עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    אל משטרו

    16 תגובות   יום שבת, 4/6/11, 00:15

    אל משטרו

     

    בשדה סוכר קבוצת שחורים קוצרת

    קנה, קנה, קוצרת כל היום!

     

    תומס עובד כפוף, לגופו מכנסי פשתן בהירים וחולצת כותנה מתכלת. בעת שהוא מניף את המשטה שלו,  השרוולים הקצרים חושפים את שרירי זרועותיו המשתרגים תחת עורו השחור הבוהק. לראשו הוא חובש כובע קש בהיר להגנה מפני השמש הקופחת, ואת מצחו עוטרת מטפחת בד אדומה, בנדנה, לעצור את הזיעה הניגרת, שלא תציף את עיניו. כך עובדים הוא וחבריו מהנץ החמה ועד שקיעתה, תחת השגחתו של מנהל העבודה  הלבן.

     

    תומס הוא בחור חזק ובעל סיבולת גבוהה - העבודה לא שוברת את גופו, ולא את רוחו. מגיל צעיר הוא רגיל לעבוד בעבודות מזדמנות, אחרי הלימודים, על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. מאז שסיים את בית הספר התיכון, הוא קוצר בשדות קני הסוכר. הוא גאה מאד במשטה החדשה שלו, שהיא קשיחה, אך גם בעלת גמישות, עשויה מפלדה ממורטת, נוצצת בשמש. לכל מקום תומס הולך כשהמשטה מתנדנדת על ירכו, והיא הפכה לסימן ההיכר שלו, "סמלו המסחרי".

     

    בעל האחוזה האמריקני מגיע מדי פעם לשדה כדי לוודא שזרם הדולרים מהסחר בקני הסוכר לא ייפסק. הוא לובש תמיד חליפות קיץ מחויטות, לראשו כובע פנמה אופנתי, והסיגר הקובני היקר לא מש מפיו. כל הפועלים השחורים, ותומס ביניהם, מביטים בעיניים כלות במכונית השברולט הארוכה והנוצצת של "הבוס".

     

    בגיל עשרים ושמונה, תומס הוא משכיל יחסית לבני כפרו האחרים, אך נאלץ לוותר על שאיפתו ללמוד באוניברסיטה, בשל העדר אמצעים. למעשה, גם אלה שזכו ללמוד באוניברסיטאות נאלצו לחזור אל שדות הטבק, או אל שדות קני הסוכר, כי מועטה הדרישה לעבודת אקדמאים בקובה של בטיסטה.

    בצעירותו נשבה תומס בקסם הרעיונות הסוציאליסטים שבכתבי קרל מרקס וכתבי לנין. עוד בעת לימודיו בבית הספר התיכון, הצטרף יחד עם פרננדו חברו, לתא מחתרתי של התנועה הקומוניסטית, וספג עוד ועוד מרעיונותיה. על בשרו חש את ניצול העמלים בידי הקפיטליסטים, בשכר הרעב שהוא וכל בני משפחתו קבלו מידיו של בעל האחוזה. הרעיונות הקומוניסטיים הגבירו את תחושת הקיפוח שלו אל מול הבוס האמריקני ומכוניתו המהודרת, ולתחושות הקיפוח המעמדי נוסף גם גוון לאומני - הרצון לפרוק את עולו של הקולוניאליסט הזר. לא פעם עברה במוחו של תומס מחשבה טורדנית – כמה טוב היה לחסל את הגרינגו השחצן במשטה, ולהשתחרר מן הניצול.

     

    "קה טאל (מה נשמע?)" שאל תומס את פרננדו כשנפגשו בערב לשתות כוס בירה במכולת המקומית, ששימשה גם כפאב.

    "לא שמעת? הולכים להתרחש דברים גדולים", לחש פרננדו, כשהוא רוכן לעברו.

    "מה הולך לקרות?" לאט בשקט גם תומס, כממתיק סוד, שעדיין אינו יודע מהו.

    "פידל תקף את כוחות הגנרל בטיסטה".

     

    בדצמבר 1956 לא היה צורך לפרט מיהו פידל. כל חברי התנועה הקומוניסטית במחתרת שמעו על פידל קסטרו. אמנם עדיין לא היה קומוניסט מוצהר באותה עת, אך מאז ניסיון ההפיכה הכושל שלו, מאסרו, ויציאתו לאחר מכן לגלות, נחשב למנהיג שעתיד להגשים את מאווייהם של הצעירים הקובנים, השואפים להשתחרר משלטונו הקפיטליסטי של בטיסטה, הנתמך בידי המשטר האמריקני.

     

    "איפה זה קרה?", שאל תומס.

    "הוא תקף במחוז אוריינטה ונסוג להרי סיירה מאסטרה".

    "וההתקפה הצליחה?"

    "לא, אבל בסוף ננצח!", אמר פרננדו בביטחון רב.

     

    פרננדו, חברו הטוב של תומס מאז לימודיהם יחד בביה"ס התיכון, היה מסטיצו, בן כלאיים לאמא ילידת המקום וגבר לבן. הוא היה בחור נמוך קומה, צנום וממושקף, ובעל עור בהיר יחסית. העבודה בשדות לא התאימה לו, והוא הצליח לקבל עבודה כפקיד זוטר בסניף הדואר המקומי. בפגישותיהם לאחר העבודה, היו תומס ופרננדו דנים ברעיונות הקומוניזם וחולמים על השחרור.

     

    "בוא ונצטרף אל פידל", הציע תומס בספונטניות.

    "מה, נעזוב פה את הכל?" היסס פרננדו.

    "שנינו רווקים ואין לנו אישה או ילדים שתלויים בנו. האחים שלנו גדולים ומשתכרים והם ידאגו להורים. בוא נעשה מעשה, במקום רק להמשיך ולדבר".

    "אתה בטוח שזה הדבר הנכון, תומס?"

    "בעצמך אמרת שבסוף ננצח, אתה לא רוצה לקחת חלק פעיל במאבק?"

    "אתה אמיץ וחזק ותהיה לוחם, אבל מה אני אעשה?" שאל פרננדו.

    "המהפכה זקוקה גם לאנשי מנהלה, ואני משוכנע שיימצא לך תפקיד. אני רוצה להילחם. אם לא יהיה נשק עבורי, אלחם במשטה!" אמר וטפח על המשטה התלויה לצידו.

    "אתה בטוח?" חזר פרננדו על שאלתו, מבטא שוב את היסוסיו.

    "ככל שאנו מדברים, אני בטוח יותר".

    "ואמוס (נלך), אני מוכן לצאת להרפתקה", אמר פרננדו, ותומס חיבק אותו בחיבה.

     

    תוך זמן לא רב השלימו שני החברים את הכנותיהם ויצאו לדרך. הם נקבצו יחד עם מאות מתנדבים נוספים במחנה המורדים שבהרים, ושובצו לתפקידיהם. פרננדו התמנה לפקיד אפסנאות ותומס שובץ כלוחם בצוות של עשרה מתנדבים חדשים כמוהו. מפקד הצוות היה אחד הלוחמים הוותיקים, שליווה את קסטרו מאז ששב מן הגלות ונחת שוב בקובה. כפי שצפה תומס, לא היו בתחילה רובים לכולם, והוא שמח על המשטה שלא משה מירכו. בקרבות הגרילה שניהלו נגד כוחות הצבא, הצליח תומס לא פעם לגבור באמצעות המשטה על חיילים מצוידים בנשק חם. על גבורתו בשימוש במשטה נודע בין חבריו כ"אל משטרו" – "בעל המשטה". גם כוחות הממשלה של הגנרל בטיסטה שמעו על "אל משטרו", וחששו מפניו. הם אף הכריזו על פרס של עשרת אלפים דולר אמריקנים למי שיסגיר אותו, אך חבריו לא העלו כלל על דעתם לבגוד בו. בשלב מאוחר יותר קיבל תומס רובה קלשניקוב, אך מן המשטה לא נפרד. הוא הצטיין כלוחם בכל הקרבות שנערכו בין לוחמי הגרילה של קסטרו לחיילי הממשלה, ובמשך הזמן אף התמנה בעצמו להיות מפקד צוות.

     

    צבא הגרילה של קסטרו הלך והתעצם עם הצטרפותם של עריקים רבים מצבאו של הגנרל בטיסטה, עד שבינואר 1959 נאלצו הגנרל בטיסטה והנשיא "הנבחר" להימלט, ובפברואר התמנה קסטרו לראש ממשלה, והפך למעשה לשליט קובה.

     

    תומס חזר לכפרו, ומהר מאד גילה שקשה להתפרנס מתהילת העבר, וחזר אל שדות קני הסוכר. המשטה של תומס, שכבר טעמה את טעמו המתוק של דם האויב, שבה אל המתיקות הישנה והמוכרת של קני הסוכר.

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/6/11 00:10:

      צטט: רומפיפיה 2011-06-06 23:59:27

      איזה סיפור

      אדם עובר מאורעות כבירים, כה משפיעים על חיו,

      ולבסוף הוא חוזר אל מקומו, אל גורלו,

      כאילו שום דבר לא קרה.

      כתוב פשוט מעולה!!!

       

      תודה, ציפי.

      מודה שיש פה השפעה מסוימת של הריבוד החברתי בהודו על פי קסטות וורנות. בספר "איזון עדין" יש תיאור ריאליסטי מאד של גורל שני אחים, שניסו לפרוץ את גדרות ההבחנה בין הקסטות.

      אם לא קראת - מומלץ, אך רק אם יש לך לב חזק שיכול לעמוד בפני תיאורים קשים.

      חג שבועות שמח, עמוס.

       

        6/6/11 23:59:

      איזה סיפור

      אדם עובר מאורעות כבירים, כה משפיעים על חיו,

      ולבסוף הוא חוזר אל מקומו, אל גורלו,

      כאילו שום דבר לא קרה.

      כתוב פשוט מעולה!!!

        6/6/11 13:32:

      צטט: פרמינה דאסה 2011-06-06 07:41:01

      הסוכר הזה. כמה דם ויזע נשפכו עבורו.

      תודה רבה.
      אכן הרבה דם נשפך בכל מהפכה, וגם במהפכה הקובנית.
      חג שבועות שמח, עמוס.

       

        6/6/11 07:41:
      הסוכר הזה. כמה דם ויזע נשפכו עבורו.
        6/6/11 07:38:

      צטט: גרייס ל 2011-06-06 02:39:08

      מרתק כתוב נפלא ולמדתי דבר אחד או שניים והכי חשוה יכולה להגיב סופסופ חג שמח לך יקר,אוך כמה יפה סגרת את המעגל,,

      תודה רבה, גרייס.
      אני שמח על תוכן התגובה, ובעיקר על כך שחזרת.
      חג שמח גם לך, עמוס.

       

        6/6/11 02:39:
      מרתק כתוב נפלא ולמדתי דבר אחד או שניים והכי חשוה יכולה להגיב סופסופ חג שמח לך יקר,אוך כמה יפה סגרת את המעגל,,
        5/6/11 18:57:

      צטט: בניp 2011-06-05 11:07:07

      סיפור נפלא עם סגירת מעגל...

      תודה, בני.
      התלבטתי רבות לגבי צורת הסגירה...

       

        5/6/11 11:07:
      סיפור נפלא עם סגירת מעגל...
        4/6/11 20:36:

      צטט: דנה.גל 2011-06-04 19:32:51

      התפכחות עצובה.

      תודה, דנה.
      חשבתי להפוך אותו למנהל עבודה, אך אז הייתי "מפסיד" את המשחק הכפול עם ה"מתיקות".
      שבוע טוב ושבועות שמח, עמוס

       

        4/6/11 20:34:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-06-04 19:25:58

      יופי ש סיפור, כתוב יפה ומעניין, הרבה פחות דידקטי אולי בזכות הדיאלוגים המובנים היטב. ו.... הצלחת ליצור בסוף הסיפור סיום סוגר מרנין ספרותית (!)למקרא השורות האחרונות - נשארתי עם חיוך מריר מעט, אך כאמור זהו חיוך . ועוד, אני מכירה את השיר בנוסח - בים לבן... והכוונה בשיר היא לעבדים השחורים באמריקה ולקטיף הכותנה. ועוד, המילה משטה - מנצ'טה - לא מופיעה במילון שלי ולא מצאתי לה חלופה בעברית. אם יש לך רעיון, אשמח לדכת. תודה עמוס.

      תודה רבה לך, ניצה.
      שמח שאהבת הפעם את הסוף.
      באשר למשטה - לא חשבתי על חלופה, אך נראה.
      שבועות שמח, עמוס.

       

        4/6/11 19:32:
      התפכחות עצובה.
      יופי ש סיפור, כתוב יפה ומעניין, הרבה פחות דידקטי אולי בזכות הדיאלוגים המובנים היטב. ו.... הצלחת ליצור בסוף הסיפור סיום סוגר מרנין ספרותית (!)למקרא השורות האחרונות - נשארתי עם חיוך מריר מעט, אך כאמור זהו חיוך . ועוד, אני מכירה את השיר בנוסח - בים לבן... והכוונה בשיר היא לעבדים השחורים באמריקה ולקטיף הכותנה. ועוד, המילה משטה - מנצ'טה - לא מופיעה במילון שלי ולא מצאתי לה חלופה בעברית. אם יש לך רעיון, אשמח לדכת. תודה עמוס.
        4/6/11 13:32:

      צטט: שיווה 2011-06-04 11:40:30

      A Peace of History

      אם מסיפורך היו היום למדים הילידם של היום

      היו מכירים בערכה של עבודה....

       

      תודה, ריקי.

      חשבתי שיש בסיפור נקודות רלבנטיות גם לנו.

      במקור נכתב הסיפור כאחד מתריסר סיפורים בקובץ שקראתי לו, בעקבות איליה אהרנבורג - "שנים עשר הפגיונות", מבוסס על אוסף הפגיונות הקטן שלי.

      שבת שלום, וחג שבועות שמח, עמוס.

       

        4/6/11 11:40:

      A Peace of History

      אם מסיפורך היו היום למדים הילידם של היום

      היו מכירים בערכה של עבודה....

        4/6/11 10:25:

      צטט: איילת הלר 2011-06-04 10:10:35

      יאללה לפרסם. אתה כותב כל כך יפה ומעניין, לא הגיע הזמן לפרסם קובץ סיפורים שיאירו באור אישי את ההיסטוריה?

      תודה, איילת.
      אני לא מכחיש שהרעיון אכן חלף במוחי.
      שבת שלום וחג שבועות שמח, עמוס.

       

        4/6/11 10:10:
      יאללה לפרסם. אתה כותב כל כך יפה ומעניין, לא הגיע הזמן לפרסם קובץ סיפורים שיאירו באור אישי את ההיסטוריה?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין