עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    קופסא שחורה

    בלוג זה יעסוק בהמלצות וביקורות לספרים והצגות בתאטרון, פינת יוצרים לכתיבה ועוד...

    0

    "ירושת עיניים"

    1 תגובות   יום ראשון, 5/6/11, 16:44

    איתמר יעוז- קסט מעביר תמונה סוריאליסטית המעידה על אימה נוראית ופחד נוראי. הבתים בשיר והאילנות דוהרים מתוך מבט מחלון ומנסיעה. הוא היה ילד קטן וראה את האב שרוי בחוויה נוראית והוא מראה את אותה חוויה שלו דרך האב. הוא רואה את אביו לא מתוך עצמו, אלא  באמצעות גילו.

    המשורר מתאר פעולה יומיומית, הגיל למעשה מתאר את הזמן, באמצעות פעולות כגון: שער שצומח, גילוח, התבגרות ופתאום מגיע הבזק, החיים יכולים להימשך....

     הבן הגיע לגיל האב, הוא בעצם רואה את עצמו בדיוק כמו אביו, כשהוא עמד והיה לפני המוות והוא מנסה לומר בשיר שהוא מרגיש בדיוק כמו אביו ונראה כמוהו מבחינה חיצונית ונפשית. הוא מוצא את עצמו במצב שאביו היה וזה אומר עד כמה הוא מגלה שהם דומים.

    המשורר ירש הכול מאביו, את הפחד בלילות ורואה דרך חלון הנסיעה את הבתים בגטאות, שערו נהיה לבן, סימן לכך שהוא גדל והתבגר מאוד. הוא נזכר כשהיה קטן בהתנהגותו של אביו והוא בעצם רואה עכשיו שהוא נמצא בגילו, הוא ירש ממנו את אותה התנהגות כשראה וחווה כשהיה קטן.

    זהו שיר מודרני, בעל עוצמה רבה, אך לצד זה ישנו איפוק, ישנם שינויים במהלך השיר, כאשר הוא עומד מול הראי הוא עובר המון שינויים. ישנה חריזה יותר מהשיר המודרני. הדובר עומד מול מראה ומתגלח, סיטואציה מעשית ויום יומית, מדובר בזמן הווה ולכן מתרחש משהו מוזר בשיר.

     המחבר רואה את הראש של האבא במקום הראש שלו, הם הופכים להיות זהות אחת וישנו כאן ערבוב בין הזמנים, העבר מתערבב עם ההווה.

    הכול עניין של מחשבה, תחושות סובייקטיביות המתעוררות גם בקרב הקוראים, איננו יודעים מיהו ומי האבא, יש תהייה לגבי העובדה שהם מעין אחד.

    עיניים מול מראות הנפש, מה שהעיניים שלו רואות, זה מה שהוא מרגיש. הראייה הפנימית, הוא מדבר על המורשת, להעביר מדור לדור. השיר מראה ומתואר במסגרת יומיומית, יש כאן תמונות שלו מהעבר, שהופכים להיות ההווה.

    המורשת של העיניים, נכנסים אל תוך השיר אלמנטים קולקטיביים, זה לא רק שיר אישי, לכאורה, השיר הופך להיות משהו מטפורי לדור של הדור הקודם ליהדות, מה שמסתבר שיש לו תחושה שזה  מין גורל קבוע מאז הברית עם אלוהים. הברית של אברהם, התמונה של הבתים הדוהרים מתאימה לרבבות של יהודים.

    הוא מדמה את הזיכרונות של האבא, הוא מכניס דימוי ביהדות כולה. דף קינה, אבל על כל האומה וזה עובר בין הפרטי אל הקולקטיבי שיש בתוך השיר, אזכורים מסוגים שונים שמצדיקים ונותנים תחושה על מקרה פרטי, אך זהו מקרה קולקטיבי והוא מושך אל ראשית היהדות, הברית בין היהודים לאלוהים, ברית המלה בין אברהם לאלוהיו ומדוב כאן על גורל נוראי, טראגי והוא לא מציע מוצא, תחושה שלא ניתן לברוח. ברית זו נכרתה בדם ולכן זוהי ברית דמים.

    השיר מתאר ידיעה טראגית שיש אלוהים ואינך יכול לברוח ממנו. אמנם בתחילת השיר הייתה עוד תקווה, בוקר שמשרה אשליה של ראשית יום, התחלה. המשורר רוצה למרוד בגורל, הוא אינו רוצה בירושה. כאן נכנס אלמנט הבחירה והידיעה הטראגית לכך שאינך יכול לברוח מהגורל שנקבע עבורך. השיר מסתיים בקבלת הדין, השלמה עם הגורל הנוראי. ישנה רמיזה על ניסיון לברוח, אבל בעצם הניסיון הוא נוכח לדעת שהוא מגשים את הגורל. גם כאשר יעשה את פעולת החיתוך, כלומר להתגלח ולהתחיל התחלה חדשה, הוא רואה את המוות, חוסר מוצא נוראי.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      נשמע משהו מאוד עמוק וחזק המלצה טובה אקרא אותו!

      ארכיון

      פרופיל

      מליסה 27
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין