עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    אבטיחים בחוף נאופליו

    10 תגובות   יום שישי , 13/5/11, 18:29

    אבטיחים בחוף נאופליו

     

    בצינת הבקר של מונטנה צלצל שעון הרדיו השכמה, אך גופו של דוד זועק להישאר עדיין במיטה. רק בערב הקודם חזר, והשעון הביולוגי שלו, שהותאם למזרח אגן הים התיכון, עדיין לא הסתגל שוב לשעון ארה"ב. הוא לוחץ על "SNOOZE" ומשתיק את השעון באחת.

    הוא נשאר בעיניים עצומות, ומול עיניו חולפים אירועי השבועיים האחרונים - הפגישה המחודשת עם בנו שלמה בר-המצווה והעלייה לתורה בכותל, המפגש עם בני משפחתו בישראל, הטיול עם שלמה לצפון, וגם שכיות החמדה והנופים הנפלאים בחופשתו הקצרה ביוון. בחיות מדהימה ובעוצמה, הוא חווה בשנית את ביקורו בעיר נאופליו.

     

    מדרגה אחר מדרגה הוא עולה לכיוון המבצר. הזיעה ניגרת על פניו בצהרי יום קיץ לוהט, נשימתו כבדה, ו"הברכיים הדפוקות" שלו כמעט ולא עומדות במשימה.

    מבצר נאופליו מתנשא מעליו, וכאילו מתקרב, אך אלף המדרגות (למעשה רק 999) לא נגמרות ונראות אינסופיות. בכל פעם שנדמה שהנה מגיע סופן, מתגלה גרם מדרגות נוסף! לבסוף הוא מגיע מתנשם ומתנשף, אך המאמץ היה כדאי. המבצר מרשים מאד, והמראה המרהיב של העיר והמפרץ פרוש לרגליו. מראש תכנן ללכת לשחות בים לאחר הביקור במבצר, ועתה, כשהים הכחול קורץ לו בקרירותו וכאילו מושך אותו בעבותות מלמטה, הוא נלהב להגיע אליו.

     

    הוא יורד מן המבצר ופונה אל החוף בשביל בטון יצוק בינות עצי האורן. שתי צעירות המחזיקות ידיים, עולות מולו מן החוף. האחת אפרו-אמריקנית, מלאה ובעלת פנים נאים, והשנייה לבנה, מדברת אנגלית במבטא.

    "אמריקאית ויווניייה?" חולפת מחשבה במוחו.

    שתיהן עוטות משולש בד ורוד על מותניהן מעל לתחתוני הביקיני, והחזה של שתיהן חשוף. לבחורה הלבנה חזה רגיל, שזוף, אך נפול במקצת, ואילו החזה של הבחורה הכהה הוא גדול ועגול - שני אבטיחים!

    "אני לא מאמין שזה באמת! ראיתי כאלה רק באתרי הפורנו במחשב", הוא חושב,  "יש עוד מה'אבטיחים' האלה בחוף?"

    אולם בחוף הצר, הזרוע חלוקי אבן וצדפים, אין אבטיחים ואפילו לא דובדבנים!  יש מתרחצים מעטים בלבד, מרביתם מבוגרים, וכל הנשים בבגדי ים שלמים.

    "הביקור עם שלמה בחוף דור היה יותר מהנה", הוא מסכם לעצמו. "אני מעדיף חול זהוב".

     

    דוד מחליף לבגד ים, מניח את בגדיו על פיסת צדפים פנויה, וללא שהיות מיותרות נכנס למים לשחייה מרעננת.

    הוא חוזר אל החוף, משתרע על מגבתו, וצופה בשעמום מסויים בחוסר הפעילות שלפניו, עד שמגיעה הקבוצה הצרפתית. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, ילדים ובני נוער, פושטים את בגדיהם ולובשים בגדי ים, תוך כדי קריאות וצהלות, בדיחות וצחוקים.

    "איזה רעשנים! עוד יותר מאיתנו הישראלים", הוא חושב. "הם כנראה קרובי משפחה, או לפחות בני קהילה אחת".

    כמו במענה לציפייתו, כל הנשים - צעירות ומבוגרות - נשארות חשופות חזה. אמנם אין אבטיחים, אך יש היצע נרחב – מלונים ולימונים, תפוזים ואשכוליות, תפוחים ואגסים, גדולים וקטנים (בעיקר קטנים), זקופים ונפולים – מכל המינים ומכל הסוגים.

     

    כל החבורה נכנסת למים, והחוף כאילו התרוקן והשתתק. בהדרגה הם חוזרים, ומשתרעים על מגבותיהם ממש מולו – חגיגה לעיניים.

    הוא מבחין בתכונה מיוחדת סביב ילדה בלונדינית אחת, עם זנב סוס ופנים מנומשים, כבת שלוש עשרה או ארבע עשרה. היא לובשת בגד ים שלם בצבע טורקיז, שהולם את עיניה הכחולות. שתי הנשים שבחברתה מאיצות בה שתחשוף גם היא את חזה. סומק מציף את פניה הילדותיים ומתפשט גם אל מחשוף חזה. נשים נוספות מצטרפות ללחץ החברתי המופעל עליה מצד קרובותיה, והיא עומדת בסירובה. לבסוף היא נעתרת, נעמדת, ובהיסוס רב חולצת את ידה השמאלית מהכתפייה, ואחר כך את ידה הימנית.

    "עוד, עוד, תורידי עוד", נשמעות קריאות עידוד מכל עבר, "את הכל, את הכל!"

    לאט, לאט, היא מקפלת כסנטימטר מבגד הים המכסה את החזה. אחת הנשים הצעירות קמה ולוחשת משהו באוזנה. הילדה מניעה ראשה בסירוב, אך הצעירה מושכת לה את בגד הים כלפי מטה, וחושפת את שדיה. הילדה מסמיקה עוד יותר, ומשלבת את ידיה על החזה, מסתירה את מה שכבר התגלה. אולם סכר ההתנגדות כאילו נפרץ. הילדה מורידה את ידיה, וחושפת באיטיות את גופה, ובעזרת הצעירה מגלגלת את בגד הים עד מותניה.

    החזה שנחשף הוא לבן, קטן ומוצק, בעל פטמות ורודות בהירות, שמעולם לא שזפתן שמש.

    "את יכולה להיות גאה", אומרת הצעירה. "אין לך מה להתבייש בשדיים שלך".

    "כל הכבוד! כל הכבוד!" נשמעים קולות מסביב. "איזה יופי!"

    במבוכה, אך גם בהנאה מסותרת, הילדה משתרעת על המגבת ליד שתי קרובותיה, וזוקרת את פטמותיה הזעירות אל מול השמש.


    הציפייה ל"אבטיחים" כמעט התמלאה!

     

    השעון מצלצל בשנית. דוד פוקח באי רצון את עיניו – אין ברירה, הוא חייב להגיע שוב למשרד, חייב!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/5/11 08:35:

      צטט: בניp 2011-05-16 18:40:55

      דווקא עכשיו להגיע למשרד הוא חייב?!

      בני, תודה על ביקוריך.
      ישראלי שחי בארה"ב, חייב לחזור לעבודה כשהוא חוזר מחופשה!
      כמה ניתן להתענג על שדיים וירטואליים?
      כל טוב, עמוס.

       

        17/5/11 08:32:

      צטט: שרה בכור 2011-05-17 07:45:59

      חביב ומרתק, תודה

      תודה רבה לך, שרה.

       

        17/5/11 07:45:
      חביב ומרתק, תודה
        16/5/11 23:03:

      צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2011-05-16 19:54:31

      מרענן. לקחתי את החומרים ודימיתי להיות שוב שם, במִקשה שרועה במלוא הדר פרותיה התפוחים חסרי דעת על האדמה

      תודה, ניצה.
      בהרבה חופים, ולא רק ביוון, ניתן למצוא מקשאות עתירות פירות.
      כל טוב, עמוס.

       

      מרענן. לקחתי את החומרים ודימיתי להיות שוב שם, במִקשה שרועה במלוא הדר פרותיה התפוחים חסרי דעת על האדמה
        16/5/11 18:40:
      דווקא עכשיו להגיע למשרד הוא חייב?!
        15/5/11 15:52:

      צטט: דיוטימה 2011-05-15 09:51:40

      יצא "השובבוניק" מן העמוס...

      יופי של סיפור קיצי-עסיסי, מכל בחינה!

      בשעה שעיני הגברים כמהות ל"אבטיחים" ולטושות בהיעדרם לאמוד את "פירות ההדר" למיניהם, על גודלם ומידת רעננותם, מה נותר להן לנשים מלבד להישיר מבט אל מידת התפיחה שם קדימה בבגד הים שלהם... קריצה

      גם בשירי "אהבהבי קיץ" שימש האבטיח כמטאפורה מינית, נועזת יותר...

      http://cafe.themarker.com/post/1648823/ 

       

      תודה, אסתר.

      שיר יפהפה, ואכן הרבה יותר נועז!

      שבוע טוב, עמוס.

       

        15/5/11 09:51:

      יצא "השובבוניק" מן העמוס...

      יופי של סיפור קיצי-עסיסי, מכל בחינה!

      בשעה שעיני הגברים כמהות ל"אבטיחים" ולטושות בהיעדרם לאמוד את "פירות ההדר" למיניהם, על גודלם ומידת רעננותם, מה נותר להן לנשים מלבד להישיר מבט אל מידת התפיחה שם קדימה בבגד הים שלהם... קריצה

      גם בשירי "אהבהבי קיץ" שימש האבטיח כמטאפורה מינית, נועזת יותר...

      http://cafe.themarker.com/post/1648823/ 

        14/5/11 23:19:

      צטט: שיווה 2011-05-14 22:28:12

      כתוב יפה עמוס :)) אקט המכסה טפח מגלה טפחיים מגרה שבעתיים :)))

      תודה רבה, ריקי.

       

        14/5/11 22:28:
      כתוב יפה עמוס :)) אקט המכסה טפח מגלה טפחיים מגרה שבעתיים :)))

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין