זהו פוסט המשך ל"פוסט הנ"ל" בו העלתי כמה שאלות שעבודת המיצג "המלכה עירומה" של אריאלה פלוטקין (התקיימה ב-17.3.11 בגלריית שי אריה) העלו בי.

בפוסט זה אבחן בעזרת הדימויים ששצילמתי בערב המציג ואתייחס אליהן (ואל נא תחשבו לרגע שאני מזלזל בעבודתה של אריאלה או בגלריה - אני חושב שחלק מעבודתו של היוצר היא לאתגר את הצופה ולשתול בו שאלות מהותיות איתן ימשיך אחרי שיתקל/יצפה בעבודה).

ונעבור לשאלות...

- האם היוצר/ת מעוניין יותר לחשוף את עצמו ואת עולמו בפני הצופים או שמע הצופים הם אלו שרוצים לחשוף אותו ולהפשיטו ?

- במהות היצירה ישנו ביטוי של עולמו היוצר ע"י המדיום איתו הוא עובד כשלאחר מכן משתפים את הצופים ומציגים להם את תוצר העשייה. כפי שכתבה יפה יעל מ.:"ישנו רצון הדדי של היוצר ושל הצופה להגיע לאינטימיות מסוימת, קירבה, חיבור, לקבלת תשומת לב או אהבה (?)."

המלכה לבושה

- מהו האיזון בין פיתוי, חשיפה, ושיתוף מול הרצון להשאיר לצופה דבר מה לגלות בעצמו (ולאורך זמן) תוך כדי כך שהוא מונע ע"י סקרנותו ?

היוצר צריך ליצור סקרנות אצל הצופהף לפתות אותו ולהראות לו שוב את המובן מאליו בצורה חדשה/חדשנית/מעניינת, במידה והוא חשף את כל מה שיש לו, הוא עירום לחלוטין, אזי לעיתים הצופה יכול לאבד עניין - "כבר הראו לי את הכל..." למרות שגם בשיעורי רישום מודל כל פעם אפשר לראות זווית חדשה/חלק אחר של מודל, לסובב אותו מכל צדדיו, לשחק עם התאורה והחומרים וכ"ו.

מעניין היה לראות שקהל רב מילא את הגלריה בערב המיצג אולם - מה שלא קרה ביום בו התקיים שיח הגלריה. 

מימין לשמאל: צופה עם הגב לאמן, סקרן מציץ מבחוץ, קהל וכרוז וספוטים משתקפים 

- האמן/ית כמובן מוכר את שמו ואת הדימוי/מיתוג שלו כשנשאלת השאלה כיצד הוא מגלם ומחפיץ אותו, האם הוא מוכר מעט וביוקר ליחידי סגולה או הרבה ובזול להמונים ?

שאלה מאוד מורכבת (ובמיוחד בעידן המיתוג העצמי והמדיה הדיגיטאלית בו אנו חיים), אני חושב שכל עוד היוצר נאמן לעצמו ולסביבתו (ומכבד אותם מבלי לפגוע בהם), ומצליח להתפרנס בכבוד זה בסדר. לעיתים קרובות אמנות כמו אבנים טובות מוגדרת מעצם נדירותה/איכותה. שנים רבות האתגר היה לפצח את המשוואה כיצד לייצר עבור מעטים (האנשים שקונים אמנות) תוך כדי כך שמשתפים רבים (מכיוון שלכאורה האנשים היחידים שצריכים אמנות אלו האמנים ולא ממש ישנו צורך בה).

לרוב ההגדרה/התייחסות/תיוג/סימון של העבודה/יצירה ע"י הגוף שעושה זאת (צופה/אוצר/מוסד) הם אלו שקובעים את ההתייחסות אליה, או במילים פשוטות יותר -לצערינו לעיתים לא משנה מה אתה עושה - מה שחשוב זה מי מגדיר את זה, איך וכמובן באיזה הקשר.

 אצבע המורה 

- איך התפתחה בחברה האנושית תפיסה כה פורטנית/אמביוולנטית כלפי עירום ?

אנשים רבים מפחדים מתשוקה, משיכה שאינם יכולים לעמוד בפניה, אבדן שליטה, מתביישים בגוף האנושי היכולת לעמוד עירום מול עצמך (ועוד יותר מול אנשים) - ממליץ להם לעשות לעצמם פעם אחת ליומהולדת מודל עירום - ללכת ולעבוד פעם אחד בשיעור רישום כמודל ולהיות חשופים לגמרי מול זרים, במקביל ללכת לחוף נודיסטים עם חברים (וכן, נאה דורש...).

אמן, אוצר וצופה נפגשים בתערוכה (התחלה של בדיחת אמנותית)

- מהו הגבול בין סקרנות למציצנות ?

אני עדיין לא יודע - אני צריך לחשוב על זה..., רעיונות יתקבלו בברכה 

לחלק ב' ואחרון של המלכה העירומה