עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    באינטרפרטציה אישית

    ארכיון

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      20/4/11 19:44:
    זה מה שנקרא: שחרר את עמי... עשית לי אחלה סדר :-)
      18/4/11 09:48:
    יופי
    0

    קצת סדר

    2 תגובות   יום שני, 18/4/11, 09:34

    האמת שכמעט וכלום לא השתנה. בכל שנה אותה ההגדה  , אותה הדודה , אותן הבדיחות לפני ואחרי וכמעט אותו התפריט. כולם מגיעים לסדר במלוא המרץ ובטוחים שהיום הם קוראים את כל ההגדה ונשארים ערים כל הלילה. הם אוכלים, שרים, מרכלים, מתעייפים ונרדמים.

     

    אנחנו לא באמת יצאנו לחירות, אמנם אנחנו לא בונים פירמידות אבל כולנו מחכים בקוצר רוח ששבוע הלימודים או העבודה ייגמר כמה שיותר מהר ומתפללים שלא יחזור כמותו לעולם.

    כולנו חיים בין קירות הפייסבוק. החופש נלקח מאתנו מבחירה והאפשרות להיות בכותרות כמעט בכל רגע מפתה. הפכנו לדור האפליקציה , אנחנו כבולים בתוך מלכודת סלולרית, הולכים ברחוב ועונים לשיחות, משחקים ברכבת , גולשים באוטובוס , מורידים שירים מזרחיים במונית  ומופתעים שגם הסבתא למדה לסמס.

     

    בני ישראל סבלו ובגלל זה אנחנו אוכלים מצות , בני ישראל עבדו קשה ואנחנו אוכלים מרור , הם ממש סבלו ואנחנו מחביאים אפיקומן בתוך מכונת הכביסה , בתוך הגופייה של סבא או סתם מאחורי הפסלון של מגדל אייפל שעל הפסנתר , מאותו הרגע שמתחילים החיפושים הסדר נראה כמו המרוץ למיליון , כמות הילדים שהיו בבית הוכפלה מבלי שנשים לב וכולם רצים, הופכים, שוברים ומרוצים,  אחרי חצי שעה שאין תוצאות המחביא ממקד את החיפושים בעזרת המשחק "חם-קר", סבתא מחפשת את הפלאפון כדי לסמס את הספרה 2 לנכד הקטן ביותר ובטוחה שעוד מעט ארז טל ייצא מהחדר השני וייתן לו את המיליון. בסופו של דבר מרוב ייאוש, צעקות וריבים המשחק נעצר וכולם מקבלים מתנות. מרגע זה הילדים נעלמים.

     

    שירי הפסח ברובם נועדו כנראה לעצבן , מסוג השירים שלא נגמרים לעולם.  כולם זוכרים את "אחד מי יודע" בערך עד ל"תשעה מי יודע" ואז מתחיל הבלבול הגדול ולא בגלל ארבעת הכוסות שגם ככה היו מלאות במיץ ענבים תירוש (אבל משובח).

    שיר הטרף והנשיכות-"חד גדיא", אהוב על כולם. הוא כתוב בשפה שאף אחד לא ממש מבין אבל שרים כי תמיד סקרנים לדעת מה קורה שם בסוף עם כל החיות האלה.

    תוך כדי שירה סוערת הסבתא מחפשת את הטלפון כדי לסמס לבן שמסלסל הכי יפה ובטוחה שבמקום אליהו הנביא יגיעו השנה צביקה הדר ומרגול  ויזמינו אותו לנבחרת.

     

    כולם נשקלים לפני החג ואחריו ומייחלים שהשינויים לא יהיו דרמטיים, אנחנו מתחילים את הדיאטה קצת אחרי החג אבל עד אז הכל מותר . יש את ליל הסדר אבל אף אחד לא אמר שצריכים להמשיך לאכול גם אחריו במשך ימים שלמים את כל מה שלא הספקנו באותו הלילה. חלקנו מוצאים את עצמנו אחרי החג בעונה חדשה של לרדת בגדול ורק מחכים לסבתא שתסמס.

     

    ריאליטי משתלט על כל מה שהיה בסדר , מה שהיה פעם טוב הופך לתוכנית , מה ששרו לנו בילדות הופך לרינגטון ולמי שאנחנו מתחברים יותר אנחנו מסמסים כדי שהוא יזכה בפרס הגדול.

    בליל הסדר הזה, עם כיפה על הראש ואולי קצת אמונה אנחנו נהיה סוף סוף קצת חופשיים. כשכולנו מסביב לשולחן, בלי ההתערבות בחיים של אחרים, סקרנות ושיתוף בחיינו, בלי פרסומות ותחרויות מיותרות נשתדל להתפלל למען המציאות שהיינו רוצים שתתקיים. שנזכה בשנה הבאה לראות את גלעד שליט חוגג עם בני משפחתו ויוצא לחירות , שנתבשר בקרוב על ירידה במחירי הדירות , על ירידה במחירי הדלק , על שיפור היחסים עם העמים שמסביבנו , שנלמד לאהוב את האדם ולא להתחרות בו, שנדע לפרגן ולחייך , שהמדינה תחזיר לנו את האהבה שאנחנו נותנים לה  ושהאמת תמיד תנצח.

     

    חג שמח!

     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      משה צ'יטיאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין