עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (24)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      18/8/11 10:53:
    אהבתי
      30/5/11 19:22:
    תודה רבה, מאי ג'וי, השמחה גם שלי :-)
      30/5/11 19:09:
    אהבתי מאד...
      30/5/11 16:46:
    תודה לכם, אביגדור של המלך ודני טל. בקשר לחשבון השעות וזמן ההתנדבות, התחוור לי [לא ממנה], שאצל הסטודנטים שלי התנדבות פירושה פעילות חד פעמית במסגרת אירוע מסוים. בניגוד להשתתפות של אזרחים בעמותות בישראל, לא מדובר כאן בעשייה שוטפת במשך כמה חודשים, שנה או שנים. כללית המסר החברתי בסין הוא "שהממשלה תדאג".
    מרתק! יופי של פוסט!
      30/5/11 11:06:
    יופי של פוסט שמאפיין את תדרך החיים הקשה, התחרותית והמאתגרת של סטודנטים בסין. 16 שעות ביום ועוד מוצאים זמן להתנדב..
      29/5/11 18:49:
    קיבלתי הרבה תגובות באימלים, כי מעטים מסכימים להירשם ל"עכבר קפה" על מנת להגיב. אחת התגובות הגיעה מחברתי ד"ר לילי רתוק, מרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל-אביב. ברשותה, אני מפרסמת קטע מהתגובה שלה כאן: אני שמחה שיש לך מורה הזוכה לשבחים כאלה מפיך, ואני עצובה שבני אדם נאלצים לחיות בתנאים כאלה הנראים לאדם כמוני קשים מנשוא... האם אין לה עולם פנימי, או שלא הצלחתי להבין אותו בגלל הפערים בכל תחומי החיים - הלשון, המנטליות? הנה חלק מהתשובה שלי: מובן שיש ליאן-ייא עולם פנימי. הוא עשיר, עתיר שורשים ומורכב. יהודי-משהו. אבל הוא לא ייחשף לפניי או לפני אנשים אחרים. היא נשמרת, נזהרת, מוקפת בחומות. והיא, כמו סינים אחרים, יודעת למה. גם המעט שענתה הוא הרבה. החיים בסין מספקים לי שעות של מחשבה "על מה הם באמת חושבים". השיעורים, עבודות הכתיבה שאני קוראת, האומנות הסינית, התקשורת, שיחות מזדמנות – כל אלה פותחים צוהר. סיבה טובה להתמיד ולהישאר פה עוד עד שייפתח חלון, לא?
      29/5/11 18:28:
    שלום שוש, בנים, ספא, עמוס, למדנית ואבו טהיר, מכיוון שלא נין לצטט אתכם ולהשיב, אני כותבת לכם תגובה משותפת. שמחתי שריאיון על פני השטח מהסוג שקיימתי עם יאן-ייא הצליח לרתק אתכם. אני אומרת לעצמי כמה מרתק יכול היה להיות אילו הייתי יכולה לשוחח איתה על מה שבפנים... תודה על התגובות ועל החיזוקים, שושן
      29/5/11 18:22:
    תודה, אוסי. נעים להכיר באופן וירטואלי. הפוסט האחרון שכתבת בבלוג שלך הוא טקסט חובה :-)
      29/5/11 18:21:

    צטט: OCN 2011-05-29 17:23:40

    חזרתי עם כרוכב

     

      29/5/11 18:19:
    שלום יניב, עניתי לך באריכות, אבל התשובה נדחתה. אנסה שוב. נראה לי שהסינים לא שואלים את עצמם אם טוב להם, אלא בודקים אם טוב להם יותר בהשוואה למה שהיה בעבר. התשובה היא כן, ולכן הם אופטימיים בצורה זהירה. ההקבלה לטירונות מתאימה. הסינים חיים בצפיפות, בתנאי דיור קשים, ללא פרטיות, חוטפים תנומות בכל מצב... בניגוד לישראלים הם לא מפתחים יחסי "אחי" "אחותי", כי זה לא נגמר אחרי חודש-חודשיים, שנה-שנתיים. אישית, כמרצה זרה אורחת, אני גרה בדירה פרטית, ללא שותפים, עם נוף סיני חלומי. כתבתי על כך בפוסט "שנת הלוטוס שלי. אתה מוזמן לפחות לראות ת'תמונות: http://cafe.themarker.com/post/1704897/ מעיין/מא צ'ינג-ג'ו [הסינית] נמצאת כרגע בחרבין, אני מקווה שתתפנה בעוד זמן מסוים לענות לך ולאחרים. תודה על המשוב - שושן
      29/5/11 18:08:

    צטט: יניבגומס 2011-05-29 03:45:10

    מרתק מאוד. אני מסתכל בעיניים ישראליות ולא מצליח להבין אם טוב לך. אולי זה גם עניין של גיל, ולא רק עניין תרבותי. תנאי המעונות נראים לי כמעט בלתי אפשריים ללימודי תואר, מצד שני, בצבא לא היה יותר טוב. אולי ככל שגדלים, הצורך בפרטיות גדל.

     

      29/5/11 17:23:
    חזרתי עם כרוכב
    התרבות הסינית מרתקת, כל כך הרבה שונה וכל כך הרבה דומה.
      29/5/11 14:14:
    שלום לך שושן, תודה על ההבהרה. כשאקרא את "המנון הקרב..." אשמח לשתף אותך ברשמי. שבוע טוב ומבורך גאולה
      29/5/11 12:11:
    האגם ממש מרהיב...
      29/5/11 08:30:
    מאד מעניין אבל החדר כמו של בית סוהר אצילנו בארץ ובאמת לימודים אינטסיביים וקשה . איז מזל שאני לא צריכה ללמוד שם.
    תודה מאוד מעניין
      29/5/11 06:42:
    מרתק
      29/5/11 03:45:
    מרתק מאוד. אני מסתכל בעיניים ישראליות ולא מצליח להבין אם טוב לך. אולי זה גם עניין של גיל, ולא רק עניין תרבותי. תנאי המעונות נראים לי כמעט בלתי אפשריים ללימודי תואר, מצד שני, בצבא לא היה יותר טוב. אולי ככל שגדלים, הצורך בפרטיות גדל.
      28/5/11 23:52:
    מעניין מאד.
      28/5/11 19:37:
    תודה-תודה. בסין שני ההורים הם זוג נמרים ביחס לילד היחיד שלהם, אבל במשפחה של מחברת הספר "המנון הקרב של אמא נמרה" הבעל מערבי, ולכן הקרב שלה כפול. קראתי קטעים מהספר. נראה לי שהיא קצת מגזימה לטובת ההעצמה של חוויית הקריאה. והיא גם בחרה בסגנון "לעומתי" ביחס לתרבות האמריקאית. היא יודעת שבסין זה מוכר טוב. נשמח לקרוא את דעתך. שבוע טוב, שושן
      28/5/11 19:14:
    איזה פוסט מרתק! מצאתי עניין מיוחד ביחסיה עם אמה וזאת לאור הפולמוס שהתפתח לאחרונה סביב הספר השערורייתי "המנון הקרב של אמא נמרה" מאת איימי צ'ואה. קניתי אותו ואני מקווה לקרוא בו בקרוב.
      28/5/11 17:27:
    הצצה מרתקת
    0

    פרופיל של סטודנטית סינית באוניברסיטת פקינג (PKU) - גואו יאן-ייא

    24 תגובות   יום שישי , 27/5/11, 22:20

    גואו יאן-ייא היא המורה האישית שלי לסינית. אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע. קיבלתי עליה המלצה מהשכן שלי, המורה שלה לאנגלית. הוא תיאר אותה כסטודנטית אינטליגנטית מאוד, בעלת מזג נעים במיוחד. הוא צדק. יאן-ייא מקסימה בחוכמתה, בתובנות שלה, במהירות ההבנה וביכולת ההתאמה. מנווטת את דרכה בנועם ממיס קונפליקטים. היא מישהי שקל לתת בה אמון ולזכור לתמיד.

     

      

    ''

     

     

     

    שם: Yan-ye  Guo. כמו אצל רוב הסינים גם השם שלי כולל שלוש מילים. גואו הוא שם המשפחה שלי ואין לו משמעות; יאן פירושו צבעוני, ו-Ye  הוא סוג של ג'ייד [אבן ירקן]. השם שלי נשמע כמו המילה 'דג' בסינית, ולכן החברים שלי קוראים לי דג.

     

    גיל: 22

     

    לימודים: תחביר של מנדרינית, ובגדול: בלשנות. שנה אחרונה לתואר ראשון. רוצה ללמוד בלשנות חישובית [computational linguistics] לתואר שני, אבל היועץ שלי רוצה שאלמד דקדוק גנרטיבי [generate grammar] בסין.

     

    שיעורי חובה: פוליטיקה [בשנה הראשונה], אנגלית, שפה זרה נוספת [אני בחרתי ביפנית]; אין קורס מיוחד לכתיבה אקדמית, וספורט נתון לבחירה.

     

    עתיד: ראשית ללמוד לתואר שלישי מחוץ לסין. רוצה ללמוד בארצות הברית, בעיקר בהרווארד. לממשלה שלנו יש מדיניות שאם מתקבלים להרווארד, מקבלים כסף ממשרד החינוך עבור שכר הלימוד וכן דמי מחייה חודשיים בסך 1600 דולר לחודש. כרטיסי הטיסה על חשבון הסטודנטים. הוריי לא יתנו לי כסף אם אקח מהממשלה. חותמים "חוזה" עם המדינה, ולאחר סיום התואר השלישי אני חייבת לחזור לסין, לשרת את המדינה שלי, ולעבוד כאן כל חיי. עליי לחתום על חוזה שמשתנה כל שנה. מסיבה זו אני לא בטוחה שאקח את הכסף זה. אם לא חוזרים, זה נורא.

     

    מגורים:  אני גרה במעונות של הקמפוס, בבניין 41 יחד עם ארבע שותפות בחדר. מיטת קומותיים בכל צד. המיטה שלי בקומה השנייה. המיטה נועדה רק לשינה. כשאני לומדת אני למטה, אין פרטיות. המחשב שלי נמצא רק על השולחן, אף פעם לא במיטה.

     

    ''

     

     

    כן, נפלתי פעם אחת מהמיטה. אספקת החשמל מופסקת כל יום בשעה שתים-עשרה בלילה. באוניברסיטת "רנמין" ", שבה למדתי קודם,  היא הופסקה בשעה אחת-עשרה. כעת בביידה [=אוניברסיטת בייג'ינג] לכולם יש חשמל עד חצות. השירותים משותפים לכל הבנות בקומה. כמה סטודנטיות גרות בכל קומה? מעולם לא ספרתי. בערך מאה. יש מספיק מקום. המקלחות ציבוריות, והן נמצאות בבניין נפרד, ליד המסעדות. יש בניינים במעונות שיש בהם מקלחות. לנו אין. פרטיות בזמן הרחצה? אין פרטיות. אין חלל פרטי. זה קשה? אני רגילה לזה כך שזה בסדר. זה לא הבית שלי. אני משתוקקת שיהיה לי. מאוד. 

     

    מחירים: שכר לימוד: 10,000 יואן בשנה. הוריי לא משלמים כי אני מקבלת מלגה. כולנו מקבלים. אבל אני מקבלת מלגה מדרגה ראשונה, כלומר 7,600 יואן נוספים בשנה. התשלום עבור המעונות הוא 1000 יואן בשנה; הוצאות מחייה: 1000 יואן בחודש [שזה כחמש מאות שקלים – שב"ו].

     

    השקעה בלימודים: כמעט שישה ימים בשבוע, שש-עשרה שעות ביום.

     

    התנדבות: בארגון שעוזר לקשישים ובקבוצה שאוספת בגדים לילדים עניים.

     

    הורים: אבי, 55, עובד ציבור ממשלתי; אמי, 53, מנהלת חשבונות בבית ספר תיכון ציבורי. הם חיים במחוז גואייז'ו Guizhou  province.

     

    להיות ילדה יחידה: מוקירים אותי, מטפחים אותי, מטפלים בי כמו בדבר החשוב ביותר בחייהם. אני מקבלת את כל אהבתם. אני יכולה לקבל כל דבר שאני רוצה. הוריי מעריצים אותי.

     

    משפחה: קטנה. לאבי אח צעיר ולאימי אחות צעירה. יש לי שלושה בני דודים. אנחנו קוראים להם אחים. אני אוהבת אותם כמו אחים.

     

    "אימא נמרה" ["Tiger Mom" - מוזר, אבל הייתי צריכה להסביר ליאן-ייא מה זה 'אימא נמרה']. יום אחד אהיה אימא ואהיה נמרה. אני אקטיבית ואני תמיד פעילה, כדי להיות יותר טובה. אני רוצה להיות הטובה ביותר בכיתה שלי. הטופ. זה מה שארצה גם מהילד/ה שלי. אני אדחף אותו [כעת עברה לדבר בלשון זכר] לעשות את הכי טוב שהוא יכול... אבל אני רוצה שהוא יהיה מאושר. הוא צריך רצון לעשות זאת... אימי היא 'אימא נמרה'. אם אני מקבלת 96 במבחן היא כועסת ואומרת: "למה לא קיבלת 100?!".

     

    משפטים שההורים אומרים לך [מתורגמים מילולית, ללא שכתוב לעברית תקנית]: "אל תפחדי מכל דבר, רק היי אמיצה"; "נסי להיות פקחית יותר"; "להיות ילדה נדיבה."

     

    משפטים שאת אומרת להורים ולחברים: להורים: "לא לדאוג לי יותר". לחברים: "אני אוהבת אתכם, אני לא רוצה להיפרד מכם".

     

    דברים שאומרים לך ועליך: "את חכמה, משקיעה, טובת לב, תמיד עוזרת, ומצחיקה".

     

    בילויים: אוהבת ללכת למועדוני KTV  ,Karaoke – צורת בילוי אינטראקטיבית שבה אנחנו מבצעים שירים מוכרים, עם מיקרופון ביד, במקביל למוסיקת רקע מוקלטת ובעזרת המילים של השיר, שמוצגות לפנינו על מסך; אוהבת לצפות בטלוויזיה; אוהבת סדרות אמריקאיות -  "הו, אני אוהבת אותן!" – מבלה מעט בבייג'ינג, לא מטיילת בה יותר מדיי.

     

    חבר: נפרדנו לפני שנה; אני פנויה עכשיו.

     

    משפטי חיזור בסינית: "רוצה לראות סרט הערב?"; "אני רוצה ללוות אותך לכיתה."; "את חושבת שאימא שלך תחבב אותי?" [המשפט האחרון מהמם, לא?]

     

    המלצות לסטודנטים זרים בבייג'ינג: נסו להיות יותר אקטיבים ולהתחבר עם סטודנטים סינים. אני באמת רוצה להתחבר איתם ואני לא יודעת איך, אין לנו דרך. הם מסתגרים בקבוצות שלהם.

     

    מקום אהוב בביידה ["ביידה" הוא השם הסיני המקוצר של אוניברסיטת פקינג/בייג'ינג]: "האגם ללא שם". הנה תמונות שלו מתחיל אפריל ומסוף מאי.

     

    ''

     

     

     

    ''

     

     

     

    ''

     

      

     

    אמונה/דת: אין. הצטרפתי למפלגה. לא יכולה להיות בודהיסטית, למשל. נשבעתי שאין לי כל דת.

     

    ספורט: בדמינגטון ['נוצית', בעברית] ושחייה.

     

    אוכל: הרבה מאכלים. חריף מאוד.

     

    שתייה: יין אדום.

     

    עבודה: לא עובדת, רק לומדת.

     

    לבוש: רוב הזמן לובשת מכנסיים. אוהבת ללבוש חצאיות בקיץ; לא צבעוני מדיי – שחור, אפור, לבן. לא סגנון יפני אלא אירופי.

     

    ''

     

     23.5.11  

     

    תכשיטים: שונים מג'ייד, תליון עם מטבע, ותכשיטי כסף.

     

    ''

     

     

     

    צבע: כחול.

     

    קניות: באיזור של אוניברסיטת בייג'ינג, בקניון ב- Zhongguancun.

     

    סרטים: "הפירטים מהקריביים" [Pirates of the Caribbean].

     

    זמר/ת סיני/ת: Wang Rou-lin, שנקראת גם ג'ואנה [Joanna]. זמרת בת 23 [ילידת 1988, טייפה, טאיוואן].

     

    זמר/ת זר/ה: אמריקאית -Sia  [ככל הידוע לי הכוונה לזמרת פופ אוסטרלית].

     

    חיים במחשב: MSN QQ RENREN ; "רן-רן" [שפירושו אנשים-אנשים] הוא המקביל הסיני של פייסבוק המותר בסין. כותבת כל יום הרבה אימלים, יש לי ארבע כתובות שונות של דואר אלקטרוני לארבעה צרכים שונים.

     

    ''

     

     

     

    המלצות ללומדי סינית: לדבר יותר, לעשות חברים עם סינים, להשתפר.

     

    חפץ סיני יומיומי: תרמוס בחדר. מכיל מים חמים לשתייה ולרחצה של הרגליים.

     

    ''

     

     

     

    ישראל/ים: עובדים קשה; יודעים איך להשתמש במקורות מוגבלים כדי להפיק יותר רווח/תועלת.

     

    *****

     

    עופי, גוזל. הנשר בשמים היום הוא נשר סיני. את באמת צירוף נדיר של אדם - סין – סינית. אני חושבת שאימא של החבר שיהיה לך תחבב אותך מאוד. בהצלחה כמו שאתן מסמנות באצבעות יצירתיות.

     

     

    ''

     

     19.5.11

    ________________

    * פורסם לראשונה באתר סין – china    http://www.china.co.il/?CategoryID=1010

     

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין