עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    פתפותי ביצים

    14 תגובות   יום שבת, 26/3/11, 16:47

    פתפותי ביצים

     

    "פתפותי ביצים" = "דברים בלתי סדורים". ואצלי – אסוציאציות בלתי מבוקרות של מוח מתעתע, שסיכומן "דברים בלתי סדורים ובלתי חשובים".

     

    יום השוויון בין היום ללילה כבר מאחורינו, והאביב כבר פה באופן רשמי, אבל שכחו להודיע לו. יצאתי אתמול ממבשרת לירושלים בבקר אביב סגרירי, וגשום. רגעי הבהירות הקצרים בהפוגות בין הגשמים, גילו לעיניי את הפריחה הנפלאה של כליל החורש, שצובעת את ההר בוורוד עז. חשבתי על משמעות שמו של העץ. שמעתי פעם הסבר ש"כליל" הוא "לגמרי, מושלם" כמו בביטוי "כליל יופי", ושזהו גם מקור המילה "כלה", שביום חתונתה היא מושלמת מכל הבחינות. ואמנם, בערבית נקרא כליל החורש "ערוס אל-ע'אבה" שפירושו "כלת החורש" (ר' גם בויקיפדיה).

    http://cafe.mouse.co.il/image/1564043/

     

    ההרהור בשם כליל החורש העביר אותי באופן אסוציאטיבי לעץ נוסף הגדל בהרי ירושלים – הקטלב. הקליפה של גזע הקטלב ושל ענפיו, היא אדומה, וצבעה האדום נקשר עם דם. הקישור הביא להיווצרותה של האגדה העממית על הרועה הצעיר שבוויכוח עם אביו, הכה אותו במטה הרועים והרגו. קטלב, אם כן, הוא "קטל אב".

     

    רצח אב הוא מוטיב עתיק בתרבות האנושית. האם הרצח בפועל הוא המימוש האולטימטיבי של תסביך אדיפוס?

    האגדה במיתולוגיה היוונית מספרת על אדיפוס, שהרג את המלך לאיוס, אביו הביולוגי, בשוגג, הרבה לפני שנודע לו שההרוג היה אביו, ונשא לאישה את אלמנתו של המלך, מבלי שידע שהיא אמו. על סמך אגדה זו, בנה פרויד את המושג "תסביך אדיפוס", והרחיב אותו מן המישור האישי, גם למישור התרבותי. הוא ראה בתופעה של הרצון לרצוח את האב, את שאיפת הדור הצעיר לתפוס את מקום הדור הוותיק, ולהכתיב את הנורמות החברתיות.

    במציאות הישראלית המודרנית היינו עדים למקרים של רצח אב, כפתרון למצב מתמשך של התעללות האב באשתו ובילדיו. קליפתו האדומה של עץ הקטלב מזכירה את התופעה ומעלה אותה לתודעה.

     

    אתמול, כשהייתי בירושלים, נרצחה אישה אחת ונפצעו עשרות אחרים בפיגוע ליד בנייני האומה, אחרי תקופה ארוכה יחסית של שקט. לנוכח אירוע טראגי כזה, מה הטעם לכתוב על הפריחה באביב? יש מי שכותב על עניינים שברומו של עולם, ואילו אני כותב פתפותי ביצים.

     

    ההרגשה הזאת הלמה בי עוד קודם לכן השבוע, כששמעתי הרצאה בנושא "בית אבי", במועדון הגמלאים המקומי. הכרתי את בני משפחתה של הדוברת - מסלולי חיינו הצטלבו מספר פעמים. היא התמקדה בסוף הרצאתה בדודה, איש אצל שנהרג בפריצה לכלא עכו במאי 1947. הבחור הצעיר נידון למוות בגיל 24, קיבל חנינה מהבריטים, ונכלא למאסר עולם. בכלא הוא כתב יומן, מדי יום ביומו. הקטעים מתוך היומן שהוקראו בהרצאה, מעוררים השתאות, הן בשל יפי השפה העברית בפי מי שזה מקרוב הגיע ארצה, והן בשל הלהט האידיאולוגי שבו ספוג היומן, שבו מציב הכותב את טובת האומה מעל לאינטרס האישי.

     

    ייתכן שכתיבה מסוג זה היתה מסממני התקופה שקדמה להקמת המדינה. אולם כשאני נתקל בה, הנושאים שאני מעלה בכתיבתי נראים לי, כאמור, כפתפותי ביצים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/3/11 15:54:

      צטט: יסינראל 2011-03-30 13:37:19

      אהבתי את השיוט בכתיבה. אתה זורם. התודעה זורמת, הזמן זורם. לא הכל סיפור, והחיים הם לא מטה-נארטיב.

      תודה,שושן.

      שמחתי לקרוא את שכתבת. בתחילה קראתי למה שעמדת לכתוב "מוח מתעתע", כי באמת זרמתי עם האסוציאציות.

      כל טוב, עמוס.

       

        30/3/11 13:37:
      אהבתי את השיוט בכתיבה. אתה זורם. התודעה זורמת, הזמן זורם. לא הכל סיפור, והחיים הם לא מטה-נארטיב.
        28/3/11 00:23:

      צטט: מאדאם 2011-03-27 22:09:27

      מרתק ורב יריעה . דינה

      תודה, דינה.

       

        27/3/11 22:09:
      מרתק ורב יריעה . דינה
        27/3/11 17:39:

      צטט: בניp 2011-03-27 17:27:55

      נכון, מאורעות שכאלה מעיבים על הכתיבה אך צריך להמשיך בכך בתקווה שיצירתיות הכתיבה שמקורה במחשבה תיצור מציאות טובה יותר...

      תודה, בני, בתקווה שהיצירתיות אכן קיימתחיוך.

       

        27/3/11 17:27:
      נכון, מאורעות שכאלה מעיבים על הכתיבה אך צריך להמשיך בכך בתקווה שיצירתיות הכתיבה שמקורה במחשבה תיצור מציאות טובה יותר...
        27/3/11 12:34:

      צטט: דנה.גל 2011-03-27 12:19:40

      אולי, אבל, פתפוטי הביצים מתבלים את החיים...

      תודה, דנה.

      בתבלינים את מבינה!

       

        27/3/11 12:19:
      אולי, אבל, פתפוטי הביצים מתבלים את החיים...
        26/3/11 23:40:

      צטט: שיווה 2011-03-26 20:13:15

      עמוס, הפוסט שלך חיבר אותי
      לשירו החדש של דוד גרוסמן
      על רקע השכול שחווה

      ''


      כל כך ממחיש ומחדד את הרגשות

      ואת מציאות חיינו

       

      תודה רבה, ריקי.

      גרוסמן יודע לכתוב!!! ופוליקר יודע לשיר.

       

       

        26/3/11 23:34:

      צטט: יעל מ 2011-03-26 19:53:32

      בכל פעם שאתה כותב משהו, אז כנראה שיש לו חשיבות באותו רגע ואולי כעבור זמן זה נראה לך כפתפותי ביצים, אבל לא הייתי מגדירה את זה כך בגלל שלא היית כותב אותו מלכתחילה לו היית חושב שהוא סתם פתפותי ביצים.

      חוץ מזה, לפעמים יוצא משהו טוב גם מפתפותי ביצים:)

       

      תודה רבה יעלי. את כל כך צודקת!

       

        26/3/11 20:13:

      עמוס, הפוסט שלך חיבר אותי
      לשירו החדש של דוד גרוסמן
      על רקע השכול שחווה

      ''


      כל כך ממחיש ומחדד את הרגשות

      ואת מציאות חיינו

        26/3/11 19:53:

      בכל פעם שאתה כותב משהו, אז כנראה שיש לו חשיבות באותו רגע ואולי כעבור זמן זה נראה לך כפתפותי ביצים, אבל לא הייתי מגדירה את זה כך בגלל שלא היית כותב אותו מלכתחילה לו היית חושב שהוא סתם פתפותי ביצים.

      חוץ מזה, לפעמים יוצא משהו טוב גם מפתפותי ביצים:)

        26/3/11 19:39:

      צטט: דיוטימה 2011-03-26 17:25:59

      אם אלה "פתפותי ביצים", עמוס, איני יודעת איזה דברים נחשבים בעיניך מרוממים מהם...

      פיגועים רצחניים, פעולות טרור, עוולות למיניהם וכיו"ב אינם דיונים ברומו אלא בתחתיתו של עולם וטובה בעיניי כתיבתך הזורמת מעניין לעניין כאילו אין קשר ובכל זאת יש ויפה ארצנו, יפה עד מאוד, על מגוון נופיה ותפרחותיה

       

      תודה רבה, אסתר.

      אני מעריך מאד מה  שכתבת. מפי כותבת מנוסה שכמוך, לדברים יש ערך מוסף.

      בסך הכל, נראה לי שכתבתי שיעור קצר בעבריתקריצה.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        26/3/11 17:25:

      אם אלה "פתפותי ביצים", עמוס, איני יודעת איזה דברים נחשבים בעיניך מרוממים מהם...

      פיגועים רצחניים, פעולות טרור, עוולות למיניהם וכיו"ב אינם דיונים ברומו אלא בתחתיתו של עולם וטובה בעיניי כתיבתך הזורמת מעניין לעניין כאילו אין קשר ובכל זאת יש ויפה ארצנו, יפה עד מאוד, על מגוון נופיה ותפרחותיה

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין