עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    עיתונים של יום שישי

    7 תגובות   יום שישי , 6/5/11, 14:27

    לפני חודשים אחדים נקראתי להשתתף בפרוייקט "מילה מדוברת" בפיקודו של טאבו פלוס, ובהפקתם המוסיקאלית של טאבו פלוס וג'וסף. מי שמכיר, יודע שלא-קל לי עם משוררוּת. ולמרות שאני לא יכולה בלי מילים, אני עדיין מאמינה שאם יצמידו אותי לפינה, ויכריחו אותי לבחור בין מילים למוסיקה, אני אהיה בצד של זאפה, ואבחר במוסיקה. בארץ יש נטיה מוגברת לחיבור מסויים מאוד בין משוררוּת קלאסית למוסיקה, שלרוב מרחיק אותי גם מין השירה וגם מין המוסיקה, עד שיוכח אחרת. ולפעמים, אני מודה, מוכח אחרת. בכל מקרה, כשטאבו הזמין, טסתי בריצה. אני כרוכה אחרי העבודות של טאבו מיום שהכרנו. העבודות שלו נעות בתפרים שבין האמנות הפלסטית, המילולית והמוסיקאלית, והן בחיפוש מתמיד, חסר מנוחה, וסוּפּר-אסתטי לפיוז'ן ראוי בין כל אלה, כך שגם התרגשתי לצאת איתו דווקא למקום הכי לא-קל לי, וגם סמכתי עליו אסתטית. טאבו בחר אחד משיריי, שלא נועדו להקלטה לעולם, ויחד עם ג'וזף (מפיק מוסיקאלי מוכשר בטרוף אף הוא), לקח אותי לאנשהו חדש. בכלל, מה שטוב בימי הלימבו האלה שמצד אחד, כל השירים שלא נועדו להקלטה, מוקלטים ויוצאים אל אור היוטיוב, ומצד שני נערמים ונולדים אצלי שירים חדשים שכמהים להתפוצץ באלבום משלהם, אבל הם יחכו עד שתתרצה השעה (שזה אומר, גב כלכלי ראוי, אולפן בנזונה, ועוד כמה עניינים שיש להסדיר). ובינתיים, החיים.

     

    עיתונים של יום שישי

     

    לפעמים מרוב שימוש, מתוך יאוש, ולא באופן מבוקר, או מחוסן, אולי בתור תרוץ,
    אני עוזבת את עצמי, וזה קורה ביום שישי, בדרך כלל, ומעצמי אני הולכת לחיים של אחרים,
    עוברת בתוכם כמו אלוהים. עיתונים של יום שישי, אתם יודעים.

    אחרי כותרות המשנה, אני עוברת לעיקר, שלא עלה לכותרות הנבחרות, המרוחות ומשטות,
    כאילו יש באמת חדשות

    תחת השמש.
    אני אומרת לעצמי שכסף היה מסדר הכול, ויודעת, שגם כסף לא יציל את הדעת מליפול.
    אבל יש משהו במימוש המיידי, ואם כך, אני אומרת לעצמי,
    מה לך עיתונים עכשיו, לכי תממשי, לכי תממשי.

    כמו תינוק שמנסה להשתלב בחיים, ולהשחיל את החתיכה החסרה למקומה, והוא דוחק בה,

    בשיבושים מוטוריים גמלוניים, ותמרונים ילדותיים,

    אני נתקעת בפינות, ונשארת לעמוד,
    חצי תחת בחוץ, וחצי רגל בפנים. מרחוק הכול נראה כל כך פשוט, כל כך מתאים.
    אנשים עולים ויורדים בסולם, כמו מלאכים, אבל לא מלאכים, רק סתם אנשים,

    עולים ויורדים מהכותרות, ונדבקים אליך כמו איזה אח גדול,

    שנדנד לך מספיק כדי שתתחיל להתייחס אליו ברצינות, ואתה מתייחס אליו ברצינות.

    בכל זאת, אח גדול. פריים-טיים. אני רוצה לדעת איפה אני חיה.
    מבחינה אנתרופולוגית. כמובן.

    I'm a loser baby, come on and get me.

    הייתי ילדה אהובה, דור שמיני לישוב הישָן, ירושלמית חסרת תקנה, מין הזן העקשן,
    מגלומנית חסרת ביטחון, איפשהו על התפר הסמוי בין רחביה לקטמון, אלפיון תחתון,
    אבל תיכון רב מעלה. תלמידה למופת, בערך, כלומר מאוד מצטיינת, אבל מופת מפוקפק לתפארת,

    הולכת רחוק, על הקצה, וקצת אחרת.

    אני חושבת שהגעתי לניו יורק כי הייתי יפה,
    והיה לי אינסטינקט של בת פועלים, שגדלה בין בני אצולה. כאמור, בתיכון רב מעלה.
    ידעתי שהיופי נגמר, וכסף מעולם לא היה, ושהצלחה עוברת בירושה, ושרחביה לא שייכת לי.
    מצד שני, אף פעם לא שילמתי שכר דירה לזכר דירה, ולא לקחתי הלוואה, וקיבלתי מלגה,
    ורק השנה פתחתי תיק במס הכנסה,

    וגם זה בקושי.
    אבל הבנתי שצריך לתחזק את המיטב מין העולמות, ולא לבזבז את הזמן, ואת המלגה.
    והוצאתי עשרה אלבומים במכה,

    רק כדי לוודא שמישהו באמת שומע אותי, ועובדה, מישהו שומע אותי.

    וגם הולדתי ילד בניו יורק, ואיחלתי לו להיות מה שהוא רוצה להיות, הכי עצמוני שאפשר,
    ואם אפשר גם נשיא ארצות הברית, מלך על ניו יורק וגם על ירושלים, ונאמר אמן.
    שחררתי אותו מכבלי הישוב הישֵן.
    ואז יום אחד אומר לי, הנער, שהייתי מודל נפלא להגשמה עצמית, אבל מודל כושל להצלחה כלכלית.

    אמרתי לו, הצלחה לך תחפש בתל אביב, שם בקונסוליה האמריקאית, לך תחדש את הפספורט שלך.

    בראש שלי הייתה תוכנית לנשיאות העולמית, בינתיים הילד אמר שהוא דווקא מתעניין בחינוך,

    ואמרתי לו, השתגעת? לך תקליט אלבום, יותר טוב! זו הייתה פליטה. מרוב בהלה.

    מה חינוך עכשיו? והנער מתעקש, אני רוצה ללמוד, להרחיב את היריעה, להעשיר את העולמות,
    אני רוצה להבין ביחסים בינלאומיים, ומשפטים, ולעשות סרטים, ולנצח על פסקולים,
    אני רוצה להמציא סדרות טלביזיה, יש לי כבר כמה רעיונות, ולכתוב שירים,
    בכמה שפות, בכמה מרבדים.

    כן, גם חינוך מרתק אותי.
    ואם לצטט אותך, אמא, "ראיתי מלאכים יוצאים מחינוכך, ואת נשארת מאחור".
    אז מה את נבהלת, הא?

     

    ''


    אפשר למצוא אותי פה בפייסבוק.

     

    ואפשר לרגל עליי פה בבית.

     

    הצילו והצליחו!

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/11 10:51:
      אייפוד יקר, לפחות הוספתי קורה :) תודה לך על הכול.
        22/5/11 06:42:

      צטט: ipod46 2011-05-22 06:41:23

      חסרה הכרה.

      אפילו קרה.

      כמו חוסר הכרה

      אבל הכרה ממסדית.

      זה עוד לא קרה.

      לכיס זה רע.

      ולנו בינתיים מוסיף קורה

      של רוח

       

        13/5/11 08:18:
      והעיקר שיש שבת מבורכת ...!!
        8/5/11 05:04:
      אהבתי את כתיבתך .. עצמאות שמח
        7/5/11 23:43:
      מקסים. קצת ארוך מדי כדי להעביר את התכנים, אבל כתוב ומוגש נהדר.
        7/5/11 20:43:
      מבחינה אנתרופולוגית את מיוחדת ....זה יפה , תודה
        7/5/11 14:39:
      toda sh shalacht hadara ahavti ken ma she itzagt kan ve kamuvan neshika mi rio

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין