולם, במיוחד כאשר השמש התחילה להתנשק עם קו עשרים המעלות. הילדים על הבמה היו לבושים בחולצות לבנות והם ישבו בארבע שורות. הבכורה שלנו ישבה בכיסא הצדדי בשורה הראשונה, ואנחנו ישבנו ממש מולה. בשורה הרביעית של הקהל. זו השנה הראשונה שלה עם הסקסופון, היא הגיעה אליו אחרי שנתיים של לימוד על חלילית. היא לא ממש בטוחה שהיא רוצה להמשיך איתו. לפני שהלכנו לארוחת הבת מצווה שלה במסעדה ההיא, שבה אכלו פעם קלינטון וילצין, סיפרתי לה על נשיא ארה"ב וכלי הנגינה שלו. על הסרט "בירד" של קלינט איסטווד, החלטתי לוותר. לא נראה לי שסיפור חייו של צ'רלי פרקר יכול להוות אמצעי שכנוע יעיל. לכן ההופעה של סופרטראמפ נראתה לי מושלמת. במיוחד אחרי שהגברת הראשונה הכריזה שהיא לא מתלהבת מהמוזיקה שלהם. במילא דיברנו שהגיע הזמן שהיא תלך לקונצרט רוק, אז נכון שהיא רוצה טיילר סוויפט, אבל זאתי מגיע אלינו רק בספטמבר, וזה עוד רחוק. בנתיים שתבוא ותראה את ג'ון הליוול, הנשפן של סופרטראמפ.

    המורה מתנהל בין הלהקה הבוגרת והלהקה הצעירה, בסוף מגיע התור שלה והיא מבצעת את הסולו בלי שגיאות.

    אחרי מחיאות הכפיים, אנחנו שואטים אל המכונית. אני נוהג במהירות אך בזהירות. עשר דקות לחפש חניה. אחר כך רצים אל השערים. הסדרנים מבקשים להחליף את הכרטיסים בקופות. הולכים וחוזרים. בסוף נכנסים אל ההיכל. האולם חצי מלא, אבל הקהל משולהב. הרבה נשים מבוגרות עם חולצות קאנקס צמודות, בלונד מחומצן וכוסות גבוהות של וודקה בלקברי. גברים כסופי שיער, בחולצות גולף שחורות וריח של אפטר שייב יקר. ג'ון הליוול מדבר אל המקרופון, על הבמה תשעה מוזיקאים, אבל הליוול הוא זה שמתקשר עם הקהל. הוא לובשת חולצת הוקי של הקאנקס ועוקץ אותנו כשהוא מספר על ארוחת הבוקר במלון שלו שעלתה 65 דולר, הרבה יותר ממה שעולה "ארוחת בוקר באמריקה". הקהל מצופף אל קדמת הבמה וחלק אפילו נעמדים על הרגליים. סופרטראמפ זה לא רוג'ר ווטרס וזה לא פוליס, שראינו כאן ב 2007. זו להקת רוק מתקדם שזכורה בעיקר בזכות שני תקליטים משובחים, והופעה אחת בלתי נשכחת בפריס. אחר כך הם התפזרו, וחזרו, התפרקו והתאחדו. כמו כולנו, גם הם נשאבו בטלטלות החיים.

     

    ***

    אני עדיין זוכר את הפעם הראשונה שבה ראיתי את האלבום "ארוחת בוקר באמריקה", הוא היה מונח על המיטה של אורן שמר, בחדר שלו בנעורים. הייתי מגיע לשם כמעט כל ערב כדי לשחק ברידג' ולדבר על כדורסל. אורן היה מעריץ מושבע של מוזיקה ישראלית. כל התקליטים בחדר שלו היו בעברית, היה לו אפילו עותק של הסינגל היחיד שאמיר, אחיו הגדול, הוציא פעם לרדיו. בגלל זה כל כך הופתעתי לראות תקליט באנגלית אצלו בחדר. כמובן שמיד ביקשתי להקליט, כי הרי אצלי בחדר כל התקליטים היו לועזיים. כולם חוץ מ "רדיו חזק" של תיסלם.  תקליטים היו סם החיים שלנו בחדרי הנעורים. היינו מחליפים ומקליטים, משאילים ושואלים. מוזיקה הייתה בכל מקום. אבל הפריק הכי גדול של מוזיקה היה הג'ינג'י שלנו, שהיה חולה על תקליטים. היו לו, לג'ינג'י תחביבים מוזרים. הוא נהג להסיע את כל מי שרצה, לכל מקום. תמיד הוא התנדב לנהוג, ואחר כך מדבר כל הדרך. המנהג הזה שלו, הוביל אותו אפילו למערכון אחד של מתי כספי, שלא הצלחתי למצוא באינטרנט. במערכון ההוא מספר כספי על הנהג הג'ינג'י שבא לאסוף אותו להופעה וכל הדרך מקטר שלא נתנו לו את הפיז'ו החדשה. כולנו ידענו שאין ספק, זה הג'ינג'י שלנו. היו לו מאות תקליטים בחדר. עם להקות שספק אם אי פעם שמעתם עליהם. כמו מנפרד מאן, ברקלי ג'יימס הרווסט, טנג'רין דרים, קאמל ועוד רבים אחרים. את כל התקציב לחבר היה הג'ינג'י מוציא בחנות "בית התקליט" בעפולה. כך הייתה סיבה לאנשים לרדת אל החדר שלו ולשמוע מוזיקה בלילות הארוכים של הגבעה הקרה. אם היית מבקש יפה הוא גם היה מכין לך קלטות. לג'ינג'י היו עוד תחביבים שהתפרסמו בכל רחבי הכפר, אבל היות ומדובר היום באיש משפחה מין הישוב נניח לזוטות הללו.

    העיקר הוא שבשנת 88' עם הגעתו של הקומפקט דיסק לשוק הישראלי, סגר הג'ינג'י עסקה עם אריק ס. המשוגע ומכר לו את כל התקליטיה שלו תמורת כמה עשרות שקלים. "מי ששומע בדיסק לא יכול לשמוע יותר בפטיפון". הוא קבע בהחלטיות. הוא התחיל לאסוף דיסקים, אבל המחיר הגבוה שלהם, לעומת התקציב הזעום לחבר, מנע מהאוסף שלו להתקדם באותו הקצב של התקליטים. לכן, כאשר עמדתי לצאת לאירופה, בחודש נובמבר, הוא השביע אותי להביא לו דיסק אחד במתנה מהולנד. הג'ינג'י מעולם לא יצא את גבולות הארץ, המקום היחיד שהוא ביקר בו היה לבנון, ויש אומרים שהמלחמה תרמה לא מעט לעיצוב האישיות שלו בתור נער ניצחי, כזה שמסיע נערות למסיבות כיתה ואוסף תקליטים באופן כפייתי. אני זוכר את ההרגשה כשנכנסתי לראשונה לאותה חנות מוזיקה לא רחוק מהכיכר המרכזית של אמסטרדם. חיפשתי בין המדפים והתלבטי מה לקנות לו, בכל זאת מתנה על כל עשרות הקלטות שהוא הכין לי, עשרות הסטייקים שהוא הביא לנו, ואין ספור הקילומטרים שהוא נהג אותנו. בסוף נפל הפור, לקחתי את האלבום הכפול "פריז" של סופרטראמפ. אחד מאלבומי ההופעה הכי טובים ששמעתי אצלו בתקליטיה. שילמתי 12 גילדן, וידעתי שסגרתי שם מעגל.

    ***

    כמו כולנו, הג'ינג'י היה חולה ספורט. משוגע על הכדורגל של נבחרת ברזיל, מאזין קבוע של "שירים ושערים". כמו כולנו גם הוא היה מתעורר בימים האלו של השנה בשעות הבוקר המוקדמות כדי לראות את גמר ה NBA. "עכברי כדורסל" היה קורא לנו הכתב המיתולוגי מנחם לס, שהיה הדוד של חבר הילדות שלי ערן ש. שמגיב פה מדי פעם על הבלוג שלי. אלו ימים נהדרים לאוהדי הספורט בצפון אמריקה. למשך שבועיים רצופים יש לך ערב אחד הוקי, ערב אחד כדורסל. ההשתתפות של הקאנקס בסדרת הגמר של ליגת ההוקי מטלטלת את העיר כמו סופת טורנדו. ביום שבת היה כבר ממש חם, אפילו שיחקתי את משחק הכדורגל הראשון לעונה – ממש במקביל לניצחון של נבחרת ישראל בלטביה. בערב חגגו 70 אלף איש את הניצחון השני בסדרה 11 שניות מפתיחת ההארכה. העיר הייתה באופוריה מוחלטת. אבל אז הגיע יום שני ובמשחק החוץ הראשון, בוסטון טבחו בנו ללא רחם 8 – 1. התבוסה השנייה בגודלה בהיסטוריה הארוכה מאוד של סדרת הסטנלי קאפ. אנחנו ממשיכים להאמין בקאנקס שלנו, אין לנו ברירה אחרת. מה עוד נשאר. רביעי, שישי, שני, רביעי. רק שני ניצחונות מפרידים ביננו לגביע היסטורי. מה שלא יהיה כולנו יודעים שאחרי שישקע האבק מצפה לך מדבר אין סופי של משחקי בייסבול, גולף ומרוצי מכוניות. מזל שיש השנה את הוונקובר וויטקאפס מהכדורגל. ב 18 ליולי הם יארחו את מחזיקת הגביע האנגלי הטרייה, מנצ'סטר סיטי. מי יודע, יש אפילו סיכוי שנראה את גיא אסולין שלנו משחק.  

    ***

    בשורה התחתונה זו הייתה אחלה הופעה. חג שבועות קלאסי עם ערב של להיטים נצחיים. סופרטראמפ כבר מזמן התפצלה, הסולן המקורי, רוג'ר הודגסון, מופיע עם תזמורת משלו. ריקי דיוויס, ממשיך עם רוב החברים הותיקים. ככה שניהם עושים כסף על בדיוק אותם שני אלבומים מוצלחים שיצאו תחת ידהם אי שם באמצע שנות השבעים. על הבמה אתה מקבל תמורה מלאה לכסף שלך, זו להקה ותיקה שעובדת בהרמוניה מצוינת. מי שאוהב שירים כמו "פשע המאה", "בית ספר", "שיר ההגיון", "שלום לך זר", "תן רק מעט" וכמובן "ארוחת ערב באמריקה" ו "דרימר"  שכבר קיבלו בבלוג הזה את הבמה, יהנה מערב יוצא מין הכלל. הבכורה שלי, מאוד נהנתה מהקונצרט הראשון בחייה. אין לי ספק שזו הייתה חוויה מעצבת עבורה, משימת בר מצווה עם אבא. אבל כאשר השעון חצה את השעה עשר, כבר היה לה קשה, בכל זאת, נסיכה יהודיה מהצד המערבי של העיר. לא פשוט. למרות העייפות בנהיגה הביתה הצלחנו לשיר בדואט את "קח את הדרך הארוכה הביתה". מצאתי את זה עם מילים, רק בגרסה של הודג'סון, אבל אתם יכולים להיות בטוחים שגם במופע שלנו זה נשמע (כמעט) אותו הדבר.

    חג שמח חברות וחברים, חלבנים ואוכלי גבינה כאחד. שימו לב לתיבת הדואר שלכם. ביום שישי אני שולח סיפור קצר לחג.

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/6/11 22:36:

      צטט: ruthy 2011-06-08 17:29:30

      גנבי מחשבים ,בדיוק באותה הצורה והמרץ קיימים גם וברחובות עירי. מזל טוב לבכורה.נחמד לכם שם.... חג שבועות שמח!

       

      תודה רבה, אנחנו משתדלים. לפעמים זה די אינטנסיבי, אבל כן, בסך הכל, די נחמד כאן.

        8/6/11 18:10:

      צטט: mazavharuach 2011-06-08 16:27:44

      אני הייתי נוסע מחיפה במיוחד ל"פאז" בתל אביב, וכל התקליטים עוד אצלי, כולל אלה של סופרטרמפ..

       

      גם אני שומר על אוסף התקליטים שלי, אלו לא רק פיסות מהחיים שלנו, זה גם פס הקול שלו. סופרטרמפ היו נהדרים. 

        8/6/11 18:07:

      צטט: avgn111 2011-06-08 15:55:30

      גם אוסף התקליטים שלי (שעדיין ברשותי) מכיל לא מעט פריטים שנרכשו ב"בית התקליט" בעפולה, וגם ב"סגנון וצליל" המתחרה... אחד האהובים עלי של סופרטרמפ הוא דווקא "הדרך הארוכה הבייתה".

      נו, ככה זה כשגדלי באותו אזור חיוג.....אתה יכול להקדיש את השיר הזה באחת התוכניות ל "ותיקי התחנה". 

        8/6/11 17:29:
      גנבי מחשבים ,בדיוק באותה הצורה והמרץ קיימים גם וברחובות עירי. מזל טוב לבכורה.נחמד לכם שם.... חג שבועות שמח!
        8/6/11 16:27:
      אני הייתי נוסע מחיפה במיוחד ל"פאז" בתל אביב, וכל התקליטים עוד אצלי, כולל אלה של סופרטרמפ..
        8/6/11 15:55:
      גם אוסף התקליטים שלי (שעדיין ברשותי) מכיל לא מעט פריטים שנרכשו ב"בית התקליט" בעפולה, וגם ב"סגנון וצליל" המתחרה... אחד האהובים עלי של סופרטרמפ הוא דווקא "הדרך הארוכה הבייתה".

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין