עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    מעל מחבת תפוחי האדמה

    4 תגובות   יום שלישי, 5/4/11, 12:21

    בכל יום  אבא היה מחכה לי בפתח בית הספר, מעילו הכבד כיסה את גופו הגדול והוא היה צועד בצעדים עצומי טווח הביתה. אני הייתי אז מאוד רזה, זה היה הרבה לפני שהתחלתי להיות מכור לדיאטות שונות ומשונות שייטיבו עם משקלי. אבא היה אוחז בכף ידי שהייתה כמו ניצני ענף רך בכף ידו החזקה. הייתי מדלג לצידו, מנסה לשווא להדביק את קצב הליכתו.

    לימים, כשגדלתי טווח צעדיו הפך עצום יותר ויותר עד שנעלם אל מעבר לקו המפריד בין החיים למוות.


    אבל אז, בגיל תשע, כל מה שרציתי היה לצעוד לצידו עוד ועוד, לראות את ענן המחשבות שלו צף ועולה אל מעבר לראשו ולפעמים גם יכולתי לנחש לפי שאריות הצבע על בגדיו מה התרחש בבוקר כשלמדתי.

    אבי היה יוצר. אף פעם לא ידעתי בדיוק מה הוא יצר בבוקר, אבל כשחזרתי הביתה והייתי שוטף ידיים ומשחק עם האצבעות בטיפות הייתי רואה בכיור המקלחת את שיירי היום שלי בבית הספר זורמים עם המים ומתערבבים בשאריות הצבעים שבהם השתמש אבא יורדים אל הביוב בזרם צבעוני. לכל המחזה הזה היו עדים מחלקה של מכחולים שטופי שיער שאבא העמיד על שפת הכיור בדום מתוח עד לאחר ארוחת הצהריים.

    אז, הייתי שומע את המחבת הכבד מונח בקול כבד על הגאז וכשהאף שלי כבר הריח את תפוחי האדמה החתוכים עם הנקניקיות וכבר שמעתי את הקול הלוחש של הטיגון הייתי בא לראות את ריקוד הנקניקיות. כשאתה ילד יש לך זווית נהדרת לצפות בריקוד של נקניקיות במחבת. מוקסם למראה הקיפוץ שלהן הייתי מתקרב ואבא היה אומר- תיזהר, עוד רגע תחטוף נקניקיה בעין. מאז זווית הראייה שלי השתנתה ועד היום אני מאוד משתדל לא להתנשא מעל נקניקיות ותפוחי אדמה במחבת.


    הייתי מתיישב, קצת נזוף, ואבא היה מניח את המחבת הענק בינינו על שולחן המטבח הקטן. אני ישבתי על כסא גבוה ואבא על כסא נמוך.שנינו היינו אוכלים בעזרת מזלג ישר מהמחבת את המעדן הזה. עיניו היו נתלות בי פותחות בחיוך את סגור המראות שראיתי באותו יום. הייתי בוחר לספר לו משהו אחד כי הוא היה מאוד אוהב לצלול למחשבות ופחות לדבר. 

    תמיד בסוף הארוחה הוא היה אומר- שני גברים בלי אשה. חביבי. זה היה הרגע שהוא היה חופן אותי בתוך עוצמתו השקטה ואני הייתי קצת נזכר בחיבוק של אמא שלי שבגדה בשנינו

    ומתה.


     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/4/11 20:41:

      צטט: נהר גועש 2011-04-05 20:33:17

      אז לפחות יש לו אבא..

      נכון:)

        5/4/11 20:33:
      אז לפחות יש לו אבא..
        5/4/11 12:37:

      צטט: עמליה אביטל 2011-04-05 12:28:39

      עצוב,

       

      תודה על התגובה המהירה. אני חושבת שאת צודקת. זה עצוב אבל גם קצת שמח. יש לילד הזה אבא שנמצא שם, שדואג לו ואוהב אותו.

        5/4/11 12:28:
      עצוב,

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין